טוענת כי במועד רכישת הרכב היה בבעלות קיבוץ, מידע זה התגלה לתובעת במהלך חודש ינואר 2011, עת הכניסה התובעת את רכבה למוסך לאחר שנדלקה בו נורה צהובה שהתריעה על תקלה ברכב. התובעת טוענת, כי שווי הרכב במצבו הנתון עמד על סך 50,320 ₪. לצורך כך, התובעת הגישה חוות דעת של שמאי מטעמה. אך, התובעת שילמה לנתבעות תמורת הרכב סך של 76,000 ₪ (7,000 ₪ + 17,000 ₪ -שווי הרכב שהוחלף בעסקה- ביום 29.11.10, וסך של 52,000 ₪ ביום 1.12.10. אין חולק, כי ערב רכישת הרכב מד האוץ ברכב עמד על 45,500 ק"מ. מספר זה אף הופיע בטופס בדיקת הרכב במכון הבדיקה בדק ליין 2005 של מורנו. ברם, ברישיון הרכב (ראו: נספח 7 לכתב התביעה) נרשם כי הרכב עשה 145,585 ק"מ נכון ליום 27.1.10 (עשרה חודשים לפני הרכישה), ואין חולק כי זהו מספר הקילומטרים האמיתי שהרכב עשה נכון למועד הרכישה. מכאן, ברי כי התובעת זכאית לקבל בחזרה את ההפרש בין שווי הרכב בהינתן מס' הקילומטרים שהוצג לה ושהופיע במד האוץ ברכב ביום הרכישה, לבין שווי הרכב בהינתן מס' הקילומטרים האמיתי. פער זה, וכעולה מחוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, ושלא נסתרה על ידי מי מהנתבעים, עומד על סך של 5,180 ₪ נכון ליום הרכישה. זאת ועוד, ברישיון הרכב צוין, כי הרכב היה בבעלות "רשיד דור" (ראו: מוצג ת/3). פשיטא, על פי רישום זה לא ניתן לדעת שמא מדובר ברכב החכר שהיה בבעלותו של קיבוץ. אף נהפוך הוא; הדעת נותנת דווקא שמדובר ברכב בבעלות פרטית. בפועל, אין חולק כי הרכב היה בבעלותו של קיבוץ נערן. מכאן, ובהינתן העובדה כי מדובר ברכב שהיה בבעלותו של קיבוץ ולא בבעלות פרטית, פשיטא שיש להשיב לתובעת את שווי ההפחתה מערך הרכב המתחייבת בעקבות נתון זה. על פי חוות דעתו של השמאי מטעם התובעת, חוות דעת שלא נסתרה על ידי מי מהנתבעים, סכום ההפחתה בגין רכיב זה עמד על סך 18,500 ₪ נכון למועד הרכישה. אין חולק, כי הנתבעים 1 עד 3 הם אלה האחראים להשבת הסכומים הנ"ל לתובעת. האם התובעת הוכיחה את מעורבותו האישית של עמיאל בעסקה? והאם הצליחה התובעת להוכיח כי עמיאל הציג בפניה את מצגי השווא הנ"ל לגבי מצב הרכב? דומה, שאף בהקשר זה התובעת כשלה בלהוכיח את מעורבותו האישית של עמיאל בעסקה ובהצגת הרכב לעיניה בטרם כריתת העסקה. ודוק: כתב האחריות שניתן עבור הרכב נכתב בידי עמיאל (ראו: עדותו של עמיאל בעמ' 20 לפרוטוקול, שורות 3-10) ברם, כתב היד שבזיכרון הדברים אינו דומה כליל לכתב היד שבכתב האחריות. עמיאל העיד, כי התובעת ניהלה את המו"מ מול אלי כהן שערך את זיכרון הדברים, ואילו תפקידו של עמיאל עצמו התמצה בכך שערך את כתב האחריות לפי דרישת אלי כהן. עדותו זו של עמיאל, יצרה עלי רושם אמין. עדותו של עמיאל נתמכת במסמכים בכתב המלמדים על השוני בזהויות עורכי המסמכים. זיכרון הדברים לא נערך בידי עמיאל. כך, שברי שהתובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה בדבר מעורבותו של עמיאל בעסקה ובדבר הצגת הרכב לעיניה בטרם הרכישה. האם קיימת לתובעת עילת תביעה כנגד מורנו? לטענת התובעת, מורנו היה אמור לאבחן את הטעות במספר הקילומטרים המופיע על מד האוץ, לנוכח העובדה שבבדיקתו איבחן בעיה בסרן קדמי (ראו: עמ' 10 לפרוטוקול שורות 17-20). טענה זו לא הוכחה כדבעי על ידי התובעת, ואף נסתרה על ידי השמאי מטעמה שהעיד כי: "מבדיקת המנוע לא ניתן לדעת אם הוא עשה 45 או 145 או 190 כי הוא נמצא עדיין בגבול של הסטייה המינימאלית שלו לגבי הבלאי של המנוע. אי אפשר היה לדעת אם הרכב עשה 45 אלף או יותר על סמך בדיקת המנוע שנעשתה במכון.... היה אולי בצורה זניחה צריך להדליק נורה אדומה כבעל מקצוע ולהעלות שאלות ... ולכן אני לא התמקדתי במורנו מאחר והוא זניח בכל הסיפור הזה, ..., אין לי ספק שהוא לא מעורב בביצוע של הפעולה הזו .... זה מאוד על הגבול. אני לא יכול לומר שהוא התנהל בצורה לא מקצועית" (ראו: עמ' 16 לפרוטוקול שורות 11-20 ושורת 24-29. ראו גם: עמ' 18 לפרוטוקול שורות 23-25 ועמ' 19 לפרוטוקול שורות 1-3). לא זו אף זו: השמאי מטעם התובעת טיהר את מורנו מכל רבב גם בנושא חובותיו ויכולותיו של מכון הבדיקה לזהות את סוג הבעלות הקודמת ברכב. אליבא השמאי מטע התובעת, מכון הבדיקה "בודק רק את המצב של הרכב. הוא לא נכנס לזה בכלל. זה תנאי בסיס שבעל מגרש חייב לגלות אותם" (ראו: עמ' 18 לפרוטוקול שורות 7-10). לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים 1 עד 3 לשלם לתובעת סך של 23,680 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.10 ועד היום. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. דין התביעה כנגד הנתבעים 5 ו- 4 להידחות, וכך אני מורה. בנסיבות, לא ראיתי לנכון לחייב מי מהצדדים בהוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. רכבבעלותקיבוץקניית רכב