תביעה בגין נזקים למוסך, בעקבות שני אירועי הצפה, שלטענתו נגרמו כתוצאה מיציקת בטון במרזב המשותף של 2 בתי העסק, יציקה שנעשתה ע"י הנתבעים או מי מטעמם, במהלך שיפוצים שנעשו בבית עסקם של הנתבעים. לטענתו, בעקבות יציקת הבטון לתוך המרזב המשותף של המוסך ובית העסק של הנתבעים, חדרו מי הגשמים למוסך, וגרמו לו נזקים והפסדים ניכרים. 5. לטענת התובע, לפני שנערכו השיפוצים בבית עסקם של הנתבעים, ניהל התובע את עסקו ועברו מספר חורפים מבלי שארע כל אירוע דומה. לטענתו, רק לאחר השיפוצים שנעשו בקיץ 2010 בבית העסק השכן של הנתבעים, אשר במסגרתם, לטענתו, הם יצקו במודע ובמתכוון בטון לתוך המרזב המשותף, המרזב לא ניקז את מי הגשמים, דבר שהוביל להצפה של המוסך באירוע ההצפה הראשון. 6. התובע, כפי שטען בפני, פנה לנתבעים מספר פעמים בכדי שיפתחו את הסתימה לאחר שראה את יציקת הבטון במרזב בגג המשותף. לדבריו, הנתבעים לא נקפו אצבע. בחורף שלאחר מכן ארע אירוע דומה, אשר בעקבותיו שוב נגרמו לתובע נזקים. הפעם, ומשנוכח ששוב הנתבעים לא נענים לבקשותיו לפתור את בעיית הניקוז של המרזב, הודיע למי מהנתבעים כי הוא עולה לגג עם סולם ומקדח, וקדח חור חדש לחדירת מי הגשמים, בהסכמת הנתבעים. לאחר מכן, כך לטענתו, פעלו הנתבעים והרכיבו מרזב חדש מתוך החור שעשה התובע עצמו בחלק של עסקם, והרכיבו מרזב חדש כדי שמי הגשמים לא יחלחלו לבית עסקם. 7. לפיכך, כך לטענת התובע, יוצא כי בעקבות מעשיהם (יציקת הבטון למרזב) ומחדליהם (אי פתיחתו של המרזב לאחר אירוע ההצפה הראשון) של הנתבעים, אירעו שני אירועי ההצפה אשר גרמו לנזקים לא מבוטלים עבורו. לטענתו, הוא עשה כל שלאל ידו בכדי להקטין נזקיו בפניות חוזרות ונשנות אל הנתבעים שיתקנו, אך לשווא. 8. התובע מדגיש כי היות ועסקינן במוסך, ובו לקוחות ורכבים שיש לתקן על בסיס יומיומי, נאלץ הוא בצר לו להוציא מכיסו כספים כדי לתקן את נזקיו במוסך, שנגרמו, כאמור ולטענתו, בעקבות יציקת הבטון שביצעו הנתבעים במהלך שיפוציהם במרזב המשותף. 9. לכתב התביעה צירף התובע שתי חוות דעת העוסקות בגובה הנזקים שנגרמו לו בגין שני אירועי ההצפה. נספח ד', המהווה חוות דעת מומחה לעניין אירוע ההצפה הראשון, מיום 30/1/11, ונספח ח' המהווה חוות דעת נוספת, לעניין אירוע ההצפה השני, מיום 26/11/11. שניהם נכתבו ע"י אותו המומחה, דורון שפר- רוט, שמאי בהכשרתו, מחברה המכונה "ב.ר.ו.ש". טיעוני הנתבעים 10. לטענת הנתבעים, הם מעולם לא יצקו בטון, במתכוון או שלא במתכוון, לתוך המרזב המשותף למוסך ולבית העסק שלהם. 11. התובע לא הציג ולו בדל ראיה שיש בה כדי לקשר בין הנזק שלטענתו נגרם לו, לבין האחריות של הנתבעים לנזק: מדובר, לטענתם, בגג משותף של מבנה טורי, אשר במרכזו שוקת המנקזת את מי הגשמים וממנה אף יוצאים מספר מרזבים, כשאחד מהם הוא המרזב המשותף של הצדדים. לטענתם, ככל שאכן היתה בעיה במרזב המשותף, הרי שאין הם אחראים לכך, ובכל מקרה, מי הגשמים יכולים היו להתנקז מהגג באמצעות השוקת והמרזבים הסמוכים. 12. התובע, לטענת הנתבעים, לא הציג צילומים ו/או ראיות אותנטיות בזמן ביצוע השיפוצים אצל הנתבעת, שיפוצים אשר הם שגרמו, כך לטענתו, לנזק. זאת ועוד, לשיטתם, לא ניתן לקשר את השיפוצים שאירעו אצל הנתבעת להצפה בשני האירועים יחדיו, אירועים אשר אירעו בהפרש של מספר חודשים לא מבוטל זה מזה. הדבר, לדבריהם, איננו סביר. לטענתם, ככל שהיתה נזילה בגג המוסך של התובע, הדבר לא נבע מסתימת המרזב המשותף, אלא מבעיה אחרת בגג המוסך עצמו. 13. לא רק זאת אף זאת- התובע הוא שפעל ברשלנות, בכך שלא פתח ותיקן את בעיית המרזב מיד לאחר אירוע ההצפה הראשון, שכן כבר לאחר אירוע זה היה הוא מודע לסתימת המרזב המשותף, ולכן, היה עליו לפעול לפתיחתו, דבר שהיה מונע את אירוע ההצפה השני. דיון והכרעה 14. על מנת להכריע במחלוקת נשוא תביעה זו, על בית המשפט לקבוע האם אכן הוכיח התובע, ברמת ההוכחה הנדרשת, כי הנתבעים או מי מטעמם, יצק בטון לתוך המרזב המשותף. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, יהא על התובע להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת, כי יציקת בטון זו, וסתימת המרזב, היא ולא גורם אחר, הביאה לשני אירועי ההצפה ולנזקים המצוינים בחוות הדעת מטעמו. 15. לאחר שהופיעו הצדדים בפני והעידו, והתרשמתי מעדותם וממהימנותם, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו בפני, בכתבי הטענות ובחוות הדעת, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, והנימוקים לכך הינם כלהלן: סתימת המרזב בבטון 16. לטענת התובע, המרזב המשותף בין העסק של הנתבעים לבין המוסך נסתם ע"י הנתבעים או מי מטעמם, בבטון, בעת ששיפצו את בית העסק הסמוך למוסך. טענה זו של התובע, נטענה בעלמה, מבלי שהביא לכך כל תימוכין, ראייה ולו ראשית ראייה. 17 התובע, בעדותו בפני בית המשפט בדיון מיום 7/11/12 , השיב לשאלת בית המשפט: "לא ראיתי שהוא יצק שם בטון". גם ב"כ השיבה לבית המשפט בדיון ביום 19/5/13 כי "לשאלה אם התובע ראה את ביצוע היציקה, אני משיבה שלא". 18. אף בחקירתו הנגדית הודה התובע כי לא היה מודע ליציקת הבטון לתוך המרזב, בעת ביצוע השיפוץ בבית העסק של הנתבעים. לטענתו, רק לאחר אירוע ההצפה הראשון -"עליתי למעלה ראיתי בטון חוסם" (ראה עמוד 9, שורה 30 לפרוטוקול). 19. הנתבע מס' 3, בחקירתו הנגדית בפני, הכחיש מכל וכל כי הנתבעים או מי מטעמם יצק בטון לתוך המרזב המשותף של הצדדים. לטענתו, הוא מעולם לא הודה בפני התובע כי יצק בטון לתוך המרזב (ראה עמוד 12, שורה 3 ואילך לפרוטוקול), ואף העיד כי מעולם לא יצק בטון לתוך המרזב (עמוד 12, שורה 23 לפרוטוקול). 20. בעניין זה הוסיף הנתבע מס' 3 כי השיפוץ שנערך בבית העסק של הנתבעת היה באזור המזרחי שלא קשור לגג הבניין (ראה מוצג נ/1 ). 21. לאחר שעיינתי במוצג נ/1, ולאחר ששמעתי את עדות הנתבע מס' 3, אני קובעת שהטענה כי הנתבעים נזקקו לסתום את המרזב על מנת לשפץ את החלק המזרחי של המבנה, אינה מסתברת ואינה הגיונית בעיניי: הנתבעים אכן שיפצו את החצר האחורית - החלק המזרחי, אולם המדובר באזור שתמיד היה סגור ולכן טענת התובע כי הם נאלצו לסתום את המרזב על מנת לסגור את המתחם כולו, נדחית על ידי. 22. לאחר ששמעתי את עדות התובע והנתבע, אני קובעת כי התובע לא הוכיח ולו בראשית ראייה, כי הנתבעים, או מי מטעמם, סתמו במודע ובמתכוון, את המרזב המשותף בבטון. 23. התובע מעולם לא ראה את אחד מהנתבעים או מי מטעמם יוצק בטון לתוך המרזב. התובע אף לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת, כי מי מהנתבעים התוודה בפניו כי יצק בטון לתוך המרזב. למותר לציין, כי הנתבע מס' 3 הכחיש בעדותו מעשה זה. 24. אני מתרשמת כי התובע משוכנע כי הנתבעים או מי מטעמם יצק בטון לתוך המרזב, אולם ניחוש, הערכה ואף השערה של התובע, אינם מהווים ראייה המרימה את הנטל הנדרש להוכחת עובדה שהינה בבסיס התביעה כולה. 25. בעניין זה אבקש להוסיף כי אף את טענת היותו של המרזב סתום ע"י בטון, ולא ע"י שאריות פסולת אחרות, לא הוכיח התובע. התובע לא השכיל להמציא לבית המשפט ראייה, צילום ו/או עדות של אדם נוסף, אשר יאשר כי אכן המרזב היה סתום כתוצאה מיציקת בטון, ולא כתוצאה משאריות פסולות, שהתנקזו אליו. קשר סיבתי עובדתי בין סתימת המרזב לבין אירועי ההצפה 26. למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף אם היה מוכח בפניי כי הנתבעים אכן יצקו בטון לתוך המרזב המשותף, לא הוכח בפניי כי סתימה זו ולא גורם אחר, היא שהביאה לאירועי ההצפה נשוא התביעה: 27. על פי מוצג נ/1 עולה כי המדובר במבנה טורי, בעל גג משותף, אשר במרכזו מצויה שוקת אשר תפקידה לנקז את מי הגשמים. כמו כן, הוכח בפניי, כי בין כל מבנה ומבנה מצוי בשוקת מרזב, אשר גם הוא מנקז את מי הגשמים. טענת הנתבעים, לפיה שאר המרזבים ואף השוקת עצמה יכלו לנקז את מי הגשמים על אף הסתימה במרזב במשותף (ככל שאכן היה מוכח), הינה הגיונית בעיניי ומקובלת עליי. היות ועל גג המבנה המשותף ישנם מספר מרזבים ואף שוקת, ככל שהייתה מתקבלת הטענה כי המרזב המשותף נסתם, מי הגשמים יכלו לזרום למרזבים הסמוכים בנקל ולהתנקז אף באמצעות השוקת עצמה. 28. בחקירתו הנגדית, הודה התובע כי ישנם שכנים נוספים מימינו ומשמאלו, וכי הגג של כולם הינו משותף. התובע, אשר הודה כי קיימים מרזבים נוספים על גג הבניין, אף הודה בפני כי לא בדק אותם, ולא מן הנמנע כי גם הם היו סתומים, וטענת הנתבעים כי ייתכן ומהם נבעה ההצפה, לא נשללה ע"י התובע. מכאן שבהחלט יכול להיות, ולא מן הנמנע כי ההצפה הנטענת ארעה ממוקד אחר בגג הבניין המשותף (ראה עמ' 8-9 לפרוטוקול). אלא שנתונים כאלו ואחרים, על המרזבים הסמוכים, כלל לא הוצגו בפניי. 29. מכאן, כי לא הוכח בפני כנדרש, וברמת ההוכחה הנדרשת, כי אירועי ההצפה אירעו כתוצאה מסתימת המרזב המשותף, ולא נבעו בשל סתימה אחרת על גג הבניין. 30. מאידך, הוכח בפניי כי אף אם הייתה סתימה במרזב המשותף, הרי שקיימים היו בנמצא אמצעי ניקוז אחרים על הגג המשותף (מרזבים נוספים והשוקת עצמה), אשר יכלו לנקז את מי הגשמים, במידה ואלו לא היו גם סתומים. 31. לאור קיומם של אמצעי הניקוז האחרים על הגג המשותף, הרי שטענת התובע בדבר הקשר הסיבתי לא הוכחה כלל וכלל, וייתכן כי אירועי ההצפה אירעו בשל כשל אחר בגג הבניין, וללא כל קשר לאמצעי ניקוז מי הגשמים. 32. כאן המקום להוסיף כי צויין בפני, כי התובע החליף את הגג במוסך (ראה עדותו של הנתבע מס' 3, עמוד 12, שורה 26 ואילך לפרוטוקול). לא סופקו בפני די נתונים, כגון מדוע החליף אותו ומתי עשה זאת. יצויין כי לא מן הנמנע שבפעולתו זו הוביל התובע במו ידיו לנזק הנטען. 33. לפיכך, אני קובעת כי התובע אף לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת את טענתו בדבר הקשר הסיבתי העובדתי בין מעשי הנתבעים, מעשים שכאמור לא הוכחו בפניי, לבין קרות אירועי ההצפה נשוא התובענה. אחריות התובע לפתיחת הסתימה במרזב 34. למעלה מן הצורך, אוסיף כי אף אם התובע היה משכיל להוכיח את טענותיו בדבר סתימת המרזב ע"י הנתבעים ובדבר הקשר הסיבתי העובדתי בין פעולת הנתבעים לבין אירועי ההצפה, הרי שהתובע היה מנוע מלתבוע את נזקי אירוע ההצפה השני. במה דברים אמורים? 35. התובע הודה במהלך חקירתו, כי מיד לאחר אירוע ההצפה הראשון, עלה לגג והבחין כי המרזב סתום. התובע לא פעל לשחרור הסתימה במרזב המשותף לו ולנתבעים, אלא בחר להמתין כי אחרים יפעלו לעשות כן. 36. טענת התובע כי לא פעל לשחרור הסתימה לאחר אירוע ההצפה הראשון בשל החשש להסגת גבול (עמוד 5, שורה 13 לפרוטוקול) אינה מתקבלת עלי וזאת בלשון המעטה. המדובר בגג משותף ובו מרזב משותף, המשמש את שני בתי העסק של הצדדים, ומשתייך לשניהם באותה המידה. 37. על התובע, שלטענתו כבר ידע על קיומה של הסתימה במרזב לאחר קרות אירוע ההצפה הראשון, מוטלת היתה החובה לפעול לשחרור הסתימה במרזב לאחר קרות האירוע הראשון ובטרם קרות האירוע השני. משלא עשה כן, נושא הוא באחריות לנזקים שנגרמו לו באירוע ההצפה השני. 38. יצויין, בשולי הדברים, ולמעלה מן הנדרש, כי חוות הדעת שהוצגו בפני הציגו ממצאים אשר בחלקם נסתרו ע"י התובע במועד דיון ההוכחות שנערך בפני (ראה עמוד 10 לפרוטוקול), ואשר לא היו ברורות וקוהרנטיות לעניין המועדים אשר צויינו בהן. כך למשל חוות הדעת הראשונה מתייחסת לאירוע השני עוד בטרם ארע, וכיוב'. אלא שאל לי להכריע במידת האותנטיות של חוות הדעת והנפקות שלהן להליך המשפטי דנא, היות וחוות הדעת מתייחסות לעניין הנזק ואומדות אותו, ואינן רלוונטיות לעניין הוכחת הטענה העובדתית בדבר סתימת המרזב ע"י הנתבעים ובדבר הקשר הסיבתי בין מעשה זה לבין אירועי ההצפה, אותם כאמור כשל התובע מלהוכיח. סוף דבר 39. יוצא כי שתי השאלות העובדתיות הניצבות בפני, קרי האם הוכח בפני כי הנתבעים סתמו באופן יזום את המרזב וכן האם הוכח בפני כי סתימה זו היא זו שהביאה לנזק הנטען (או שמא, כאמור, ייתכן כי המים היו ממשיכים לזרום לכיוון פתח הניקוז הבא, שכפי שהוצג בפני ותואר לעיל, קיים בשטח הנטען, אלא אם כן אמצעי ניקוז אחר גם הוא היה סתום)- שאלות אלו, שתיהן, נענות בשלילה. 38. לפיכך, ולנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי הנתבעים, או מי מטעמם, יצק בטון לתוך המרזב המשותף של גג המבנה בו מצויים בתי העסק של הצדדים. 39. כמו כן אני קובעת כי התובע כשל מלהוכיח את טענתו כי סתימת המרזב היא הגורם האפשרי והבלעדי, לקרות שני אירועי ההצפה. 40. התובע לא טען ולא הוכיח, שיתר אמצעי הניקוז על גג המבנה היו פתוחים ופעלו כנדרש ובאופן תקין. לצד זאת, הוכח בפני, ולכן אני קובעת, כי מי הגשמים יכלו להתנקז באמצעים אחרים על הגג, ככל שלא היו הם סתומים אף הם. 42. משכך, ולנוכח כל האמור לעיל, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבעים, בסך כולל של 6000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, ואם לא יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. 43. זכות ערעור כחוק. נזקי מיםהצפהמוסך