התובעת היא חברה העוסקת בהשכרת רכבים, לטענתה אחד הרכבים שבבעלותה מסוג מזדה נפגע מרכב (להלן: ה"המזדה"), הנתבע 1 שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: רכב הנתבעים). לאחר שנסע מספר מטרים הבחין ברכב הנתבעים, בלם, אך היה מאוחר מידי ונגרמה התאונה. על פי עדותו, הוא בטוח כי הוא נסע באור ירוק. לטענת העד מטעם התובעת, נהג רכב הנתבעים נסע במהירות ועל אף שהוא בחן את הצומת טרם הכניסה, הרי שממולו היה רכב נוסף שפנה שמאלה שהסתיר לו את רכב הנתבעים ובשל מהירות רכב הנתבעים, לא נמנעה התאונה. התובעת הגישה תמונות בצבע של המזדה, הוגש וסומן ת/2 כמו כן הוגשה ההודעה על האירוע שנמסרה על ידי נהג המזדה לתובעת, הוגש וסומן ת/1. 2. לטענת הנתבע הוא נסע בנתיב הימני מתוך שלושה להמשיך ישר, הבחין באור הירוק בכיוון נסיעתו וחצה את הצומת ואז הרגיש חבטה בצד האחורי של רכבו. הנתבע 1 הדגיש כי נסע במופע אור ירוק "מיליון אחוז". ב"כ הנתבעים הגיש את הודעת הנתבע לנתבעת 2, הוגש וסומן נ/2 וכן הוגש תיק המשטרה, הוגש וסומן נ/1. 3. לאחר שמיעת עדויות הנהגים, ולאחר שהנהגים הדגימו לפני את קרות התאונה וכן מתוך עיון במסמכים אני קובעת כדלקמן: 3.1. עדויותיהם של שני הנהגים היו רהוטות, רצופות ומהימנות ואין לי דרך לקבוע מי מהנהגים חצה את הצומת למופע אור אדום. גם תיק המשטרה נסגר מחוסר ראיות, מהעובדה שבוחן המשטרה לא יכול היה לקבוע מי מבין הנהגים חצה את הצומת למופע אור אדום, ומאחר שלא היו עדים נוספים. 3.2. לאור האמור התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע 1 חצה את הצומת למופע אור אדום. 3.3. על אף האמור, אני לא סבורה כי יש לדחות את התביעה וזאת מאחר שהוכח לי כי הנתבע לא חצה את הצומת בזהירות הנדרשת והקבועה בפקודת התעבורה ובתקנותיה. 3.4. הנתבע הודה כי כשנכנס לצומת ומשראה אור ירוק נסע מבלי לבחון את הצומת. "ש. אתה זוכר את התנועה בנתיב שמאלי. ת. לא. ש. מאיזה מרחק ראית את הרכב המעורב בתאונה. ת. לא יודע, רק הרגשתי". (עמ' 5, שורות 25-30). וכן "ש. אתה אומר שאתה נוסע בנתיב הימני מבין שלושה נתיבים, מצד שמאל עוד נתיב ישר, משמאלו נתיב נסיעה שמאלה. כלומר אתה בנתיב הימני. ת. נכון. ש. אתה בכיוון הזה, הרכב השני הגיע מפה, יש ביניכם עוד שני נתיבי נסיעה וגם אי תנועה. ת. נכון. ש. מה הרוחב של אי התנועה. ת. מטר אולי. ש. התאונה קוראת במצב כזה (מדגימה) כשהוא כבר בצומת, כלומר הרכב השני שנכנס לצומת כמעט מסיים לחצות את הצומת, הוא מולך, איך אתה לא רואה אותו. ת. אני נוסע ישר והרכב הזה בא מאיפה שאני לא יודע, אני לא צריך להסתכל לסביבה של 200 מ' לצומת, זה לא העבודה שלי. אני מסתכל על רמזור ירוק ונוסע". (עמ' 6, שורות 9-19, הדגשה שלי צ.ג.פ). לעניין זה גם ראה תשובותיו בחקירה המשטרתית (נ/1). 3.5 על פי עדות זו הנתבע לא בחן את התנועה ולא ראה כי רכבים אחרים היו בצומת. 3.6 בתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה נקבע: "לא ינהג אדם רכב בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב, במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך". זאת ועוד, על פי תקנות התעבורה, תקנה 51, יש להתאים מהירות הנסיעה ואופיה לתנאי הדרך: "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה ובהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב". ובעיקר, על פי תקנה 65 לתקנות התעבורה: "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". 3.7 על פי העדויות שהובאו לפני, הרי שהנתבע לא בחן דיו, ובכלל, את הצומת בטרם נסע בו, שהרי אף לגרסתו לא ראה כלל את רכב התובעת, על אף שאין מחלוקת כי רכב התובעת כבר חלף מספר נתיבים עד שהגיע לנתיב הימני בו נסע הנתבע על פי גרסתו. (ראה עמ' 6 בפרוטוקול, שורות 9-19). 3.8 לעניין זה ראה גם דברי כבוד השופט גויטין, אשר קבע כי זכות הקדימה אינה מוחלטת אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בה בעיניים עצומות, ובאותו מקרה קבע אשם בשיעור של 20% לנהג בעל זכות הקדימה - אשר ראה את הרכב הפוגע מבעוד מועד ובמרחק של כ-10 מטר מהצומת: "אף-על-פי שניתנה לאדם זכות-קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגשויות עם כלי-רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני יתן לו זכות-קדימה, אחרי שגילה, כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה... הנהג, שהוא בעל זכות-יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות" (ע"א 267/58 לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250-1257). ראה גם ע"א 553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן ואש, פ''ד כט(2) 341: "... אין אנו מקבלים את הטענה... לא למותר להזכיר, שאף בצומת מרומזר, לפי תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, אסור לנוהג רכב להיכנס לצומת גם כשהרמזור מתיר את הכניסה, אלא אם ברור לו כי ביכלתו לעבור או להמשיך בנסיעתו ללא הפרעה. משמע, שגם כשניתן לו אור ירוק ברמזור, עליו לשים לב לנעשה בצומת ובצדיו ולוודא שהוא יכול לעבור בו ללא הפרעה וללא תקלה. ע"א 59/69, אותה מידה, אם לא יותר מזה, על הנהג המתקרב לצומת שאינו מרומזר, אף שניתנה לו זכות קדימה בשל תמרור "עצור" המצוי ברחוב החוצה את דרכו, אין פירוש הדבר שיש לו זכות מוחלטת להיכנס לצומת מבלי להתאים את מהירות הנסיעה ולוודא שהדרך חפשית לפניו ואין סכנה של היתקלות ברכב אחר המצוי בצומת או הנכנס לתוכו באותו זמן". 3.9 אשר על כן אני קובעת כי על אף שלא הוכח לי כי הנתבע חצה את הצומת למופע אור אדום, עדיין יש להטיל עליו אחריות של לפחות 30% (בהנחה שהוא זה שנסע למופע אור ירוק). 4. בהתאם אני קובעת כי הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים: א. סך של 11,698 ₪, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.7.11 ועד התשלום בפועל. ב. סך של 2,814 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 20.7.11 ועד התשלום בפועל. ג. סך של 300 ₪ בגין הוצאות בטלת העדים שנפסקו בדיון. ד. שכר טרחת עו"ד בשיעור 11.8%. ה. סך של 365 ₪ בגין אגרת בימ"ש. אני פוטרת מתשלום יתרת האגרה. זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי, מחוז מרכז. תאונת דרכים