להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בגלל חציית צומת ברמזור אדום - נזקי רכוש לרכב: מי מבין הנהגים חצה את הצומת כאשר מופע הרמזור בכיוונו הינו אדום, באשר שלא מן הנמנע הוא שהתאונה ארעה כפועל יוצא מכך, שאחד מהם עשה כן. בהקשר זה, עיון בתיק המשטרה מעלה כי במסגרתו מצויין סדר מופעי הרמזורים ובהתאם לו בתחילה המופע ירוק ברחוב הדרור מדרום לצפון (כיוון נסיעת הנתבעת 1), לאחר מכן, ברחוב אהרון חג'ג', לאחר מכן ברחוב הדרור מצפון לדרום (כיוון נסיעת רכב התובעים) ולבסוף באהרון חג'ג' ממזרח למערב. עוד מצויין כי גלאי דריכה ברחוב אהרון חג'ג' אינם פעילים. באמור בתיק המשטרה, בהקשר זה, אין בכדי לסייע באשר לכאורה, אין מצב בו הרכבים בתאונה בפני נסעו באופן עוקב - דהיינו שמופע האחד עוקב מיד לאחר מופע האחר. זאת ועוד, אציין כי מטעמם של כל אחד מן הצדדים העידו עדים אשר תמכו בגרסאות כל אחד מן הצדדים ואולם, התרשמתי כי כלל העדים הינם עדים הקשורים לצד אשר לטובתו העידו ומשכך, לא מצאתי לייחס משקל עודף לעדויות מי מן העדים. לאור האמור, יש לבחון לאיזה מהגרסאות בפני נוטה מאזן ההסתברויות. בבחינת שתי הגרסאות של הצדדים, הנני מוצאת להעדיף את גרסת התובעים וזאת, ממספר טעמים כדלקמן: א. העדים מטעם התובעים העידו בעקביות כי עצרו טרם הכניסה לצומת בעוד שהנתבעת 1 העידה כי נסעה באופן רצוף ומבלי שעצרה בעת כניסתה לצומת. בהקשר זה, ההסתברות הינה שנהג, לאחר עצירה לא יטעה במופע הרמזור בכיוונו (במיוחד בנסיבות בהן יש רק רמזור אחד בכיוון) וזאת, לעומת נהג הנוסע נסיעה רצופה. ב. התרשמתי כי הנתבעת 1 לא הייתה מרוכזת בנהיגה. בהקשר זה , אין חולק כי הנתבעת 1 הינה כבדת שמיעה ונכותה זו אינה עומדת כמובן לחובתה. יחד עם זאת, בנסיבות בהן העידה הנתבעת 1 כי בנה שוחח בטלפון, משלא מן הנמנע כי אינה יכולה לשמוע כי עשה כן ולכן, אין זאת אלא שראתה כי הוא עשה כן - הרי שמבטה לא היה לכיוון הכביש בזמן התאונה. עדות נוספת לכך, הינה שלמרות שאין חולק שהתאונה ארעה עת פגע רכב הנתבעת 1 עם חזיתו בצדו של רכב התובעים במרכזו, הנתבעת חזרה והעידה, הן בפני והן במשטרה, כי לא ראתה את רכב התובעים עד לזמן הפגיעה - עדות המתיישבת עם כך שלא הסתכלה לכיוון נסיעתה בזמן התאונה. זאת ועוד, למרות שאין חולק כי כאמור רכבה של הנתבעת 1 היה זה אשר פגע ברכב התובעים, הנתבעת שבה והעידה כי הפגיעה היתה של רכב התובעים ברכבה וכך אף הציבה את הרכבים בעת ההדגמה. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת התובעים. אציין כי שקלתי האם יש להשית על התובעים אחריות תורמת בתאונה, בהינתן שמדובר בתאונה בצומת ואולם, בנסיבות בהן רכבם נפגע בצד במרכזו, הרי שלא הוכח כי נכנסו לצומת שאינו פנוי ושהיתה להם האפשרות לראות את רכב הנתבעת 1 ולמנוע את התאונה. לאור האמור הנני כי האחריות לשיפוי התובעים מוטלת על הנתבעים וכי דין תביעתם הנגדית של הנתבעים להדחות. משקבעתי כי האחריות לשיפוי התובעים מוטלת על הנתבעים הרי שעלי לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעים. לענין זה, תמכו התובעים את נזקיהם בסך של 58,418 ש"ח בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק ובחשבונית מס קבלה המעידה על תשלום שכ"ט לשמאי. משכך, הנני קובעת כי התובעים הרימו את הנטל להוכחת הנזקים אלו. באשר לתביעתם לתשלום ימי עבודה בסך 2,000 ₪, הרי שהדרישה נטענה בעלמא ולא הוכחה ומשכך, נדחית. אשר על כן הנני מקבלת את תביעתם של התובעים ודוחה תביעתם שכנגד של הנתבעים. הנתבעים ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 58,418 ₪ וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 20/4/11 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישיבו הנתבעים לתובעים את הוצאות העדים כפי שנפסקו על ידי בית המשפט וכן, האגרות כפי ששולמו על ידם. בנוסף, יישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד לתובעים בשיעור 11.7% מהסכום הנזק המוצמד. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו בנוסף בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםרמזורנסיעה באור אדוםצומת