להלן פסק דין בנושא עגלה שפגעה בתובע וגרמה לו לחבלה בכתף: רקע בפניי תביעה שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד). התובע שימש כנהג משאית תובלה של חברת י. כל גן בע"מ. בתאריך 8.12.10 עסק בפריקת תכולת המשאית שכללה עגלות הנושאות אדני פרחים עבור החברה הנ"ל. בעודו עומד מחוץ למשאית התובלה לצורך סידורן וארגונן של העגלות שכבר פורקו, הידרדרה לכיוונו של התובע העגלה האחרונה מיני כל העגלות שהיוו את תכולתה של המשאית. העגלה פגעה בתובע וגרמה לו לחבלה בכתפו. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה בית המשפט יידון קודם בשאלה האם ההתרחשות שלפנינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בס' 1 לחוק הפלת"ד, אם לאו. דיון והכרעה אין ספק שההתרחשות שלפנינו אינה עונה על דרישות ה"הגדרה הבסיסית" המופיעה בסעיף ההגדרות לפלת"ד- סע'1. מצד אחד היא עונה לדרישת "המאורע" ואף לדרישת "נזק הגוף" כאמור: "תאונת דרכים- מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". לא כך הדבר באשר לדרישת יסוד "השימוש" - הקובעת: "שימוש ברכב מנועי- נסיעה ברכב כניסה לתוכו או ירידה ממנו החנייתו דחיפתו או גרירתו טיפול דרך או תיקון דרך שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו של רכב עומד". תיקון 8 לחוק הפלת"ד צמצם את ההתרחשויות שיש לראות בהם תאונות דרכים אף מעבר למבחן הסיכון התעבורתי, ע"י החזקה הממעטת שבהגדרת השימוש, ומעתה אף אם יש לראות את הטעינה והפריקה כעונות על מבחן הסיכון התעבורתי הרי שהם נתמעטו מכוח החזקה הנ"ל וכדברי הש' ברק בפס"ד יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ רע"א 8061/95, פ"ד נ (3) 532 בעמ' 562: "במסגרת הרשימה של העניינים שיש לראותם "שימוש" נקבע בתיקון מס' 8 במפורש כי "טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" אינו "שימוש" ברכב מנועי בכך יש שינוי מהותי לעומת הדין הקודם. כפי שראינו, טעינה ופריקה מהוות "שימוש" ברכב, הן לפי המבחן הייעודי והן על-פי המבחן התעבורתי. עתה נקבע בסטייה מהמגמה התעבורתית הכוללת - שלא לראות בפריקה ובטעינה כשהרכב עומד משום "שימוש" ברכב". בטיעוני הצדדים הועלתה האפשרות שההתרחשות שלפנינו תענה על גדרי אחת החזקות המרבות למרות שנתמעטה מפורשות במסגרת החזקה הממעטת. החזקה המרבה הרלוונטית הינה- "וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו". לדידי, הכרה בנפילת מטען מן הרכב בסיטואציה של פריקה וטעינה במסגרת החזקה המרבה של יסוד "השימוש" פוגעת במבנה הלשוני וההגיוני של החזקה הממעטת שלא ראתה בפריקה וטעינה כחלק מהשימוש ברכב המנועי במובנו הנורמטיבי לחוק הפלת"ד. סידור העגלות שכבר פורקו מהווה ללא ספק חלק אינהרנטי של הפריקה והעובדה שנשארה עגלה שטרם פורקה מלמדת אותנו שיש לראות את מכלול ההתרחשות "כפריקה וטעינה" כמשמעותה בחוק, כדברי הש' א. ריבלין ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה ואח' פ"ד נט (3) 541 עמ' 544: "הנה-כי-כן, פעולות מסוימות הן "חלק אינטגרלי" של פעולת הטעינה או הפריקה, "משלימות" אותה או "מאפשרות" את ביצועה. אופיין זה מביא אותן בגדרי פעולת הטעינה והפריקה עצמה. זו לא הייתה "אפשרית" או "שלמה" בלעדיהן." ברע"א 5880/02 ניר לי נ' שיפוצים ובנייה בע"מ נ' נזרי פ"ד נז (2) 614, ציין השופט אור ש: "אין ספק שההכרעה בשאלה זו אינה פשוטה, ושוב אנו נדרשים לפלס דרכנו בין ההגדרות המורכבות שבחוק הפיצויים, הגדרות הלוקות לא פעם בחוסר בהירות ובחוסר שיטתיות. לדעתנו, בתחרות המסוימת הזו בין החזקה הממעטת של טעינה ופריקה לבין החזקה המרבה של הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו, כאשר הרכב עומד, ידה של החזקה הממעטת על העליונה, ומכאן שאין מדובר בתאונת דרכים." כך גם סבר הש' אנגלרד בספרו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (עדכון משולב) [12] בעמ' 72: "מקרה נוסף של התחרות בין שני מצבים הוא נפילת מטען מרכב עומד בעת טעינה או פריקה. נפילת מטען היא כלולה במפורש בהגדרה של 'שימוש ברכב מנועי'... לדעתי, נפילת מטען אגב טעינה או פריקה היא חלק אינטגרלי של הליך הטעינה או הפריקה, ולא אירוע עצמאי (כגון התהפכות רכב). לכן בצדק דחה בית המשפט את תחולת החוק בנסיבות אלה..." העולה מכל האמור הוא שסידור העגלות שכבר פורקו בכוונה להמשיך ולפרוק אף את העגלה האחרונה מהווה חטיבה אחת שיש לכנותה בשלמותה "טעינה ופריקה" וממילא אף נפילת מטען בשלב הטעינה והפריקה אין בו כדי להוציא את ההתרחשות נשואת עניינינו מידי החזקה הממעטת. לטענת בא כוחו המלומד של התובע החזקה החלוטה המרבה הרלוונטית להתרחשות מתייחסת לכך שהאירוע נגרם עקב הכוח המכני של הרכב אשר גרם להפעלת הרמפה ודחיפת העגלה שפגעה בתובע ולכן זו לשון החוק הרלוונטית: "...או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" דבריו אלו לא נסמכים על דבר מהראיות שהוצגו בתיק והם בסיס להכרעתי זו לפי ההסדר הדיוני בין הצדדים. להיפך מתצהירו של התובע שהכוח המניע של העגלה היה שחרורה - ככול הנראה מצד המעצור שלה- וכוח המשיכה הוא שגרם לה להידרדר ולפגוע בתובע. משכך אין קשר בין נסיבות הפגיעה של התובע דכאן למה שארע למשל בע"א יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ רע"א 8061/95, פ"ד נ (3) 532 בעמ' 562, שם הפגיעה נגרמה ישירות מן המנוף המהווה למעשה את פונקציית "הכוח המכני" של המשאית. דרישת החזקה החלוטה הינה "מאורע שנגרם עקב הכוח המכני..." תכליתו של "עקב" זה למצוא קשר סיבתי בין הכוח המכני לפגיעה ואין די בכך שיהיה הרכב בעל פונקציית כוח מכני, אלא נדרש שכוח זה, הוא שיהיה הגורם הממשי והישיר לפגיעה. וכך קבע השופט ברק בע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי ואח', פ"ד נ (3) 661 עמ' 669: "הדרישה כי התאונה נגרמה "עקב" ניצול כוחו המכאני של הרכב מבטאת דרישה סיבתית (ראה ע"א 358/83 ר' שולמן ואח' נ' ציון חברה לבטוח בע"מ (להלן ¬פרשת שולמן [2]), בעמ' 862). נדרשת הוכחת קשר סיבתי בין ניצול הרכב לבין התאונה. קשר סיבתי זה הוא כפול: ראשית, נדרש קיומו של קשר סיבתי-עובדתי, המתמצה לרוב בסיבה- בלעדיה-אין (conditio sine qua non)... הקשר הסיבתי השני הנדרש הוא הקשר הסיבתי-המשפטי. קשר סיבתי זה בורר מבין הסיבות-בלעדיהן-אין אותם גורמים "אשר מפאת תכונתם משמשים יסוד להטלת חבות". אף בעניינינו נבחן את קיומו של הקשר הסיבתי בשני מישורים האחד עובדתי ע"י מבחן הסיבה בלעדיה אין, לטעמי כבר בשלב זה ניתן לענות בשלילה על דרישה זו שהרי גם אלמלא הפונקציה המיוחדת של הגבהת והנמכת הרמפה יכלה העגלה להידרדר כאמור, אך בנוסף נמשיך ונבחן את קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי הנבחן ע"י קיומו של מבחן הסיכון והשכל הישר, שוב ניתן לקבוע שהידרדרות העגלה כתוצאה מבלאי הטמון בעגלה עצמה בוודאי איננה עונה על דרישת הסיכון שהכוח המכני של המשאית יוצר, על כן כאמור קשר סיבתי זה לא מתקיים בהתרחשות שלפנינו, הגורם הבלעדי להידרדרות העגלה היה טמון בעגלה עצמה, ומשכך אין לראות בהתרחשות שלפנינו תאונת דרכים על פי מובנה הנורמטיבי כפי שהוא בס' ההגדרות לחוק הפלת"ד. מאחר ובחננו את ההתרחשות הן לאורה של ההגדרה הבסיסית והן לאורן של החזקות החלוטות, ולא מצאנו שההתרחשות שלפנינו נכנסת אף לא בשעריה של אחת מהן על כן אני נאלץ לדחות את התביעה. משהחלטתי לדחות את התביעה לעניין סיווג התאונה, ברור שהחלטתי מיום 4/12/013 לעניין הוכחות בנושא הנזק מבוטלת. לאור ההסדר הדיוני שחסך זמן רב והוצאות, יש להטיל הוצאות משפט מופחתות. התובע ישלם לנתבעת הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ בלבד. עגלהכתפיים