בסיסם של דיני עשיית עושר ולא במשפט הוא בעקרונות הצדק והיושר. העיקרון בדבר השבת התעשרות שנעשתה על חשבונו של הזולת קבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ג- 1979: "(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה) חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת." הפסיקה קבעה כי, השבה על פי סעיף זה מתגבשת בהתמלא שלושה תנאים- התעשרות, שלא על פי זכות שבדין, ועל חשבון המזכה (ראה דברי כב' השופט דנציגר בע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' שמואל מאירסון, פסקה 30 ( בוים 15.7.10)). החלת העיקרון הנ"ל תעשה בשים לב לעוצמת זכותו של התובע, לאופי הפגיעה באינטרס שלו, להתנהגות הצדדים ולטיב הפעילות שמכוחה זכה הנתבע ברווח (ראה: דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, ספר דניאל, (תשס"ח) 596). התנאי לפיו קמה החובה להשיב התעשרות אם זו נעשתה "שלא כדין" אינו מתקיים רק במצבים בהם הופר דין "חיצוני" לדיני עשיית העושר ולא במשפט, כגון הוראת דין, הוראה בהסכם או ביצוע עוולה, אלא גם במצבים בהם ההתעשרות נעשתה באופן "בלתי צודק" (פס"ד בעניין אגריפרס הנ"ל). עשיית עושר ולא במשפט