בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסכום של 11,447 ₪ ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, בשל חוב, כנטען, שיצרה הנתבעת אגב שימוש בכרטיס אשראי הלוואות. ביום 29.12.11 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, והתיק הועבר לבית משפט השלום בתל אביב למתן החלטה בבקשה. לטענת הנתבעת, מעולם לא חתמה על הסכם או התחייבות כלשהי לטובת התובעת, שכן איננה יודעת כלל קרוא וכתוב בעברית, וכי החתימה על גבי המסמכים שהגישה התובעת, הנחזית להיות חתימתה, הינה מזויפת. על פי גרסת הנתבעת, נפלה קורבן למעשה תרמית על ידי חבר של בנה, מר רשאד בהנסי (להלן: "רשאד"), אשר ביקש ממנה להשתמש בחשבונה ככלי להעברת כספים היות וחשבונו מעוקל. לאור יחסי החברות ביניהם, נענתה הנתבעת לבקשתו ונתנה לו את תעודת הזהות שלה על מנת שיעשה כן. לדבריה, הופקדו בחשבונה סך של 10,000 ₪, אותם היא משכה והעבירה לידי רשאד, אלא שלאחר מספר חודשים הגיעו אליה דרישות לתשלום הלוואה אשר, לכאורה, נטלה מהתובעת. התקיים דיון בבקשה ביום 7.2.12 בבית משפט השלום בתל אביב בפני כב' השופטת כוכבה לוי, במהלכו נחקרה הנתבעת על תצהירה. לאחר שנשמעו העדויות, שוכנעה כב' השופטת כי יש להעניק לנתבעת רשות להתגונן מפני התביעה, והתירה לתובעת, לאור בקשתה, לתקן את כתב התביעה בהתאם לעדות הנתבעת. במקביל הגישה הנתבעת בקשה להעברת התיק לדיון בבית משפט השלום בנצרת, מחמת חוסר סמכות מקומית, ואכן הועבר התיק לדיון בפניי. על פי כתב התביעה המתוקן, העניקה התובעת לנתבעת כרטיס אשראי הלוואות במסגרתו הופקדו לחשבון הנתבעת סך של 10,000 ₪, אותם התחייבה הנתבעת להשיב באמצעות הוראה לחיוב חשבונה בבנק, אלא שהנתבעת מתכחשת לכך ומעלה גרסה מופרכת להימצאותם של הכספים הנ"ל בחשבונה, תוך שהיא משתפת פעולה במעשה הונאה כלפי התובעת. הנתבעת הכחישה את הטענות שהעלתה התובעת, לדבריה, מעולם לא ביקשה לקבל מהתובעת כרטיס אשראי ו/או הלוואה, ולראייה טוענת כאמור כי החתימה על גבי מסמכי התובעת מזויפת. הנתבעת מודה כי הופקד לחשבונה סך של 10,000 ש"ח אולם לדבריה, סכום זה הופקד לה מרשאד, חבר של בנה, אשר בתום לב נענתה לבקשתו להשתמש בחשבונה על מנת להעביר כספים. התקיים בפניי דיון ביום 30.4.13 במעמד הצדדים בו נשמעו עדויותיהם. מטעם התובעת העיד מר משה אליהו, מנהל מחלקת בקרה ואבטחה אצל התובעת, ואילו מטעם הנתבעת העידה היא בעצמה וכן בעלה, מר עבדאללה עבד אל קאדר. ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. מעדות התביעה עולה כי, אין מדובר בכרטיס אשראי פיזי שקיבלה הנתבעת אלא כרטיס וירטואלי באמצעותו ניתן לקבל הלוואה. העד הסביר לגבי האופן בו מעניקה התובעת, דרך כלל, הלוואה ללקוח. לדבריו, לאחר שהוגשה בקשה, מסביר נציג מטעמה ללקוח את תנאי ההסכם דרך הטלפון, שליח מגיע לביתו של הלקוח על מנת להחתים אותו על הטפסים, לאחר שזיהה אותו על פי תעודת זהות, ורק כאשר מקבלת התובעת את כל המסמכים חתומים, היא מנפיקה כרטיס וירטואלי ומזרימה את ההלוואה ללקוח. על פי העדות, לא כל לקוח רשאי בקלות לקבל הלוואה, וזה תלוי במספר פרמטרים כמו הכנסה, גיל וכדומה. לדבריו, הנתבעת הציגה בפני התובעת דפי חשבון בנק ועל סמך זה אושרה לה ההלוואה. כמו כן, הנתבעת חתמה על הרשאה לחיוב חשבון והבנק אישר זאת, ניתן לראות זאת בהתאם למסמך שצורף לפיו החיובים לא כובדו מסיבה "אין כיסוי מספיק" ולא בשל "העדר הרשאה", מכאן שההרשאה תקינה. הנתבעת העידה כי, אכן הופקד בחשבונה הסכום האמור, אולם לא ידעה וגם לא ראתה כי הכסף הועבר מהתובעת שכן היא אינה יודעת קרוא וכתוב. כשנשאלה מדוע לא הביאה לעדות את רשאד, השיבה כי לא הצליחה לאתר אותו מאחר והוא אינו עונה לטלפונים, והיא אינה יודעת היכן הוא מתגורר. בהערת אגב אציין כי, בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת לוי העידה הנתבעת כי הלכה אליו הביתה אולם הוא לא פתח לה את הדלת. עוד העידה הנתבעת כי, כאשר קיבלה את דרישת התובעת לתשלום החוב, פנתה למשטרה, אשר הפנתה אותה לעורך דין. גם בעניין זה ישנה סתירה עם עדותה בפני כב' השופטת לוי, שם העידה כי, כלל לא פנתה למשטרה על מנת להגיש תלונה. בעלה של הנתבעת העיד אף הוא, לדבריו, מעולם לא היה בביתם נציג מטעם התובעת, אף לא ידע כי אשתו מסרה את תעודת הזהות שלה לרשאד. מתצהיר שהוגש שמטעמו עולה כי, אשתו מעולם לא יצרה חוב כלשהו ומעולם לא לקחה הלוואה ללא ידיעתו, על כן ככל הנראה רשאד שיתף פעולה עם התובעת וביחד זייפו את חתימת הנתבעת ללא ידיעתה. דיון והכרעה: כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. התובעת מבססת את תביעתה על מסמכי ההלוואה החתומים על ידי הנתבעת, אלא שהנתבעת העלתה טענת זיוף של חתימתה. כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך כלשהו, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה: ע"א 355/63 עמוס קרסניצקי ואח' נ' נאמן בפשיטת-רגל של שאול וינרב (יואל סלומון, עורך-דין) , יח(4) 324). כלל זה נובע מהכלל שאוזכר לעיל בעניין נטל השכנוע המוטל על כתפי התובע. על פי הפסיקה, אין די בעצם הגשת המסמך לבית המשפט, שכן נדרשים אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח' מז (3) בעמ' 284 נפסק כך: "כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה..." בענייננו, התובעת לא הוכיחה באמצעות אלמנטים חיצוניים, כי המסמכים אכן נחתמו על ידה. כאשר נשאלה התובעת על ידי בית המשפט בדיון לא פורמלי ,, האם תסכים למינוי גרפולוג על מנת לזהות את חתימת הנתבעת- סירבה היא. התובעת אף לא זימנה עדים מטעמה לצורך הוכחה כי המסמכים אכן נחתמו על ידי הנתבעת. עד התביעה העיד כאמור לגבי האופן בו ניתנת הלוואה ללקוח, בין היתר, מגיע שליח מטעמה אל בית הלקוח, המזהה אותו על פי תעודת זהות, והוא חותם בפניו על גבי המסמכים, אלא שהתובעת נמנעה מלזמן לעדות את אותו שליח, אף לא צורף תצהיר מטעמו. זאת ועוד, התובעת לא הגישה לבית המשפט הקלטה או תמליל שיחה המעידים כי הנתבעת אכן שוחחה עם נציג מטעמה בעניין לקיחת הלוואה כלשהי. יצוין כי, אין לייחס כל חשיבות לטענת התובעת לפיה הנתבעת לא הגישה תלונה במשטרה בגין זיוף ו/או מרמה, שכן לא מוטלת עליה כל חובה לעשות כן, ואין לעובדה זו משקל ראייתי מכריע היכול להשמיט את הבסיס מתחת לטענתה לעניין החתימה על גבי אותו מסמך (ראה: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ ואח' מז (3) בעמ' 284). ברם, בהיעדר ראיה כלשהי מטעם התובעת אשר תוכל לבסס את תביעתה, אינני סבור כי התובעת הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה. יחד עם זאת, שוכנעתי כי מן הראוי לייחס לנתבעת אחריות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. כידוע, בסיסם של דיני עשיית עושר ולא במשפט הוא בעקרונות הצדק והיושר. העיקרון בדבר השבת התעשרות שנעשתה על חשבונו של הזולת קבוע בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ג- 1979: "(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה) חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה. (ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת." הפסיקה קבעה כי, השבה על פי סעיף זה מתגבשת בהתמלא שלושה תנאים- התעשרות, שלא על פי זכות שבדין, ועל חשבון המזכה (ראה דברי כב' השופט דנציגר בע"א 8728/07 אגריפרם אינטרנשיונל בע"מ נ' שמואל מאירסון, פסקה 30 ( בוים 15.7.10)). החלת העיקרון הנ"ל תעשה בשים לב לעוצמת זכותו של התובע, לאופי הפגיעה באינטרס שלו, להתנהגות הצדדים ולטיב הפעילות שמכוחה זכה הנתבע ברווח (ראה: דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, ספר דניאל, (תשס"ח) 596). התנאי לפיו קמה החובה להשיב התעשרות אם זו נעשתה "שלא כדין" אינו מתקיים רק במצבים בהם הופר דין "חיצוני" לדיני עשיית העושר ולא במשפט, כגון הוראת דין, הוראה בהסכם או ביצוע עוולה, אלא גם במצבים בהם ההתעשרות נעשתה באופן "בלתי צודק" (פס"ד בעניין אגריפרס הנ"ל). בענייננו, אין חולק כי, בחשבון הנתבעת הופקדו סך של 10,000 ₪ על ידי התובעת, הנתבעת לא הכחישה זאת, אלא העלתה גרסה שונה באשר לסיבה שנכנסו לחשבונה הכספים. אלא שגרסה זו לא הוכחה על ידה ולא נתמכה בראייה כלשהי. הנתבעת נמנעה מלזמן את רשאד, אשר לדבריה הינו חבר של בנה, לעדות בבית המשפט על מנת שיתמוך בגרסתה. הנתבעת אף לא זימנה את נציג הבנק על מנת שישפוך אור על גרסתה בכך שיציג את דוגמת חתימתה. יוער כי, הימנעות הנתבעת מהגשת הודעה לצד שלישי, לחילופין בקשה לצירוף נתבע נוסף לתיק, עומדת לחובתה ואינה תומכת בגרסתה. לפיכך, היות והנתבעת לא הוכיחה כי הכספים הופקדו על ידי גורם אחר לטובת מר רשאד, בנוסף לכך שלא הוכיחה כי אכן משכה את אותם כספים מחשבונה לטובת רשאד, די בכך כדי לומר כי מתקיימים בענייננו שלושת הרכיבים שבסעיף 1 לחוק הנ"ל. אשר על כן, דין התביעה להתקבל מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 11,448 ₪, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט סך של 700 ש"חושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום עד יום התשלום המלא בפועל. תביעה על סכום קצובהוצאה לפועלתל אביב