לטענת המבקשת, דבק פגם בפן החוזי של פסק הדין המצדיק את ביטולן בד בבד עם הגשת התובענה עתרה המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שלא נענתה. 2. בעלי הדין הסכימו כי אכריע בתובענה על סמך טיעוניהם בכתבי הטענות בלבד (לאחר שוויתרו על זכותם להוסיף טיעונים ואסמכתאות לתמיכה בטענותיהם). הרקע העובדתי 3. המבקשת רשות מקומית (להלן: המועצה). בהתאם לחוזה שנכרת ביום 12.2.99 (להלן: החוזה) שימש המשיב (להלן: עו"ד עבד) במשך עשור יועצה המשפטי של המועצה. בהתאם לסעיף 4 לחוזה התחייבה המועצה לשלם לעו"ד עבד "..בכל חודש ובחודשו סך של 6,500 ₪ + מ.ע.מ. כשכר טרחה." (בחוזה חיובים כספיים נוספים, שאינם רלוונטיים להכרעה). 4. בסעיף 15 לחוזה נקבע כי "המועצה רשאית לפי שיקול דעתה להפסיק הסכם זה בסוף כל שנה בהודעה בכתב לעוה"ד תוך 30 יום מתום השנה, ובמקרה זה יסכמו על העברה מסודרת של התיקים שהיו בטיפול עוה"ד בגין טיפולו בתיקים עד להפסקת ההתקשרות ע"י המועצה. בהעדר הודעה כנ"ל יתחדש ההסכם מאליו בתחילת כל שנה." 5. בהסתמך על תניה זו ביום 28.2.09 הודיע ראש המועצה לעו"ד עבד כי ביום 1.3.09 יסתיים הקשר החוזי עמו. באותו מעמד הודה ראש המועצה בקיומו של חוב שכר טרחה בגין תקופת עבודתו של עו"ד עבד בעבר והבהיר כי הנושא יוסדר. 6. עו"ד עבד השיב כי 31.1.09 היה המועד האחרון להודיע על סיום החוזה, ולכן מתן הודעה ביום 28.2.09 היא בגדר הפרת החוזה. עו"ד עבד נתן למועצה הזדמנות לתקן את ההפרה, ברם זו נותרה בעמדתה. 7. בעקבות זאת הגיש עו"ד עבד תובענה כספית בת"א 54749-11-10 של בית משפט זה (להלן: ההליך הקודם) בו תבע חוב בסך 80,917 ₪ (נכון ליום 28.2.09) בגין עבודה שביצע בפועל ולא שולם לו שכרו, וכן פיצויי קיום בסך 92,114 ₪ בגין הנזק שנגרם לו עקב סיום החוזה לפני תום המועד החוזי. 8. כתב התביעה בהליך הקודם הוגש בסדר דין מקוצר. בבקשתה למתן רשות להתגונן הודתה המועצה (באמצעות ראש המועצה) בקיומו של חוב בסך 80,917 ₪ והסכימה למתן פסק דין חלקי בסכום זה. בנוגע ליתרת סכום התביעה טענה כי פרשנות נכונה של החוזה מאפשרת לראש המועצה להודיע על סיום ההתקשרות 30 יום מתום השנה, קרי, 30 ימים לאחר סיום השנה החוזית. לפיכך פעלה המועצה כדין ולא חבה בפיצוי כלשהו לעו"ד עבד. 9. בהחלטתה בבקשה למתן רשות להתגונן קבעה רשמת בית המשפט כי לנוכח הודאתה של המועצה בחוב על סך 80,917 ₪ רשאי עו"ד עבד לקבל פסק דין חלקי לטובתו. בנוגע ליתרת סכום התביעה החליטה הרשמת להרשות למועצה להתגונן. 10. ביום 2.3.11 נתנה הרשמת פסק דין חלקי, שלפיו חויבה המועצה לשלם לעו"ד עבד סך של 80,917 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 (להלן: החוק) החל מיום 28.2.09 וכלה ביום התשלום המלא בפועל. כן חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ (כולל מס ערך מוסף) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין וכלה ביום התשלום המלא בפועל. 11. ההליך הקודם נותב לשופטת מעין צור. בדיון שהתקיים ביום 28.11.11 הגיעו בעלי הדין, באמצעות באי כוחם, לידי הסכם פשרה, ולפיו בוטל פסק הדין החלקי ובמקומו ניתן פסק דין סופי אשר חייב את המועצה לשלם לעו"ד עבד סך של 110,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 6.4.09 וכלה ביום התשלום המלא בפועל; 8,000 ₪ הוצאות משפט שנפסקו במסגרת פסק הדין החלקי והחזר אותו חלק מאגרת התביעה שלא ניתן להחזירו בהתאם לתקנות בתי משפט (אגרות) תשס"ז-2007. המועצה התחייבה לשלם את הסכום הפסוק תוך 60 יום מיום מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. 12. בהליך הקודם צורף ייפוי-הכוח חתום על ידי ראש המועצה אשר הסמיך את בא כוחה של המועצה בין היתר "..בא כוחי רשאי לעשות ולפעול בשמי ובמקומי בכל הפעולות הבאות... (6) להתפשר בכל עניין הנוגע או הנובע מהעניינים האמורים לעיל לפי שיקול דעתו של בא כוחי ולחתום על פשרה כזו בביהמ"ש או מחוצה לו." הרשאה זו לא סויגה בכל אופן שהוא. 13. אין חולק כי המועצה לא שילמה לעו"ד עבד סכום כלשהו על חשבון פסק הדין, וביום 9.2.12 הגישה את התובענה דנן לביטול פסק הדין. טענות המועצה 14. לטענת המועצה הסכם הפשרה נגוע באי-חוקיות ועל כן - בטל. לטענתה, בהתאם להוראות פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] המפנות לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות) לא היה ביכולתה שלך המועצה להתפשר ללא חתימתם או אישורם בכתב של ראש המועצה ושל גזבר המועצה. במקרה דנן הסכם הפשרה לא קיבל את אישור הגורמים הללו. 15. יתרה מכך, בשל מצבה הכספי של המועצה ביום 1.11.07 מונה לה חשב מלווה. בעניין זה יצוין, כי לתובענה צורף מכתב הארכת תוקף מינויו של החשב המלווה, הנושא תאריך 20.12.11. לפיכך הסכם הפשרה היה טעון אישור מראש ובכתב של החשב המלווה, ודבר זה לא נעשה. 16. בנסיבות אלה, הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין בלתי חוקי, ובהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) - בטל. 17. עוד הוסיפה המועצה כי הן פרשנותה את החוזה והן פרשנות עו"ד עבד סבירות במידה שווה, ולא בכדי החליטה רשמת בית המשפט ליתן למועצה רשות להתגונן. בשים לאי-חוקיות של הסכם הפשרה, יש להורות על ביטול פסק הדין ולאפשר בירור טענות הצדדים על אודות פרשנות החוזה. טענות עו"ד עבד 18. לטענת עו"ד עבד, הפשרה הושגה על סמך הרשאה שקיבל בא כוחה של המועצה כפי שבאה זו לידי ביטוי בייפוי-הכוח שהוגש לבית המשפט במסגרת ההליך הקודם. עוד הוסיף, כי גם אם מדובר בחוזה בלתי חוקי הרי שבנסיבות המקרה יש לתת לו תוקף מכוח הוראות סעיף 31 לחוק החוזים. 19. לעניין פרשנות החוזה, סבור עו"ד עבד כי התניה החוזית ברורה ועולה ממנה כי את ההודעה על הפסקת החוזה היה על המועצה ליתן 30 ימים לפני תום החוזה. הדין החל 20. סעיף 203(א) וסעיף 142ג(א)(4) לפקודת העיריות קובעים לאמור: "203.(א) חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית המשפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר ..." 142ג(א)(4) עירייה, ראש עירייה, מי שסמכויות ראש העירייה נאצלו לו לפי סעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, ועובד העירייה, לא יתחייבו בהתחייבות כספית כלשהי מטעם העירייה ... אלא אם כן ניתן לאותה התחייבות אישור מראש ובכתב של החשב המלווה; בסעיף זה, "התחייבות כספית" - לרבות בחוזה, בכתב התחייבות, במסמכי תשלום, בהסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין, או בתעודה אחרת;" 21. סעיף 203(א) לפקודת העיריות מחייבת אפוא כי "הסדר פשרה המוגש לבית המשפט .. על מנת לקבל תוקף של פסק דין" יישא את חתימות ראש הרשות והגזבר, שאם לא כן לא יחייבו את המועצה (מכוח הוראות פקודת המועצות המקומיות, המפנות לפקודת העיריות, כאמור). כמו-כן, עם מינוי חשב מלווה גם "[ב]הסדר פשרה המוגש לבית המשפט..על מנת לקבל תוקף של פסק דין" מחייב אישור מראש ובכתב מאת החשב המלווה. 22. אין חולק כי במקרה דנן הסכם הפשרה לא קיבל את אישורו של החשב המלווה ולא חתמו עליו ראש המועצה והגזבר. עסקינן אפוא בחוזה בלתי חוקי. 23. כאמור, על ייפוי הכוח שהוגש בהליך הקודם חתום ראש המועצה בצירוף חותמת המועצה. לפי ייפוי הכוח הוסמך בא כוחה של המועצה להתפשר (ראה חלקו הרלוונטי של כתב ההרשאה בסעיף 12 דלעיל). אמנם נכון, אין טענה מצד המועצה כי ייפוי הכוח נחתם בחוסר סמכות ואין חולק כי ההרשאה להתפשר אינה מסויגת. עם זאת, על פניו כתב ההרשאה נוגד את הוראות סעיף 203(א) לפקודת העיריות, שכן חסרה בו חתימת גזבר המועצה. בהיעדר חתימת הגזבר, לא היה מכוחו של ראש המועצה להסמיך את פרקליט המועצה להתפשר. 24. לו נשא ייפוי-הכוח את חתימתם של ראש המועצה ושל גזבר המועצה בצירוף חותמת המועצה, הייתי רואה בהסדר הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין משום התחייבות כספית העונה על הוראות סעיף 203(א) הנ"ל. 25. לא זו אף זו, כאמור לעיל מונה למועצה חשב מלווה. מתוקף תפקידו כיועץ משפטי של המועצה היתה עובדה זו ידועה גם לעו"ד עבד (וראה מכתבו מיום 3.3.09, שהעתק ממנו נשלח גם לחשב המלווה). חרף זאת, לא נתבקש אישורו מראש ובכתב של החשב המלווה להסכם הפשרה. גם מטעם זה עסקינן בחוזה בלתי חוקי. 26. חרף האמור לעיל, אין הכרח להגיע למסקנה, ולפיה דין פסק הדין - להתבטל. סעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים קובעים כדלקמן: "30. חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל. 31. הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21, כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו." 27. נפסק לא אחת כי הגם שהתחייבות כספית של רשות מקומית אינה תקפה ללא חתימת ראש הרשות והגזבר, ייתכנו מקרים שבהם ניתן לחייב את הרשות המקומית לקיים את חיובה בהסתמך על הוראות סעיף 31 לחוק החוזים ודיני עשיית עושר ולא במשפט. כך נפסק ברע"א 3910/08 מועצה מקומית כפר קרע נ' מגן דוד אדום בישראל [25.8.08] (להלן: פרשת מגן דוד אדום) וברע"א 10565/07 עיריית עיר הכרמל (המועצה המקומית עוספיה) נ' עו"ד זכי כמאל ואח' [17.2.09] (להלן: פרשת עו"ד כמאל) ואין אלא להפנות להנמקה שם. בקצירת האומר יצוין, כי סעיף 31 לחוק החוזים נועד לתת מענה לאותם מקרים שבהם קיים צד לחוזה את חיוביו והצד שכנגד מנסה להתנער מחיוביו בהסתמך על טענת בטלות בשל היות החוזה בלתי חוקי. לא זו בלבד שבמצב עניינים זה התנהגות הצד המפר (שגם התקשר בחוזה בלתי חוקי ביודעין) נגועה בחוסר תום לב, אלא שיש בה משום עשיית עושר ולא במשפט. 28. ואולם, בניגוד למקרים שנדונו בפרשת מגן דוד אדום ובפרשת עו"ד כמאל, שבהם קיימו התובעים את התחייבותיהם החוזיות (במקרה הראשון מגן דוד אדום העניק שירותים רפואיים או פרה-רפואיים ובמקרה השני נתן עו"ד כמאל שירותיים משפטיים) הרי שבמקרה דנן המחלוקת אינה נוגעת לתשלום בעבור השירות שניתן. שוני עובדתי זה מביא גם לתוצאה שונה. בעוד המקרים שנדונו בפרשת מגן דוד אדום ובפרשת עו"ד כמאל מתיישבים עם הסיפא של סעיף 31 לחוק החוזים "..ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה.." אזי ניתן - חרף אי-חוקיותו של החוזה - לחייב את הצד השני "..בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו" הרי שבענייננו נעוצה המחלוקת בסוגיית זכותו של עו"ד עבד לפיצויי קיום כתוצאה מהפרת החוזה. 29. בנסיבות אלה, אין מנוס מביטולו של פסק הדין מיום 28.11.11. משמעות ביטול הסכם הפשרה 30. בעקבות ביטול פסק הדין מיום 28.11.11 חוזר על כנו פסק הדין החלקי שנתנה רשמת בית המשפט ביום 2.3.11, ולפיו חויבה המועצה לשלם לעו"ד עבד סך של 80,917 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.2.09 וכלה ביום התשלום המלא בפועל, ועוד הוצאות משפט בסך כולל של 8,000 ₪. פסק הדין החלקי ניתן על סמך הודאת המועצה במסגרת הליך משפטי - בבקשתו למתן רשות להתגונן - בקיומו של חוב בסכום האמור, ואין בינו לבין טענת אי-חוקיות של הסכם הפשרה ולא כלום. סוף דבר 31. אני מורה אפוא על ביטול פסק הדין שניתן ביום 28.11.11 בת"א 54749-11-10 של בית משפט זה. פסק הדין החלקי שניתן ביום 2.3.11 ישוב ויעמוד על כנו. חרף העובדה שהתובענה התקבלה ראיתי לחייב את המועצה בהוצאות המשיב, שכן הגיעה להסדר פשרה עמו ביודעין כי לא קיבלה את אישורו בכתב ומראש של החשב המלווה ואף לא דאגה כי ההסדר ייחתם על ידי ראש המועצה והגזבר בצירוף חותמת המועצה. אשר על כן אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. ביטול פסק דין