תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). רקע כללי 1. התובעת ילידת 10/5/1957, נפגעה בתאונת דרכים ביום 24/2/2005 כאשר רכב צד ג' פגע מאחור ברכב שבו היא נהגה. לאחר התאונה סברה התובעת כי כאביה יחלפו, אולם משראתה כי הכאבים אינם חולפים, היא פנתה ביום 28/2/2005 לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים. הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר ביטחה את רכב התובעת בביטוח חובה במועד התאונה. אין מחלוקת בשאלת החבות אלא אך בשאלת הפיצויים להם זכאית התובעת. הנכות הרפואית 2. בהסכמת הצדדים נבדקה התובעת על ידי שני מומחים רפואיים: בתחום האורתופדיה ובתחום האף, אוזן, גרון (א.א.ג). תחום האורתופדיה 3. בתחום האורתופדיה נבדקה התובעת ע"י פרופ' רמי מושיוב. בחוות דעתו מציין פרופ' מושיוב כי התובעת סובלת מהגבלת תנועות מזערית, המלווה בספזם שרירים ורגישות ממוקמת; בדיקת MRI הדגימה פתולוגיה דיסקלית בגובה 5-6C ובגובה 6-7C. פרופ' מושיוב העריך את נכותה של התובעת בשיעור 5% לצמיתות לפי מחצית סעיף 37 (5)א לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי. פרופ' מושיוב מוסיף כי התובעת לא סבלה בעברה מבעיות צוואר משמעותיות, ולכן סביר לקבוע שהנכות נובעת במלואה מהתאונה; התובעת מתלוננת על כאבי גב תחתון אך בהתבסס על נתוני הבדיקה הפיזיקלית, בדיקות העזר ונתוני העבר, סביר לקבוע שלא נגרמה לתובעת נכות צמיתה בגב התחתון עקב התאונה. פרופ' מושיוב אף ציין כי, לתובעת נגרמה נכות זמנית בשיעור 100% בתקופת המחלה מיום התאונה ועד ליום 1/4/2005. תחום הא.א. בתחום הא.א.ג נבדקה התובעת ע"י פרופ' יוסף אלידן. בחוות דעתו מציין פרופ' אלידן כי מהתיעוד הרפואי עולה כי התובעת סובלת משינויים ניווניים בעמוד השדרה; בשנת 2002 התלוננה על כאבים וירידה בשמיעה באוזן שמאל; בשנת 2004 התלוננה על כאבים באוזן שמאל ונרשמה דלקת באותה אוזן מספר פעמים; כך גם ביום 20/2/2005, 4 ימים לפני התאונה, סבלה התובעת מכאבים וצלצול באוזן שמאל; גם בשנת 2001 התובעת היתה בבירור וטיפול באף אוזן גרון; ביום 9/3/2005 נבדקה בחדר מיון בגלל התקף סחרחורת, בדיקה נוירולוגית נמצאה תקינה; ביום 19/8/2009 נבדקה בחדר מיון בגלל תלונות על כאבי ראש, סחרחורת וטנטון. בדיקת ENG מיום 3.11.2005 הייתה תקינה; בדיקת ENG מיום 1.10.2009 הראתה ניסתגמוס לימין במבחנים פוזיציונליים עד 8%, המעיד על פתולוגיה במערכת הוסטיבולרית; בדיקת שמיעה מיום 1/10/2009 הראתה ירידה תחושתית-עצבית באוזן שמאל מקסימלית, בתדירויות גבוהות; במבחן אפיון טנטון התקבל טנטון עקבי. בסיכום חוות דעתו מעריך פרופ' אלידן את נכותה של התובעת כדלקמן: 5% בגין ירידה בשמיעה לפי סעיף 72 (ו)(1) לתוספת לתקנות; 5% בגין טנטון חד צדדי לפי סעיף 72 (ד)(2) מותאם; ו-10% בגין סחרחורת בצורה קלה לפי סעיף 72(4)(ב)(7) לתוספת לתקנות. פרופ' אלידן מוסיף כי, בשים לב לעובדה שהתובעת סבלה מבעיות באוזן שמאל לפני התאונה, שמהותן אינה ברורה; היא היתה בבירור אצל רופא א.א.ג, אך לא נרשמו תוצאות הבירור, הוא ממליץ לזקוף מחצית מהנכות המצטברת לפגיעה בתאונה, וזאת מתוך הנחה שגם קודם לתאונה סבלה התובעת מבעיה באוזן שמאל שהחמירה בעקבות התאונה. פרופ' אלידן מוסיף כי התובעת יכולה להמשיך בעבודתה הנוכחית ללא הגבלה. בתשובות לשאלות הבהרה שנשלחו אליו על ידי ב"כ הנתבעת, מציין פרופ' אלידן כי, ייתכן שתוצאות בדיקות השמיעה שנערכו לתובעת מתאימות למחלת מנייר באוזן שמאל, וכי מחלה זו פרוגרסיבית ונמשכת לאורך שנים. פרופ' אלידן אף נחקר על תוכן חוות דעתו על פי בקשת ב"כ הנתבעת. במהלך חקירתו הוא אישר כי על פי בדיקת שמיעה שנערכה לתובעת ביום 7/7/2002, שלא היתה בפניו בעת מתן חוות דעתו, התובעת סבלה מירידה בשמיעה עצבית ותחושתית בתדרים נמוכים באוזן שמאל (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 14-19). פרופ' אלידן הוסיף במהלך חקירתו כי, הבדיקה שבוצעה לאחר התאונה מצביעה אף היא על ירידה בשמיעה, אולם גם בתדירויות גבוהות (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 20-22). עוד נמסר במהלך חקירתו ע"י פרופ' אלידן בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון, ש' 1-9: "ש. האם במסגרתה האורתופד קבע שיש מגבלה מזערית בצוואר, יכולה להביא לכדי מצב שנוצרה למעשה ירידה שמיעה שהיא צמיתה? ת. כן. מציג מאמר - נותן לביהמ"ש תקציר המאמר - מסומן נ/1. קודם כל, אף אחד לפני התאונה לא קבע חד משמעית שיש שם מחלת מנייר. היה לה בעיות באוזן שמאל, היו לה כאבים באוזן שמאל וכמה פעמים דלקות באוזן שמאל והתלוננה פעם על סחרחורת אבל לא שלחו אותה לבדיקה דפנטיבית של מערכת שיווי המשקל. אף פעם לא נרשם בתיק "לחולה יש מחלת מנייר". היא לא קיבלה טיפול למחלת מנייר. במסגרת האפשרויות שקיימות בתיק, לאור מה שהיה קודם, ולאור ההחמרה שחלה לאחר מכן, כתבתי שייתכן שהיא פיתחה מחלת מנייר, או שמחלת המנייר החמירה אצלה בעקבות התאונה." וכן בשורות 17-20: "ש. להערכתך, כאשר בוחנים את מצבה לפני התאונה ומה שנגרם בעקבות התאונה, כמה היתה ההשפעה אם קיימת מחלת מנייר, למצב אחרי התאונה. ת. השאלה שלך לא כל כך ברורה. אתה רוצה כמותי. בסיום חוות דעתי אמרתי מה נראה לי פשרה הוגנת בנושא זה ואמרתי שמחצית על מצב קודם ומחצית על התאונה. אי אפשר להגיד מתמטית." לטענת הנתבעת, על פי מכלול החומר הרפואי יש לקבוע כי לא נגרמה לתובעת כל נכות בתחום א.א.ג הקשורה לתאונה; מדובר בתאונה קלה ביותר, אשר רק כעבור 4 ימים פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי; אין מחלוקת שכבר בשנת 2002, כשלוש שנים לפני התאונה עברה התובעת בדיקת שמיעה שהראתה ירידה בשמיעתה; המומחה הרפואי ציין כי התובעת יכולה להמשיך בעבודתה ללא כל מגבלה; התובעת סבלה ממחלת המנייר לפני התאונה, והטיפולים אחרי התאונה מהווים המשך הטיפולים שקיבלה לפני התאונה בגין אותה מחלה; התובעת לא הוכיחה ברמת הוודאות של למעלה מ- 50% שמחלת המנייר נגרמה בעקבות התאונה; מחוות דעתו של פרופ' אלידן עולה כי הוא לא השתכנע ברמת וודאות למעלה מ-50% באשר לקשר בין התפרצות המחלה לבין התאונה. מנגד נטען על ידי ב"כ התובעת כי, אין מקום להתערב בקביעותיו של פרופ' אלידן; עדותו של המומחה היתה אמינה ורהוטה; הוא עמד איתן על דעתו; השיב בבירור על שאלותיו של ב"כ הנתבעת; בסיכומו של דבר עולה מדבריו של המומחה שלא ניתן להוכיח שהתובעת סבלה ממחלת מנייר לפני התאונה, ואף בהנחה שהיא כן סבלה ממחלה זו לפני פגיעתה, הרי שחבלתה בתאונה גרמה להחמרה ניכרת במצבה, ולכן היא זכאית לנכות כפי שנקבע על ידי המומחה, לאחר ניכוי 50% בגין ההנחה שלתובעת היה עבר רפואי. על פי הפסיקה, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בענייני רפואה שלגביהם ניתנה חוות דעת על ידי מומחה מטעם בית המשפט (ראו: ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב (מיום 24/11/05, בפסקה 6)). עם זאת, נקבע כי: "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה", כאשר אלה מבוססות על הידע והמומחיות של המומחה בתחום עיסוקו (ראו: ע"א 9598/05 ממן נ' המגן (מיום 28/3/07, בפסקה 7). כאמור, מחוות דעתו ועדותו של המומחה עולה כי, הוא היה מודע ואף התייחס לעברה הרפואי של התובעת, ובגין כך הוא ייחס מחצית מנכותה הנוכחית לעברה הרפואי, ומחצית לפגיעתה בתאונה. סבורני כי אין פסול בכך שקביעתו של פרופ' אלידן מבוססת על הערכה הסתברותית, על פי מכלול הנתונים והשיקולים שציין בחוות דעתו ובעדותו בבית המשפט. מדובר בפרורוגטיבה של מומחה מקצועי ובעל ניסיון בתחום, שיש לו את הכלים והאמצעים כדי להעריך מצב רפואי של חולה על פי מכלול הנתונים והשיקולים העובדתיים, הקליניים וההדמייתיים העומדים לרשותו. למעשה, הדבר דומה להערכות הנעשות על ידי בעלי מקצוע שונים, לרבות עורכי-דין ושופטים, כאשר אין לך דוגמא טובה יותר מאשר הערכת הנזק ושיעור הפיצויים בתביעות נזיקין, שלרוב כוללות בתוכן מרכיב לא מבוטל של הערכה הסתברותית המבוססת על ידע מקצועי, שכל ישר וניסיון חיים. הדבר מכונה לפעמים בפסיקה "חוש המומחיות", ובספרות המדעית "מומחיות אינטואיטיבית" (דניאל כהנמן, לחשוב לאט לחשוב מהר). סיכום הנכות הרפואית יוצא, אפוא, שעקב התאונה נגרמה לתובעת נכות אורתופדית בשיעור 5%, ונכות בתחומי א.א.ג בשיעור 10%; סה"כ נכות משוקללת בשיעור 14.38%. שיעור הפיצויים הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות מתצהירה ומעדותה בבית המשפט עולה כי, התובעת עבדה לפני התאונה במשך 24 שנים במשרד החינוך ובתפקידה האחרון היא עבדה כמנהלת בית ספר "שפיר" והשתכרה כ- 13,600 ₪ נטו לחודש, משוערכים להיום כ- 17,000 ₪; היא פרשה לפנסיה מוקדמת ביום 1/9/2002; לאחר מכן היא עברה ללמוד לדוקטורט והגישה את עבודת הדוקטורט שלה חודש לפני פגיעתה בתאונה. לדברי התובעת, היא לא עבדה במשך כשנתיים ממועד פגיעתה בתאונה; בתקופה מ- 1/11/2006 ועד סוף 2009 היא עבדה כמדריכת מורים וסטודנטים להוראה במכללת "חמדת הדרום". והשתכרה כ- 1,700 ₪ בממוצע; החל מחודש אוקטובר 2007 ועד סוף שנת 2010 היא התחילה לעבוד, במקביל לעבודתה במכללת "חמדת הדרום", כמדריכת הורים בחברת "יהלו"ם" והשתכרה בעבודה זו כ- 3,200 ₪ בממוצע בחודש; בתקופה מ- 10/10/2009 ועד לחודש מאי 2010 עבדה התובעת כמנחת גמולי השתלמות בחברת "ידע מיתק בע"מ" והשתכרה כ- 1,700 ₪ בממוצע בחודש; בחודש מאי 2010 פתחה התובעת עסק עצמאי לאימון אישי, לאחר שנאלצה להסב את מקצועה בעקבות מגבלותיה הרבות עקב התאונה והשתכרה מעבודה זו כ- 2,800 ₪ בממוצע בחודש. לטענת התובעת, בעקבות התאונה חלה ירידה משמעותית בכושר העבודה שלה ושכרה ירד ביותר מ-80% מהשכר שהרוויחה לפני התאונה כמנהלת בית ספר. התובעת מבקשת לקבוע את הנכות התפקודית שלה בשיעור 20%, ואת בסיס השכר שלה בסך כ- 17,000 ₪ לפי השכר שלה כמנהלת בית ספר בשנת 2002. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, התובעת מנסה "להלביש" על תאונה קלה ומזערית אשר לאחריה היא יצאה מהרכב, תפקדה כרגיל, פנתה לטיפול רק 4 ימים לאחר מכן, את תחלואיה הקודמים בתחום א.א.ג, ואת יציאתה לפנסיה שנעשתה 3 שנים לפני התאונה; פרופ' אלידן קבע בחוות דעתו שהתובעת יכולה להמשיך בעבודתה ללא הגבלה; בתחום האורטופדיה נקבע כי לתובעת נכות מזערית בגין הגבלות תנועה מזעריות; לתובעת לא נגרמה נכות תפקודית או הפסדי שכר בעקבות התאונה. בנסיבות העניין, לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות שבתיק, הגעתי למסקנות כדלקמן: הנכות התפקודית אשר לנכות האורתופדית: סבורני כי בשים לב לכך שמדובר בנכות מזערית אשר נקבע בגין מגבלות מזעריות, סביר לייחס לנכות זו השלכה תפקודית בשיעור מחצית מהנכות הרפואית, היינו 2.5%. אשר לנכות א.א.ג: כאמור, בחוות דעתו מציין פרופ' אלידן כי חרף נכותה, התובעת יכולה להמשיך בעבודתה כרגיל. אמנם קביעת הנכות התפקודית נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט והיא נקבעת על פי המגבלות הרפואיות והנכות הרפואית, מהות ונסיבות עיסוקו של התובע, והשלכה של הנכות הרפואית על תפקודו של התובע בעיסוקו הספציפי; יחד עם זאת, יש לייחס משקל לעמדתו של מומחה רפואי באשר למשמעות התפקודית של מחלה, או הגבלה רפואית, שכן, יש להניח מן הסתם שרופא מומחה מודע, למצער, באופן עקרוני וכללי, למשמעות התפקודית של מגבלה רפואית שנמצאת בתחום מומחיותו. בנסיבות העניין, בשים לב לעמדתו של פרופ' אלידן שלפיה הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת בתחום א.א.ג אינה מפריעה לתובעת בעבודתה הנוכחית, בשים לב לסוג העבודות שהתובעת ביצעה לאחר פגיעתה בתאונה, אשר יכולות להעיד על יכולת התפקוד של התובעת, סבורני כי סביר לייחס לנכות הרפואית שנקבעה לתובעת בתחום א.א.ג השלכה תפקודית בשיעור 50% מהנכות הרפואית, היינו כ-5% נכות תפקודית. יוצא, אפוא, כי סביר להעמיד את הנכות התפקודית שנגרמה לתובעת עקב התאונה על 7.5% במעוגל. בסיס השכר בנסיבות העניין, בשים לב לעובדה שהתובעת הינה פנסיונרית של משרד החינוך אשר מקבלת פנסיה תקציבית לא מבוטלת, לעברה הרפואי של התובעת ולגילה, ולעבודות שהתובעת ביצעה לאחר פגיעתה בתאונה, סבורני כי סביר להעמיד את בסיס השכר שלה על השכר הממוצע במשק בסך של כ- 8,500 ₪ נטו בחודש, נכון להיום. חישוב הפסדי השכר אמנם התובעת קיבלה אישורי מחלה במשך 36 ימים אשר אושרו ע"י המומחה הרפואי פרופ' מושיוב, אולם אין מחלוקת כי במועד התאונה התובעת טרם התחילה לעבוד לאחר שסיימה את עבודת הדוקטורט שלה, ולא ברור מתי היתה מתחילה לעבוד אלמלא אירעה התאונה. בנסיבות אלה סבורני כי סביר לפסוק לתובעת הפסדי שכר על פי הנכות התפקודית שנקבעה עקב התאונה ובסיס שכר לפי השכר הממוצע במשק, החל ממועד התאונה ועד לגיל הפרישה - 67. יוצא, אפוא, שיש לפסוק לתובעת בגין העבר סך של 67,600 ₪ במעוגל, לפי החישוב הבא: 106 חודשים *7.5%* 8,500 ₪. בגין העתיד יש לפסוק לתובעת סך של 68,500 ₪ במעוגל, המשקלל חישוב אקטוארי מלא, לפי נכות 7.5% תפקודית עד גיל הפרישה. הוצאות ועזרת הזולת בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתה של התובעת, לנכויות הרפואיות שנקבעו לה ולהשלכות התפקודיות של נכויות אלה, סבורני כי סביר לפסוק לתובעת סכום גלובלי בגין הוצאות ועזרת הזולת בסך של 10,000 ₪. נזק לא ממוני בגין הנזק הלא ממוני זכאית התובעת לסך של 26,000 ₪ במעוגל, וזאת על בסיס החישוב על פי הכללים שב-תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976. הסכום חושב לפי נכות רפואית של 14.38%. סוף דבר לנוכח כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. הפסדי שכר וגריעה מכושר השתכרות 136,100 ₪. ג. נזק לא ממוני 26,000 ₪. ד. הוצאות עזרת זולת בעבר ולעתיד 10,000 ₪. סה"כ: 172,100 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, והחזר אגרה. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. שריריםתאונת דרכים