הנתבעות הגישו תביעה שכנגד וטענו כי המל"ל אינו זכאי לשיפוי בגין מלוא הגמלאות ששולמו לנפגע, אלא בגין חלקן היחסי של הנכויות שנגרמו לנפגע עקב התאונה ובשיעור של 45% מסך הגמלאות ששולמו. ראשיתה של התובענה בכתב תביעה שהגיש המל"ל כנגד הנתבעות, בסכום של 731,129 ₪ השווה, לטענתו, לשיעור של 80% מהסכומים שהיה על הנתבעות לשלם לתובע על פי ההסכם. סכום התביעה שונה במסגרת כתב התביעה המתוקן. בכתב התביעה נטען, שהתאונה אירעה בהיות הנפגע הולך רגל ונפגע מרכב שהיה מבוטח על-ידי הנתבעות. כתוצאה מהתאונה, שילם המל"ל לנפגע גמלאות לפי החוק. תביעת המל"ל מבוססת על הסכם רב שנים שנחתם בינו לבין הנתבעות במסגרתו התחייבו הנתבעות לשפות את המל"ל במקרים בהם הוא משלם גמלאות לנפגע בתאונת דרכים, בגינה הן אחראיות לפיצוי הנפגע לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "ההסכם"). ההליכים בתיק בהתאם לרשימת מוסכמות ופלוגתאות שהגישו הצדדים בהליך, ביום 3.1.05 פנה התובע לנתבעות בדרישת תשלום על פי ההסכם בסך 718,236 ₪. ביום 24.2.05 התקבלה אצל המל"ל המחאה מיום 20.2.05 ע"ס 394,154 ₪ ונפרעה על ידי התובע. ביום זה הוגשה תביעת המל"ל במסגרת ת"א 2830-05 (להלן- "התביעה הראשונה"). ביום 24.10.06 נדחתה בקשת הרשות להגן וחייבה את הנתבעת בהוצאות ושכ"ט בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. ביום 1.1.07 קיבל המל"ל מהנתבעות המחאה מיום 25.12.06 ע"ס 464,360 ₪. ביום 29.3.07 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המבטלת את החלטת בית המשפט שדחתה את הרשות להגן וחייב את התובע בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪ צירוף מע"מ. ביום 12.3.09 שולמו לנתבעת הוצאות בסך 11,500 ₪. הוסכם כי יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.10.06 ועד ליום 12.3.09 ומע"מ בשעור 16.5% ובהתאם התובע חייב לנתבעות בגין כך 4,003 ₪. ביום 19.8.07 הוגש כתב ההגנה. הצדדים הסכימו להמתין להכרעה בתביעת הנפגע וכך הוחלט ביום 5.10.10. סוגיית החבות הוכרעה בפסק דין מיום 1.1.12 בתביעת הנפגע בת"א (שלום-ב"ש) 5466-03 (להלן- "תביעת הנפגע"), בעקבותיו חודשה התובענה דנן. הנתבעות הגישו תביעה שכנגד בסך של 535,308 ₪. עוד הוסכם, כי הקביעות הרפואיות בנוגע למצבו של הנפגע מפורטות בתיק נכות כללית ובחוות דעתם של פרופ' גנאל ופרופ' קורצ'ין אשר מונו במסגרת תביעת הנפגע וכן במסגרתה הגישו הנתבעות חוות דעת אקטוארית ונוכו תגמולי מל"ל. ביום 3.3.13 הוגשה תביעה מתוקנת ע"ס 1,352,205 ₪ ברשות בית המשפט. בהתאם לרשימת הפלוגתאות, מחלוקתם של הצדדים שנותרה להכרעה נסבה בשאלת זכאותו של המל"ל לפיצוי. המל"ל טוען כי הוא זכאי לפיצוי בהתאם לכתב התביעה המתוקן בניכוי הסכומים ששולמו. לעומתו, טוענות הנתבעות כי מאחר והדרישה הראשונה נפרעה, מכוח עקרון סופיות הדיון אין מקום לאפשר למל"ל לשלוח דרישה חדשה או לתבוע סכומים נוספים. יתרה מכך טענו הנתבעות כי משנקבעה נכותו של הנפגע במסגרת תביעתו, למל"ל זכות שיפוי בגין החלק היחסי של הגמלאות ששולמו בגין נכותו שנובעת מהתאונה ולפיכך על המל"ל להשיב להן סך של 464,320 ₪. עיקר טענות המל"ל לטענת המל"ל, הנתבעות מנועות מלהעלות טענות כנגד הזכות לתקן את סכום התביעה שכן הן לא השיגו בהליכי ערעור על ההחלטה השיפוטית שהתירה את תיקון כתב התביעה. המל"ל הוסיף, כי הנתבעות לא סילקו את דרישתו הבסיסית וכפרו בזכותו של התובע לקבלת פיצוי. לשיטת המל"ל, אין אפשרות לטעון כי חל עקרון סופיות הדיון בעוד הנתבעות מתכחשות לחבותן גם לאחר התשלומים שהעבירו, ביחס לזכות והיקפה. נטען, כי הנתבעות היו מודעות לסכום הגמלאות המעודכן שכן במסגרת תביעת הנפגע הגישו חוות דעת אקטוארית לפיה סכום הגמלאות הינו בסך של 1,620,260 ₪. תביעת הנפגע נבלעה והנפגע פוצה ב25% מהנזק בסך של 182,000 ₪ בלבד. נטען, כי הנתבעות ניכו בפועל סך של 719,117 ₪ ולמעשה נהנו מניכוי הסכומים וכעת מושתקות מלטעון טענות ביחס לסכום האמור, אותו הן חייבות לשלם למל"ל על יסוד תורת ההשתק השיפוטי. לטענת המל"ל, מקום בו חברת הביטוח ניכתה לנפגע גמלאות מתביעתו, היא מושתקת מלטעון להעדר קשר סיבתי. עוד נטען, כי קביעות הוועדות הרפואיות גוברות על כל קביעה אחרת, ובמקרה דנן אף שני המומחים שמונו בתביעת הנפגע תומכים במסקנה זו. לגבי התביעה שכנגד, טען המל"ל כי היא מתעלמת מכך שסכום התביעה הינו 80% מסכום התביעה המתוקן ובסך של 1,352,205 ₪. כמו כן, נטען כי התביעה שכנגד מתעלמת מהזכאות לריבית הסכמית בגין איחור בתשלום בהתאם להסכם. בסיכומי התשובה, טען המל"ל כי במסגרת תביעת הנפגע, ניכו הנתבעות סך של 729,117 ₪. לשיטת המל"ל, העדר התייחסות הנתבעות לטענתו זו כמוה כהסכמה לכך שהן מנועות מלהעלות טענות כנגד חבותן לפצות את המל"ל בסך של 719,117 ₪ אף אם כל טענות המל"ל בשאלת הקשר הסיבתי תידחנה. עוד נטען כי הנתבעות לא דנו בטענה כי בית המשפט שדן בתביעת הנפגע אימץ את הסכמות הצדדים באשר לשיעור הנכויות שייחס לתאונה. בהעדר קביעה שיפוטית פוזיטיבית אשר לנכויות אין תחולה להלכת זטולובסקי. אשר לתביעה שכנגד, המל"ל הוסיף כי הוא זכאי לתשלום התביעה המקורית בתוספת ריבית פיגורים לפי ההסכם, וכי יש לנכות את התשלומים ששולמו ביום 24.2.2005 וביום 1.1.2007. עיקר טענות הנתבעות הנתבעות טענו, כי בהתאם להסכם, זכאי המל"ל לשיפוי בגין החלק היחסי מהגמלאות ששילם ומשלם לנפגע ובאין קשר סיבתי לא קמה למל"ל זכאות. נטען, כי במקרה דנן, חרף כפירת הנתבעות בחבותן לא עיכבו את תשלום הכספים שדרש המל"ל בתביעה הראשונה. אשר לטענה בדבר סופיות הדיון, נטען כי דין טענת המל"ל להידחות שכן לשיטת הנתבעות, תביעת המל"ל סולקה במלואה במסגרת התביעה הראשונה וככל שהייתה נדחית תביעת הנפגע בהעדר חבות אזי היה על המל"ל להשיב לנתבעות את הכספים ששולמו לו. לטענת הנתבעות, אין מקום לערוך חישוב הכולל ריבית הסכמית ממועד דרישת התשלום הראשונה בשנת 2005 שכן התביעה הראשונה הופסקה בהמלצת בית המשפט עד להכרעה בתביעת הנפגע. נטען, כי ההליכים שניהלו הנתבעות נגד תביעת הנפגע, אין בהם כדי לאיין את העובדה שבסמוך לקבלת תביעת המל"ל הראשונה שולם למל"ל מלוא סכום התביעה על סך של 731,129 ₪. נוסף על כך, הנתבעות גורסות כי על המל"ל להשיב להן סך של 464,320 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום התשלום, 25.12.2006. לטענת הנתבעות במסגרת תביעת הנפגע בית המשפט קבע כי נכותו של הנפגע בעקבות התאונה היא בשיעור 47% ונכותו שאינה בקשר עם התאונה היא בשיעור של 37.5%. בסך הכל נקבע כי לנפגע נכות צמיתה משוקללת בשיעור 67%. הנתבעות הפנו לפסיקה (רע"א 5123/10 ילנה זטולובסקי נ' המל"ל, ניתן ביום 21.8.2012) לפיה שעה שתביעת ניזוק נדונה ראשונה והתקבלה בהליך קביעה שיפוטית ביחס לנכויות, קביעה זו תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המל"ל כנגד המבטחות. כן הפנו לרע"א 3001/11 קרנית נ' המל"ל (ניתן ביום 22.8.2012). הנתבעות טענו, כי משנקבעה נכותו של הנפגע במסגרת תביעתו כקביעת בית המשפט, אין כל משמעות לקביעת הוועדות הרפואיות מטעם המל"ל אשר לנכותו של הנפגע. נטען, כי לכל היותר עשויה לקום למל"ל זכות לשיפוי בגין החלק היחסי מהגמלאות ששילם בגין התאונה בהתאם למצבו הרפואי של הנפגע בעקבות התאונה כפי שנקבע בפסק הדין. אשר לתביעה שכנגד, נטען כי במסגרת תביעת הנפגע קבע בית המשפט כי נכותו של הנפגע בעקבות התאונה הינה בשיעור 47% ובהתאם הורה כי מהסכום שנפסק ינוכו תגמולי מל"ל בשיעור 45%. לפיכך, מבקשות הנתבעות כי המל"ל ישיב להן את הסכומים ששילם ביתר בסך של 754,990 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. בנוסף עתרו הנתבעות לחייב את המל"ל בתשלום של 4,003 ₪ בגין הפרשי הצמדה וריבית כדין בגין הוצאות שנפסקו כנגדן. בסיכומי התשובה, טענו הנתבעות, כי בית המשפט אשר דן בתביעת הנפגע הכריע בסוגיית הנכויות החופפות בין חוות הדעת של פרופ' גנאל ופרופ' קרוצ'ין וקבע בפסק דינו מיום 1.1.2012 כי מדובר בחפיפה של 5% ועל כן נקבעה נכותו המשוקללת הצמיתה של הנפגע בשיעור 47% כתוצאה מהתאונה (סעיף 8 לפסק הדין), בהתאם נוכו תגמולי המל"ל. נטען כי אין חובה בדין לחקור את המומחים על חוות הדעת מטעמם וכי במקרה דנן בית המשפט קבע את הנכות החופפת בעקבות שאלות הבהרה שנשלחו אל המומחים. דיון והכרעה בהתאם להסכם החוזי בין המל"ל לבין הנתבעות, למל"ל זכות שיבוב כלפי הנתבעות בגין גמלאות המשולמות בגין נכות הקשורה סיבתית לתאונת הדרכים (רע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית, לא פורסם, ניתן ביום 29.3.09). בהיות ההסדר החוזי חוזה ארוך טווח, המסדיר באופן כולל את מערכת היחסים השוטפת בין הצדדים בלי להביא בחשבון את נסיבותיו המשתנות של המקרה הבודד, ההסכם חולש על מערך הזכויות והחובות שבין המל"ל ובין המבטחות במנותק מן ההליכים המתנהלים בין כל מזיק למזיק בנפרד.) דנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי נ' "אררט" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד ס(4), 132). הלכה היא, כי הקשר הסיבתי בין תשלום גמלאות המל"ל לבין תאונת הדרכים נקבע באמצעות וועדות המל"ל. נקבע, כי קביעת וועדת המל"ל גוברת על-פני זו של מומחי בית המשפט בגין אותה תאונה, הן בשאלת קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות שנקבעה, והן בשאלת שיעור הנכות, גם כשמדובר בנכות כללית. משכך, מקום בו קשרו ועדות המל"ל סיבתית את הנכות לתאונת הדרכים, גוברת קביעתן לצורך יישום הסכם שיפוי, על כל קביעה אחרת, ובכלל זה על קביעת מומחה מטעם בית המשפט בתביעת הנפגע (ע"א (מחוז-י-ם) 3052/09 הראל חברה לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, ניתן ביום 26.5.09). אם כן, הכלל הוא שקביעות רופאי המל"ל מחייבות במסגרת ההסכם, הן בעניין שיעור הנכות והן בעניין הקשר הסיבתי בינה ובין התאונה מושא התביעה. ואולם, הכלל אינו קובע כי בכל מקרה חייב בית המשפט לאמץ את מסקנות וועדות המל"ל (תא (שלום-י-ם) 4980/06 המוסד לביטוח לאומי נ' עלית חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 11.5.2011). יהיו מקרים, גם אם מעטים ונדירים, בהם תדחנה מסקנות רופאי המל"ל (ע"א 11316/07 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 9.8.09). תביעת השיבוב של המל"ל מוגבלת לשיעור הגמלאות ששולמו עקב התאונה. ברע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם במאגרים) (ניתן ביום 21.8.2012) (להלן: "הלכת זטולובסקי") נקבע כי לשון ההסכם מחייבת שיתקיים קשר סיבתי בין תשלום הגמלה לבין התאונה. כשמשולמות גמלאות במסגרת ענף נפגעי עבודה על פי קביעות הוועדות הרפואיות, לא מתעורר קושי לעמוד על הזיקה שבין הגמלה לתאונה. הגמלאות המשולמות במסגרת ענף נפגעי עבודה הן גמלאות בגין התאונה, עומדת למל"ל זכות שיבוב לגבי כלל הגמלאות ששילם, שכן יש לראותן כקשורות בקשר סיבתי לתאונה, וזאת ללא קשר לקביעות שנקבעו בתביעת הניזוק נגד המזיק. בהקבלה ינוכו מהפיצוי שייקבע הגמלאות ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, בהתאם לתשלומים המשולמים בפועל, ולא בהתאם לקביעת הנכות בתביעת הניזוק. במקרה שהגמלאות המשולמות על ידי ענף נכות כללית נדרשת הוועדה לכלל נכויותיו של הנפגע, ולא רק לאלו שמקורן בתאונה. בנסיבות אלו, רשאי המל"ל לתבוע מהמזיק חלק יחסי בלבד מהגמלאות ששולמו הקשור בקשר סיבתי לתאונה. במקרים בהם רק חלק מהנכויות קשורות לתאונה, על בית המשפט לבודד את הנכות שהוסבה לנפגע כתוצאה מהתאונה מנכותו הכוללת. בהתאם להלכת פסק הדין ברע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז (4) 350 (להלן- "הלכת פרלה עמר"), על בית המשפט לבודד את הנכות הקשורה לתאונה בקשר סיבתי, מכלל נכותו של הנפגע. בנסיבות אלו, נקבע כי מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס נכויות תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המל"ל:" מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות - תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד כנגד המבטחות. ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נדרש בית המשפט, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות, וקבע הן את שיעור הנכות הכוללת והן את הנכויות הנובעות מן התאונה. מקום בו נקבע רק אחד מן הפרמטרים - לא ניתן יהיה לעשות שימוש רק בו, ובית המשפט, הדן בתביעת המוסד, יידרש לקבוע את יחס הנכויות.." (הדגשות אינן במקור מ.פ.) לעומת זאת, כל עוד לא קבע בית המשפט את יחס הנכויות, יקבע בית המשפט את יחס הנכויות בהסתמך על קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי. מן הכלל אל הפרט מעיון בפסק הדין של הנפגע עולה, כי הנתבעות לא השלימו עם חבותן כלפי הנפגע. מכיון שהנתבעות היו אלו שעמדו על כך שיש להמתין להכרעה בנוגע לחבותן בתביעת הנפגע, אין להן אלא להלין על עצמן שנטלו סיכון שיעודכנו סכומי התביעה ואין לראות בפעולתן סילוק מלא של הדרישה המקורית שכן ממילא יש לבחון אם סולקה התובענה במלואה. מכיון שלא סולקה הדרישה במובנה המהותי, שכן הנתבעות העלו טענה בנוגע לעצם חובתן לשלם סכום כלשהו, ואין מדובר במובן טכני של סילוק הדרישה, לא הסתיימו ההליכים בין הצדדים והיה מקום להתדיינות נוספת ועל כן לא סולקה הדרישה המקורית. (תא (שלום-י-ם) 4071/07 המל"ל נ. הדר חברה לביטוח (פורסם במאגרים), ניתן ביום 7.4.10). משלא סולקה התובענה והצדדים המתינו להכרעה בתביעת הניזוק בה טענו הנתבעות שאין להן חבות ובהתאם ציפו כי יוחזר להם מלוא הסכום ששילמו לתובע, הרי שפתוחה היתה הדרך בפני התובע להתחשבות בשינויים מאוחרים לדרישה המקורית. משכך, רשאי היה התובע לתקן את סכומי תביעתו, שהתעדכנו מהטעמים שפירט בבקשתו לתיקון כתב תביעה. מהתיעוד בוועדות המל"ל שצורף לכתב התביעה עולות קביעתן של הנכויות הקשורות לתאונה ודרגותיהן וקשירתן סיבתית לתאונה ואולם אין התייחסות ממשית למצבו של התובע שאינו קשור לתאונה, כפי שפורט בפסק הדין בתביעת הניזוק. שעה שבין הצדדים להסכם שוררת מחלוקת בעניין שיוך נכות לתאונה, גם במסגרת ענף נכות כללית, גוברות קביעותיהם של רופאי המל"ל על קביעות המומחים מטעם בית המשפט, למעט אותם מקרים בהם קיימת קביעה שיפוטית של בית המשפט שדן בתביעה שבין הנפגע למבטחת וקבע את שיעור הנכות הכוללת והן את שיעור הנכות הנובעת מהתאונה. (תא (שלום-י-ם) 4621/05 המל"ל נ. איי. די.איי (לא פורסם) ניתן ביום 6.11.12). בתביעת הנפגע קבע בית המשפט את שיעור הנכות הכוללת ואת שיעור הנכות הנובעת מן התאונה. לפיכך נדרש בית המשפט לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות ולכן יש לעשות שימוש בקביעה שיפוטית זו. איני מוצאת מקום לקבל את טענת המל"ל לפיה אין מדובר בקביעה שיפוטית שכן הנכויות נקבעו בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים. אמנם המל"ל לא היה צד בתביעת הנפגע ואולם שיעורי הנכויות נקבעו על ידי בית המשפט, בשים לב לחוות הדעת בתיק: "בית המשפט מינה שלושה מומחים רפואיים בתחומים האורטופדי, הנוירולוגי והשיניים. בתחום האורטופדי מונה פרופ' גנאל אשר קבע נכות אורטופדית בשיעור 37.5% (בגין שבר בעמ"ש מותני והגבלה בטווח התנועה 10%, פציעת שריר אולאו-פסואס 10%, בשל פציעת שריר הקוודריספס 10%, פריקת מפרק האקרומיו-קלביקולרי 5%, צלקות 10%). בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' קורצ'ין אשר קבע נכות נוירולוגית בשל חולשה ברגל ימין בשיעור 20%. בתחום שיקום הפה מונה ד"ר גלעדי אשר קבע נכות צמיתה בשיעור 0.5% בשל איבוד שן חותכת עליונה מס' 11. סך הנכות הרפואית לפי הפירוט האמור הינה בשיעור 50.25%. מומחי בית המשפט, פרופ' גנאל וכן פרופ' קורצ'ין חלקו זה על זה, בשאלה האם ישנה חפיפה של 10% בין קביעת האורטופד לקביעת הנוירולוג. לדעת פרופ' גנאל ישנה חפיפה של 10% אולם לדעת פרופ' קורצ'ין אין חפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכויות שקבע פרופ' גנאל. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים בבית המשפט. שקלתי את טענות הצדדים וסבור אני שככול שיש חפיפה בין הנכויות, מדובר בחפיפה קלה יחסית בשיעור של 5%, בהערכת הנכות בשריר הקוודריספס. בהתאם, תופחת הנכות הרפואית הצמיתה אשר נגרמה לחליל כתוצאה מהתאונה, נכות רפואית שנקבעת בזאת בשיעור 47%." מעבר לקביעת הנכות אשר נגרמה בעקבות התאונה, בית המשפט פירט במסגרת פסק הדין כי הצדדים הסכימו שהשיעור שיש לייחס לתאונה מתוך התגמולים הינו 45%. (סעיף 21 לפסק הדין בתביעת הנפגע). אין דופי בהסכמת הצדדים שניתן לה תוקף של פסק דין, בשים לב לכך שהלכת זטולובסקי מתייחסת לתביעה שהסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לאור ההלכה הפסוקה וקביעת בית המשפט בתביעת הנפגע כאמור לעיל, אני מוצאת כי יש לאמץ את יחס הנכויות שנקבע בתביעת הנפגע בענייננו לצורך קביעת הסכום היחסי של הגמלאות שאותו רשאי המל"ל לתבוע מאת הנתבעות. אשר לסכום התביעה המתוקן, אין לקבל את טענת הנתבעות בנוגע לעקרון סופיות הדיון בשים לב לכך שבמסגרת תביעת הנפגע הגישו חוות דעת אקטוארית לפיה תגמולי המל"ל הם בסך של 1,620,260 ₪. מעבר לכך, הנתבעות נהנו מניכוי תגמולי המל"ל בתביעת הנפגע, עת שילמו לנפגע 25% מסכום הפיצוי. כך או כך, הנתבעות ניכו בפועל את גמלאות המוסד מהפיצוי ששילמו לנפגע ועל כן קם להן השתק שיפוטי ביחס לסכום הגמלאות המתוקן וזאת לאחר שניכו שיעור 45% מהגמלאות על סך 729,117 ₪ מתוך סכום כולל של 1,620,260 ₪ (רעא 8297/12 הפניקס נ. המל"ל (פורסם במאגרים), ניתן ביום 16.7.13). לאור האמור, יש לנכות ניכוי יחסי מתגמולי הגמלאות בתובענה המתוקנת ששילם המל"ל לנפגע את הסכומים שהעבירו הנתבעות למל"ל (מיום 24.2.2005 ומיום 1.1.2007) בתוספת ריבית והצמדה כדין, בשים לב כי עליהן לשלם את הגמלאות ששולמו באופן יחסי בעקבות התאונה לפי יחס הנכויות בתביעת הניזוק, ובהתאם לקביעת בית המשפט בתביעת הנפגע כמפורט לעיל. בנסיבותיה של התובענה, מכיון שהתביעה הראשונה הופסקה בהסכמה בכדי להמתין לפסק הדין בתביעת הנפגע וזאת לאחר ששילמו הנתבעות את התשלומים כאמור, אין לערוך חישוב בתוספת ריבית הסכמית ממועד דרישת התשלום הראשונה בשנת 2005 אלא ממועד הגשת התביעה המתוקנת. סוף דבר אשר על כן, הנתבעות תשלמנה למל"ל את החלק היחסי של תגמולי המל"ל המתוקנים, על פי יחס הנכויות שנקבעו בתביעת הנפגע, כמפורט בסעיפים 43-42 לפסק דיני, בניכוי הסכומים ששולמו על ידי הנתבעות כאמור בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום ששולמו וסכום נוסף בסך 4,003 ₪ (עליו הסכימו הצדדים). הסכום שיחושב יישא את הריבית ההסכמית ממועד הגשת התביעה המתוקנת, בה עודכנו הסכומים ועד למועד בו ישולמו הסכומים על ידי הנתבעות. כמו כן ישלמו הנתבעות לתובע סכום כולל של 20,000 ₪ עבור שכר טרחת עורכי דינו והוצאות משפט. שיפויתביעה שכנגד