התיישנות תביעת רשלנות רפואית שעניינה אבחון מאוחר של מחלת הסרטן בה לקתה המנוחה ז"ל, מחלה אשר גרמה לבסוף למותה. להלן העובדות הרלבנטיות לענייננו כפי שהן נטענות בכתב התביעה; בשנת 1992 נבדקה המנוחה במרפאת קופת חולים בגין מחושים בשדיה. בעקבות זאת במהלך השנים 1998-1992 הייתה המנוחה נתונה למעקב רפואי שבמסגרתו היא הופנתה מדי פעם לבדיקות אולטרסאונד, ממוגרפיה, וביופסיה. בבדיקות התגלו ממצאים כאלו ואחרים, אך למנוחה לא הוצע טיפול כלשהו. בחודש פברואר 2003 נערכה למנוחה בדיקת ממוגרפיה אשר הדגימה "מבנים נודולוריים קטנים" בשני השדיים. בעקבות ממצא זה נערכה למנוחה, ביום 31/03/03, בדיקת סי.טי. גם בבדיקה זו התגלו ממצאים מסוימים, אך למרות זאת המנוחה לא הופנתה לטיפול כלשהו. חלפו כשנתיים, וביום 19/01/05 נעשתה למנוחה עוד בדיקת ממוגרפיה ובעקבותיה נעשו למנוחה בדיקת ממוגרפיה נוספת ובדיקת אולטרסאונד. גם הפעם הודגמו בבדיקות ממצאים כאלו ואחרים, ובזו הפעם, בעקבות הממצאים, בוצעו גם שני דיקורים בשד השמאלי של התובעת, אשר בעקבותיהם התקבלה ביום 02/02/05 תשובה פתולוגית לפיה המנוחה סובלת מסרטן מסוג קרצינומה בדרגה 3 עם חדירה ווסקולארית. בהמשך לכך, ביום 15/02/05, עברה המנוחה ניתוח של כריתת שד שמאל וכריתה של בלוטות הלימפה. ביום 22/02/05 החלה המנוחה בטיפולים כימותרפיים ובהקרנות, עד שלמרבה הצער נפטרה המנוחה, ביום 27/2/07, כשהיא בת כ-45 בלבד. התובעים טוענים בסעיפים 48-43 לכתב התביעה כי הנתבעות התרשלו בכך שלא פענחו כהלכה את הבדיקות שבוצעו בחודשים פברואר-מרץ 2003, דבר שעיכב את גילוי ואבחון הגידול במשך שנה ואחד עשר חודשים. התובעים טוענים כי פיענוח נכון של תוצאות הבדיקות היה מגלה שמדובר בגידול ממאיר שכריתתו באותו מועד הייתה מובילה לריפויה המלא של המנוחה. הנתבעות טוענות כי למרות שאבחון מחלת המנוחה התרחש עם קבלת תוצאות הבדיקה הפתולוגית מיום 02/02/05,הרי שהתביעה הוגשה רק ביום 14/02/12, ועל כן היא התיישנה. בתגובה לטענת הנתבעות טוענים התובעים כדלהלן: הנזק בגינו הוגשה התביעה הינו מות המנוחה, שאירע בשנת 2007. הקשר הסיבתי בין האיחור באבחון לבין הנזק לא היה ידוע ולא יכול היה להיות ידוע ב-02/02/05, ועל כן לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, מרוץ ההתיישנות החל לכל המוקדם ביום מותה של המנוחה. לחילופין, טוענים התובעים כי מרוץ ההתיישנות החל ביום 20/02/05 עם קבלת תוצאות הבדיקה הפתולוגית לאחר ניתוח הכריתה. דין הבקשה להתקבל. בראשית, יובהר, כי לצורך ההכרעה בבקשה שלפניי אניח כי כל האמור בכתב התביעה הינו אמת לאמיתה. מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום הולדת עילת התביעה, אולם סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כך: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו, ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה" לעניין תובענות בנזיקין קובע סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כך: "לעניין תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות, "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה הוא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל; (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל. היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק" אין חולק על כך שהתובענה שלפניי נסמכת על עוולת הרשלנות שבה הנזק הוא חלק מעילת התובענה. על כן, מתעוררת במקרה שלפניי שאלת היחס בין הוראת סעיף 8 להוראת סעיף 89(2). בעניין היחס האמור נפסק בפרשת המאירי כי על תובע שכל יסודות העוולה, חוץ מהנזק, התגלו לו במועד התרחשותם יחול סעיף 89(2), ואילו תובע שנעלמו ממנו גם יסודות נוספים של עילת התביעה - כגון הקשר הסיבתי - לא יהיה כבול למגבלה של סעיף 89(2) (ראו - ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב פ"ד נד(2) 535,554 (2000)). נבחן אפוא את שאלת מועד גילוי הנזק ואת שאלת מועד גילוי הקשר הסיבתי. גילוי הנזק טענת התובעים לפיה הנזק שנגרם הוא מות המנוחה, ולפיכך מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום הפטירה, איננה מקובלת עלי. התביעה מבוססת על הטענה לפיה הנתבעות איחרו באבחון הסרטן שבו לקתה המנוחה. דבר קיומו של הסרטן הוא ה"נזק", כמשמעו של מונח זה בסעיף 89(2), אשר מתניע את מרוץ ההתיישנות. על דבר הסרטן נודע לתובעים עם קבלת תוצאות הבדיקות הפתולוגיות ביום 02/02/05. התוצאות היו חדות וברורות, ואין טענה לפיה התובעים לא הבינו אותן. אכן, הנזק לא התגבש במלואו עם קבלת התוצאות, אלא רק עם מותה של המנוחה, ברם אין בעובדה זו כדי לסייע לתובעים, מפני שהמונח "גילוי הנזק" משמעו המועד שבו נתגלה הנזק לראשונה אף אם הוא טרם התגבש סופית (ראו - ע"א 831/80 זמיר נ' כימיקלים ופוספטים בע"מ פ"ד לז(3)122 (1983)). על כן, אני קובע כי הנזק שנגרם למנוחה הוא מחלת הסרטן שבה היא לקתה, ועל נזק זה נודע לכל המאוחר עם קבלת התשובה הפתולוגית ביום 02/02/05. גילוי הקשר הסיבתי על גילוי הקשר הסיבתי חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר נוקט במבחן משולב, סובייקטיבי ואובייקטיבי, לפיו מרוץ ההתיישנות איננו מתחיל כל עוד לא נודע לתובע דבר קיומו של הקשר הסיבתי - הפן הסובייקטיבי - מסיבות שאף בזהירות סבירה התובע לא היה יכול למנוע אותן - הפן האובייקטיבי. ידיעה בדבר קיומו של קשר סיבתי מתקיימת: "כאשר התובע מבין שניתן לייחס כאפשרות סבירה את הנזק למעשה הנתבע או למחדלו" (ע. הרמן "מבוא לדיני נזיקין" (2006) עמ' 379). במקרה שלפניי עסקינן במנוחה אשר הייתה תחת מעקב רפואי במשך שנים ארוכות יחסית בשל ממצאים שהתגלו בבדיקות הדמיה שבוצעו בה. מסעיף 17 לכתב התביעה עולה כי כבר בשנת 2003 טופלה המנוחה במחלקה האונקולוגית של בית החולים, ומכאן שכבר באותה עת היא ידעה שמעל לראשה מרחף החשש לקיומו או התפתחותו של סרטן, אם כי באותה עת לא הייתה לה סיבה לחשוד שמחלת הסרטן כבר מקננת בה בפועל, כיוון שלפי הנטען בכתב התביעה לא הוצע לה כל טיפול, ולא נאמר לה שיש ממצאים המעידים על סרטן. בהינתן הרקע הרפואי האמור מתבקשת המסקנה כי כאשר התקבלה הבשורה המרה לפיה תוצאות הבדיקות מיום 02/02/05 מלמדות על קיומו של סרטן, פשיטא שהמנוחה הבינה, או לפחות סביר היה שתבין, כי ייתכן שהיה איחור באבחון מחלתה. מרגע זה ואילך עמדו לרשות המנוחה ומשפחתה שבע שנים לבירור העניין ולהכנת תביעה, אך למרבה הצער הם הגישו את תביעתם רק מקץ למעלה משבע שנים. אכן, אין לסבור כי מיד עם קבלת תוצאות הבדיקה ידעה המנוחה בוודאות כי הרופאים איחרו באבחון מחלתה, ברם כבר בשלב זה היה בידה את אותו "קצה חוט" היכול להוביל להגשת תביעה, ודי בקצה חוט שכזה כדי להתניע את מרוץ ההתיישנות ( ראו- ע"א 7707/01 צורף נ. קופת חולים של ההסתדרות - ). בהקשר זה נזכיר כי נפסק שהצורך להיוועץ ברופא או עו"ד לשם גיבוש המסקנה בדבר קיומה העדרה של עילת תביעה איננו מעכב את תחילת מרוץ ההתיישנות (ראו- ע"א אלמוג נ. שירותי בריאות כללית (6/5/13)- ). לאור כל האמור דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. בנסיבות העניין, לנוכח עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים עקב מות המנוחה בדמי חייה, אינני עושה צו להוצאות. רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותסרטןרשלנות רפואית (באבחון)התיישנות