תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של סיכומים שהוגשו בכתב (ללא שמיעת ראיות וללא חקירת מצהירים) והכל בהתאם להסכמות והחלטת ביהמ"ש מיום 2.7.13. יש לציין, כי התובע לא טען לנכות כתוצאה מפגיעתו זו. לאור סיום התיק בדרך האמורה ולאחר שהוגשו לבסוף הסיכומים, ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה, ללא קשר לתוצאה. על פי גירסתו של התובע, כעולה מס' 8 לכתב התביעה, הוא נפגע בנסיבות הבאות: "א. ביום 3.10.07 בשעה 11:00 או בסמוך לכך עת היה עובד התובע ברשות ובשרות חב' קוקה קולה סניף חיפה אשר הגיע אליה ע"י חב' ל.ם. בע"מ כוח אדם בהעמסת ייצורי חב' קוקה קולה. ב. תוך כדי כך עלה התובע על הדלת האחורית של המשאית על הרמפה על מנת להעמיס את ייצור הקוקה קולה במשאית ולאחר שהרים התובע את ראשו פגע בדלת העליונה של המשאית וכתוצאה מהפגיעה איבד התובע את מאזנו ונפל על הריצפה, דבר שגרם לפגיעתו של התובע בגופו בכלל ובראשו בפרט". למרות שזו הגירסה העובדתית כעולה מסעיף 8, מפנה התובע בסיכומיו לסעיף 11 ומצטט בסעיף 11 גירסה עובדתית שלכאורה היא מהווה ציטוט, אבל לא מופיעה בכתב התביעה. בסעיף 4 בפרק "רקע והליכים" הוא מוסיף "... איבד מאזנו וכך נפל על הריצפה ו/או הכביש, כאשר על הדלת העליונה של המשאית היתה מותקנת חתיכת ברזל ו/או אלומיניום חדה". על תוספת זו למדתי מסעיף 11 לכתב התביעה שכותרתו "אחריות הנתבעים" שבו מצוין: "התובע יטען כי בנסיבות בהן פגיעת התובע ארעה עקב פגיעת ראשו בחתיכת ברזל או אלומיניום אשר חדה כמו סכין בשטח שבחזקת הנתבעת ובאחריותה". עברתי על תצהירו של התובע ומצאתי, כי בסעיף 3 הוא חוזר במדויק על נסיבות סעיף 8 לכתב התביעה וכלל לא מאזכר קיומו של אותה חתיכת ברזל. גם התצהיר התומך של העד עמאר עימאד עקאר שתומך בגירסת התובע, מציין את אותן נסיבות בסעיף 8 לכתב התביעה ללא ציון קיום ברזל כזה או אחר ונאמר בו: "תוך כדי כך עלה מר סאלח דיאב על הדלת האחורית של המשאית (רמפה) לאחר שהרים את ראשו למעלה נתקע ו/או פגע בראשו בדלת המטאלית העליונה של המשאית, דבר שגרם לפגיעתו בראשו ואיבד את מאזנו עקב הפגיעה ונפל על האדמה". בסיכומיו טוען התובע, כי יש להפוך את נטל הראייה, שכן מדובר ב"הדבר מדבר בעד עצמו" לעניין חתיכת הברזל או האלומיניום. מדובר בהפרת חובות חקוקות ובהתרשלות הנתבעות בכך שלא הדריכו את התובע כיצד לבצע את עבודתו, סיפקו לו מקום עבודה לא בטוח, לא דאגו לספק אמצעי מיגון, לא מנעו את קיומם של חפצים מסוכנים (דוגמאת חתיכת הברזל או האלומיניום), סיפקו סביבת עבודה לא בטוחה, לא פיקחו כראוי על עבודת התובע ולא נהגו כפי שמעביד סביר היה נוהג בנסיבות העניין. עוד מדגיש התובע את האורכות החוזרות ונשנות שנתנו בהגשת כתב הגנה וזאת לאחר שהוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבעות 1 ו- 2 בסיכומיהן מדגישות, כי ביהמ"ש יכול לפסוק רק על סמך ראיות ולא על סמך עובדות שלא הוכחו. הנתבעות 1 ו- 2 מסבירות, כי לא קיימת בכלל אישיות משפטית שהינה ל.ם. כוח אדם וכי טענו זאת במפורש בסעיף 3 לכתב ההגנה. הנתבעות 1 ו- 2 טוענות, כי העובדה שהתובע נפגע במהלך עבודתו, כאשר הרים את ראשו ונפגע בראשו בדלת העליונה של המשאית, אינה מביאה לכל הוכחת חבות ולא הוכח בפגיעה זו כל אשם מצד הצדדים. מדובר בפעולת העמסה רגילה ושגרתית ומדובר בפעולה מקרית ובלתי צפויה במהלך שיגרת העבודה אשר התובע לא הצביע ולא הזכיר מה היה על הנתבעות לנקוט בצעדים למניעתה. הנתבעת 1 (האמיתית) היא חברה לאספקת כוח אדם ולא הוצגה כל ראייה כי היה עליה לנקוט בצעדים כלשהן למניעת הפגיעה. אם קיימת אחריות כלשהי, הרי היא על המעביד, שהינה הנתבעת 3. עוד טוענות הנתבעות 1 ו- 2 כי אשמו התורם של התובע הוא המכריע וכי התובע הוא האשם היחיד. לא הוכח ולא הובאה כל ראייה כי הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 2 וכי קיים קשר ביטוחי ביניהן. הנתבעות 3 ו- 4, דהיינו המעבידה וחב' הביטוח שלה מצטרפות לסיכומי הנתבעות 1 ו- 2. גם הנתבעות 3 ו- 4 מדגישות, כי הסיכומים יכולים להתייחס רק לראיות שהוכחו ע"י התובע במסגרת התצהירים ובוודאי שלא לטענות והרחבות וניתוחים שנעשו במסגרת סיכומיו. מדובר בתביעת סרק. מדובר באירוע שבו אין לייחס שום חבות לנתבעות. מדובר באירוע שגרתי שיכול לקרות לכל אחד מאיתנו המרים את ראשו במקום כזה או אחר ונפגע. גם קבלת גירסתו העובדתית של התובע, שאינה מתיישבת אגב עם המסמך הרפואי הראשון שבו מצוין "נפילה ממשאית וחבלה בראש" ולא חבלה בראש מדלת של משאית ונפילה, אין נסיבות אלה מקימות אחריות. אין שום מקום להיפוך נטל הראייה. מה מבקש התובע? שהנתבעות יספקו לו "קסדת ראש" או ידריכו אותו איך להרים את ראשו? לא הוכח כלל כי על הדלת העליונה של המשאית היתה מותקנת חתיכת ברזל או אלומיניום חדה. התובע לא ציין זאת בתצהיר ואף לא צירף תמונה של הדלת או חתיכה של האלומיניום. יש לייחס לתובע 100% רשלנות תורמת ואולם אם תוטל אחריות, יש להטילה ע"י הנתבעת 1 שהיא זו שהיתה המעביד בפועל של התובע. לאחר קריאת סיכומי הצדדים בנוגע לחבות, אני נותן את פסיקתי: דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי: 1. ראשית דבר אציין, שיש גירסה עובדתית של התובע, שעליה "הולבשה" גירסה עובדתית נוספת. הדבר אינו מקובל עלי כלל ועיקר. בתצהירו שהוגש לביהמ"ש וגם בכתב התביעה, כפי שנוסח, התייחס התובע לכך שנפגע כתוצאה מהדלת העליונה של המשאית, לאחר שהרים את ראשו ופגע בה. רק בהמשך ציין התובע כי היה שם וו מתכת או אלומיניום וכי וו זה הוא זה שפגע בראשו של התובע. יש לציין, כי תצהירו של עד הראייה אשר הוגש לתיק ביהמ"ש אינו מאזכר כלל קיומו של וו מתכת או אלומיניום. 2. לא מצאתי הצדקה להיפוך נטל הראיה בבחינת "הדבר מדבר בעדו" באופן שעל הנתבעים להוכיח שאין עליהם התרשלות. הנטל הוא על התובע ולא התרשמתי, כי התובע הוכיח כי יש התרשלות כלשהי מצדם של הנתבעים. מדובר בפעולה שגרתית אשר של העמסה אשר במהלכה התובע לא שם לב ונפגע בראשו. כל הטענות לגבי אספקת אמצעי מיגון, אי פיקוח על העבודה או התנהגות כפי שמעביד סביר לא נהג בנסיבות העניין, אין להן מקום ודינן להידחות. 3. כאן המקום לומר, כי המסמך הרפואי הראשון, ובשולי הדברים אציין כי מדובר בתיעוד רפואי דל מאוד של המקרה, שבוודאי שאינו צריך לזכות את התובע באותם סכומים המופיעים בסיכומי בא כוחו, מצוין "נפילה ממשאית וחבלה בראש". לא מצוין כלל חבלה בראש מדלת של משאית וכתוצאה מכך נפילה. גם עניין זה נזקף לחובתו של התובע. 4. הנתבעת מס' 1 טוענת כי היא אינה אישיות משפטית וכי טענה טענה זו במפורש בכתב ההגנה. התובע כלל לא התייחס לטענה זו אך גם טענה זו יש בה כדי ללמד שלא היתה הצדקה לתבוע את הנתבעת 1 ואת הנתבעת 2 כמבטחת שלה מכוחה. מכל המקובץ דלעיל, לא מצאתי הצדקה לקבל את התביעה ויש לדחות אותה. אודה על האמת, כי אלמלא הראה התובע, אשר פנה לביהמ"ש יותר מפעם אחת בבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה ולא נענה על ידי, הייתי פוסק הוצאות גבוהות יותר לחובת התובע, אבל העובדה היא שהנתבעים נמנעו מהגשת כתב הגנה תקופה ארוכה ויש לקחת עניין זה בחשבון בקיזוז ההוצאות. יש לקחת גם בחשבון את סיום ההליך בדרך שבה הסתיים. התובע ישלם אפוא הוצאות משפט נמוכות כדלקמן: לנתבעים 1 ו- 2 סכום של 1,000 ₪ + מע"מ. לנתבעים 3 ו- 4 סכום של 1,000 ₪ + מע"מ. מדובר בחיובים נפרדים. סכומים אלה ישלם התובע לנתבעים תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה לאור סיום התיק בדרך האמורה. נזקי גוףפיצויים