לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נפגע עמוד הנושא שלטי פרסום ושלטי רחוב ונגרם לו נזק 2. עמוד השילוט הינו בבעלות עירית רחובות אולם בהתאם להסכם שנערך בין עירית רחובות לתובעת, בעקבות מכרז, האחריות במועדים הרלוונטיים לתחזוקת עמוד השילוט לרבות תיקון כל נזק שיארע לו חל על התובעת ועל חשבונה (ההסכם שבין עירית רחובות לתובעת צורף בהסכמת הצדדים להשלמת סיכומים בכתב מטעם התובעת). בהתאם לכך נשאה התובעת בעלות תיקונו של עמוד השילוט. 3. התובעת טוענת, כי כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לעמוד השילוט שעלות תיקונו בצירוף שכ"ט השמאי, הוצאות איסוף ואיתור חומר וביטול זמן והוצאות אחרות מגיע לסכום התביעה וכי היא זכאית לתבוע את הנזק מהנתבעים 1 ו- 3 אשר גרמו לתאונה ומנתבעות 2 ו- 4 המבטחות אותם. 4. בעיקרם של דברים טענו הנתבעים כדלקמן: הנתבעים 1-2 טוענים, כי האחריות לקרות התאונה חלה על הנתבעים 3-4. הנתבעים 3-4 טוענים, כי מלוא האחריות לקרות התאונה ולנזקים הנטענים ככל שישנם כאלה, מוטלת על הנתבעים 1-2. זאת ועוד, הנתבעים 1-4 טוענים כי לתובעת אין עילת תביעה כנגדם שכן לא היתה הבעלים של עמוד השילוט וכי מן הדין אין המחאת זכויות בנזיקין. בנוסף, חולקים הנתבעים על סכום הנזק. דיון והכרעה עילת תביעה 5. כאמור, הנתבעים 1-4 טענו, כי אין יריבות בינם לבין התובעת, שכן התובעת אינה הבעלים של עמוד השילוט אלא עירית רחובות וכי עירית רחובות אינה יכולה להמחות לתובעת את זכותה לתבוע לאור סעיף 22 לפקודת הנזיקין הקובע כי אין המחאת זכות בנזיקין, אלא מכוח הדין. 6. בהתאם להסכם שנחתם בין עירית רחובות לתובעת, ואשר הוגש לבית המשפט ביום 17.2.08 (להלן: "ההסכם"), התקשרה עירית רחובות עם התובעת בהסכם "למתן זיכיון לפרסום על גבי עמודורים ברחובות העיר רחובות". בהתאם להסכם, אחראית התובעת לתקן ולתחזק את עמודי השילוט על חשבונה. כך בסעיף 9 (ב) להסכם נקבע, כי כל ההוצאות הכרוכות במישרין או בעקיפין בתחזוקת העמודורים, תיקונם... יחולו על התובעת וישולמו על ידה. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 9 (ג) להסכם, במשך כל תקופת החוזה אחראית התובעת לתקינות העמודורים והתחייבה לבצע על חשבונה עבודות תחזוקה, לרבות ניקיון, ביקורת שבועית לגילוי פגמים או ליקוים, לתקן העמודורים על חשבונה תוך 12 שעות מעת שהתגלה פגם או נזק ואף לשפץ העמודורים אחת לשנה. 7. בתא"מ 1329/09 - עמי את יגאל קבלני חשמל בע"מ נ' תעשיות רידמקיס ישראל בע"מ, נדון מקרה דומה בו חברה שעוסקת בביצוע עבודות חשמל ואחראית לתקינות מערכות התאורה בערים שונות ובכלל זה במועצה המקומית מזכרת בתיה, תבעה פיצוי בגין נזק שנגרם לעמוד תאורה. בהתאם להסכם בין התובעת לבין המועצה המקומית תוקן העמוד ע"י התובעת. כבוד השופט ד"ר עמי קובו קבע, כי קיימת יריבות בין הנתבעת 1 לבין התובעת וכי המסמך מיום 7.2.10 אינו מהווה המחאת זכות אסורה בנזיקין. אמנם פסק הדין הנ"ל שונה מהמקרה נשוא התובענה דכאן, שכן במקרה דנן לא ניתנה הסכמת עירית רחובות ו/או המחאת הזכות על ידה לתבוע בגין נזקים שיגרמו לעמודורים, אולם רוח הדברים שנאמרו בפסק הדין ובפסקי הדין שצוטטו בו, כי הגורם הנושא בעלות תיקון הנזק זכאי לתבוע בגין עלות התיקונים נכונה אף בענייננו, שכן ההסכם העביר את האחריות לטיפול בתיקון הנזקים והנשיאה בעלות התיקונים אל התובעת מידי עירית רחובות. העברת האחריות, כאמור, הן לתיקון כל נזק והן לנשיאה בעלות התיקונים לידי התובעת, כוללת בחובה גם את הזכות לתביעת המזיק אשר גרם לנזק וקבלת פיצוי ממנו (ראה גם ת.א. (ת"א) 46126/05 - י.א. חברה לעבודות חשמל בע"מ נ' דן רכב ותחבורה בע"מ - פורסם במאגרים המשפטיים). 8. כך גם בהתאם לסעיף 3 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"): "כל הנפגע או הניזוק ע"י עוולה שנעשתה בישראל יהא זכאי לתרופה המפורשת בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה". הוראותיו הברורות של ההסכם קובעות, כי במועד האירוע "הנפגע או הניזוק" הייתה למעשה התובעת, שכן עלות תיקון עמוד השילוט חלה עליה ללא כל זכות שיפוי מאת עירית רחובות. הלכה למעשה, לעירית רחובות לא נגרם כל נזק שכן האחריות לתיקון הנזק והנשיאה בעלויות התיקון חלות, כאמור, על התובעת מכוח אותו הסכם. 9. לאור האמור לעיל, ומשהתחייבה התובעת לתקן כל נזק אשר יגרם לעמוד השילוט על חשבונה, ומשכל פגיעה בעמוד השילוט גורמת חסרון כיס לתובעת עצמה הנושאת בעלות הנזק הישיר, מבלי זכות שיפוי מעירית רחובות, מגיעה אני למסקנה כי לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעים. 10. סבורני, כי פרשנות זו של ההסכם אף עולה בקנה אחד עם דיני עשיית עושר ולא במשפט, שכן אין זה סביר שעירית רחובות לא תישא בעלות תיקון נזקי הרכוש שבבעלותה אלא התובעת ובד בבד תוכל לתבוע עירית רחובות בגין נזקי רכוש אלו ולהתעשר על חשבון התובעת שנשאה בעלות הנזק. 11. לאור קביעתי שלעיל, נותרת עדיין בעינה השאלה מי האחראי לתאונה ולקרות הנזק לעמוד השילוט. 12. הנתבעים 1-2 טענו בכתב ההגנה כי הנתבע 1 עמד בצומת ברמזור אדום וכי לאחר שהתחלף האור לירוק נכנס לצומת. הנתבעת 3 נכנסה לצומת בנסיעה מהירה, רצופה ושוטפת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתה אדום, לפיכך, רובצת מלוא האחריות לאירוע התאונה על הנתבעת 3. 13. בהודעה על תאונת דרכים אשר צורפה לכתב ההגנה של נתבעים 1-2, נרשם: "נסעתי ברחוב לח"י, עמדתי ברמזור אדום, התחלף לירוק ואז התחלתי לנסוע, פתאום גברת משמאל נכנסה בי וסובבה אותי שעמוד שהיה... נהדפתי אליו... צד ג' נסעה באדום". מטעם הנתבעים 1-2 הוגשה חוו"ד של מר ניניו משה, בוחן תנועה ויועץ וחוקר תאונות דרכים. בהתאם לאותה חוו"ד אשר בדקה את תכנית פעולת הרמזורים בצומת בו התרחשה התאונה: "עולה סבירות גבוהה והגיונית כי נהגת רכב צד ג' מבוטחת הראל פרטית רנו ביצעה מחטף "גנבה" את הרמזור ונכנסה בתחילת האור האדום כיוון נסיעתה... מסקנה לאור כל האמור לעיל קיימת סבירות גבוהה כי האשמה לגרם התאונה רובצת לפתחה של נהגת רכב צד ג' מבוטחת הראל פרטית רנו, כניסה לצומת באור אדום + נהיגה ברשלנות וקלות ראש". 14. הנתבעות 3-4 טענו בכתב ההגנה כי הנתבעת 3 נסעה לכיוון צומת הרחובות ירושלים-לחי ברחובות. בהגיעה לצומת המופע ברמזור הורה ירוק ולאחר שווידאה כי הצומת פנויה החלה בנסיעתה. אותה עת רכב הנתבעים 1-2 נכנס לצומת לא פנוי במהירות מופרזת בניגוד לאור אדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, פגע ברכב הנתבעות בעוצמה רבה וגרם לקרות התאונה ולנזקיה של התובעת. בהודעה על התאונה נרשם: "מבוטחתנו הגיעה בנסיעה לצומת מרומזרת כאשר היא חולפת את הצומת באור ירוק ואילו רכב צד ג' שמגיע אף הוא לאותה צומת מכיוון אחר חולף את הצומת ברמזור אדום. כאשר מיותר לציין שאינו מכבד את חוקי התנועה ובכך הוא פוגע ברכב מבוטחתנו וגורם לנזקים הן בגוף והן ברכב עצמו". 15. עוד הוגשו לתיק הודעות שנלקחו מהנתבעים 1 ו- 3, ומהגב' אלברט לריסה שישבה לצדה של הנתבעת 3 ע"י בוחן תנועה ידגר יעקב ודו"ח פעולה של רס"מ דוד גולן אשר הגיעו למקום בעקבות דיווח על תאונת הדרכים. יצויין, כי באותו דו"ח פעולה נרשם כי "הרכבים פגעו ברכוש עירוני והדבר דווח למוקד וצוות של העיריה תיעד הנזקים". 16. לאחר שקראתי כתבי בי דין, המסמכים אשר הוגשו ועדויות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות ולאחר ששקלתי את העובדות העולות מחומר הראיות, הגעתי לכלל דעה כי לנתבע 1 ולנתבעת 3 אחריות משותפת לקרות התאונה כפי שיבואר להלן: 17. הנתבע 1 העיד כי נסע בצהרים ברחובות לח"י מכיוון דרום לצפון והתקרב לצומת ועמד בנתיב הימני לכיוון נסיעה ישר, שכן מופע הרמזור היה אדום. לאחר מספר שניות התחלף האור לירוק והוא המשיך לנסוע לתוך הצומת ובאמצע הצומת הרגיש חבטה משמאל. "האוטו שלי הסתובב 180 מעלות או קצת יותר 190, ונזרקתי לעמוד נשוא התביעה... אני זוכר שכריות האוויר שלי נפתחו..." עוד העיד הנתבע 1 כי בהיכנסו לצומת הביט ישר ולא לצדדים אולם מאז התאונה עושה כן (פרוטוקול עמ' 6 שורות 23-24). עוד העיד הנתבע 1, כי נכנס לצומת באור ירוק. "אין מצב שנכנסתי באדום לצומת." (פרוטוקול עמ' 7 שורות 10-11). 18. הנתבעת 3 העידה, כי נסעה ברחוב ירושלים מכיוון הרצל לכיוון מנחם בגין. נסעה ישר והיתה לפניה מכונית שחצתה את הצומת והיא היתה אחריה. "פתאום ראיתי את האוטו של שלמה לפני, אני ראיתי אותו נכנס מהר, ניסיתי לבלום ולא הספקתי וזהו. וכך קרתה התאונה". (פרוטוקול עמ' 11 שורות 16-17). עוד העידה כי נסעה במהירות איטית 30-35 קמ"ש וכי נסעה כשהרמזור היה ירוק. בחקירה נגדית, לשאלת ב"כ הנתבעים 1-2, השיבה כי לא ראתה את מכונית הנתבע 1 לפני התאונה. "ש. את ראית את המכונית שהתנגשת בה לפני התאונה? ת. לא ראיתי. היא עברה מהר ולא ראיתי אותה." (פרוטוקול עמ' 12 שורות 28-29). מטעם הנתבעות 3-4 העידה מי שישבה בעת התאונה לצדה של הנתבעת 3, הגב' לריסה אלברט. הגב' אלברט העידה: "אני ישבתי ליד הנהגת וחיפשנו את הרחוב, לא זוכרת את השם, רחוב צדדי, והסתכלתי בצד ופתאום הרגשתי שהיתה תאונה, רכב אחד פגע בנו וזהו זה מה שאני זוכרת, שום דבר". (פרוטוקול עמ' 13 שורות 14-15). עוד העידה כי נסעו לאט "חיפשנו לאן לפנות". העדה לא יכלה לומר אם היו רמזורים בצומת וכן העידה כי לא הסתכלה כלל קדימה. 19. לאחר ששמעתי העדים, מקבלת אני את גרסת הנתבע 1 לאופן קרות התאונה, שכן אף מוקדי הנזק בשני הרכבים ומהות הנזק מתיישבים יותר עם גרסתו. לא מן הנמנע כי נתבעת 3, אשר עפ"י עדותה, נכנסה לצומת בנסיעה רציפה, תוך שהיא נוסעת אחרי רכב שנסע לפניה, לא שמה לב כי מופע האור ברמזור בכיוון נתיב נסיעתה התחלף לאדום. זאת ועוד, העדה מטעם הנתבעת 3 אף העידה כי הן היו עסוקות בחיפוש אחר רחוב באופן שתשומת לב הנתבעת 3 לא הוקדשה במלואה לצומת ולתוואי הדרך אלא לעניין מציאת מחוז חפצן. תמיכה נוספת למסקנתי זו ניתן אף למצוא בחוות דעתו של מר ניניו אשר הוגשה מטעם הנתבעים 1-2 ואשר לא נסתרה. זאת ועוד, בעדות הנתבעת 3 התגלו סתירות. כך למשל העידה בראשית עדותה, כי ניסתה לבלום כשראתה את רכבו של הנתבע 1 נכנס במהירות לצומת, אולם בחקירה הנגדית העידה כי לא ראתה את רכב הנתבע 1 לפני התאונה. 20. יחד עם זאת, סבורני כי גם לנתבע 1 רשלנות תורמת בשיעור של 20% לקרות התאונה, שכן לא היה צריך להיכנס לצומת מבלי לבדוק שהיא פנויה. הנתבע 1 בהגינותו העיד כי בעת כניסתו לצומת הביט רק קדימה וכי מאז התאונה גם כשהרמזור ירוק הוא מחכה כמה שניות לפני שהוא נכנס לצומת (פרוטוקול עמ' 6 שורות 24-25). 21. לאור כל האמור, אני קובעת כי לנתבעות 3-4 אחריות בשיעור של 80% לקרות התאונה ולנתבעים 1-2 אחריות בשיעור של 20%. 22. התובעת טוענת כי נגרם לה נזק כדלקמן: א. נזק לעמוד עפ"י חוות דעת השמאי - 12,458 ₪. ב. שכ"ט שמאי - 1,160 ₪. ג. בגין הוצאות איסוף ואיתור חומר - 350 ₪ + מע"מ - 406 ₪. ד. בגין טורח, ביטול זמן, הוצאות נסיעה ושיחות טלפון - 1,000 ₪. ובסה"כ - 15,024 ₪. 23. הנתבעים לא ביקשו לזמן את השמאי מטעם התובעת לעדות וטענותיהם התמצו בהכחשה בכתבי ההגנה. משלא הובאה בפני כל חוות דעת נגדית והנתבעים לא ביקשו לזמן את השמאי, הרי כל שקיים בפני הוא חוות דעת השמאי שערך את חוות הדעת ויש לקבלה. איני מוצאת מקום לפסוק הוצאות בגין הרכיבים המפורטים בסעיפים (ג) ו- (ד) לעיל, שכן לא הוכחו ע"י התובעת. סוף דבר 24. לאור האמור, אני מורה כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת סך של 2,722 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.4.10 ועד לתשלום בפועל. ב. נתבעות 3-4 תשלמנה לתובעת סך של 10,894 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.4.10 ועד לתשלום בפועל. ג. כמו כן, ישלמו הנתבעים 1-2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ד. הנתבעות 3-4 תשלמנה בנוסף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 2,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. נזקי רכושפרסוםשלט