הסכם מותנה בתנאי מתלה - אישור משרד הבריאות לנכס

טוען, כי ההסכם היה מותנה בתנאי מתלה, והוא אישור משרד הבריאות לנכס מר שלו טוען, כי פעל נמרצות לקבלת האישור, אולם הדבר לא צלח וכי משרד הבריאות לא נתן אישורו לנכס ומשכך ההסכם בוטל, והוא הודיע בכתב למר מור על ביטולו של ההסכם ודרש את הסכום ששולם כמקדמה על חשבון דמי השכירות. מר שלו טוען, כי הוא זכאי לקבלת הסכום ששילם כמקדמה בצירוף 3% ריבית חודשית כפי ההסכמה. ביחס לתביעה שכנגד, מר שלו טוען, כי ההסכם בין הצדדים היה מותנה בתנאי מתלה של אישור משרד הבריאות ועוד בתנאי מתלה של הגבהת מעקות, וששני התנאים לא התקיימו הרי דינו של ההסכם להיות בטל ויש לדחות את התביעה שכנגד. טענות הנתבע/תובע שכנגד: מר מור, מאשר, כי ההסכם היה מותנה בתנאי מתלה, אלא שטוען, כי לכל אורך הדרך מר שלו פעל והציג מצג כאילו יש בידיו את האישור, ואף ביקש לשכור שטח נוסף. מר מור טוען, כי התנאי המתלה בהסכם היה קבלת אישור משרד הבריאות בתוך 30 יום, ומשחלפו אותם 30 ימים, לא הודיע מר שלו כי אין בידיו אישור משרד הבריאות, ומשכך השתכלל הסכם השכירות לכל דבר ועניין. מר מור טוען, כי מר שלו אישר בעל פה כי בידיו יש את אישור משרד הבריאות, וכי לכל אורך התקופה פעל כך וניהל מו"מ לשכירת שטח נוסף כתוספת למושכר. מר מור טוען, כי לאחר שהוחלפו טיוטות לעריכת הנספח לתוספת להסכם התחמק מר שלו מלחתום עליו, למרות שהוסכם כי דמי השכירות על כלל הנכס שמושכר יעמדו על הסכום של 42,000 ₪ לחודש. מר מור טוען, כי מר שלו הפר את ההסכם עמו, וחזר בו מהשכרת הנכס שלא כדין, לאחר שנגרמו לו נזקים כבדים, וכי על מר שלו לפצותו בגין הנזקים הללו, המהווים הפרש בין דמי השכירות שהיו משתלמים על פי הסכמי השכירות עם מר שלו לבין הסכמי השכירות שנאלץ לחתום עליהם לשם הקטנת נזקיו. לפיכך, עותר מר מור להורות על דחיית התביעה וקבלת התביעה שכנגד. דיון: במסגרת הליך ההוכחות נשמעו, מר שלו, מר מור, בנו של מר מור עופר מור, עו"ד פרידמן, והגב' ליידנר שמסרה תעודת עובד ציבור מטעם משרד הבריאות. באי כוח הצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת התיק. הואיל והצדדים חלוקים באשר לתנאי המתלה, אביאו כלשונו בהסכם: "2. תנאי מתלה: 2.1 המשכיר מצהיר בזאת שהובא לידיעתו והוא מסכים לכך, כי השוכר, שוכר את המושכר מטעם ולצרכי מגורים של דיירים המופנים אליו לשם כך ע"י משרד הבריאות ו/או משרד העבודה ו/או משרד הביטחון (להלן: "המוסד המאשר"), וכי לפיכך, תוקף הסכם שכירות זה מותנה באישור המושכר למטרת השכירות, ע"י המוסד המאשר קרי, משרד הבריאות ו/או משרד הביטחון ו/או משרד העבודה אשר השוכר ימציאו תוך 30 ימים מיום קבלת האישור. 2.2 היה והמוסד המאשר לא יאשר את המושכר למגורי הדיירים קרי משרד הבריאות ו/או משרד העבודה, בתוך 30 ימים מיום החתימה על הסכם זה, יהיה הסכם זה בטל ומבוטל." 2.3 עם קבלת אישור המוסד המאשר, ייכנס הסכם זה לתוקף." (התנאי המתלה הנוסף הנוגע למעלות יידון על ידי בהמשך). אין מחלוקת כי לא הומצא כל אישור של משרד הבריאות, ולאחר שהעידה הגב' ליידנר ממשרד הבריאות אני קובעת כי הוכח בפניי שמשרד הבריאות לא אישר את הנכס המושכר לצורכי מגורי הדיירים. הגב' ליידנר, הינה רכזת שיקום ארצית בתחום דיור בקהילה, כעולה מתעודת עובד ציבור שהוגשה על ידה, מיום 21.1.13. הגב' ליידנר, פרטה במסגרת תעודת עובד ציבור שמסרה, כי נעשתה פנייה למשרד הבריאות על ידי מר שלו בבקשה לאשר את הנכס, אך הבקשה נדחתה לאחר שנמצא, כי הנכס לא עמד בסטנדרטים של משרד הבריאות. הגב' ליידנר נחקרה ביחס לתעודת עובד ציבור שניתנה על ידה, ואישרה כי ככל הנראה יש מסמכים נוספים מעבר למסמכים שהומצאו על ידה, לרבות ההודעה בדבר דחיית הבקשה לאישורו של הנכס למגורי הדיירים, ואומנם לא ידעה מדוע מסמכים אלו לא צורפו לתעודת עובד ציבור מטעמה, אולם חזרה בעדותה על עמדתה, כפי שעלה מתוך המסמכים שצורפו, ומראיות אחרות, כי משרד הבריאות לא נתן את אישורו לנכס נשוא דיוננו, ולא הסכים למגורי דיירים בנכס. למעשה אם נחזור ונעיין בתצהירו של מר מור, ובסיכומי בא כוחו, נגלה, כי מר מור אינו כופר בכך שמשרד הבריאות לא אישר את הנכס, אלא טענתו היא, כי מר שלו הציג בפניו מצג וטען בפניו שיש לו אישור כזה. המצגים; מר מור טען, כי מר שלו הציג בפניו מצג כאילו יש בידיו אישור של משרד הבריאות, לטעמו, לו היה יודע שאין בידי מר שלו את אישור משרד הבריאות לא היה מסכים להמתין חצי שנה. יותר מכך לא היה מנהל מו"מ ומגיע להסכמה ביחס להשכרת שטח נוסף. מר שלו טען, כי מר מור שותף על ידו לכל אורך הדרך בהתנהלות מול משרד הבריאות, כי הוא האמין שמשרד הבריאות ייעתר לבקשה לאשר את הנכס, כי נעשו ניסיונות למציאת פתרונות, אולם בסופו של דבר משרד הבריאות לא אישר את הנכס משכך ההסכם בטל. לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבורה כי לא ניתן לקבל את טענות מר מור באשר למצגים שהוצגו בפניו, כאילו יש אישור. מר מור, אישר כי עוד בטרם החתימה על הסכם השכירות נשוא דיוננו, התקיימה פגישה בנכס עצמו עם נציגי משרד הבריאות במסגרתה דרש משרד הבריאות דרישות שונות, בין היתר הגבהת המעקות, וכי באותה הפגישה היה נוכח, (ראה עדותו של מר מור מיום 7.11.13 עמוד 30 שורות 24-25, שם הוא מאשר השתתפותו בפגישות עם אנשי משרד הבריאות). כמו כן, ראה מכתבו של רכז צוות הבקרה ממשרד הבריאות, ( נספח א' לתצהיר מר שלו, ממנו עולה כי התקיימה פגישה ביום 6.5.11 בנוכחות מר מור, כאשר הדרישות לצורך אישור ראשוני בלבד היו המפורטות במסמך, וכללו הגבהת המעקות, דרישה שהוכנסה כתנאי מתלה נוסף בהסכם בסעיף 2.4). כלומר, בטרם החתימה על הסכם השכירות נשוא דיוננו, התקיימה פגישה, בה נכחו נציגי משרד הבריאות ומר מור בעצמו, והעלו דרישות שונות לשם אישור עקרוני לנכס, דרישות שמצאו את ביטוין בהסכם כתנאי מתלה. בנוסף, התקיימו פגישות נוספות בנכס, שהיו בנוכחות נציגי משרד הבריאות, בה נכח מר מור, ביניהן פגישה בנוכחות אדריכל אילן לוי, מיום 12.7.11, אשר עוסקת אף היא בדרישות השונות לאישור משרד הבריאות, מר מור בחקירתו, לא זכר אם הפגישה הייתה לפני 30 הימים הנקובים בהסכם אם לאו, (ראה עדותו שם, בעמוד 31 שורות 26-30). שם הוא מאשר בעדותו כי נכח בשלוש פגישות עם משרד הבריאות. מר מור מאשר עוד, כי בכל פעם שנפגש עם מר שלו, שאל אותו אם יש אישור של משרד הבריאות, משום שלא היה בטוח שיש אישור, ( ראה עדותו שם בעמוד 32 שורות 26-32). מר מור מאשר, כי מר שלו פעל נמרצות ועשה מאמצים להשגת האישור, לדבריו, בתשובה לשאלה, אם ראה את מר שלו עושה מאמצים להשגת האישור שמשרד הבריאות השיב, כי הוא ראה לפניו אדם שעושה מאמצים, וכי שני הצדדים רצו את העסקה. ( שם, עמוד 32 שורות 6-14). בנוסף, נוהל בין הצדדים מו"מ לחתימה על שכירות שטח נוסף, ונערך מסמך, ת/1, שאינו חתום, אולם ניתן להבינו רק בהקשר של המאמצים להשגת האישור. כשמעיינים בתכתובות של מר שלו עם משרד הבריאות, נגלה, כי אומנם תחילה משרד הבריאות מצא מספר ליקויים, בעיקר הנוגעים לגובה המעקות בבניין, נושא שניתן היה לפתור אותו בביצוע עבודות התאמה, אולם לאחר מכן דרש משרד הבריאות שינויים הנוגעים, בין היתר, לנגישות המבנה לנכים, וצפיפות החדרים. ( ראה בעניין זה, נספח ו' לתצהיר התובע, ממנו עולה כי אחת הסוגיות היו נגישות המבנה לנכים וצפיפות החדרים). מר שלו, טען, כי התוספת להסכם נועדה להסדיר את דרישות משרד הבריאות ביחס לגודל השטח, כעולה מהתכתובות שצירף לתצהירו, נספחים ו'-יג' לתצהירו, המשקפים את התוכניות שהגיש למשרד הבריאות ביחס לנושא הצפיפות וביחס לנושא נגישות לנכים. מעדותה של הגב' ליידנר, עולה גם, במועד החתימה על הסכם השכירות סביר היה שקבלת האישור ממשרד הבריאות תארך כשלושים ימים, ( ראה עדותה של הגב' ליידנר בפרוטוקול הדיון מיום 7.11.13 עמוד 13 שורות 27-32). כלומר, מהאמור לעיל עד כה עולה, כי בטרם החתימה על הסכם השכירות ולאחר החתימה על הסכם השכירות, היה מר מור מודע לכך שעל מנת שניתן יהיה להקים בנכס הוסטל יש צורך בקבלת אישור של משרד הבריאות. עוד היה מודע מר מור לכך שמשרד הבריאות הציב דרישות שונות, בין היתר ביחס לגובה המעקות, ביחס לצפיפות וביחס לנגישות לנכים, וכי היה שותף בפגישות עם משרד הבריאות בנכס. פגישות אלו היו לפני החתימה על הסכם השכירות ולאחר החתימה על הסכם השכירות. מר שלו הציג תכתובות שונות ורבות ומגוונות עם משרד הבריאות מהן עולה בצורה מאוד ברורה כי עשה מאמצים רבים להשגת האישור, לרבות המצאת תכניות, הגדלת השטח המושכר, וכד', דבר העולה בקנה אחד עם עדותו של מר מור כמפורט לעיל, וגם עם עדות בנו של מר מור מר עופר מור, שאף הוא העיד שמר שלו עשה מאמצים להשגת האישור. מר מור ואף בנו בעדותו העידו, כי שאלו את מר שלו אם הצליח לקבל את האישור בכל פעם שנפגשו. דברים אלו אינם עולים בקנה אחד עם הטענה כי מר שלו הציג מצג כאילו יש בידיו אישור של משרד הבריאות. מעבר לעניין הפשוט, אם יש אישור של משרד הבריאות מה פשוט יותר מאשר להציגו, הרי כאשר אדם פועל ללא לאות להשגת האישור של משרד הבריאות, מכין תכניות מקיים פגישות ועושה מאמצים כפי שעולה מעדותו של מר מור בעצמו, לא ייתכן שיש בידיו אישור שהוא עושה מאמצים להשיגו. אני סבורה, כי מר מור לא הצליח להרים את הנטל להוכיח כי הוצג לו מצג כלשהו, ובוודאי שלא הצליח להוכיח כי הוצג לו על ידי התובע מצג שיש בידיו אישור של משרד הבריאות, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התנהלות הצדדים כלל ועיקר ואינו עולה בקנה אחד עם כך שמר שלו עושה מאמצים, חלקם בנוכחות מר מור במסגרת פגישות עם משרד הבריאות, כדי לקבל את אותו אישור שלטענת מר מור יש בידיו. יותר מכך, דומני כי הראייה הטובה ביותר מצויה במכתביו של מר שלו למר מור בזמן אמת, ביום 7.8.11 שלח מר שלו למר מור מכתב, במסגרתו הודיע במפורש כי אין בידיו אישור משרד הבריאות ודרש את המקדמה שנתן בחזרה, ( ראה נספח טז' לתצהירו). מר מור אינו מכחיש קבלת המכתב, אלא לטענתו, לאחר אותו המכתב הודיע לו מר שלו כי יש בידיו את האישור. אני דוחה טענה עובדתית זו. אני סבורה, כי מר מור לא שמע ולא יכול היה לשמוע ממר שלו כי יש בידיו את האישור, משום שלא היה אישור כזה. עד היום, כשמעיינים בתצהירו של מר מור, לא ברור האם מר מור טוען כי ניתן אישור של משרד הבריאות אם לאו, והוא מותיר נושא זה בערפל , ולא בכדי. יותר מכך, ביום 31.10.11 שולח מר שלו מכתב נוסף, (נספח יז' לתצהירו), ומבהיר, כי בהמשך למכתבו מיום 7.8.11, המועד האחרון להשבת הסכום הינו 7.11.11. מר מור לא מכחיש קבלת מכתב זה. אם לא די בכל אלה, הרי התנהלות הצדדים במסגרת ניסיונותיו של מר מור להוביל לחתימה על הסכם שכירות ללא התנאים המתלים, מצביעים אף הם על המסקנה, כי מר מור היה מודע היטב להעדרו של אישור משרד הבריאות, והטענה למצגים אינה יכולה לעמוד. כל אלה מובילים אותי למסקנה הבלתי נמנעת, כי ההסכם שהיה מותנה בתנאי מתלה, ( על כך אין מחלוקת), לא השתכלל להסכם תקף הואיל ולא התקיים התנאי של אישור משרד הבריאות, והתובע, מר שלו, לא הציג מצג אחר, כאילו יש אישור. בשולי הדברים אציין, לא נטען בפניי, כי התובע התרשל במצגים שהוצגו בפני מר מור, ולא נטען, כי הבטיח שהאישור עתיד להתקבל , אלא נטען בפניי באותה הנשימה, כי התובע טען כי יש בידיו אישור משרד הבריאות והוא עושה מאמצים גדולים להשיגו. ברור כי טענות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. מבחינה עובדתית. אלא שמדברי מר מור ובנו עולה בצורה חד משמעית, כי התובע לא התרשל בניסיונותיו להשגת האישור, וכי שני הצדדים רצו את העסקה, משום שהייתה טובה לשניהם, ושני הצדדים ביקשו לקיימה, ולכן נעשו כל הניסיונות להשגת אישור משרד הבריאות עד שבסופו של דבר הנושא לא צלח. מסקנתי העובדתית הינה, כי לא היה אישור של משרד הבריאות. לא הוצג כל מצג כאילו יש אישור כזה, התובע פעל ועשה מאמצים להשגת האישור, התנאי המתלה של אישור משרד הבריאות כתנאי לכניסתו לתוקף של ההסכם בין הצדדים לא התקיים, הנתבע מר מור קיבל הודעה בכתב בעניין ואף הודעה נוספת בעניין, גם היא בכתב. טענותיו של מר מור בעל פה, מעבר להיותם טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, אינן יכולות להתיישב לא עם העובדות כפי שהוכחו ולא עם הגיונם הפשוט של הדברים, וגם לא עם עדותו של עו"ד פרידמן מטעמו של מר מור שכאמור לעיל העיד, שהסכם השכירות הנוסף לא השתכלל. לפיכך, משהסכימו הצדדים, כאמור בנספח להסכם השכירות מיום 18.5.11, כי הסכום ששולם בסך של 108,000 ש"ח הינו על חשבון מקדמה להסכם השכירות, ומשהסכם השכירות לא נכנס לתוקף, אין מנוס מהמסקנה, כי על הנתבע מר מור להשיב את דמי השכירות שקיבל כמקדמה. תנאי מתלה נוסף; התנאי המתלה הנוסף פורט בסעיף 2.4 וענייננו, בביצוע הגבהת המעקות. ב"כ התובע טען, כי מאחר והנושא הועלה על ידי התובע במסגרת כתב התשובה הרי נושא זה הינו חלק מהמחלוקות גם ביחס לתביעה העיקרית. אני סבורה כי אינני צריכה להידרש לכך. מר שלו העיד, כי נושא זה לא היווה את הבעיה, למרות שלטעמו על מר מור היה להוציא את היתר הבנייה. אני סבורה, כי נושא הגבהת המעקות היווה חלק מדרישות משרד הבריאות למתן האישור, והצדדים בהסכם הטילו את נושא הגבהת המעקות בסעיף אחד על מר מור ובסעיף אחר על מר שלו, אולם, דומני כי מעדותו של מר שלו עולה בצורה ברורה, שאם היה מתקבל אישור של משרד הבריאות, הרי נושא המעקות היה פתיר, והוא היה מבצע את הגבהת המעקות, ככל והדבר היה נדרש, ( ראה עדותו שם בעמוד 21 שורות 21-25). כדבריו שם: "לא על זה היה נופל ההסכם". הדבר ברור מאוד במיוחד לאור התנהלות הצדדים. שני הצדדים העידו וטענו כי שניהם רצו את ההסכם וניסו לקיימו, ( ראה עדותו של מר שלו, שם בעמוד 25 שורות 14-24 וכן ראה עדותו של מר מור שם עמוד 34 שורות 25-30). פניה לעירייה לקבלת היתר להגבהת המעקות, וביצוע הגבהת המעקות, כל עוד אין אישור של משרד הבריאות לנכס, מהווה הוצאה כבדה, שעשויה להתגלות כהוצאה לשווא. לכן ברור שהנושא של הגבהת המעקות היה נפתר רק לאחר שהיה אישור של משרד הבריאות ביחס לשאר התנאים שהציב משרד הבריאות. אינני סבורה, כי תנאי זה, היה תנאי שניתן לקבוע ביחס אליו כי לא התקיים, וזאת משום שכפי עדותו של מר שלו, אם היה אישור משרד הבריאות, נושא זה היה נפתר בפועל, במיוחד הדברים נכונים, כאשר בוחנים את התוכניות שהוגשו על ידי מר שלו למשרד הבריאות, ( נספח יא2'), מהם עולה כי מר שלו שכר שירותים של אדריכל לשם הכנת תכניות שיאושרו על ידי משרד הבריאות. אם התוכניות היו מאושרות, הרי כדבריו היו פועלים במישור של הוצאת ההיתר וביצוע הגבהת המעקות. לפיכך, אינני סבורה כי אי קיום תנאי מלה זה הוביל לפקיעתו של ההסכם, משום שלטעמי שני הצדדים הסכימו לדחות את ביצועו עד לקבלת אישור משרד הבריאות. יש להבין כי נושא הגבהת המעקות הינו דרישה פרטיקולרית של משרד הבריאות, ולמעשה מהווה חלק ממכלול הדרישות של משרד הבריאות למת אישורו. לכן אם משרד הבריאות היה מאשר את הנכס, נושא זה היה מבוצע בפועל ולא היה מהווה מכשלה לקיומו של ההסכם, בדיוק כפי שהסביר מר שלו. לכן אני דוחה את הטענה שתנאי זה לא התקיים, משום שאני סבורה כי שני הצדדים בצדק ביקשו לדחות את ביצועו, עד לקבלת אישור משרד הבריאות, שבפועל, כפי שהוכח ומפורט לעיל לא ניתן. תביעה שכנגד; אם נבחן את התביעה שכנגד נגלה כי עילת התביעה, הינה, מו"מ שנוהל לאחר החתימה על הסכם השכירות המותנה, ובמסגרת מו"מ זה, נטען כי הצדדים הגיעו להסכמה על השכרת השטח הנוסף, ולמעשה קיומו של הסכם השכירות ללא התנאים המתלים. על פי האמור בכתב התביעה שכנגד, למרות הסכמות הצדדים, לאחר שגובשו הסכמות אלה, מר שלו נמנע והתחמק מלחתום על ההסכם החדש. בתצהירו טען מר מור, כי לא רק שמר שלו הודיע לו כי יש בידיו אישור משרד הבריאות, אלא שיותר מכך פעל להגדלת שטח המושכר, והצדדים הגיעו להבנה בעניין שטח המושכר המוגדל והוכנו טיוטות, אלא שמר שלו התחמק מחתימה, (סעיפים 9-10 לתצהירו). עיון בסעיפים אלה, יגלה, כי על פי הגרסה העובדתית המופיעה בהם, הוסכם בין הצדדים לאחר שהובהר שיש אישור על תוספת להסכם, נוהל מו"מ הוכנו טיוטות וכשהגיע מועד החתימה על הטיוטה התחמק מר שלו. אלא שעיון בטיוטות שהוצגו על ידי מר מור, יגלה את ההיפך; ראשית, בטיוטות מופיע התנאי המתלה, ותנאי זה נמחק על ידי עו"ד ממשרדו של עו"ד פרידמן בשם אורית, ( ראה עדותו של עו"ד פרידמן, כי אורית היא עו"ד שעבדה במשרדו, שם בעמוד 16 שורות 16-17). שנית, עו"ד פרידמן מקבל מייל למשרדו שאינו מאשר את הטיוטות ללא התנאי המתלה, אלא מסמך אחר ת/1, ובו נאמר " כל שאר הוראות ההסכם המקורי מיום 15.5.11 ממשיכות לעמוד במלוא תוקפן המקורי וללא כל שינוי." כלומר, השינויים של השמטת התנאים המתלים בהסכם המקורי, כפי שבוצעו על ידי אורית, כעולה מהטיוטות שצורפו על ידי עו"ד פרידמן לתצהירו לא התקבלו, ותנאי ההסכם המקורי, שכזכור קיימים בו תנאים מתלים עומדים על כנם. שלישית, בתצהירו של עו"ד פרידמן עולה לכאורה, כי ת/1 הוסכם לאחר החלפת הטיוטות, אלא שעיון במועדים שפורטו בדואר האלקטרוני שצורף לתצהירו של עו"ד פרידמן נראה בעליל, כי הדוא"ל שנשלח על ידי ב"כ מר שלו אליו צורף ת/1, נשלח ביום 25.9.11 בעוד שהטיוטות הוחלפו כעולה המועדים המפורטים על גבי המסמכים הוא מתחילת חודש אוקטובר. רביעית, כעולה מעדותו של עו"ד פרידמן, הטיוטות לא התגבשו לכלל הסכם כדבריו : "אני חוזר ואומר, הטיוטות האלה הוחלפו בין הצדדים, לא נגמרו בחתימה על הסכם , אז מן הסתם אז אולי לא הוסכם עליהן". (שם עמוד 17 שורות 13-15). כלומר, מעדותו של עו"ד פרידמן עולה בצורה חד משמעית, כי לא גובש כל הסכם , וכדבריו: "את הנספח של גינדס לא צירפת לתיק בית המשפט? ת. יכול להיות שאין לי אותו. הסכמי שכירות שלא יוצאים לפועל אני בדרך כלל גורס אותם. צירפתי מה שמצאתי." ( שם, עמוד 17 שורות 25-27). כלומר, מעדותו של עו"ד פרידמן עולה, כי המדובר בהסכם שלא השתכלל, לא גובש, ולא יצא אל הפועל. יותר מכך, מר מור טען, כי הסיבה לאי חתימה על הסכם השכירות במסגרת ההתחמקות של מר שלו, הייתה גובה דמי השכירות, ואף הפנה לנספח ד' לכתב התביעה שבו נאמר, "המחיר שהצעת כתוספת לנכס הינו מחיר גבוה מאוד." אלא שהמדובר במכתב שבו מר שלו מודיע בכתב ובמפורש כי לא ניתן אישור משרד הבריאות, מכתב מיום 7.8.11, בטרם החלפת הטיוטות לחתימה על הסכם השכירות עם משרדו של עו"ד פרידמן. גם אם הטענה המפורטת בהם נכונה, הרי נלמד מכך שהצדדים לא הגיעו להבנה בנוגע לחתימה על הסכם שכירות חדש ללא התנאים. כל אלה מצביעים על כך, שטיוטת ההסכם הנוסף ת/1, הייתה חלק מהמאמצים להשגת האישור המיוחל, ולא הסכמה לוותר על התנאי המתלה של אישור משרד הבריאות. אני סבורה, כי מר מור לא הצליח להרים את הנטל להוכיח את עילת תביעתו במסגרת התביעה שכנגד. ריבית; התובע מר שלו עתר במסגרת תביעתו לחייב את הנתבע בתשלום 3% ריבית חודשית. עיון בתצהירו של מר מור יגלה כי לא נאמר בתצהירו דבר וחצי דבר בעניין זה. גם בבקשה למתן רשות להתגונן, ובתצהיר התמיכה בבקשה זו לא נאמר דבר בעניין זה. גם בסיכומי ב"כ מר מור לא הייתה כל התייחסות לנושא הריבית, למרות שהדרישה לקבלת הסכום בתוספת ריבית נטענה על ידי ב"כ התובע מר שלו מיד בתחילת סיכומיו. התובע עותר להורות על ריבית של 3% לחודש, ובמסגרת עדותו טען, כי הוא ראה בסכום ששולם כמקדמה, כהלוואה למר מור. אני סבורה, כי התובע מר שלו ניסה להצדיק בטענתו זו את שיעור הריבית, המגיע ל- 36% לשנה, ואינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. "כידוע התערבותו של בית המשפט בגובה הפיצוי המוסכם היא נדירה וכלל ידוע הוא כי התערבות כזו תעשה במקרים חריגים בלבד. הגישה הנוהגת היא כי די להצביע על יחס סביר כלשהו בין הנזק שנגרם לבין הסכום שנקבע כפיצוי מוסכם, ולו גם דחוק [ראה ע"א 300/77 רוזנר נ' בנייני ט.ל.מ. חברה לבנין ופתוח בע"מ, פ"ד ל"ב(3) 682, 686 (1978)]." [רע"א 3333/11 וייס נ' בורנשטיין (ניתן ביום 1/6/2011)]. אומנם הנתבע לא העלה טענה בעניין הריבית, אולם שיעורה של הריבית הינו כה מוגזם, הצמדה בתוספת 36% שנתית, שנראה לביהמ"ש, כי לא ניתן להניח את הנושא בלא התייחסות. אינני מתעלמת מכך שהצדדים קבעו מנגנון כניסה לתוקף של שיעור הריבית, וכתב ההתחייבות נספח ב' לכתב התביעה, נקבע, כי לנתבע, מר מור, ניתנת האפשרות להחזיר את הסכום של 108,000 ₪ מקדמה, במשך שלושה חודשים, ורק לאחר חלו 3 חודשים נכנס הסעיף הנוגע לריבית לתוקפו. ואינני מתעלמת מכך כי אכן מר שלו הודיע לנתבע על כך שהמועד לכניסתו לתוקף של שיעור הריבית המוסכם עומד להיכנס לתוקף, וזאת במכתבו מיום 31.10.11, נספח ה' לכתב התביעה, ( כתב ההתחייבות נ ספח ב', מכתב הדרישה נספח ד' ומכתב התזכורת נספח ה' כל אלה לא הוכחשו על ידי מר מור). למרות זאת, המדובר בסנקציה כה חריפה, שלטעמי לא ניתן להותירה בלא התערבות. לפיכך, אני סבורה כי יש להעמיד את שיעור הריבית על מחציתו, כלומר 18% שנתית, ולא 36% שנתית. לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע מר מור לשלם לתובע את הסכום של 108,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור 18% לשנה, וזאת מיום 7.11.11, ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן הנתבע ישלם הוצאות כדין וכן השתתפות בשכר טרחת עו"ד התובע בסכום של 15,000 ₪. התביעה שכנגד נדחית. משרד הבריאותתנאי מתלהרפואהחוזהתניות בחוזה