סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח כותרתו "הקטנת הנזק": (א) אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח בעד נזק שהמבוטח יכול היה למנוע או להקטין, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, בנקיטת אמצעים סבירים או אמצעים שהמבטח הורה לו לנקוט. (ב) הוציא המבוטח או המוטב, בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, הוצאות סבירות למניעת הנזק או להקטנתו, או שהתחייב לשם כך בהתחייבויות סבירות, חייב המבטח לשפותם, בין אם נמנע הנזק או הוקטן ובין אם לאו; היו ההוצאות או ההתחייבויות בלתי סבירות, חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורן הסביר בנסיבות הענין; והכל אף מעל לסכום הביטוח. (ג) הוראות סעיף זה לא יחולו על ביטוח שבו הסכימו הצדדים על שיעור השיפוי כאמור בסעיף 56(ג). למעשה, אף אלמלא קיומו של סע' 61 הנ"ל אין חולק, והדבר אושר גם בעדות נס וקוזי, כי במידה והייתה כלל משפה את פאגו על נזקיה "על פי הספר" לאחר בירור פרטני (שמא משפטי) של הנזקים השונים וכימותם אחד לאחד, הרי שמחד היה על פאגו לשלם לתובעת הוצאות ההנפה; ומאידך אותן הוצאות הנפה היו חלק מן הנזקים ברי השיפוי, המכוסים בפוליסה. כלל היתה משפה אז מבוטחתה פאגו בגין הוצאה זו שהוציאה כששלמה לתובעת עלות ההנפה. כפי שאושר בעדותם אין הבדל בעניין זה בין הוצאות ההנפה לבין הוצאות האחרות, שככל שנבעו מאירוע הנזק המכוסה בפוליסה והמבוטח נאלץ לשאת בהן, על המבטחת לשפותו (כפוף כמובן לסבירות ההוצאה). היות והעלות הוסכמה לא עולה השאלה של סבירות ההוצאה. אולם עולה גם עולה השאלה האם פאגו או כלל אמורה לשאת בעלות. זאת לאור התפתחות שאירעה לאחר שהוספנה הספינה פאגו פאגו במספנת התובעת: כלל ופאגו הגיעו להסכם לסילוק תביעת הביטוח של פאגו מול כלל בגין נזקי השריפה, בסכום אחד וכולל. לאותו הסכם הגיע משרד נס מול המבוטחת ויועץ הביטוח (או שמאי) שלה. נס ציין כי לאחר מו"מ שניהל טלפונית ובו התקבלה הסכמה מהירה מאד של פאגו, העביר את לכלל המלצתו לסלק התביעה בפשרה בסך עגול של 2.5 מליון ₪. סכום זה, לפי העדות, שילמה כלל לסילוק סופי ומלא של תביעת המבוטחת פאגו. בסכום זה, ציין נס, נכללו גם כל הוצאות המבוטחת. טוענים הנתבעים שאף הוצאות ההנפה של אותה ספינה, ממש כמו יתר ההוצאות כמו כיבוי השריפה, או עלות הניסור בה נשאה פאגו, כבר סולקו בפשרה סופית כחלק מנזקי המבוטחת ששופו. מכאן שלא כלל הינה הכתובת לתביעה אלא פאגו. כאמור, אין חולק שלו היה מתקיים דיון משפטי בין פאגו לכלל ובו היו נקבעים נזקי פאגו המכוסים בפוליסה של כלל, אחד לאחד, ופאגו היא שהייתה נושאת בעלות של אותה הנפה, הרי שהיה על כלל לשפות את פאגו בגין עלות ההנפה, ובלבד שהיא סבירה. אך לא כך ארע. העבודה הוזמנה מן התובעת שביצעה אותה. העלות הוסכמה בין התובעת, המבוטחת, וכלל. במצב הדברים הרגיל או שפאגו הייתה משלמת ומשופה על ידי כלל, או שכלל הייתה משלמת במישרין לתובעת כפי שנשאה גם בהוצאות הגרירה, לרבות הפרמיה של ביטוח הגרירה. אלא שהתביעה כולה סולקה בפשרה בטרם שולם לתובעת. 13. התובעת מצידה כפי שעלה מעדותו של בן עמי, מתייחסת אל כלל בתורת מי שהזמינה ממנה את העבודה באמצעות השמאי נס. 14. בנסיבות תיק זה, אין צורך לדוש ארוכות בשאלות הנוגעות לחוק השליחות, שכן בפועל ולאורך הדרך, הנתבעות כאמור יוצגו על ידי אותו מייצג ולא התיימרו לטעון כי פעולותיו של משרד השמאים נס לא חייבו את כלל או שחרג משליחותו - היה ויקבע שנס הוא שלוח של כלל. הטענה שטענו הנתבעים הנה שיש לראות בו משום שלוח של פאגו בנסיבות המקרה, וטענה זו דחיתי כאמור. עדיין - נותר להכריע מה היה תוכן ההסכמות מול התובעת והיקף השליחות של משרד נס במו"מ שנוהל בין הצדדים עובר לביצוע ההנפה, ביחס לאותה פעולה. אין חולק כאמור כי סוכם המחיר של 20,000 ₪ לביצוע פעולת ההנפה - הן על דעת התובעת, הן על דעת פאגו והן על דעת נס כשלוח של כלל. אלא שיש להכריע האם השמאי נס הוא זה שהזמין העבודה מן התובעת (ואז, באין הוכחה של חריגה משליחות, ממילא חבה כלל בתשלום) או שמא פאגו היא מזמינת העבודה החבה בתשלומה. 15. המבטחת אמנם פעלה במרץ בשיתוף פעולה עם המבוטחת לשם הקטנת הנזק, והולכת הספינה למספנה של התובעת בהקדם ככל הניתן, כדי שניתן יהיה לבדוק כדאיות תיקונה ולבצע התיקון. בסופו של יום לא בוצע כאמור התיקון שכן פאגו וכלל הגיעו בינתיים לפשרה שסילקה תביעת הביטוח של פאגו מאת כלל, ופאגו בחרה שלא לשקם את הספינה מסיבה זו או אחרת והיא נותרה כגרט שנרכש ככזה על ידי התובעת. אך לשני הצדדים, הן פאגו והן כלל, היה אינטרס משותף בפעולה זריזה של בירור הנזקים ושיקום הספינה או הכרעה בפשרה. הטעם לכך כבר בואר. השמאי נס ציין בעדותו שלדעתו התברר למבוטחת שאין סיכוי לעמוד בלוחות זמנים של 6 חודשים לשיקום הספינה וככל הנראה זה היה שיקול שתמרץ אותו להגיע לאותה פשרה בסכום עגול. זאת לאחר שנבדקו נזקים על ידי השמאי קוזי ונוהל משא ומתן. הפשרה כאמור כשמה כן היא, סילוק הנזק כולו בסכום עגול וחד של 2.5 מליון. חרף דברי השמאי נס שבשום אופן סעיף אובדן הרווחים לא היה שיקול מבחינת המבטחת או השמאי לסיים בפשרה, עמדה זו אינה מקובלת עלי. קשה להתעלם מכך שאפילו מועד הפשרה שאושרה על ידי כלל לא צוין, ולא צורף כתב הסילוק שנשמע שנחתם בין פאגו לכלל. הדעת נותנת, באין נתון לסתור, שכלל לא התקשרה בפשרה שלא שיקפה קניית סיכון הולמת לדעתה ולדעת השמאי נס שמונה מטעמה. אותה קניית סיכון, שוב בהעדר נתון לסתור, חזקה שבהחלט שיקפה גם את הסיכון של תביעה בגין אובדן רווחים מתמשך עד לסף עליון של מיצוי אותם 6 חודשים. מקובל עליי אפוא, שלא רק לפאגו אלא בהחלט גם לכלל היה אינטרס להקדים ולסלק את התביעה בפשרה של קניית סיכון הדדי. 16. אלא שהדבר אינו משנה ממהות התשלומים שביצעה כלל עד לשלב סילוק התביעה בפשרה. מדובר בתשלומים שנועדו כאמור להקטין את הנזק למבוטחת וכך להקטין את תגמולי הביטוח העתידיים, על דרך פעולה לתיקון הספינה בהקדם הניתן. אכן יכולה מבטחת לפעול על פי האינטרס שלה עצמה ולשלם במישרין במקום המבוטח לנותני שירותים שונים, אף לשאת בעלויות שונות במישרין במטרה לזרז פעולות שיש בהן כדי להקטין הנזק (ושעור תגמולי הביטוח שישולמו למבוטח). כך אף תפעל לא אחת, כאשר ביחס לחלק מן העלויות יכול וחלקן ממילא בר כיסוי בפוליסה, היינו שיהא עליה לשלמן ממילא בשלב מאוחר יותר למבוטח אם תתבע על ידו להשבת עלותן. אף בענייננו הומחש שכלל נשאה בעלות הביטוח הימי שהוצא בזריזות לדרישת הנמל כדי לאפשר גרירת הספינה השרופה, שלמה עלות הגרירה, שלמה לשמאי ימי, משרד השמאים נס, חוקר שריפות, ונשאה בעלות כיבוי השריפה (עמ' 18 שו' 18 - עדות השמאי קוזי; עמ' 9 שורות 27-28 עדות הסוכן). כלל בחרה אפוא לשאת במישרין בתשלומים מסוימים לביצוע פעולות הקטנת נזק - למעשה חלקם הארי של תשלומים אלה. במקום לדרוש שפאגו תשלם לשמאי ולתובעת עבור פעולת גרירה, וכלל תשפה אותה אח"כ. ואולם בעניין זה הסדר הקבוע בסע' 61 לחוק חוזה הביטוח הנו הינו שעל המבוטח לנקוט בפעולות סבירות להקטנת הנזק , ועל המבטחת לשפותו לאחר מעשה בעד הוצאות סבירות בהן התחייב לשם הקטנת הנזק, אף אם בדיעבד הסתבר שלא היה בהן כדי להקטין הנזק. כמובן שתיתכנה מחלוקות עתידיות בין מבטח ומבוטח בשאלה אם לאשורה מדובר היה בפעולה נדרשת להקטנת הנזק, ואף אם כן - האם עסקינן בהוצאה סבירה (ראה להלן). צד שלישי הנותן למבוטח שירות וחפץ שלא להיתקל במחלוקת בין המבוטח למבטחת, מיהו זה שחייב לשאת בעלות, ראוי שיחתים הצד שהזמין שירותיו על הזמנת עבודה מסודרת. ממש כפי שהוא עושה בכל מקרה של הזמנת עבודה ממנו, שכן מן הסתם חפץ הוא באסמכתא לזהות המזמין החב בתשלום ולגובה התמורה המוסכם עבור איזו עבודה. למעשה בן עמי אישר שהוא נוהג להחתים לקוחות על הצעת מחיר: עמ' 14 למטה. כאשר מאושרת ההצעה, ממילא מדובר בהזמנת עבודה חתומה, ופרקטיקה זו הגיונית. לא כך נעשה במקרה זה. פעולה פשוטה זו היתה מונעת המחלוקת בשאלה מיהו המזמין, שאישר התשלום עבור העבודה. בן עמי טוען כאמור, שמבחינתו מזמין השירות היה משרד נס, שלוחה של כלל. 17. הוכח כאמור שקוים מו"מ בו היו שותפים השמאי קוזי ממשרד נס מחד, התובעת, מאידך ופאגו - באמצעות יועץ ביטוח או שמאי מטעמה בשם משה הנדלמן. אין וודאות שהמו"מ התקיים בנוכחות בו זמנית של כל הצדדים האמורים, או בשיחות נפרדות (כך טען בן עמי בחקירתו שלא פגש במר הנדלמן). אך השורה התחתונה הנה שהומחש שאלו היו הצדדים למו"מ, וכי השורה התחתונה של ביצוע פעולת הנפה על ידי התובעת בתמורת 20,000 ₪ הוסכמה על דעת כל הצדדים: פאגו, הנתבעים (באמצעות קוזי), והתובעת. עיין בעמ' 9-10 עדות הסוכן; עמ' 16 שורות 18-19 עדות בן עמי; עמ' 18 שורות 5-8 עדות ספי קוזי). אכן באותו מו"מ אישר קוזי העלות של 20,000 ₪ עבור ביצוע ההנפה. אך אישור זה יכול להתפרש באחד משני אופנים: א. אישור מראש של המבטחת למבוטחת באמצעות משרד נס, לביצוע הפעולה על עלותה. אין מדובר באפשרות לא סבירה, שכן כאמור המשטר הקבוע בסע' 61 מחייב המבטחת להשיב למבוטח בסופו של יום רק הוצאות סבירות בהן נשא להקטנת הנזק. אישור מראש של המבטחת הן לנחיצות הפעולה והן לעלותה מונע מחלוקות עתידיות ונותן למבוטח "ראש שקט" במובן זה שהמבטחת תהא מנועה מלהתכחש אח"כ לחובתה לשפותו בגובה ההוצאה שאשרה מראש. בחלופה זו המבוטח הוא המזמין והמבטח אך מאשר מראש את העלות. הדברים מצאו ביטוי גם בעדותו של נס - עמ' 23 שורות 24-26. בחלופה זו נס וקוזי אפוא הנם שלוחים של כלל, אך הסכימו רק לאשר העלות, ולא לשאת בה בשלב ראשון. ב. הזמנת עבודה לכל דבר, בה מאשרת המבטחת באמצעות שלוחיה ממשרד נס, שתשא כלפי התובעת בעלות המוסכמת, כפי שנשאה, אף בענייננו, בעלויות אחרות לשם ביצוע פעולות להקטנת נזק. השאלה אם מדובר בתשלום למומחים או לנותני שירותים היא בעלת חשיבות פחותה. יכולה כאמור המבטחת לבחור לשלם במקום המבוטח הן למומחים, והן לנותני שירותים כדי להקטין נזקי המבוטח ותגמולי הביטוח. 18. אם אכן הזמינה כלל את השירות עצמו באמצעות נס או קוזי, ולא רק אישרה למבוטחת ולתובעת העלות המקובלת עליה כדי לתת "אור ירוק" לפעולת הגרירה, הרי שאכן על כלל לשאת בתשלום. אין בסילוק מאוחר של תביעת תגמולי הביטוח מול המבוטחת בסכום הכולל גם כל ההוצאות (לפי מה שנשמע) בהן התחייבה המבוטחת, כדי לשנות בדיעבד מזהות הגורם שהתקשר עם התובעת בענין פעולת ההנפה הזמין ממנה פעולה זו. גורם זה הוא שעליו לשאת בעלותה. הסכם לסילוק תביעת הביטוח בין כלל ופאגו אינו יכול לשמש כחוזה לרעת צד שלישי הגורע מזכויות התובעת. חוזה כזה אינו מוכר בדין. אך כל הדיון בפסקה זו הנו תחת החלופה העובדתית שכלל היא אכן המזמינה. וזו בדיוק השאלה עובדתית הנצרכת להכרעה. תזה זו היה על התובעת להוכיח. מר קוזי במכתב לכלל שצורף לתביעה ציין, כי בהתאם לסיכום עימנו ועם המבוטחים והשמאי מטעמם, התובעת אכן ביצעה את הנפת הספינה למבדוק על מנת שניתן יהיה להתקדם עם הטיפול בתביעה. אכן ברור מתוך המכתב גופו, שאין ולא היה שום מקום להתכחשות שלל כלל לכך שבוצעה פעולת ההנפה עצמה, כאשר שלוחיה שניהלו הפעילות במקום מטעמה, אישרו לה הדבר. אלא שממשיך המכתב ומציין כי הסכום הנתבע 20,000 ₪, סוכם על דעת משרד נס והיה אמור להיות משולם על ידי פאגו תוך הבנה שסכום זה ייכלל במסגרת התביעה שתועבר למבטחים. שוב - אין מדובר בתזה מופרכת, שהרי הומחש שגם פאגו עצמה נשאה בחלק מן הפעולות להקטנת הנזק - ראה פעולת הניסור שבן עמי הודה ששולמה לתובעת על ידי פאגו , הואיל והוזמנה על ידי האחרונה. השמאי מציין במכתב את שציינתי כבר: שאם וכאשר היו הצדדים מגיעים בתיק זה למיצוי מלא, היינו הערכה פרטנית כנגד ביצוע עלויות השיקום, אובדן הרווחים והוצאות התפעול הנוספות, הרי שעלויות התובעת היו נכללות בחוות הדעת (היינו מכוסות- י.פ.). בפועל ממשיך המכתב שלאחר שהספינה הועברה לממשה, נוהל עם המבוטחים משא ומתן בסיכומו הושגה פשרה כוללנית והמבוטחים שופו בהתאם לה. בעקבות פניית התובעת לסילוק העלות, נתקלה היא בסירוב של פאגו בטענה שהיא לא הזמינה את העבודה אלא כלל באמצעות משרד נס. לדברי פאגו, מאחר והתביעה סולקה בפשרה, סכום זה לא נכלל בה. מאחר ופאגו סרבו לשלם, פנתה לתובעת ישירות למשרד נס בבקשה לתשלום אך מאחר והתביעה סולקה בפשרה שבה ידעה פאגו את כל העלויות בפניה עמדה ומטבע המו"מ, שהפשרה מתייחסת לכל ההיבטים באופן כוללני, הסביר משרד נס לתובעת ולסוכן כי אין מקום לפתיחת מרכיבי הנזק מחדש לאחר שהושגה פשרה כללית שכן פתיחה כזו אמורה להתבצע לשני הכיוונים ואין זה מסמכות משרד נס לדון בתוספות מעבר לסכום הפשרה. 19. התובעת כאמור יכולה הייתה לחסוך סיכון זה של אי הסכמה בשאלת זהות מזמין העבודה ו"נפילה בין הכיסאות" לו פעלה באחד משני אופנים: א. בפן הדיוני- צירוף פאגו כנתבעת נוספת ועניין זה היה צריך להיות ברור מלכתחילה לאור עמדתה של חברת כלל שהתחדדה בקדם המשפט שהתקיים ב - 9.5.12. חרף זאת התובעת בחרה שלא לבקש לצרף את פאגו כנתבעת נוספת, לא מתחילה ולא בהמשך. ב. מעשית ובזמן אמת - להחתים את פאגו או לחלופין את כלל על הזמנת עבודה מסודרת בה ברורה תהא זהות מזמין העבודה החב בתשלום. כאמור, בן עמי אישר בחקירתו כי מי שהזמין ממנו עבודה ברור שהוא מקבל הצעת מחיר (עמ' 14). איש מן הצדדים לא צירף הזמנת עבודה או הצעת מחיר ולאור דברי מר בן עמי אין לתובעת להלין אלא על עצמה. אין מדובר בהוצאות דין וטורח בביטוחי חבויות בהן נושאת המבטחת על פי דין (סע' 66 לחוק חוזה הביטוח), ועל המבוטח להשיבם לה רק עד תקרת ההשתתפות העצמית בביטוח, כשהיא ברת ניכוי מתגמולי ביטוח או הוצאות. אלא בתשלום שעל המבוטח לשאת בו כמזמין עבודה מצד שלישי כאשר אותה עבודה דרושה להקטנת הנזק וחובת המבוטח לפעול בסבירות להקטינו, ומאידך חובת המבטחת היא לשפותו על הוצאה סבירה כזו בה נשא. 20. בחקירת הסוכן הומחש היטב שהאחרון לא היה עד למגעים, ולא יכול היה להעיד מידיעה אישית מה סוכם בפגישות בין הצדדים בשאלה מי הוא זה שהזמין העבודה ויישא בעלותה. התובעת בחרה לראות בכלל את בעלת ריבה. אולם תביעה יש להוכיח, וקשה שלא להתרשם מן הבחירה הטקטית של אי צירוף פאגו לתביעה מטעם לא ידוע, כדי לא ליטול סיכון, כאשר טענות הנתבעת לא הוסתרו. קשה עוד יותר להתעלם מאי העדת בעליה של פאגו ואף לא אותו מר הנדלמן (השמאי או סוכן הביטוח של פאגו) כאשר סוכן הביטוח של התובעת, שזומן לבקשת האחרונה, אישר שאותו אדם היה מעורב במו"מ מטעם פאגו. עדות של גורמים אלה התבקשה ממש לאור הטענות, כדי להכריע בשאלת זהות מזמין העבודה - האם פאגו או שמא כלל בנעלי משרד נס. 21. לסיכום: הזמנת עבודה כתובה אין - במקום שבו ניתן לצפות לה. מעבר לטענה כללית, בתצהירו של בן עמי (סע' 6 ו 7 ו 9 ) לפיה הסיכום נערך בינו, בין הסוכן ובין נס, אין למעשה שום פירוט מהו המצג שהוצג על ידי קוזי או נס במסגרת אותם מגעים, ממנו הבין בן עמי שכלל היא זו שמתחייבת כלפי התובעת לשלם עבור ההנפה, להבדיל מעצם אישור עלותה כעלות המקובלת עליה מבחינת גובהה. יתירה מזו בשונה מגרסתו, מעדות הסוכן ניתן כאמור לחלץ שגם מר הנדלמן מטעם פאגו היה שותף במגעים, גם אם בן עמי לא פגש בו, ואלו הסוכן עצמו - לא היה נוכח עת הושג הסיכום (לדברי הסוכן עצמו). על כך נוספת הימנעות בולטת מהצגת עדויות רלבנטיות וזמינות על דרך זימון מי מבעלי פאגו (למצער) והנדלמן. להימנעות זו יש לייחס מלוא הנפקות הראייתית בנתוני המקרה, בפרט כאשר הנמנע הנו מי שנטל הוכחת תביעתו - רובץ לפתחו. לגבי נפקות ההימנעות ראה למשל ע"א 498/81 זמיר קבלנות כללית בע"מ נ' שא"ז חברה לשרותים בע"מ (פרסום נבו) ; ע"א 635/76 טייבר ואח' נ. טייבר ואח', פ"ד ל"א 737, 743 ; סע' 25-27 לפסק דינו של השופט ג'ובראן בעא 8569/08 חוזיימה נמר תיתי נ' עזבון המנוחה תמאם דיאב תיתי. בנסיבות אלה יש לקבוע שאמנם קוזי ונס היו שלוחיה של כלל, אולם תוכן שליחותם באותו מו"מ שנוהל ביחס לפעולת ההנפה והיקפה היה לאשר נחיצות פעולת ההנפה ולאשר עלותה כעלות סבירה. פעילות משרד נס במקום היתה "ניהול אירוע" דחוף בשטח מטעם כלל, כאשר כלל שלמה למומחים, ובחרה לשאת במישרין בחלק מן העלויות למימון פעולות דחופות להקטנת הנזק. בחלק אחר של פעולות אלה - נשאה המבוטחת במישרין. התובעת לא המחישה שמי ממשרד נס התחייב בשם כלל לשאת בעלות ההנפה, בתורת מזמין העבודה. מדובר בגרסאות סותרות, שתיהן אפשריות היפותטית בנסיבות, והתובעת לא הוכיחה גרסתה. משכך, משסולקה תביעת פאגו בסכום פשרה כולל לקניית סיכונים הדדית של פאגו וכלל, ובאין ראיה לסתור, אכן מדובר בסילוק כולל של כל הנזקים שנגרמו למבוטחת פאגו וכל ההוצאות בהן נשאה בפועל (כמו למשל עלות הניסור) או התחייבה לשאת בהן כלפי נותני שירותים דוגמת התובעת. 22. התביעה לא הוכחה ואני מורה על דחייתה. התובעת תשא בהוצאות הנתבעים בגין שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5000 ₪. להסרת ספק - הקביעות בפסק דין זה, כוחן יפה אך כלפי בעלי הדין, ואין בהן כדי לחייב את פאגו שלא היתה בעלת דין. חוזהפוליסהעקרון הקטנת הנזקחוזה ביטוח