בחוזה על תנאי לבצע את העבודה תוך 4 חודשים; טוען הנתבע כי מסר את ההמחאה בתנאי שהשלמת העבודות תתבצע לכל המאוחר תוך 4 חודשים ( הוא זמן פרעון ההמחאה ככל הנראה - שכן איש מהצדדים לא הציג ראיה למועד בו נמסרה ההמחאה לתובעת למעט אמירת הנתבע כי נמסרה בישיבה מחודש אוגוסט 2010). למעשה, עסקינן בטענה לתנאי מתלה. כהערה מקדמית, נזכיר כי מדובר בטענה מסוג הודאה והדחה. היינו, אין מחלוקת כי הנתבע הבין שעליו לשלם לתובעת, אלא שמטעמים שונים טוען כי אינו חב בתשלום. בנסיבות אלו, נטל ההוכחה רובץ לפתחו. לגופה, דין הטענה במישור זה להידחות בשל מספר טעמים. הראשון - הנתבע לא הציג כל מסמך בכתב, לא לפני פרעון ההמחאה ואף לא לאחר חילולה, המשקף את התנאי הנטען על ידו. יש להניח כי נוכח התכתובת הרבה שהתנהלה בנושא ומחמת היות העניין נושא רגיש וכאוב לדידו של הנתבע, אשר מעיד על נזק מתמשך שנגרם לו בשל התנהלות הרשויות השונות, אילו התנה את התשלום בכך שהשלמת העבודות תבוצע תוך 4 חודשים, היה מעלה את הדברים על הכתב מבעוד מועד או לפחות מביע הסתייגות בזמן אמת. דבר מאלו אינו בנמצא והדבר מעורר תמיהה (ראו תשובות הנתבע לעניין זה בעמ' 13 ש' 22-23). יש לציין כי המסמך היחיד שנערך על ידי הנתבע צורף דווקא לכתב התביעה (נספח 4). מדובר במכתב של הנתבע מיום 9.8.11, אשר נשלח בתשובה, ככל הנראה, לדרישת התובעת לתשלום ההמחאה מיום 4.8.11. במכתב זה מסביר הנתבע כי בחודש אוגוסט 2010 התקיימה ישיבה במושב בנוגע לתשלום עבור התשתיות. לדבריו, מסר במעמד הישיבה את ההמחאה מאחר והובטח לו כי העבודות יתחילו תוך ארבעה חודשים לאחר מכן. לדברי הנתבע, נכון למועד מכתבו הנ"ל טרם בוצעו התשתיות ולכן ביטל את ההמחאה. למרות זאת, מציין הנתבע בסיפא למכתבו כי "...שוחחתי עם שמחה ועם ראש המועצה כדי להסדיר את תשלום על סך 1000 ₪ בחודש בהוראת קבע...". לעניין מועד תחילת העבודות , ניתן ללמוד מהמכתבים שצורפו לכתב התביעה כי העבודה החלה כבר בחודש יולי 2010 (ראו נספח 2ב מיום 6.7.10 בו מודיעים לתושבים על הגעת מודדים לחצרותיהם באותו שבוע). בנוסף, מכתב ראש המועצה למנהל מחוז צפון במנהל מקרקעי ישראל (נספח 2א מיום 22.3.11) מעיד על כך שהושלמה גביית הסכומים ממרבית התושבים, בוצע מכרז, נבחר קבלן והעבודות צפויות להתחיל תוך ימים. הפועל היוצא מדברים אלו הוא, כי ככל שהתנה הנתבע את הסכמתו לתשלום במועד תחילת ביצוע העבודות, הרי לוח הזמנים מצביע על כך שהרשויות ממילא נקטו בפעולות לצורך קידום העבודות תוך פרק זמן זה, לרבות עבודות הכנה נחוצות כגון ביצוע מדידות, הוצאת מכרז וכן הלאה. לכן, אף אם נקבל טענת הנתבע כי מדובר בחוזה על תנאי, הרי שהתנאי קוים ולכן חלה חובת תשלום על הנתבע. מסקנה זו מתחזקת נוכח הצהרת הנתבע עצמו בדבר נכונות לתשלום בפריסה לתשלומים כמפורט לעיל. השני - יסודו במכתב שצורף נספח 2א לכתב התביעה. במכתב זה של ראש המועצה מיום 27.6.10 קיימת הנחייה למזכירות מושב יערה לפיה יש לגבות מהתושבים (18 מגרשים) סך של 35,000 ₪ ב 10 תשלומים שווים. עוד הובהר במכתב כי תנאי לתחילת העבודה הינו פירעון של 4 תשלומים ראשונים של כלל התושבים. נראה כי הנתבע השיג, ככל הנראה, על הסכום הנדרש שכן במכתב מיום 1.7.10 מודיע לו ועד האגודה כי הסכום שנקבע לתשלום הינו תולדה של מאמצים ומשא ומתן ארוך להוזיל עלויות שנאמדו קודם לכן בסכום של 66,000 ₪. ביום 6.7.10 נשלח מכתב לנתבע עצמו מאת ועד המושב בו הובהר לו כי יש להפקיד את ההמחאות דלעיל לא יאוחר מיום 30.7.10 על מנת לאפשר ביצוע העבודות. עוד הובהר במכתב זה כי אם לא ישלמו כלל התושבים בתנאים שנקבעו, יבוטל ההסדר (ראו נספח 2ב לתביעה). כזכור, מועד פרעון ההמחאה שמסר הנתבע הינו 30.12.10, היינו במקום לפרוס את ל-10 תשלומים, כפי שאפשרו לתושבים, בחר הנתבע לתת שיק דחוי בגין מלוא הסכום למשך כ 5 חודשים. ככל שתנאי המועצה לתחילת העבודה היה פירעון של 4 תשלומים ראשונים לפחות מאת כלל התושבים, אזי כיצד יכול היה הנתבע להתנות ביצוע העבודה תוך 4 חודשים ולמסור שיק דחוי למשך 5 חודשים? חזקה על הנתבע כי הבין שאם לא ישלם לפחות את התשלום בגין 4 החודשים הראשונים, עלולה להתעכב תחילת העבודות. על כן, התנהלות הנתבע אינה מתיישבת עם טענותיו כעת, שהרי במעשיו הוא פעל לכאורה להכשלת ביצוע התנאי אותו הציב. השלישי - עיון בהמחאה מעלה כי זו סורבה מסיבת "אין כיסוי מספיק". היינו, חרף כל טענות הנתבע כעת, הרי ההמחאה לא סורבה מחמת מתן הוראת ביטול כי אם מחמת מצב כספי שלא איפשר פרעונה בחשבון. נתון זה מתיישב גם עם הודעת הנתבע דלעיל מיום 9.8.11 בה ביקש לפרוס את החוב לתשלומים של 1000 ₪. הרביעי - טוען הנתבע כי ביצוע התשתיות הינו עניין מתמשך, אשר בניגוד להתחייבויות שניתנו לו, נמשך מעבר לזמן הסביר וגרם לו נזקים שונים בגינם יש לפטור אותו מחובת התשלום. הנתבע מפנה ל- נ/1 בהקשר זה. נזכיר שמדובר במסמך שהוצג לראשונה במסגרת דיון שמיעת הראיות ואף זאת שלא באמצעות עורכו. די היה בכך על מנת שלא לקבלו כחלק ממסכת ראיות הנתבע בהיותו הרחבת חזית אסורה. על אף האמור, מצאתי להתייחס לגוף המסמך, אשר בניגוד לעמדת הנתבע , אינו מסייע לו בהגנתו. מדובר במכתב מאת ראש המועצה מיום 1.12.03 למנהל מחוז צפון במנהל מקרקעי ישראל. נשוא המכתב - הנתבע. במכתב מבקש ראש המועצה ממנהל המחוז להקצות לנתבע את המגרש לצורך בניית ביתו ומודיע כי המועצה מתכננת לבצע תשתיות במהלך שנת התקציב 2004 במתואם עם משרד השיכון. יש לזכור כי מדובר במכתב מאת המועצה, ובהתחייבות כלפי מנהל מקרקעי ישראל, אשר מלשון המכתב נראה כי נועדה דווקא להיטיב עם הנתבע ולאפשר לו את הקצאת המגרש וסיום הליכי טיפול במשכנתא . להתחייבות זו אין קשר לתובעת. ככל שיש לנתבע טענות בהקשר זה עליו להפנות אותן לגורמים המתאימים. למעלה מן הדרוש יש לשים לב כי לשון המכתב מסויגת כך שביצוע העבודות כפוף לתאום מול משרד השיכון. כמו כן, בנספח 1 לכתב התביעה מופיעה טבלת חשבונות של עבודות הפיתוח הימנה עולה כי חשבון ראשון שולם כבר ביום 30.9.07, משמע העבודות החלו בפועל זמן רב לפני שפעלה התובעת להשלמתן. מעבר לכך, יש לזכור כי בסופו של יום, בשנת 2010 ניאות הנתבע למסור המחאה לשם השלמת העבודות ומכאן כי מערכת היחסים החוזית נשוא הדיון כאן נשענת על הסכמה חדשה ומאוחרת מול התובעת כגורם מבצע וללא התייחסות מכל סוג להתנהלות העבר אותה מביא בפנינו הנתבע כעת. הנה כי כן, הוכח קיומה של התחייבות מאת הנתבע לשלם לתובעת עבור עבודות שמבצעת ולא הוכח כל טעם לפטור אותו מהתחייבותו לשאת בתשלום ולכן דין הטענה במישור זה להידחות. פטור מחובת תשלום עקב נזקים שנגרמו לנתבע- הנתבע טוען כי התגורר משך שנים רבות בבית כשהוא נטול מערכות תשתית בסיסיות וכדבריו "..נסעתי על כביש שכולו מקפץ, אבקש (צריך להיות - אבק - א.ה.ט) ובוץ וסירחון של ביובים....למה שאני אחיה 10 שנים בלי תשתיות...היה לי רצון טוב והעמדתי את השיק תוך 4 חודשים, עברה שנה ומשהו וכלום לא מעניין אתם..." (עמ' 14 ש' 1-2,4). הנתבע טוען בסעיף 10-11 לתצהירו כי ביצע עת התשתיות בעצמו וכי למרות זאת עד עתה טרם קיבל טופס 4 והינו נטול חיבור קבע לחשמל. כפי שהובהר לעיל, אין מחלוקת כי התובעת השלימה את עבודתה לעניין התשתיות הציבוריות. טענות הנתבע בנוגע לשיהוי ונזק מתמשך בגין עיכובים בהשלמת התשתיות אינן מגובות בראיות כלל ועיקר. הנתבע טוען כי נשא לבדו בעלות תשתית תקשורת, התקנת קו מים, התקנת קו בזק (ראו בעמ' 13 ש' 11,14) - אולם לא הוצגו כל ראיות לטענות אלו. יתרה מכך, אף אילו היה הנתבע מציג תימוכין לטענותיו, ממילא מדובר בטענות שאינן צריכות להישמע כנגד התובעת, אשר אינה אלא זרוע ביצועית של המועצה. שירותיה ניתנו למטרה ממוקדת של ביצוע עבודות הנדסיות - הא ותו לא. אין חולק כי התובעת אינה קובעת מדיניות במועצה, אינה מיישמת אותה ואינה הכתובת לתת את הדין, ככל שיש מקום לכך, לכשלים או מחדלי עבר בהקשר זה. שמורה לנתבע האפשרות להציג כל תביעה כנגד הגורמים המתאימים ואולם אין בטענות אלו להוות טעם לפטור אותו מחובת התשלום בגין תשתיות שהשלימה התובעת. טרם סיום נעיר בקצרה, כי הנתבע העלה טענות כלליות נוספות לעניין תשלום מסים והיטלים ביתר (סעיף 12 לתצהיר), קבלת החלטה לגביית תשלומים עבור העבודות בניגוד לדין (סעיף 13 לתצהיר) ואולם טענות אלה הועלו מן הפה ולחוץ ולא הוכחו בהליך דנן. לסיכום, דין התביעה להתקבל במלואה. הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 36,600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בתוספת החזר אגרת משפט בה נשאה התובעת ובתוספת שכר טרחת עו"ד והוצאות התובעת בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישולם תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבע שלאחר מכן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים כמקובל. חוזהחוזה על תנאי