נאלץ לבטל את הוראת הקבע, באופן זמני, על מנת להימנע מגביית חיובים שגויים והנתבעת ביום 12.6.11, ניתקה את קווי הטל' הנייד של התובע, לשיחות יוצאות וגרמה לו לנזקים כבדים וביום 17.6.11 אף ניתקה את הקווים גם לשיחות נכנסות. לטענת התובע, ניתוק מכשירי הטל' הניידים שלו, גרם לו לאבדן יכולת להשיג עבודות חדשות ולקוחות חדשים; וקשיים בתקשורת עם לקוחות קיימים; ולאבדן זמן עבודה יקר בגלל חוסר יכולת להנחות את הפועלים מרחוק. בשל כל אלה, לטענתו, הוא זכאי לפיצוי הכספי. בהמשך, טען התובע כי הנתבעת מנעה ממנו האפשרות להקטין את הנזק, ע"י מעבר לספק אחר של שירות רדיו טל' סלולארי, בשל העובדה שסירבה למסור לו את הקוד של המכשירים שהיו ברשותו ובבעלותו והוא נאלץ לרכוש 3 מכשירים חדשים בעלות של 1,200 ₪ . לטענתו פנה בעניין זה לנתבעת ולא קיבל תשובה. התובע טוען בכתב תביעתו, כי רק לאחר שהתקשר עם ספק אחר, הואילה הנתבעת לשלוח לידיו את פירוט השיחות ואז התברר כי חייבה אותו בסך של 3,198 ₪ בתוספת מע"מ, עבור שיחות לחו"ל וגלישות אינטרנט שבוצעו מחו"ל. לטענתו, הנתבעת וחברות תקשורת אחרות, נהגו כקרטל, וחייבו את הלקוחות בחיובים מופרכים, וכעת ניתן לבחון הפרשי מחירים אלה. לכתב התביעה צרף התובע את המכתבים באמצעותם פנה לנתבעת, מיום 24.5.11, 12.6.11, 14.6.11, 11.7.11; חש' מס קבלה מחב' הום סנטר על רכישת מכשירי רדיו טל' נייד; תצהיר לתובע ; פסק דין שונים שהם רלוונטיים לטענתו לטענותיו. תמצית הטענות בכתב ההגנה בתיק 4766-10-12: הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התביעה מבוססת על השערות בלתי מבוססות, מבלי לשטוח בפני בימ"ש את המסכת העובדתית המלאה, תוך הבאת חצאי אמיתות ומציינת נזקים מופרכים, מוגזמים ודמיוניים ללא כל בסיס. הנתבעת טענה כי התובע הינו לקוחה עוד משנת 2009, כאשר ברשותו היו 5 מנויים. לטענתה , ביום 13.4.11, נסע אחד המנויים שמס' 0526710606 לירדן, וחזר ביום 25.4.11, כאשר במהלך שהותו בחו"ל ביצע שיחות במכשירו ולפיכך הופק חיוב בהתאם. הנתבעת הפנתה לעניין זה לרשומה מוסדית, הכוללת פירוט שיחות המנוי לחו"ל, אשר צורפה לכתב הגנתה. עוד נטען בכתב ההגנה, כי הובהר לתובע , בעת שפנה לנציגי הנתבעת, כי מנוי זה ביצע שיחות במהלך שהותו בחו"ל ואף הוצע לו, כמחווה שירותית ולפנים משורת הדין, הנחה של 15% מסך החיובים הנ"ל. למרות האמור לעיל, לטענת הנתבעת, ביום 17.5.11, התקבלה הוראת ביטול של הוראת הקבע של התובע והוא שהפר את הסכמי ההתקשרות בין הצדדים. לא הסדיר את חובו לנתבעת, עד אשר נאלצה הנתבעת לנתק את מנוייו לשיחות יוצאות. ביום 16.6.11, לטענת הנתבעת, נייד התובע באופן חד צדדי מנוייו לחב' מתחרה. לטענת הנתבעת, חובו של התובע כלפיה, עומד ע"ס 7,515 ₪ בערכי קרן, והוא מורכב מדמי שימוש חודשיים, צריכה בפועל, דמי יציאה מתכנית וחיובים שונים וציוד. הנתבעת הפנתה בכתב הגנתה לשני הליכים קודמים בהם נקט התובע, בתא"מ 36182-03-10 ובתא"מ 5439-10-10. הנתבעת הכחישה את טענתו של התובע לפיה ביקש את חסימת השיחות לחול בעת ההתקשרות, והוסיפה כי קיבל מענה לכל פניותיו, ואף הנחה על החיובים כמחווה שירותית. לכתב הגנתה צרפה הנתבעת את תצהירו של עוז קם מיכאלי; העתק הסכם למתן שירותי רדיו טל' נייד מ-29.11.09; חש' לתקופת חיוב 11/09 - 1/10; רשומות מוסדיות; חש' לתקופת חיוב 4/11 - 5/11; פירוט שיחות פלאפון חול' לתקופה 4/11 - 5/11; דוח תנועות לקוח; זיכוי חלקי בגין טל' חו"ל; העתק מכתב התראה; מסמך מצב חשבון. תמצית הטענות בכתב התביעה בתיק 37795-02-12: בכתב התביעה שהגישה התובעת בתיק זה, שהחל כתובענה על סכום קצוב, בל' ההוצל"פ בחדרה, טענה התובעת כי הנתבע התקשר עמה בהסכם לקבלת שירותי רדיו טל' סלולארים, להתחייב לשלם דמי שימוש בגין השירותים, ואף חתם על הוראת קבע לחיוב חשבונו לבנק. לטענתה, סיפקה לנתבע את השירותים שהוזמנו על ידו, והוא לא עמד בהתחייבויותיו ונותר חייב לה סך של 7,515 ₪, וכן הוצאות גביה בסך 665 ₪, להן היא זכאית מכח הסכם , לטענתה, וכן הפרשי הצמדה וריבית בהתאמה, סך של 166 ₪ ובסה"כ סך של 8,346 ₪. תמצית הטענות בכתב ההגנה בתיק 37795-02-12: בתצהיר ההתנגדות אשר הגיש הנתבע, אשר הפך לכתב הגנתו, טען כי בעת ההתקשרות ביקש כי כל הקווים שהתובעת מפעילה עבורו יהיו חסומים גם לשיחות לחול' וגם לגלישה באינטרנט והתובעת הסכימה לכך. הנתבע טען כי כל עוד סופק השירות ולא חויב בחיובי יתר, הכל הלך למישרין, וזאת עד לחודש 4/11, עת חויב בסך חריג ובלתי סביר של 4,294 ₪, בגין שיחות חו"ל וגלישות , וכאשר ניסה לברר את העניין, נתקל בלגלול ובזלזול. לטענתו, נאלץ לבטל את הוראת הקבע, באופן זמני, אך למרות זאת נגבה ממנו סך של 1,282 ₪, והתובעת ניתקה את קוי הטל' הנייד שלו לשיחות יוצאות. לאחר מכן, לטענתו, נתקה התובעת הקווים גם לשיחות נכנסות, וחסמה המכשירים כדי למנוע ממנו לעבור לספק שירות אחר. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת היא שהפרה ההסכם בין הצדדים, וכי אין לחייבו בקנסות יציאה, כשהפסיקה את השירות על דעת עצמה, וכי חיובים אלה בלתי חוקיים, בלתי מוסריים, נוגדים את תקנת הציבור ותולדת תנאים מקפחים בחוזים אחידים. לעניין הוצאות הגבייה הנטענות בכתב התביעה, טען התובע כי אין כל אסמכתא לגביהן, ולא הובהר מדוע הוא חייב בהן, וכיצד אין כפילות בינן להוצאות משפט. לבסוף טען הנתבע כי התובעת היא זו שחייבת לו כסף בגין חיובים שגוים ובגין הנזק שגרמה לו, לטענתו, בכל התנהלותה. תמצית מהלך הדיון בתביעות: ביום 11.10.12, הגישו הצדדים הודעה מוסכמת על הסדר דיוני, לפיו תינתן לחיים דעבול רשות להתגונן בתיק 37795-02-12, ללא צו להוצאות, והתביעות בתיק זה ובתיק 4766-10-12, תישמענה במאוחד . לשם הנוחות בלבד, תכונה מרגע זה, חב' פלאפון תקשורת בע"מ: "הנתבעת", ואילו מר חיים דעבול, יכונה: "התובע". ביום 10.7.13, התקיים בפניי דיון ההוכחות בשתי התביעות שבכותרת, במאוחד. תחילה נחקר מר עוז קם מיכאל, נציג הנתבעת אשר נשאל לגבי נספח א', לתצהירו, הסכם ההתקשרות בין הצדדים, וטען כי ייתכן שחתימה מלאה של התובע אינה ניראית על פניו, של המסמך, מאחר והמדובר בחתימה באמצעות פד אלקטרוני, העלולה להתפספס. נציג הנתבעת, הוסיף כי בהסכמים סטנדרטיים אין בד"כ פירוט או התייחסות לתעריפים הנוגעים לשיחות חו"ל, וכאשר אדם נוסע לחו"ל, הוא יכול לקבל את המידע ממוקד השירות או מאתר האינטרנט של הנתבעת. נציג הנתבעת, הודה כי גם עמלות היציאה אינן מפורטות בהסכם שצרף לתצהירו. לגבי גובה עמלות היציאה, הסביר העד מטעם הנתבעת, כי העמלות משתנות בהתאם למועד הניוד של הקוים, וכי עליו לעשות חשבון מדוייק שכן קיימים זיכויים על עמלות היציאה. לעניין תגובת הנתבעת, לטענת התובע בכתב, הסביר נציג הנתבעת כי הנתבעת מקיימת מערך שירות מלא, שתפקידו ליתן תשובות בשיחות טלפוניות , ולטענתו הדבר נעשה בענייננו וניתן לתובע הסבר אודות הרכב החוב. נציג הנתבעת הסביר כי הנתבעת לא הסכימה לבודד את המחלוקת בעניין השיחות שבוצעו מחו"ל, ובחרה באפשרות של ניתוק הקוים לאור קיומו של חוב בגובה אלפי ₪. לאחר חקירתו של נציג הנתבעת נחקר התובע על תצהירו. התובע טען בחקירתו כי תנאי ההתקשרות סוכמו, חלקם בע"פ, וחלקם בכתב, עם ששון אהרון, נציג הנתבעת, בפגישה שהתקיימה בין הצדדים. לטענתו, ביקש ממר ששון כי ינתקו משירות האינטרנט, ומשיחות לחו"ל בכל המכשירים המיועדים לו ולעובדיו. כאשר נשאל התובע לגבי אסמכתאות לנזקיו הנטענים בסך של 25,000 , השיב כי אינו יודע על סמך מה לקבוע כמה עגמת נפש ועצבים זה, כאשר "אתה ממתין 5 שעות במרכז שירות", כלשונו. לטענתו המדובר בהפסד ימי עבודה, שלא ניתן להעריך, וכאשר אינו נמצא בשטח העבודה אינה מתקדמת כמו שצריך. בחקירתו החוזרת הבהיר התובע, כי לא חתם על נספח ד', וכי פרטיו האישיים אינם מצויים שם ולא פרטים בדבר מס' המכשירים אשר נטל. הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. תמצית סיכומי הנתבעת: ב"כ הנתבעת הפנה בסיכומיו לעובדה כי התובע הגיש 3 תביעות כנגדה בשנתיים האחרונות, והוא ממשיך ומנסה מזלו, לטענתו. ב"כ הנתבעת טען כי תביעתה מבוססת על הפרת ההסכמים, ועל חיוב במנויים ויתרות מכשירים שנרכשו ולא שולמו במלואם. ב"כ הנתבעת הפנה לעובדה כי שמו של ששון אהרון לא הוזכר ע"י התובע בהליך זה, ולא ברור מדוע לא ביקש להביאו לעדות. ב"כ הנתבעת הוסיף וטען , כי בעיקרי ההסכם בין הצדדים, לא נזכרה בקשתו הנטענת של התובע, אודות חסימת שיחות לחו"ל, וטען כי התובע ביקש להסתיר את המסמך. ב"כ הנתבעת הוסיף וטען, כי התובע לא סתר עדות נציג הנתבעת, בדבר שרות שניתן לו, כולל תשובות לפניותיו והצעה להנחה , לפנים משורת הדין, וכי כל טענותיו לנזקים הן סתמיות, ללא אסמכתאות וללא דו"ח רואה חשבון. תמצית סיכומי התובע: ב"כ התובע טען בסיכומיו כי התביעות הקודמות אינן לכבודה של הנתבעת, שכן הסתיימו בפשרה שלא שולמה עד היום , או באי פסיקת הוצאות, לאור התרשמות ביהמ"ש משירות לקוי של הנתבעת. עוד הוסיף ב"כ התובע כי אהרון ששון הינו עובד של הנתבעת, והיא ידעה על קיומו והיה עליה להביאו לעדות. לטענתו, בסיכום שערך מר ששון בפגישתו עם התובע, אין פרטים אישיים של התובע, אין עמלות יציאה ואין את הסיכום לגבי חסימת שיחות לחו"ל, וטענתו של התובע בעניין הסיכום בע"פ, לעניין זה לא נסתרה. עוד טען ב"כ התובע, כי על הנתבעת לשאת בתוצאות מחדלה, לחסום את מכשיר הטל' והיה עליה לשמור את התובע כלקוח, ולבודד המחלוקת בנוגע לשיחות שהתרחשו בחו"ל. ב"כ התובע חזר על טענות התובע בנוגע לאי זכאותה לעמלות יציאה, בהיות החיוב בלתי חוקי, בלתי מוסרי, עונשי וסותר את תקנת הציבור ופוגע בחופש הפרט של הלקוח ובחופש העיסוק של המתחרים. עוד טען ב"כ התובע, כי הנתבעת היא שניתקה את המכשירים, ולכן מדובר בעמלת גירוש. ב"כ התובע הוסיף כי נגרמו לתובע נזקים, כתוצאה מהתנהלות הנתבעת, לטענתו נאלץ לרכוש מכשירים בעלות של 1200 ₪; לסבול מעוגמת נפש וריצות; לחוות קשיי התקשרות עם לקוחות וקשיי תקשורת שאינם מאפשרים הנחיית הפועלים בשטח ואוסיף כי מדובר בנזקים כללים כאשר סכום הפיצוי יקבע לפי שיקול דעת בימ"ש. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי טענותיהם של הצדדים, על נספחיהם, בחקירות העדים מטעמם בפני, במוצגים ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין תביעתו של התובע להתקבל בחלקה, ומנגד דין תביעתה של הנתבעת להתקבל בחלקה. עולה מן העדויות כי ההתקשרות בין הצדדים נעשתה בצורה שלומיאלית, רשלנית, ולא בדרך המקובלת לכריתת הסכמים כגון דא. האשמה לאופן התקשרות זה רובצת לפתחם של שני הצדדים. כך יוצא, שחתימתו של התובע אינה מתנוססת על נספח א' לכתב ההגנה שהגיש הנתבעת, ואיני מקבל בעניין זה את סברתו של נציג הנתבעת, לפיה ייתכן שהדבר נובע מתקלה או "פספוס" של הפד האלקטרוני עליו חתם התובע. היה על הנתבעת, בעניין זה ובעניינים אחרים, להביא לעדות את מר ששון אהרון, הנציג מטעמה אשר ניהל בשמה את הליך ההתקשרות (הלקוי) עם התובע, על מנת שיאשר או יפריך סברה זו. ברם, אין חולק כי גם לגרסתו של התובע אכן נכרת הסכם בין הצדדים, גם אם באופן חסר, ואין חולק שהצדדים אף החלו לפעול בהתאם לכך במשך תקופה ארוכה. בעניין תוכנו של הסכם זה, מאשר התובע, בעדותו, את אותם "עיקרי דברים" שנרשמו בכתב-יד (נספח ד' ל-נ/1), אלא שלטענתו סוכמו עיקרי דברים נוספים, בעל-פה, ומר ששון בחר שלא להעלותם על הכתב, כאשר אחד מהם הייתה בקשתו לחסימת המנויים לשיחות בחו"ל או לחו"ל (ראה עדותו בעמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 10/7/2013 שורות 9-17). איני מקבל את גרסתו של התובע בעניין זה, בכל הנוגע לבקשתו לחסום את המנויים לשיחות בינלאומיות. למקרא מסמך "עיקרי הדברים" עולה כי התובע הקפיד כי תירשם ההסכמה: "חסימת כל המכשירים מגלישה באינטרנט" וכן הסכמות רבות נוספות, החל מתעריפי השיחות וכלה בהוראות ספציפיות לגבי מכשירים של אנשים שונים הנקראים בשמם במסמך ("יוני", "יעל"). אין זה סביר, והדבר אינו מתיישב עם ההיגיון וניסיון החיים, כי ביקש ממר ששון לחסום את המכשירים גם לשיחות בינלאומיות, אך לא הקפיד כי הדבר יירשם. כמו כן, גרסתו של התובע בעניין זה אינה מתיישבת עם רישומי תמציות השיחה שבוצעה עם התובע ביום 25/5/2011 (כעולה מתדפיס הרשומה המוסדית, הנערכת בזמן אמת - כאמור בתצהיר נציג הנתבעת שלא נסתר בעניין זה) ולפיה הלין רק על גובה התעריפים ולא טען כי נתן הוראה, מפורשת, לחסום את המנויים לשיחות לחו"ל, ואף לא הזכיר את שמו של מר ששון. עוד אציין כי התובע אף לא ציין עובדה נטענת זו, של בקשת חסימת המנויים לשיחות לחו"ל, באף אחת מן הפניות שפנה לנתבעת, בכתב (המתועדות ב- נ/1), טרם החיוב עליו הוא מלין, למרות שציין בהן את בקשתו לחסום את גלישת האינטרנט. סביר בעיני כי אם נוכח התובע, לטענתו (כעולה מנספח ו' ל-נ/1) כי הנתבעת אינה מקפידה על הוראותיו ולא חסמה את גלישת האינטרנט, היה שב ומזכיר את הוראתו הנטענת לגבי חסימת המנויים לשיחות בינלאומית. יש לזכור כי על פי נספח ט' לתוספת השנייה לתנאי הרישיון הכללי שניתן לנתבעת (ופורסם ברשומות) למתן שירותי רדיו-טלפון נייד בשיטה התאית, מחוייבת הנתבעת למתן שירותי "קישורי גומלין" לשיחות בינלאומיות לכל מנוייה, אלא אם יבקשו את חסימתם במפורש - כאשר על פי סע' 7.2 לאותו נספח, החיוב נעשה על ידי הנתבעת עצמה, גם עבור ספקי השירות הבינלאומיים. לטעמי לא עלה בידי התובע להוכיח, במאזן ההסתברויות, כי אכן ביקש מהנתבעת, אי פעם, במפורש, לחסום שירותים אלה. למעלה מן הצריך אציין, כי התובע אף מילא פיו מים בשאלה העובדתית של זהות המשתמש בשירות השיחות הבינלאומיות, ובשאלת ההרשאה שמסר לו, ככל שמסר, לעשות שימוש במכשיר הרדיו-טלפון הנייד ולקחתו עימו לחו"ל. מרישומי הנתבעת, המהווים, כאמור, רשומה מוסדית, עולה כי ככל הנראה המדובר באדם בשם "מחמוד" אשר נסע לירדן ולערב הסעודית, וביצע מהן שיחות רבות וכן שלח וקיבל מסרונים. התובע טען, בכתבי טענותיו, כי החיובים בגין השירותים הבינלאומיים היו "חריגים ובלתי סבירים" וכי נעשו בניגוד לשירות החסימה אשר ביקש, הא ותו לא. התובע לא התייחס כלל לשאלת ההרשאה ולזהות המתקשר, או לשאלת הסכמתו לעריכת שימוש שכזה במכשיר. התובע לא טען כי מכשיר הטלפון הנייד נגנב, או כי נעשה בו שימוש שלא בהתאם להרשאה שניתנה על ידו על ידי "מחמוד". סבורני כי גם מטעם זה, אין לקבל את טענותיו של התובע. אם השימוש היה בהתאם להרשאה שנתן התובע ל"מחמוד", האם יעלה על הדעת כי יהא רשאי להתנער ממנה, בחוסר תום לב, ולבקש להסתמך על חסימה שלכאורה ביקש, קודם לכן? סבורני כי שימוש במכשיר בנסיבות שכאלה יכול אף להיחשב כשימוש בזכות חוזית שלא בתום לב. דברים אלה נאמרו, כאמור, מעבר לצריך, שהרי כבר קבעתי שאיני מקבל את גרסתו של התובע לפיה הורה לנתבעת לחסום את שירות השיחות הבינלאומיות. לאור מסקנתי זו, כי חלקו הארי של החיוב שחוייב התובע בגין שירות השיחות הבינלאומיות היה כדין, הרי שיש לקבוע כי הוא זה אשר הפר את הסכם ההתקשרות בין הצדדים, עת ביטל את הוראת הקבע לתשלום החשבונות. טענתו של התובע כי המדובר היה ב"ביטול זמני" היא טענה תמוהה, ואיני מקבלה. ברי כי כאשר מבטל התובע את אמצעי התשלום לנתבעת, ואינו מספק אמצעי תשלום אחר, אין הנתבעת חייבת להמשיך ולספק לו שירותים תוך ספיגת עלותם. גם טענותיו של התובע בעניין האסטרטגיה שהיה על הנתבעת לנקוט כדי "לשמרו" כלקוח, הן טענות סרק. לא ברור כלל מקור זכותו של התובע "להכתיב" לצד שכנגד את דרכי תגובתו להפרה יסודית של ההתקשרות בין הצדדים. ברם, לעניין טענתו של התובע כי נציגי הנתבעת סירבו למסור לו את הקודים הנדרשים לשם ניוד מכשיריו לחברה מתחרה, ובשל כך נאלץ לרכוש מכשירים חדשים בעלות של 1,190 ₪ (כעולה מנספחים א' ו-ב' לכתב התביעה), הרי שטענתו זו לא נסתרה כלל בחקירתו הנגדית, ולמעשה, התובע לא נחקר לגביה. גם בכתב הגנתה של הנתבעת אין כל התייחסות לטענה זו. המדובר במעשה או מחדל נפרדים, שביצעה הנתבעת כנגד התובע, תוך גרימה לנזק מיותר, שלא כדין. לאור פסק דינו של כב' הש' י' ענבר בת"צ 38194-07-10 ספיר נ' פלאפון תקשורת בע"מ, פורסם בפדאור-גוגל (הגם שאני מודע לכך שערעור בעניינו תלוי בבית המשפט העליון בע"א 5662/12), ולפיו: "נעילת מכשיר של לקוח המבקש להשתמש במכשיר באמצעות כרטיס SIM של "פלאפון", חוסמת בפני הלקוח את האפשרות לעשות במכשיר שימוש ברשתות אחרות וזאת בניגוד לסעיף 4ז' לחוק התקשורת", ומנימוקיו, וכן בשל חובת הקטנת הנזק המוטלת על הנתבעת, אני מקבל רכיב זה בלבד בתביעתו של התובע, ומחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 1,190 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 16.6.2011 ועד לתשלום המלא בפועל. בשולי הדברים אציין כי נזקיו האחרים, הנטענים, של התובע, בסך "גלובלי" של 25,000 ₪, נטענו על דרך הסתם, כלאחר יד, ולא נעשה על ידו מאמץ כלשהוא להוכיחם. התובע לא הציג נתונים כלשהם באשר להכנסותיו מעבודה; באשר לירידה או שינוי בהכנסות אלה; באשר לירידה בתפוקת עובדיו; או נזק אחר כלשהוא. מנגד, לעניין תביעתה של הנתבעת כנגד התובע - הרי שבהעדר תשתית הסכמית ברורה, או כלשהיא, לחיוב הנטען בגין "עמלות יציאה", יש לדחות רכיב זה של תביעתה. כבר נפסק, לא אחת, כי "עמלות היציאה" הן בגדר פיצוי מוסכם (ראה לעניין זה בתא"מ 32560-01-11 פלאפון תקשורת בע"מ נ' מוסטפא מלחם, פורסם בפדאו"ר-גוגל), לפיכך, בהעדר הסכמה חוזית מפורשת לעמלות אלה (ונציג הנתבעת הודה בעניין זה במפורש - ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 10/7/13 שורות 8-9) אין בסיס לחיובו זה של התובע. עוד איני מוצא בסיס לחיובו של התובע ב"הוצאות גבייה" וזאת בהעדר הסכמה חוזית מפורשת, במסמך כלשהו עליו חתום התובע או שהודה בתוכנו (כגון מסמך "עיקרי הדברים"), בנוגע לאפשרות חיוב בהוצאות שכאלה. כמו כן, אין כל בסיס לחיובו של התובע ב"שירותי גלישה פלאפון חו"ל ערב הסעודית" (7.90 ₪ כנזכר בחשבוניות שצורפו לתצהיר נציג הנתבעת) שכן אין חולק שהתובע ביקש במפורש, במסמך "עיקרי הדברים" ואף בהתכתבות מאוחרת לו, לחסום את שירותי הגלישה באינטרנט. לאחר הפחתת רכיבים אלה מסכום תביעתה של הנתבעת, אני מחייב את התובע, מר חיים דעבול, לשלם לנתבעת, חברת פלאפון תקשורת בע"מ, את הסך של 5,629 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14/5/2011 (המועד שנועד לתשלום החוב בהוראת הקבע, על פי החשבוניות - י.ב.), ועד לתשלום המלא בפועל. חיוביהם של הצדדים יקוזזו אלה מאלה. בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין. בנקהוראת קבע