בקשה בדרך של טען ביניים, להורות על חלוקת כספים שמוחזקים בנאמנות בידיה של המבקשת, למי מהטוענים שהנהנה חב להם. הבקשה 2. מהבקשה, התצהיר הנלווה ונספחיו עולה כי במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2011 ייצגה המבקשת את מר כדורי שיתיאת לצורך מכירת שתי דירות מגורים שהיו בבעלותו. דירה אחת, הידועה כגוש 40026 חלקה 24/11, שכתובתה ברח' ששת הימים 2101/11 באילת, נמכרה ביום 10.8.2011; דירה שנייה, הידועה כגוש 40025 חלקה 69/10, שכתובתה ברח' 885/10 באילת, נמכרה ביום 19.9.2011. 3. דא עקא, נטען כי במהלך חודש אוקטובר 2011 יצא מר שיתיאת את הארץ לבלי שוב, ככל הנראה בשל משבר כלכלי אשר פקד אותו בחשבון ועוד בטרם הושלמו עסקאות מכר הדירות והליך העברת הזכויות לרוכשים. בחשבון הנאמנות של המבקשת הצטברו כספים בגין מכירת הדירות בסך כולל של 43,692 ₪ (קרן). 4. עם עזיבתו של מר שיתיאת את הארץ נתקבלו אצל המבקשת צווי עיקול מאת הטוענים שמר שיתיאת חב להם כספים, כפי המפורט בבקשה: 4.1 טוען מס' 1 - בנק דיסקונט לישראל בע"מ - צו עיקול זמני מיום 1.11.2011, במסגרת ת"א 1898-11-11, בסך של 144,878 ₪. 4.2 טוען מס' 2 - בנק לאומי לישראל בע"מ - צווי עיקול זמני מיום 21.11.2011 ו-8.12.2011, במסגרת תא"ק 37238-11-11, בסך של 116,611 ₪. 4.3 טוענת מס' 3 - מדינת ישראל, אגף המכס ומע"מ - צו עיקול מיום 15.11.2011 בסך של 100,369 ₪. 4.4 טוען מס' 4 - בנק מזרחי טפחות בע"מ - צו עיקול זמני מיום 27.10.2011, במסגרת ת"א 28226-10-11, בסך 773,690 ₪. 4.5 טוענת מס' 5 - כ.א.ל. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ - צו עיקול מיום 16.5.2012 בסך של 45,125 ₪. 5. כאמור, המבקשת מחזיקה בידיה סך של 43,692 ₪ (להלן: "הסכום המוחזק"), השייך לחייב, מר כדורי שיתיאת. המבקשת אינה תובעת זכות כלשהי בסכום המוחזק ואף הצהירה כי אינה בקנוניה עם מי מהטוענים. בבקשתה עותרת המבקשת להורות לה כיצד לחלק את הסכום המוחזק בין הטוענים. תביעות הטוענים 6. הטוענים הגישו הודעות פרטים בהתאם להוראת תקנה 231(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בהודעות אלה פורטו נימוקי תביעתם לגבי הסכום המוחזק, כמבואר להלן. 7. הטוען מס' 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, הציג פסק דין שניתן לטובתו כנגד מר כדורי שיתיאת ואח', בהעדר הגנה, מיום 19.2.2012, המחייב אותו בסכום כולל (לרבות הפרשי הצמדה והוצאות) בסך של 221,403 ₪. הטוען 1 עתר לחלוקת הסכום המוחזק בין יתר הטוענים באופן יחסי לגובה החוב של כל אחד מהטוענים האוחזים בפסק דין חלוט. 8. הטוען מס' 2, בנק לאומי לישראל בע"מ, הציג פסק דין שניתן לטובתו כנגד מר כדורי שיתיאת, בהעדר רשות להתגונן, מיום 19.6.2012, המחייב אותו בסך 116,612 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,346 ₪. הטוען 2 עתר לחלוקת הסכום המוחזק בין יתר הטוענים באופן יחסי לגובה החוב של כל אחד מהטוענים. 9. הטוענת מס' 3, מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ, טענה כי למר שיתיאת חוב סופי למע"מ בסך 100,369 ₪, בגינו הטילה עיקול. הטוענת 3 עתרה לחלוקת הסכום המוחזק בין יתר הטוענים באופן יחסי לגובה החוב של כל אחד מהטוענים. 10. הטוען מס' 4, בנק מזרחי טפחות בע"מ, טען כי מר שיתיאת חב לו כספים הן כחייב והן כערב. בגין חלק מהחוב ניתן פסק דין חלוט ובגין היתר תלויים ועומדים הליכים בבתי המשפט ובד בבד הוטלו עיקולים. הטוען 4 פעל למימוש בטוחות ובדרך זו הקטין את החוב, המגיע לסך של 584,619 ₪. הטוען 4 עתר לחלוקת הסכום המוחזק בין יתר הטוענים באופן יחסי לגובה החוב של כל אחד מהטוענים. 11. הטוענת מס' 5, כ.א.ל. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, טענה כי למר שיתיאת חוב כספי בסך של 37,389 ₪, בגינו הטילה עיקול. הטוענת 5 עתרה לחלוקת הסכום המוחזק בין יתר הטוענים באופן יחסי לגובה החוב של כל אחד מהטוענים. 12. הצדדים ביקשו כי יינתן פסק דין על סמך החומר שהוגש לבית המשפט, ללא צורך בקיום דיון בבקשה. דיון והכרעה 13. לאחר שבחנתי את טיעוני בעלי הדין וכלל נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה כי הסכום המוחזק יחולק בין הטוענים לפי חלקו היחסי של כל אחד מהם מתוך כלל חובותיו של מר שיתיאת. 14. למען הסר ספק, אטעים כי עיקול איננו זכות מהותית, אלא אמצעי בלבד לגביית או להבטחת כספים להם זכאי הנושה על פי פסק דין שניתן או שיינתן. העיקול מטרתו להגן על נושה מפני חייב שאינו מתכוון לשלם חובותיו, או כזה שמתכוון להבריח נכסיו, ובכל מקרה אין ייעודו של העיקול, להגן או להעניק עדיפות, של נושה אחד כלפי נושה אחר. כך נקבע בר"ע 178/70 בוקר נ' חב' אנגלו ישראלית לניהול ואחריות, פ"ד כה(1) 121: "מטרת העיקול היא להבטיח את פרעון החוב לזוכה-המעקל והחשש מפני סיכול מטרה זו, הוא שמנחה את בתי המשפט בבואם לפרש צווי עיקול ולקבוע את משמעות פעולתם", וכך נקבע בע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' ולך, פ"ד מג(2) 865: "כל עוד לא נסתיימו הליכי ההוצאה לפועל, מעמדו של הנושה המעקל אינו מקנה לו כל זכות מהותית בנכס המעוקל. זהו סעד דיוני בלבד שבא לייחד נכס מסויים לצורך הליכי הוצאה לפועל, ולמנוע את בעל הנכס מלהוציא את המעוקל מרשותו או מלשעבדו לאחר" - ע"א 542/85 - המועצה הישראלית ליצור נ' אתא חברה לטקסטיל בע"מ ואח'. פ"ד מב(4), 559, עמ' 564-565. 15. בנסיבות שלפניי, לאור עזיבתו של מר שיתיאת את הארץ והיות הסכום המוחזק בידי המבקשת נמוך מאד ביחס לכלל חובותיו של מר שיתיאת, סבורני כי נכון להורות על חלוקת סכום זה כבר עתה, אף אם טרם ניתנו פסקי דין חלוטים בכלל ההליכים התלויים ועומדים מטעם חלק מטוענים כנגד מר שיתיאת. 16. מכל המקובץ, ונוכח עמדות הצדדים, אני מורה למבקשת לחלק את סך הסכום המוחזק בידיה, לרבות פירותיו, בין כלל הטוענים באופן יחסי לגובה החוב של כל אחד מהם כדלקמן: לטוען מס' 1, בנק דיסקונט לישראל בע"מ - 20.6%; לטוען מס' 2, בנק לאומי לישראל בע"מ - 12%; לטוענת מס' 3, מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ - 9.4%; לטוען מס' 4, בנק מזרחי טפחות בע"מ - 54.5%; לטוענת מס' 5, כ.א.ל. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ - 3.5%. 17. כל צד יישא בהוצאותיו. חלוקת כספיםטען בינייםנאמנות