הצדדים נחלקו באשר לעובדות הבסיסיות: זהות המתקשרים, הסיכום הכספי והביצוע בפועל. המחלוקות העובדתיות 2. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע לא שילם לה תמורה עבור שני סוגי שירותים שקיבל ממנה: (א) היא סיפקה לנתבע פועלים עבור קטיף אגסים, וסוכם כי תקבל עבור כל יום עבודה של פועל סך 165 ₪; באופן מצטבר עבדו הפועלים 69 ימים; לאור זאת, התמורה המגיעה לה הינה בסך 13,385 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף. (ב) בנוסף, היא ביצעה עבור הנתבע שתי הובלות אל משקו מקיבוץ נטור, והתמורה המגיעה לה הינה 400 ₪. 3. בכתב ההגנה כפר הנתבע בחוב הנטען, על שני מרכיביו. באשר לעסקת הזמנת פועלים לביצוע קטיף, הוא העלה שלוש טענות: (1) ההתקשרות לא הייתה בינו לבין התובעת, כי אם בינו לבין באסם גנאים (להלן: באסם); (2) המחיר המוסכם היה 160 ₪ עבור מילוי מיכל פרי; (3) הפועלים שסיפק באסם עבדו יומיים בלבד, ומילאו 21 מיכלי אגסים. באשר לשתי ההובלות - הודה הנתבע כי בוצעו אך טען כי סוכם שיבוצעו ללא תמורה. הסיכום 4. הנטל להוכיח את תוכן הסיכום רובץ על התובעת. התובעת הסתפקה בהעדת מנהלה באסם, שסיפר כי הסיכום נערך בעל-פה. בתצהירו של באסם הוא ציין כי התובעת נוהגת להגיע לסיכומים בעל-פה עם לקוחותיה עבור התמורה המגיעה לה בגין אספקת פועלים על בסיס ימי עבודתו של פועל או על בסיס תפוקתו. במקרה הנוכחי, כך הסביר, הסיכום בינו לבין הנתבע ביולי 2010 היה "לפי יומית". הוא הדגיש כי בשנה שקדמה לעסקה נשוא התביעה, בשנת 2009, אספקת פועלים לקטיף תפוחים אצל הנתבע נעשתה על-פי סיכום זהה, דהיינו - התמורה המקובלת והמוסכמת על בסיס ימי עבודת כל פועל. באשר למחירו של יום עבודה, הוא גרס כי סך 165 ₪ עבור יום עבודה של פועל היה התמורה המקובלת בשנת 2010. 5. הנתבע העיד כי הסיכום היה כי התמורה תשולם "לפי קבלנות", קרי - לפי תפוקה של מילוי מיכלי פרי. בכתב ההגנה טען כי עבור כל מיכל אגסים שייקטפו סוכם כי ישלם 160 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף. 6. שתי הגרסאות המנוגדות, מבוססות על סיכום בעל-פה. משלא הוצגה כל ראיה בכתב התומכת בטענת התובעת כי בשנת 2009 שילם הנתבע "לפי יומית", לא הרימה את נטל הראיה שרבץ עליה. המאזניים נותרו מאוזנות, ומשמעות הדבר היא שהתובעת לא הוכיחה גרסתה. 7. הנני מקבל את גרסת הנתבע, לפיה סוכם על תשלום תמורה בסך של 160 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף לכל מיכל אגסים שייקטף על-ידי הפועלים שסיפקה התובעת. הביצוע 8. באסם פירט בתצהירו את מספרי הפועלים שעבדו בתאריכים השונים במשקו של הנתבע: ביום 9.7.2010 - 11 פועלים; ביום 13.7.2010 - 13 פועלים; ביום 14.7.2010 - 10 פועלים; ביום 15.7.2010 - 10 פועלים; ביום 16.7.2010 - 10 פועלים; וביום 21.10.2010 - 15 פועלים. בסך הכל - 69 פועלים (ולמעשה, 69 ימי עבודה). 9. בחקירה הנגדית הסביר באסם כי באשר למספר ימי העבודה, הוא התבסס על רישומים המצויים ב"מחברת כחולה" (ת/2), וכי במפגש בינו לבין הנתבע, שהתקיים לאחר סיום העבודה, ובו נכח אדם נוסף מטעמו ושמו בסאם, הוא נתן לנתבע פתק ועליו מספרי הימים של עבודת הפועלים, אך ללא פירוט. לטענת באסם בתצהירו, במפגש בינו לבין הנתבע, שהתקיים לאחר סיום העבודה, הסכים הנתבע לשלם רק עבור 67 ימי עבודה, וכי עקב המחלוקת על 2 ימי עבודה "התפוצץ" הכל ומאומה לא שולם. באסם העיד אף כי משהתברר כי הנתבע לא מוכן לשלם, הוא שוחח על כך עם מנהל בית הקירור ששמו אברהם מייסטר, שהבטיח כי ישוחח עם הנתבע. 10. התובעת לא הרימה אף בסוגייה זו את הנטל של ההוכחה ואת הנטל המשני הנלווה אליה - נטל הראיה. היא נמנעה מלהעיד את בסאם, אשר נלווה לבאסם במפגש עם הנתבע. כן לא הובאה עדותו של מנהל בית הקירור, על מנת שיעיד על מעורבותו בסמוך לאירוע עצמו. התובעת אף לא הציגה דרישת תשלום בכתב בסמוך למועד האירוע, לאור סירוב הנתבע להיענות לדרישותיה. 11. לטענת הנתבע, הפועלים שסופקו על-ידי התובעת מילאו 21 מיכלי פרי, ולפיכך עליו לשלם רק לפי כמות זו. לאור המסמכים שהציג ודבריו בחקירה הנגדית אני קובע כי הוכח שהפועלים מטעם התובעת מילאו 30 מיכלי אגסים. בחקירה הנגדית הנתבע טען כי הפועלים שסופקו על-ידי באסם עבדו יומיים בלבד, וכי אינו יודע כמה פועלים עבדו, מכיוון ש"אני ספרתי מיכלים". לתמיכה בטענתו, הוא הציג שתי תעודות הובלת פרי של אגסים, מיום 13.7.2010 (נ/2) ומיום 14.7.2010 (נ/3), שהופקו על-ידי חברה לקירור ואריזה בשם הר-קור 2002 בע"מ, ובהן צויין שמו כמגדל, ובהן רשומים 30 מיכלי אגסים. לדבריו, "אלה תעודות משלוח של הקטיפים בימים שהתובע עבד אצלי", אם כי, כאשר נתבקש לאשר כי את 30 המיכלים קטפו הפועלים מטעם התובעת, טען כי "היו פועלים נוספים בשטח, שקטפו גם הם פרי". באשר לפועלים אחרים, גרס הנתבע כי "יש לי חשבוניות ששילמתי להם". משביקש הנתבע להסתמך על תעודות ההובלה על מנת להוכיח כי פועלי התובעת עבדו יומיים בלבד, ובהעדר ראיות אחרות, אין הוא יכול לעשות בתעודות אלו שימוש סלקטיבי. לו אכן ביקש להוכיח כי חלק מאותם 30 מיכלי אגסים הנזכרים בתעודות ההובלה היו פרי עבודת פועלים אחרים, ולא פועלי התובעת, אזי היה על הנתבע להתכבד ולהציג אסמכתא כתובה לפיה הוא שילם תמורה לפועלים אחרים, שהרי אמר נחרצות כי "היו פועלים נוספים בשטח, שקטפו גם הם פרי" ו"יש לי חשבוניות ששילמתי להם". הנני קובע כי פועלי התובעת מילאו 30 מיכלי אגסים, ולפיכך התמורה המגיעה הינה 4,800 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף. ההובלות 12. התובעת לא הוכיחה זכאותה לתשלום בעד הובלות. בתצהירו של באסם אין התייחסות לשתי הובלות, וכל שנאמר שם הוא כי ביום 9.7.2010 בוצעה הבאת סולמות ותרמילים מקיבוץ נטור. בחקירה הנגדית הוא הודה כי בעת המפגש עם הנתבע, לאחר סיום העבודות, הוא לא דרש תשלום עבור ההובלות, אך "כיום אני רוצה". יריבות 13. הנתבע לא הוכיח את טענתו כי התקשר עם באסם באופן אישי ולא עם התובעת. הנני מעדיף את גרסת באסם לפיה הסיכום שעשה עם הנתבע נעשה על-ידו בשם התובעת. התוצאה 14. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (א) 5,568 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 14.7.2010 ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) הוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חוב