נפגע מכנף הפלסטיק שמעל הגלגל הקדמי ימני של משאית שנסעה בכביש הפקוק, נהדף ונפל ארצה המחלוקת בין הצדדים היא, האם בעת התאונה התובע היה הולך רגל, אשר נפגע מהמשאית, שאז תביעתו הינה כלפי מבטחת המשאית, או שבעת הפגיעה מהמשאית עשה שימוש ברכב - ניסה להכנס לרכב אך נפגע מהמכה ונפל, שאז תביעתו צריכה להיות מופנית למבטחת הרכב. בשאלה זו העידו התובע, הנתבע 1 (להלן: הנתבע) והפועל שישב ליד הנתבע בעת התאונה, סלים דאגר (להלן: סלים). התובע העיד כי החנה את הרכב בשעת בוקר במפרץ חניה ליד הכפריה כדי לקנות ממתק לבתו הקטנה שהיתה עמו ברכב, בדרכם לבית הספר. יצא מהרכב, סגר את הדלת, החל ללכת קדימה מסביב לרכב לכיוון הכפריה, ולפני שהספיק לעבור את הרכב, הרגיש מכה בגב. המכה הפילה אותו ארצה ונפל על הפנים. בהיותו על הכביש, הסתובב ונשכב על הגב. נהג המשאית עצר בצד, הזמין אמבולנס והתובע הובהל לבי"ח. התובע הדגיש, כי בעת התאונה היה מחוץ לרכב ודלת הנהג היתה סגורה. התובע מסר בעדותו כי רק בתו בת ה-9 היתה ברכב ולא מוכן להביא אותה לעדות כי היא ילדה קטנה. בקשה שהוגשה בשלב מאוחר יותר להעיד את הבת הקטינה, נדחתה מטעמים דיוניים. הוגשו תמונות שצולמו סמוך לאחר התאונה (ת/1, נ/1), בהן נראה התובע שכוב על הכביש בסמוך לרכב, וכן נראים הרכב והמשאית. יצויין כי גם הפועל, סלים, נראה באחת התמונות. הנתבע העיד כי נהג במשאית בנתיב הימני והיה פקק, הנסיעה היתה בין עמידה במקום לתזוזה קלה קדימה. לדבריו ראה את התובע עומד ליד רכבו, צמוד לדלת הנהג, מחזיק משהו, חבילה, ביד שמאל ומחזיק את ידית הדלת שלו ביד ימין. כשעבר על פני התובע עם הטמבון הקדמי של המשאית, כבר היה התובע מחוץ לשדה ראייתו, ואז שמע את הפועל שישב לידו אומר "מה הוא עושה? מה הוא מנסה לעשות? הוא מנסה להכנס לאוטו שלו? הוא אמר לי שפגעתי בו". הנתבע עצר את המשאית, ירד ממנה והזמין אמבולנס, דיבר עם התובע שהיה שרוע על הכביש וצילם את התמונות. הוגשו הודעת הנתבע במשטרה (נ/2) בה אמר כי התובע עמד ליד רכבו כאשר המשאית עברה לידו וכנראה שהתובע הבליט את גופו לעבר הגביש וכך נפגע מצד המשאית. כן הוגשה ההודעה לחברת הביטוח (נ/3) בה מסר כי נהג הרכב פתח את הדלת וניסה להכנס לרכב אך לא היתה לו אפשרות נוכח המרווח הצר בינו לבין המשאית ולכן קיבל מכה מכיסוי הפלסטיק של גלגל המשאית. בשאלון שנשלח אליו ע"י התובע (ת/2) מסר הנתבע כי "התובע עמד ליד רכב... מחזיק את ידית הדלת של הנהג כמי שרוצה לפתוח אותה ולהכנס פנימה." יודגש, כי על אף שהנתבע לא ראה את רגע התאונה, ואמר זאת ביושר, הרי שראה את התובע שניה או שתיים לפני הפגיעה, ותיאורו מדבר בעד עצמו. בנוסף, לא מצאתי כי גרסאותיו של הנתבע סותרות זו את זו, כטענת ב"כ התובע בסיכומיה, אלא נראות כמשלימות זו את זו, ללא אינטרס למסור גרסה כזו או אחרת. סלים העיד, כי הרחוב היה פקוק, המשאית התקדמה באיטיות, הוא הבחין בתובע עומד ליד הרכב החונה בצד המדרכה, "היתה שקית ביד שלו, ביד השניה הוא פתח את האוטו שלו, אמרתי לנתבע "שוקי שוקי נגעת בבן אדם", ראיתי שהוא נגע בו עם כנף הפלסטיק של המשאית שנמצאת מעל הגלגל הקדמי. עצרנו את המשאית באותו מקום, ושאלנו מה יש מה יש, ראיתי שהבן אדם נפל". בחקירתו הנגדית הוסיף כי התובע החזיק את ידית דלת הרכב, לא זכור לו אם הדלת היתה פתוחה או סגורה, ועמד צמוד לרכב כשבידו שקית. לדבריו "כשראיתי אותו הוא פתח את הדלת. היד שלו היתה על הידית". לא זכר אם פניו של התובע היו לכיוון הרכב או מופנות קדימה לכיוון נסיעת כלי הרכב בכביש. לדבריו, "לא יודע, הוא רוצה להכנס לרכב שלו או לא, נסענו לאט לאט, מתקדמים עוצרים, מתקדמים עוצרים, אח"כ הוא החזיק את הידית שלו, לא ידעתי אם הוא רוצה להכנס או לא". "אני ראיתי אותו רק מחזיק את הדלת". יצויין כי הן הנתבע והן סלים העידו כי סלים כבר אינו עובד אצל הנתבע מזה שנתיים, ולכן אין לסבור כי עדותו היתה מוטה לטובת מעסיקו. עוד יש לציין, כי הן התובע והן הנתבע מבוטחים בביטוח חובה כדין, כך שהחבות הכספית נופלת על אחת מחברות הביטוח ואינה יכולה לפגוע בכל דרך בכיסו של מי מהצדדים. לפיכך אין, למעשה, למי משלושת העדים אינטרס כספי או אחר להעיד כפי שהעיד, ועל רקע זה יש לבחון איזו מהגרסאות נראית מהימנה וסבירה יותר, זו של התובע או זו של הנתבע וסלים. לאחר מכן יש לקבוע, האם לפי הגרסה שהתקבלה כמהימנה, החבות המשפטית לפיצוי התובע על נזקי הגוף שלו מוטלת על מבטחת הרכב או על הנתבעת 2. לאחר שבחנתי את שלוש הגרסאות, התרשמתי כי עדויות הנתבע וסלים מדוייקות יותר מגרסת התובע ביחס למעשיו ברגע התאונה, וככל הנראה נשתכחה מהתובע, עקב הלם התאונה, השתלשלות האירועים המדוייקת לפני פגיעתו. אני סבורה כי מאזן ההסתברויות מטה את הכף לעבר המסקנה, כי התובע הספיק לצאת מהרכב, לקנות דבר מה לבתו בחנות שלידה עצר, ולחזור לרכב עם השקית, ואף החל להכנס לרכב. לא התרשמתי, כי הנתבע וסלים בדו מליבם את עניין השקית שהחזיק התובע בידו השניה, ובתיאור כי ידו היתה על ידית דלת הנהג, אותה אחז בכוונה להכנס לרכב לאחר שהשלים את הקניה. גם אירוע הפגיעה מתיישב עם כך שהתובע היטה מעט את אחורי גופו לתוך נתיב הנסיעה כאשר החל בפתיחת הדלת במטרה להכנס לרכב, כפי שתאר הנתבע בהודעתו במשטרה, יותר מאשר עם הליכה לצד הרכב ובמקביל אליו. לפיכך אני סבורה כי נסיבות התאונה עונות על ההגדרה "שימוש ברכב מנועי" של התובע ברכבו שלו, באשר התובע החל כבר במהלך של כניסה לרכבו, ועל כן תביעתו צריכה להיות מופנית כלפי מבטחת רכבו ולא כלפי מבטחת המשאית. ראו: ת"א 166307-09 (הרצליה) המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית; ת"א (ת"א) 25822/05 מזרחי נ' הפניקס ואח'. לפיכך אני דוחה את התביעה. מאחר שהתרשמתי כי התביעה הוגשה בתום לב וללא כל כוונת מרמה, איני עושה צו להוצאות. גלגל רכבהולך רגלמשאית