התובע השתמש במלגזה על מנת להפעיל לחץ על צינור ותוך כדי ניסיון לפתוח את הברגים עף בורג אחד ופגע בתובע. מדובר בניצול הכוח המכני של המלגזה המהווה כלי רכב תחבורתי וחל כאן אותו חריג בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, דהיינו "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". לטענת ב"כ התובע הוכח, כי המלגזה לא שינתה את ייעודה המקורי והשימוש בכוח המכני שלה על מנת לבצע את העבודה הוא היה הגורם שהביא בעצם לתאונה נשוא כתב התביעה. בעמדה זו כמובן צידדו הנתבעות 2,3,4 לעומת הנתבעת 1 שטענה שאין לראות באירוע תאונת דרכים. עו"ד שירין המייצג את הנתבעת 1 סיכם בע"פ בישיבת בימ"ש מיום 6.9.12 ואפשרתי לו להגיש תגובה לסיכומי הנתבעות 2,3,4, אשר מפאת קוצר של זמן אפשרתי את הגשתם בכתב. על פי סיכומיו אין שימוש בכוח המכני של הרכב כאשר שומעים מהתובע ששיני המלגזה נמצאות ברום ללא קשר לכוח המכני של הרכב. לגבי שינוי הייעוד - "החזקה המרבה" בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב תחול אך ורק אם הכלי עשה שימוש בייעוד הלא תחבורתי שלו. מטרתה של המלגזה אינה לשמש כמנוף נושא כלים באמצעות חגורות. תפקיד השיניים הוא להחזיק דברים ע"י השיניים ולנייד אותם ממקום למקום תוך לקיחה בחשבון של הסיכון התעבורתי שנוצר משימוש זה. לטענת הנתבעת 1, על פי פסק דינה של השופטת גילאור בתיק 15041-11-08 פורש הביטוי "שינוי ייעוד" כ"ניצול הרכב לשימוש שלא יועד לו במקור, דהיינו שימוש שאינו מגשים את ייעודו הטבעי והרגיל של הרכב אלא מהווה אלתור המוציא את הפעולה מפעולת החזקה המרבה וממילא מחוק הפלת"ד" כפי שלטענתו קיים במקרה זה. בסיכומיהן, טוענות הנתבעות 2 ו- 3, כי יש לראות באירוע התאונה אירוע שחל עליו חוק הפלת"ד. אין לקבל את טיעוניה של הנתבעת 1 לגבי שינוי הייעוד המקורי של המלגזה וזאת מהטעמים הבאים: ברור שמי שקובע את הייעודים של כל כלי הרכב הינו היצרן ומשרד הרישוי והנתבעת 1 לא טרחה להגיש את הוראות היצרן בדבר הייעודים של המלגזה הנטענת בכדי להראות שהפעולות שבוצעו במלגזה במקרה שלנו אינן בין השימושים המותרים. הנתבעת 1 הודתה מכללא שהיה עליה לזמן נציג של משרד הרישוי או לכל הפחות לבקש תעודת עובד ציבור של משרד הרישוי בכדי להוכיח את טענתה, כאשר ביקשה בתום שלב הבאת הראיות ותוך כדי סיכומים לאפשר לה להגיש תעודת עובד ציבור להוכיח טענה זו, אך בקשתה נדחתה. על כן, הנתבעת 1 לא הוכיחה את שינוי ייעוד המלגזה. עוד טוענות הנתבעות 2 ו- 3, כי כב' הנשיאה בילהה גילאור בפסה"ד, אליו מפנה הנתבעת 1, מפנה בפסק דינה (ת"א 15041-11-08) לפסה"ד בע"א 7481/00, שם נקבע ש"המבחן הראוי לקביעת אותו ייעוד מקורי הוא מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה ע"י מבחן ההתוויה המקצועית". ועוד קבעה השופטת גילאור ש"יש להבחין אבחן היטב בין אלתור המשנה את ייעודו המקורי של הרכב ובין מימוש רשלני של הייעוד המקורי כשלעצמו אינו שולל את תחולת החזקה". הנתבעים 2 ו- 3 מצביעים על כך, כי אין מבחן "השכל הישר" יכול לסבול טענה שאין המלגזה נועדה להרים צינור וגם אם נטען שמלגזה נועדה להרים חפצים עם שיניים ולא באמצעות חגורה, הרי זה בדיוק המקרה בו מממשים את הייעוד המקורי של המלגזה שהינו הרמה, אך ייתכן בצורה רשלנית אשר אינה משנה את ייעודה המקורי של המלגזה. ועוד טוענים הנתבעים 2 ו- 3, הרי העובדה היא שכל בתי העסק של חומרי בניין ואחרים משתמשים באותה שיטה כאשר מרימים ומניידים באמצעות מלגזה שקי חול, חביות וכו' המחוברים לרצועות או שרשראות. עוד טוענים הנתבעים 2 ו- 3, כי החזקות החלוטות וביניהן "שימוש בכוח מכני" עשויות להביא להכרה במקרה מסוים כבתאונת דרכים, חרף העובדה שנעדר ממנו יסוד השימוש וכי השימוש לא חייב למטרות תחבורה. בסיכומיה, הנתבעת מס' 4 מצטרפת הלכה למעשה לטענות נתבעים מס' 2,3 בעניין היות האירוע בגדר תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפלת"ד. התאונה על פי גירסתו של התובע, כפי שעולה מכתב התביעה, מתצהירו ומעדותו בביהמ"ש, ארעה כאשר נעשה שימוש במלגזה להרמת צינור המיועד לפירוק באמצעות רצועת נסיעה, אשר נקשרה לשיני המלגזה מצד אחד ולצינור המיועד לפירוק בצד השני, כאשר המלגזה מרימה את הצינור ובכך יוצרת "מתח" ובמהלך שחרור הבורג המחבר את הצינור, הנ"ל ניתז בחוזקה ממקומו כתוצאה מהמתח שיצרה פעולת המלגזה ופגעה בתובע. נסיבות אלה מהוות, לטענת הנתבעת מס' 4, ניצול הכוח המכני של המלגזה ולכן מדובר בתאונת דרכים. הנתבעת מס' 1 פותחת את סיכומיה בהתרעמות על כביכול יתרון דיוני שניתן לנתבעים 2-4 בתיק זה, לאחר שזה סיכם בע"פ ואילו האחרים סיכמו בכתב. עלי לציין, שאין שום בסיס ושום מקום לטענות אלה. הסיבה לכך שהנתבעים 2-4 סיכמו בסופו של יום בכתב היתה, כי במועד הסיכומים בע"פ היו לביהמ"ש מטלות נוספות ולכן לא ניתן היה לשמוע את כל הצדדים כמקשה, מה עוד שהצדדים ביקשו לצרף פסיקה. עם זאת, למרות שניתן היה להסתפק בכך וכדי שהנתבעת 1 לא תרגיש כי הצדדים האחרים זכו ליתרון דיוני, אפשרתי לנתבעת 1 תגובה על סיכומי הנתבעים 2-4 ואכן תגובה זו התקבלה במסגרת סיכומים, וזאת על מנת למנוע את אותו יתרון דיוני. עיינתי בסיכומיו של ב"כ הנתבעת 1. לטענתו בסיכומיו לא מתקיימת כאן אותה הגדרה היכולה להביא את נסיבות האירוע במסגרת תאונת דרכים, דהיינו "שימוש בכוח המכני ובלבד שהרכב לא שינה את יעודו המקורי". לעניין החלק הראשון של ההגדרה, טוענת הנתבעת 1, כי המאורע לא נגרם עקב ניצול הכוח המכני. מרגע שנמתחו שיני המלגזה לא נעשתה כל תנועה של המלגזה וזו עמדה דומם. התובע הוא זה שהביא את המלגזה למקום והוא זה שהרים את שיני המלגזה לרום. לאחר שסיים את החלק הנ"ל, ירד התובע מהמלגזה ובשלב זה המלגזה כלל לא היתה מאוישת. הטענה לפיה ניצול הכוח המכני הוא זה שגרם למעוף הצינור היא טענה סתמית שלא הוכחה, כאשר הנטל הוא על הטוען כי מדובר בשימוש בכוח המכני. מרגע ששיני המלגזה מתחו את הרצועה, אין כל קשר בין טלטלת הצינור לבין שימוש בכוח המכני ובעניין זה מופנה ביהמ"ש לפסיקה בעניינו של ת"א (מחוזי חיפה ) 10249/97 בנימין נ' בנימין וע"א 7006/97 ברקו נ' עזבון חאג' מוסא ז"ל. הצינור הוחזק ע"י המלגזה אך אין בכך כדי להכניס את האירוע לגדר שימוש בכוח המכני, שכן כאמור לא נעשה כל שימוש בכוח המכני. עוד מופנה ביהמ"ש בעניין הזה לפסק דינו של כב' השופט עילבוני בת"א נצרת 1352/02. הנתבעת 1 טוענת, כי גם חלקה השני של החזקה בדבר שינוי הייעוד לא מתקיימת בנסיבות העניין. במקרה זה, המלגזה שימשה כמעין מותחן שתפקידו היה לאפשר שחרור הצינור מאחיזת הברגים, אך זו אינה תפקידיה של המלגזה. תפקידה של המלגזה הינה להרים באמצעות שיניה (תוך הנחה עליהן) מטענים שונים ולניידם ממקום למקום. מלגזה צריכה להיכנס מתחת למשטח מסוים ולהרימו כאשר המשא מונח על השיניים באופן שהמשקל מתפזר באופן שיאפשר תנועה בטוחה של המלגזה. אין זה מתפקידיה של המלגזה לשמש כמותחן או מנוף, כפי שהיה במקרה זה. המלגזה שינתה כאן את ייעודה המקורי כאשר שימש כמותחן בלבד. עוד טוענת הנתבעת 1, כי תכלית חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא למנוע הכנסת אירועים לתוך חוק הפלת"ד, שיהיה בהם כדי להטיל סיכון חריג על המבטחות, כמו גם למנוע כעניין שבמדיניות התרת מעשים שיש בהם סיכון עודף ולכן יש להכיל כאן את דיני הנזיקין. דיון והכרעה: עסקינן בהכרעה האם על נסיבות אירוע התאונה אשר תוארו ע"י התובע ועל ידי עדים נוספים בישיבת ביהמ"ש מיום 9.6.13 חל חוק הפלת"ד, שמא המדובר באירוע שתחול עליו פקודת הנזיקין. מדובר בשאלה משפטית גרידא, ולכן אין בדעתי בכל מקרה לפסוק הוצאות בהתאם לתוצאה. למעשה השאלה המשפטית עליה נדרש ביהמ"ש להכריע, הוא האם יחול בנסיבות תיק זה אותו חריג הקיים בחוק הפלת"ד, לפיו: "יראו כתאונת דרכים גם ... מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". הרכב בנסיבות העניין הוא מלגזה. הכרעתי היא, כי מדובר בנסיבות העניין בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד וכי הוכח במשפט שהתאונה נגרמה עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, אשר בעת השימוש לא שינה את ייעודו המקורי. להלן נימוקיי: 1. בראש ובראשונה, כאשר עלי לבחון אם המלגזה לא שינתה את ייעודה המקורי, עלי להפעיל את מבחן "השכל הישר". מלגזה נועדה להרים חפצים ובתוכם את הצינור נשוא כתב התביעה. הניסיון לטעון ע"י הנתבעת 1, שהרמת החפצים צריכה להיעשות באמצעות שיני המלגזה ולא באמצעות חגורה נדחית על ידי והדוגמא של הנתבעים 1 ו- 2 בסיכומיהם בהחלט מקובלת עלי. בתי עסק של חומר בניין משתמשים באותה שיטה כאשר מרימים ומניידים באמצעות מלגזה שקי חול, חביות וכו', המחוברים לרצועות או שרשראות. אך אם גם נבוא ונטען שמדובר במימוש רשלני של הייעוד המקורי, אין בו כדי לשנות את תחולת החזקה, ובעניין זה אכן קבעה כב' השופטת גילאור באותו תיק אזרחי 15041/11/08, אליו מפנה הנתבעת 1 בסיכומיה: "יש להבחין אבחן היטב בין אילתור המשנה את ייעודו המקורי של הרכב ובין מימוש רשלני של הייעוד המקורי כשלעצמו אינו שולל את תחולת החזקה". בהקשר זה אוסיף ואציין, כי על הנתבעת 1 היה מוטל הנטל להוכיח את שינוי הייעוד המקורי של המלגזה והיא לא הוכיחה, כי הפעולות שבוצעו במלגזה אינן בין השימושים המותרים. נכון הדבר שהנתבעת 1 ביקשה לזמן נציג של משרד הרישוי או לכל הפחות תעודת עובד ציבור של משרד רישוי על מנת להוכיח את הפעולות והשימושים של מלגזה, אך בפועל לא עשתה כן ובקשתה להציג מסמך שכזה לאחר שהסתיים משפט ההוכחות בתיק נדחה על ידי מסיבות מובנות. 2. לגבי החלק השני של החזקה המתייחס לשימוש "בכוח המכני של הרכב" - התובע השתמש במלגזה להרמת צינור המיועד לפירוק באמצעות רצועת נשיאה אשר נקשרה לשיני המלגזה מצד אחד ולצינור המיועד לפירוק בצד השני, כאשר המלגזה מרימה את הצינור ובכך יוצרת "מתח", על מנת להפעיל לחץ על הצינור ותוך כדי ניסיון לפתוח את הברגים עף בורג אחד ופגע בו. הפעלת הלחץ על הצינור היתה תוך ניצול הכוח המכני של המלגזה וגם אם לא נעשתה למטרות תחבורה, שימוש בכוח מכני היה כאן. בסיכומיה טוענת הנתבעת 1, כי המאורע לא נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, שכן מרגע שנמתחו שיני המלגזה לא נעשתה כל תנועה של המלגזה וזו עמדה דומם ולמעשה הטענה לפיה ניצול הכוח המכני הוא שגרם למעוף הצינור, היא טענה סתמית שלא הוכחה. אני דוחה טענה זו של הנתבעת מס' 1 וקובע, כי ישנו קשר ישיר בין ניצול הכוח המכני של הרכב כאשר המלגזה עובדת, וזאת לצורך הרמת אותו צינור והפעלת אותו לחץ, אותו "מתח", על מנת לשחרר את הברגים שבסופו של דבר היה הגורם לשחרור אותו בורג בצינור ולפגיעתו של התובע. מסיבות אלה, אני קובע שהחריג החל בחוק הפלת"ד לעניין "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי" חל בנסיבות העניין ועל האירוע חל חוק הפלת"ד, כאשר על הנתבעת 1 לשאת בפיצוי התובע. אני דוחה את התביעה לאור "ייחוד העילה" כנגד הנתבעים 2,3,4 ואולם אסתפק בתוצאה האמורה, לאור שמדובר במסקנה משפטית ואעשה זאת ללא צו להוצאות. מדובר אפוא בתאונת דרכים במסגרת העבודה והנכות שנקבעה, ככל שנקבעה לתובע ע"י מל"ל, מהווה נכות על פי דין. אני קובע קדם משפט אליו יגיעו התובע והנתבעת 1 מצוידים בתחשיבי נזק לצורך מתן הצעה. אני עושה זאת בזמן מאוחר מספיק על מנת לאפשר לנתבעת 1 לשקול את צעדיה ואם תרצה כך, להגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה. תאונת דרכיםשאלות משפטיותציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזה