העלו טענה לזיוף חתימת ההיסב על גבי השיקים (במסגרת תביעה) דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובנספחים, ולאחר ששמעתי את עדויות העדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה. אין חולק, כי בין שחף ובין מעגל הייתה מערכת יחסים עסקית-מסחרית ענפה, שנוהלה בעיקר בידי גפן, בהרשאתו המלאה של בניסטי, אשר אף חתם על הרשאה מפורשת בכתב המסמיכה את גפן "להיות שלוח של חברתנו ולבצע פעולות כספיות בחברתנו" (וראו לעניין זה מוצג ת/4). אין גם מחלוקת, כי במהלך העסקים הרגיל והשוטף שבין שחף ובין מעגל, השתמשה מעגל בשירותי הניכיון של שחף בהיקף של מיליוני שקלים (וראו עדות בניסטי, עמ' 21 ש' 17 - 30 לפרוטוקול הדיון). גם בניסטי הודה, כי על מנת לבצע את ניכיון השיקים באמצעות שחף, היה על מעגל לחתום חתימת היסב בגב השיק הנמסר לניכיון, אולם הודה כי מי שהיו מבצעים את חתימת ההיסב בפועל היו עובדיו, וביניהם גם גפן (וראו עמ' 22, ש' 6 לפרוטוקול). שיקים אלה, של לקוחותיה של מעגל, נמסרו לניכיון באמצעות שחף, נחתמו חתימת היסב על-ידי גפן, ובניסטי מעולם לא התכחש להרשאה שניתנה לגפן לחתום חתימת היסב בשם מעגל - ולמעשה, גם בדיון ההוכחות שלפניי לא נשמעה מפיו הכחשה מפורשת של עצם קיומה של הרשאה כאמור. טענתו היחידה של בניסטי בהקשר זה, כפי שבאה לידי ביטוי בדיון לפניי, הייתה, כי את השיקים נושא הליך זה "כתבתי אותם מתוך כוונה שיופקדו בחשבון הבנק של החברה." (עמ' 22, ש' 12 - 13). זאת ועוד: בניסטי טוען, כי מסר את השיקים לגפן מתוך כוונה שאלה יופקדו בחשבון הבנק של מעגל, אולם גם על מנת להפקידם בחשבון החברה בבנק, היה על החברה לחתום חתימת היסב בגב השיקים - ומהטענה כאילו ביקש בניסטי מגפן להפקיד את השיקים בחשבון הבנק של החברה, משתמעת הודאה מפורשת כי נתן בידו הרשאה לחתום חתימת היסב על גב השטר - אם גם לטובת הבנק ולא לטובת שחף. משנחתמה חתימת היסב מכוח הרשאה מפורשת שנתן בניסטי - ברי כי אין יסוד לטענת הזיוף, ולמעשה - הוכח לפניי כי הנתבעים מסרו בידי גפן הרשאה לחתום חתימות היסב על גבי שיקים שמסר לניכיון בשם מעגל, ואף על גבי השיקים המסוימים שביסוד הליך זה. משטענת הזיוף אינה עוד על הפרק, נותרנו, לכל היותר, עם טענה לחריגת גפן מן ההרשאה שניתנה לו, ואף זאת - רק ביחס לשימוש שייעשה בשיקים (הפקדתם בבנק או מסירתם לניכיון) ולא ביחס להוצאתם או לעצם הסבתם. טענה כזו עשויה להיות בעל נפקות במערכת היחסים שבין הנתבעים ובין גפן ז"ל, אולם אני בדעה כי אין לה משמעות של ממש ביחס למערכת היחסים השטרית שבין שחף ובין הנתבעים. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף אם הייתה נפקות למערכת היחסים השטרית שבין התובעת לנתבעים, אזי הנטל להוכיח טענת חריגה מהרשאה מוטל על הנתבעים, אולם הם לא עמדו בנטל זה אף לא במקצת, כפי שיבואר להלן. טענתו של בניסטי בתצהירו בהקשר זה הייתה, כי תכלית הפקדת השיקים הייתה לפתור בעיה של תזרים מזומנים, ואילו בחקירתו הנגדית טען, כי: "הסיכום שלי מול הבנק שהעברתי להם שיקים שלי, הייתי אמור לקבל 50,000 ₪ מסגרת אשראי." (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 1). אולם טענה זו לא הוכחה - בניסטי לא הציג מסמכים, ולמעשה ציין כי אין לו מסמכים המעידים על סיכום כאמור מול הבנק, שכן הסכום לא הופקד בפועל (עמ' 23, ש' 3), והגורם המתאים בבנק, אשר סיכם עם בניסטי את הסיכום הנטען, לא זומן לעדות. מחדלים ראייתיים אלה פועלים לחובת גרסתם של הנתבעים, בהתאם להלכה הקובעת, כי בעל דין שנמנע מהבאת ראיה שהיה בידו להביא - חזקה היא כי אילו הובאה הראייה הייתה פועלת לחובתו. לעומת זאת, נספחים 2 ו-3 לתצהיר שוגר מעלים, כי כנגד השיקים נושא הליך זה, ניתנה תמורה מלאה לנתבעת - חשבונה אצל שחף זוכה (וגפן, המורשה מטעם הנתבעת על פי מוצג ת/4, אף אישר זאת בחתימתו), וחלק מן הסכום אף הועבר בהעברה בנקאית לחשבונה של מעגל בבנק, ובניסטי אף לא הכחיש מסמכים אלה. בנסיבות אלה, ולאור הוראות סעיף 26 (א) (2) לפקודת השטרות [נוסח חדש], אני קובע שהתובעת הוכיחה כי נתנה תמורה בעד השטרות (וראו לעניין זה גם ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה (1) 525, 528). טענה נוספת שנשמעה מפי בניסטי הייתה, כאילו נשלל תום לבה של שחף בניכיון השטר, מאחר ש"טומי [שוגר - ע"י] ידע את מספר הטלפון שלי ויכול היה להתקשר אלי על מנת לוודא שאכן אני מסב אליו צ'קים אישיים שלי" (סעיף 18 לתצהיר בניסטי). עם זאת, לא הוברר מהו מקור חובתו של מנכה שיקים לבדוק מול מושך השיק את הסכמתו לביצוע ניכיון, באשר גם בניסטי עצמו העיד, כי איננו יודע אם מעגל עצמה נהגה להתקשר למושכי שיקים שניתנו לניכיון באמצעות מעגל ולוודא עמם טרם מתן תמורת הניכיון, אם כי העיד כי היו מקרים שבהם בוצעו שיחות כאלה (עמ' 25 לפרוטוקול, ש' 20 - 25). מכאן שלא הוכח, שקיימת פרקטיקה נוהגת, שלפיה ניכיון שיק מחייב בדיקת הסכמתו (או אף ידיעתו) של מושך השיק לפעולת הניכיון, ומשכך - אף אם מכוח "אדיבות מקצועית" בין מנכי שיקים יכול היה שוגר ליצור קשר עם בניסטי, אין בעובדה שלא נהג כך כדי להוכיח חוסר תום לב כנטען. זאת ועוד. הוכח בהליך זה, כי הנתבעת נהגה לנכות שיקים באמצעות שחף באופן שיטתי, רצוף וקבוע, ואף קיבלה את תמורתם באופן סדיר. כן הוכח, כי בניסטי או מי מטעם מעגל לא העלה כל טענה שהיא ביחס לנוהג זה (וכאמור - גם בדיון לפניי לא הושמעה כל הכחשה לעובדה זו). לא הוכח לפניי, כי השיקים נושא הליך זה כללו רכיב פיזי-חיצוני חריג, אשר יש בו כדי להצדיק זהירות יתרה של שחף בניכיון השיקים, ולא שוכנעתי כי זהות מושך השיקים מצדיקה זהירות יתרה כאמור. לאור כל האמור, ברי כי הנתבעים חבים בפירעון השטרות - בניסטי מכוח היותו מושך השיקים, ואילו מעגל מכוח חתימת ההיסב על גבי השיק. משכך, יש לעבור ולבחון את טענתם השנייה של הנתבעים, הטענה כאילו במסגרת ההתחשבנות עם התובעת, יש לקזז את חיובם מכוח השיקים כנגד יתרת הזכות העומדת להם מכוח גבייתם של שיקים שניתנו לשחף לשם ניכיון ואשר חוללו. גם טענה זו אינה יכולה לעמוד. מקובלת עליי הטענה, כי בין שחף ובין מעגל הייתה מערכת יחסים עסקית, אשר מכוחה העבירה מעגל שיקים שמסרו לה לקוחותיה לשם ניכיון לידי שחף, לשם ביצוע הניכיון בפועל. בגין מערכת עסקית זו, נוהלה כרטסת הנהלת חשבונות, שבמסגרתה זוכה חשבונה של מעגל בגין שיקים שנמסרו לניכיון ונפרעו, וחויב חשבונה בגין שיקים שנמסרו לניכיון וחוללה, כל אלה - בקיזוז סכומים שהועברו לידי מעגל באמצעות העברות בנקאיות לחשבון הבנק של מעגל. אלא שמערכת יחסים זו - שהיא, ביסודה, מערכת יחסים חוזית, המבוססת על הסכם התקשרות (בין בכתב ובין בעל פה), ועל כרטסת הנהלת חשבונות שמקימה מערכת של חובות וזכויות - היא מערכת יחסים שונה ונפרדת ממערכת היחסים השטרית אשר נדונה לפניי. עילת התביעה שלפניי היא בשיקים שנמסרו לניכיון, וחוללו באין פירעון. בגין שיקים אלה חויב חשבונה של הנתבעת, והיא נתבעת לפניי כמסבה של השיק לטובת התובעת. למעשה, ניתן אף לומר, כי הליך זה הוא אחד מההליכים שבגינם טוענת הנתבעת את טענת הקיזוז, שכן חזקה על התובעת, שככל שתגבה את תמורת השיקים נושא הליך זה, תזכה את חשבון הנתבעת בהתאם. אינני רואה קשר בין השיקים שנמסרו לניכיון לתובעת - ואשר כפי שקבעתי לעיל, לא קמה לנתבעים הגנה שטרית כלפיהם - ובין ההתחשבנות העסקית שבין התובעת ובין הנתבעת בגין עסקאות הניכיון הכלליות שניהלו. משכך, אף אינני רואה צורך להכריע כאן בשאלת השיקים שנמסרו לעו"ד : האם - כטענת שחף - נמסרו לו לשם גבייה כמייצג ישיר של מעגל, ללא קשר להתקשרות העסקית של שחף ומעגל; או שמא - כטענת מעגל - נמסרו לשחף במסגרת עסקות הניכיון, ושחף היא שהעבירה אותם לגבייה מטעמה, באמצעות עו"ד , כאשר מעגל נדרשה רק לשאת בעלות אגרות פתיחת תיקי ההוצאה לפועל. עדויותיהם של הצדדים בסוגיה זו לא היו נקיות מספקות, אולם כאמור, אינני סבור שיש לדון במערכת יחסים עצמאית ונפרדת זו בכפיפה אחת עם העילה השטרית המצומצמת שלפניי. ככל שיבקשו הצדדים להביא את ההתחשבנות הכוללת ביניהם להכרעה שיפוטית - חזקה עליהם שיידעו כיצד לעשות כן, אולם במסגרת ההליך שלפניי, לא הובאו ראיות שיש בהן כדי להביא להכרעה בשאלה זו. אוסיף ואציין עוד, כי טענה זו של הנתבעים היא, ביסודה, טענת "פרעתי" - באשר הנתבעים מעלים אותה כדי להסביר מדוע, גם במקרה שיוחלט שקיים חיוב בגין השיקים, יש לראות בו חיוב שסולק. הנטל להוכיח טענת "פרעתי" מוטל על כתפי הנתבעים בהליך זה, ובהעדר ראיות מתאימות, דוגמת חוות דעת מומחה שיבחן את כרטסת הנהלת החשבונות הן אצל התובעת והן אצל הנתבעת, אין לי אלא לקבוע כי הנתבעים לא עמדו בנטל זה. הפועל היוצא הוא, שגם טענת הנתבעים כאילו יש לקזז את חובם מכוח השיקים מזכויות אחרות שיש להם כלפי התובעת נדחית. לנוכח כל האמור לעיל, המסקנה היא כי דין התביעה להתקבל במלואה. ההליכים בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-07464-12-5 ישופעלו, והסכום שהפקידו הנתבעים בקופת בית המשפט, להסרת העיקולים, יועבר לתיק ההוצאה לפועל האמור, לכיסוי חלק מן החוב. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות הליך זה, בסך של 2,000 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד לטובת התובעת בסך של 7,500 ₪. סכומים אלה יצורפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. מכוח הסכמת הצדדים, כאמור בסעיף 9 לעיל, יחולו תוצאות פסק דין זה גם על השיק הנוסף שניתן וחולל באין-פירעון, והתובעת תהא רשאית להגיש פסיקתא מתאימה לחתימתי, אשר תכלול את מספר תיקי ההוצאה לפועל המתאימים, ככל שיהיה בכך צורך. שיקיםמסמכיםחתימת הסבההסבת שיקהיסבזיוף