הנתבע לא צירף תצהיר לכתב הגנתו, כמצוות תקנה 214ג לתקנות בכתב הגנה "אין די בהכחשה כללית, אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לעניין הנזק"; המכחיש "לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין" (ראה: תקנות 85 ו-85 לתקנות). הפרת הוראות אלה עשויה לגרור מחיקת כתב ההגנה, כולו או חלקו או אף חיוב בעל הדין מחמת מצגו (ראה למשל: ע"א 283/88, המזרח שירות לביטוח בע"מ נ' מומן, פ"ד מה(2) 777; ת.א. (מחוזי חיפה) 50767-07-10, מל"ל נ' חברת אשל הירדן בע"מ (2012), על האסמכתאות הנזכרות בו). הדברים אמורים במשנה תוקף מקום בו עסקינן בהליך בסדר דין מהיר. יש לזכור כי פרק ט"ז1 לתקנות הינו הסדר ייחודי שמטרתו, כמובהר בדברי ההסבר: "התאמת מסלול דיוני פשוט ומהיר לתובענות בסכומים נמוכים המהווה, כשלעצמה, יישום של עקרונות הניהול השיפוטי". על כן, קבע מתקין התקנות כללים נוקשים וקבועים שמטרתם להבטיח פישוט ההליך ודיון בו ביעילות ובמהירות. מטעם זה נקבע כי על בעל דין לצרף תצהיר מטעמו לאימות העובדות בכתב הטענות תוך צירוף כל המסמכים הנדרשים להוכחת עמדתו על מנת שבית המשפט יוכל לקיים דיון יעיל ולסיימו במהירות האפשרית (ראה למשל: בר"ע 1577/02, מודיעין אזרחי בע"מ נ' בעדש (2003); ת.א. (ירושלים) 16682/01, צדוק נריה-השכרת רכב נ' יהוד דנה (2002); ת.א. (ירושלים) 6992/03, הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים (2004); ד"מ (ת"א 3075/04, אליעזר נ' מרגלית (2005) ביחס למקבילתה; וכן א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, התשס"ט-2009, עמוד 426 ואילך, 430). 4. ברם, רק לאחר שנשמעו עדויות הצדדים ובמסגרת סיכומיו, טען הנתבע, לראשונה, להעדר יריבות מאחר ואביו הוא שנהג ברכב בעת התאונה. 5. שומה היה על הנתבע לפרט את מלוא טענותיו כדבעי בכתב ההגנה ובכלל זה להצביע באופן מפורש על אביו כנהג בכלי רכבו ביום התאונה וכפועל יוצא להעדר יריבות בינו לבין התובעת. לכל היאוחר, היה על הנתבע לעשות כן בפתח הישיבה. נהיר כי לו היתה מועלית הטענה במועד, הייתה התובעת מכלכלת צעדיה בהתאם, לרבות על דרך בקשה לצירוף אביו של הנתבע כנתבע נוסף. מטעם זה, המתין הנתבע עד לאחר תום ההוכחות ועד לאחר תום סיכומי התובע, בטרם טען לכך. ודוק: גם בבקשתו מיום 17/2/13, לא טען הנתבע כי אינו הנהג הפוגע אלא אך ביקש לצרף את חברת הביטוח כנתבעת (הבקשה נמחקה עקב אי מילוי החלטת בית המשפט מיום 20/3/13), וכלשונו: "1. כבר נאמר בפסיקה דרך המלך היא תביעתם של הפוגע בתאונה ושל מבטחתו יחדיו...". התנהלות זו שמה לאל את תכלית התקנות כמו גם מטרת המחוקק ביצירת הליך מיוחד זה בגורמה עוול לצד שכנגד והשחתת זמן שיפוטי לריק תוך פגיעה בכלל ציבור המתדיינים הממתין ליומו. 6. זאת ועוד. התנהלות זו של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב ודרך מקובלת, בה מצווה כל בעל דין, בנוקטו בהליכים משפטים. אמנם אין לצפות מהצד שכנגד שיהא מלאך ויפעל להוכחת התביעה כנגדו, יחד עם זאת יש לצפות מהצד שכנגד שיפרט את גרסתו בכתבי הטענות כמצוות התקנות ואם וככל שעומדת לו טענה להעדר יריבות יעלה זאת כבר בשלב כתבי הטענות ולכל היאוחר בפתח הישיבה ולא בסיכומיו (ראה למשל: ע"א 9474/03, יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא (2006); בר"ע 305/80, שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449; רע"א 9025/03, בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' עו"ד אלברט בן פורת, פ"ד נט(3), 919; ת.א. (ירושלים) 673/90, טוויל נ' האפוטרופוס על נכסי נפקדים (1991); רע"א 8285/07, פרפרה נ' גולדו (2008); ע"א 9447/06, פוקס נ' אלבס (2008); ע"א (חיפה) 4720/07, מיקולינסקי נ' יגאל ידין (2009); ת.א. 1376/98, אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מ"י (2007); רע"א 8477/06, אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (2010); ת.א. 48469-08-11, דהן נ' גרין ביופיולס הולדינג בע"מ (2011); ע"א 4263/04, קיבוץ משמר העמק נ' עו"ד מנור, מפרק אפרוחי הצפון בע"מ (2009), על האסמכתאות המצוינות בו). הסעד בגין הפרת חובת תום הלב פנים רבות לו (ראה: ע"א 9447/06, פוקס נ' אלבס (2008); ע"א 6370/00, קל בניין בע"מ נ. ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3), 289 ; ת.א. 1376/98, אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מ"י (2007); ת.א. (ת"א) 1618/01, יעד מגשימים (1998) בע"מ נ' ליר תעשיות לבידים בע"מ (2008)). במקרה דא אמנם מצאתי כי בנסיבות אין מנוס ממחיקת התביעה אך האיזון הנאות והמידתי בענייננו בין האינטרסים 'המתגוששים בזירה' - ימצא בחיוב הנתבע לשאת בהוצאות התובעת בגין הליך זה. 7. בתי המשפט אמצו את החזקה העובדתית כי בהעדר הוכחה סותרת הרי שהנוהג ברכב הוא בעליו או הנוהג ברשותו (ראה למשל: ע"א 31/85, בדיר נ' טסה, פ"ד מג(2) 81; ע"א 259/63, חיים נ' יעקב קלקשטין והחברה הלאומית לביטוח ולאחריות בע״מ, פ"ד יח (3) 662; ע"א (י-ם) 11444/07, מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מפארגה (2008), על האסמכתאות המצוינות בו). כיום מצאה החזקה אחיזה גם לעניין הטלת אחריות פלילית בסעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. בהתאמה, התביעה הוגשה כנגד הנתבע, הוא הבעלים של כלי הרכב הפוגע. ברם, הוכח לפניי כי בעת התאונה נהג בכלי הרכב של הנתבע אביו, מר מסרי אאיד (ראה: עדות הנהג בכלי הרכב המבוטח - בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 7-17; עדות אשתו בעמוד 4 לפרוטוקול שורות 1-3, שורות 15-16; וראה סעיף 3 לתצהיר אבי הנתבע - סומן נ/1). מטעם זה, אין מנוס, כאמור, ממחיקת התביעה כנגד הנתבע מחמת העדר עילה. 8. יחד עם זאת, מאחר וכבר שמעתי את העדים ובחנתי את מכלול הראיות שלפניי - לא אסיים בטרם אומר כי מצאתי שיש לקבל את גרסת התובעת במלואה. 8.1 הנהג בכלי רכב המבוטח העיד כי עמד בצומת באור אדום, ועת התחלף האור לירוק, החל לפנות שמאלה, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבע מצד שמאל של הצומת, ככל הנראה עקב אי עצירה ברמזור אדום מכיוונו, ופגע בו מאחור. עוד העיד הלה כי מעוצמת הפגיעה כלי הרכב המבוטח "הסתובב על המקום" (ראה עדותו בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 1-3). כך גם אשתו, אשר ישבה לידו, העידה (ראה: עמוד 3 לפרוטוקול שורות 28-29): "הוא פגע בנו מאחורה, אני שמעתי ושאלתי את בעלי מה זאת המכה הזאת, ולא ידעתי מהמכה הזאת עד שהוא סובב אותנו כאילו נכנסים לדיר אל עסד...". חרף חקירה, לא קצרה, שבו הנהג בכלי הרכב המבוטח ואשתו על גרסתם זו ועדותם הרשימה באמינותה. עובדה אשר גרמה לב"כ הנתבע להתבסס בסיכומיו על עדותם. 8.2 מעבר לכך, עדותם קבלה מספר חיזוקים, ובכללם: האחת, אופי הפגיעה בכלי הרכב המבוטח, מיקומו מאחור כמו גם עוצמת הפגיעה כעולה מתמונות הנזק שצורפו לחוות דעת שמאי ומן האמור בחוות הדעת - תואם את גרסת הנהג בכלי הרכב המבוטח ואשתו. אופי הפגיעה אושר על ידי אבי הנתבע (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 13-14 ועמוד 7 לפרוטוקול שורה 14) וכן על ידי ב"כ הנתבע: "אין הכחשה לגבי האירוע התאונתי ושזה הנזק שלו" (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורה 11). השני, אבי הנתבע הודה כי נגרמו לרכב הנתבע נזקים בחזית הקדמית, לרבות פנס וטמבון (ראה: סעיף 5 לתצהירו - נ/1; וראה גם: בעמוד 5 לפרוטוקול שורות 17-20). נזק בחזית קדמית תומך לכאורה בגרסת התובעת. מכל מקום, הנתבע נמנע מלהציג את תמונות הנזק שנגרם לכלי הרכב שלו וכשל זה יפעל לחובתו. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות מהצגת ראייה כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראה למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865). השלישי, אבי הנתבע הודה כי נכנס לצומת במהירות של 80 קמ"ש בלא להאט ומבחינתו זו מהירות רגילה (ראה למשל: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 3-7): "ש. לא מזמן אמרת שנסעת במהירות של 80 קמ"ש. רמזור מהבהב ירוק, ואתה נוסע במהירות כזו, אתה אפילו לא מאט? ת. נכון, נסעתי 80, עד שהגעתי לרמזור ואז התחיל להבהב והמשכתי לנסוע. ש. מה המהירות המותרת בכביש זה? ת. 80. בין רמזור לרמזור אין תמרור. אין מהירות גבוהה. 80 זה רגיל.". (וראה גם: בעמוד 5 לפרוטוקול שורות 15-16). עוד הודה אבי הנתבע כי: "בכיוון שלי היה מהבהב ירוק ולכן נכנסתי לצומת" (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 1-2). עדות זו תומכת בגרסת התובעת בשניים: האחד, כי אבי הנתבע לא נכנס לצומת באור ירוק, כפי שטען בתצהירו נ/1); והשני, כי אבי הנתבע נסע במהירות גבוהה המתיישבת, כאמור, גם עם עוצמת הפגיעה. והרביעי (שלילי), חוסר המהימנות שעוררה עדות אבי הנתבע. כך למשל בעניין כתב האישום - כשהתבקש להשיב על שאלה פשוטה כגון האם הוגש נגדו כתב אישום בגין התאונה, טען הלה לפתע כי אינו יודע עברית כל כך טוב ולבסוף טען: "עשו חקירה במשטרה, לא הייתי בבית משפט. לא האשימו אותי. סגרו את החקירה" (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 23-26). כך גם למשל בשינוי גרסאותיו לרבות משנשאל באשר לנסיבות הכניסה לצומת: "אני לא נכנסתי לצומת, הוא יצא מהצומת. הוא עבר לכיוון כרמיאל. אני הייתי בכיוון ישר, לעכו. הוא זה שנכנס לצומת". ובאותה נשימה: "נכון שגם אני נכנסתי לצומת, אבל הרמזור שלי היה ירוק, וזו היתה זכות שלי" ובד בבד: "רק כשהגעתי לרמזור התחיל להבהב" (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 15-18); ובהמשך: "הייתי באמצע הדרך לרמזור כשראיתי אור ירוק. יש מרחק של 300-400 מטר בין הרמזורים....בחצי הדרך לרמזור השני, ראיתי שיש ירוק, בערך 150 מטרים" (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול שורות 22-24). 8.3 מטעם זה בסיכומיו לא שב הנתבע על טענתו לעניין העדר אחריות ויש לראותו כמי שזנח טענה זו (ראה למשל: ע"א 401/66, מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673; ע"א 244/87, קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15; ע"א 447/92, רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102; ע"א 8168/03, ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (2009); ת.א. (מרכז) 13427-02-10, אוטוליין בע"מ נ' יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (2012)). 8.4 סכום התביעה (סך קרן של 12,222 ₪) - התובעת צרפה חוות דעת מטעמה באשר לעלות תיקון הנזק לכלי הרכב המבוטח, שבשלב זה, כאמור, אינו מוכחש (ראה: עמוד 7 לפרוטוקול שורה 11). הנתבע לא הציג חוות דעת נגדית ואף לא ביקש לזמן את המומחה מטעם התובעת לחקירה כמצוות תקנה 130א לתקנות (ראה: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, התשס"ט-2009, עמוד 237, 242). מטעם זה אין לשעות לטענתו החדשה כי עלות תיקון הנזק עומדת על סך של 3,700 ₪ - 3,800 ₪. מעבר לדרוש יצוין כי הסכום הנתבע כולל גם ירידת ערך בהתאם לחוות הדעת וגם את שכר טרחת שמאי. מכל מקום, הלכה היא כי חברת ביטוח אינה מתנדבת לשלם ועל כן, משהוכח ביצוע התשלום וההוצאות ובהעדר טענה לקנוניה או חוסר תום לב במשא ומתן בין המבטחת לבין המבוטח - שומה על המזיק לשפותה בגין מלוא התגמולים ששילמה למבוטח כמו גם בגין מלוא ההוצאות שנגרמו לה עקב התאונה (ראה: ע"א 7148/94, הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567; וראה גם למשל: ע"א (מחוזי חיפה) 108/80, מ"י נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"מ תשמ"א(2) 441; ע"א 608/90, קרנית נ' בניזרי, פ"ד מז(5), 395; ע"א (מחוזי ת"א) 31572-12-11, איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מרואן (2012); והשווה: א. ריבלין "תאונת דרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים", התשע"ב-2012, עמוד 554). 9. סוף דבר - 9.1 דין התביעה כנגד הנתבע להימחק. 9.2 בנסיבות ונוכח התנהלות הנתבע, לרבות כמפורט לעיל - אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. לצדדים נתונה זכות ערעור. צירוף תצהירכתב הגנהמסמכים