האם, כגרסת התובעים, המשאית נסעה (או הדרדרה) לעבר הפרטית ופגעה באחרונה מאחור בעוד הפרטית בלתי מאוישת ובעצירה מוחלטת בחנייה, או האם, כגרסת הנתבעים, הייתה זו הפרטית דווקא שנסעה לאחור והתנגשה במשאית, בעוד המשאית בלתי מאוישת ובעצירה מוחלטת בחנייה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת האחריות בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת. שיעורי הנזקים הנתבעים בשתי התביעות מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים (מוצגים ת/1 + נ/1). תמונות בצבע של נזקי המשאית שצולמו ע"י השמאי שבדק את נזקי המשאית (מוצג נ/2). תמונות בצבע של נזקי שני הרכבים בזירת התאונה שצולמו ע"י התובע 2 (ת/2). עדויות מטעם שני הצדדים בישיבה בפניי: מטעם התובעים - התובע 2 (מבוטח התובעת 1); ומטעם הנתבעים - הנתבע 1, נהג המשאית. דיון והכרעה לאחר שבחנתי היטב את כל טענות וראיות הצדדים, אני מוצא לדחות את התביעה העיקרית ולקבל את התביעה שכנגד. מדובר בתיק קשה להכרעה, שחייב אותי לבחון שוב ושוב את כל הראיות בטרם הכרעה בו. הקושי נעוץ, הן בכך שמדובר בגרסות מנוגדות וקוטביות של שני הצדדים (דבר שכשלעצמו מחייב את המסקנה שאחד הצדדים לפחות אינו דובר אמת לכאורה), הן בכך ששני העדים היחידים שעדותם נשמעה כלל לא ראו (לדבריהם) את התאונה ואת נסיבות התרחשותה, והן בכך שקיימות מס' ראיות חשובות בנסיבות שהצדדים לא הציגו אותן. ההכרעה נפלה אפוא, בסופו של דבר, על בסיס הכלל הראייתי שלפיו יש לקבל כאמת משפטית (להבדיל מאמת עובדתית/מציאותית) את הגרסה המסתברת והמשכנעת ביותר, המתיישבת באופן הסביר וההגיוני ביותר עם מכלול הראיות שהוצגו. אומר מייד, כי בכך שהעדפתי את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעים, אין משמעות הדבר בהכרח כי עדות בעל הפרטית שקר היא וכי עדות נהג המשאית אמת היא. המשמעות הינה רק שעדות נהג המשאית משכנעת וסבירה יותר מזו של בעל הפרטית, בנסיבות המקרה ובשים לב לראיות שהוצגו. ואלו נימוקיי עדויות בעל הפרטית מול נהג המשאית כאמור, בעלי הדין בחרו להעיד שני עדים אלו בלבד. אך לפי עדותם של השניים, שניהם גם יחד לא נכחו בזירת התאונה במועד התאונה ולא ראו מה גרם לתאונה. מהתרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים ובהינתן ששניהם כאמור מעידים כי לא ראו את התאונה, קשה לקבוע עדותו של מי מהשניים (העדות לבדה במנותק משאר הראיות) הייתה מהימנה ואמינה יותר מהאחרת. אך יחד עם זאת ניתן לומר כאן, לחובת עדות בעל הפרטית, כי הדיווח שמסר בטופס ההודעה על התאונה (מוצג ת/1) הינו לקוני במיוחד וחסכני במיוחד בפרטים רלוונטיים, וכן כי משונה שבעדותו הראשית של בעל הפרטית בישיבה בפניי לא אמר מי הוא זה שהחנה לאחרונה את הפרטית ובאיזו שעה החנה אותה. מתבקש היה, לדעתי, שבזמן שהעד סיפר בחקירתו הראשית ובמילותיו שלו את גרסתו לתאונה, היה מתייחס גם לעובדות הנ"ל. בעל הפרטית נשאל אמנם שאלה קצרה בחקירה הנגדית שאלה שמשתמע מהתשובה לה שלגרסתו הוא זה שהחנה אחרון את הפרטית (ראו שורות 9,10 בעמ' 7 לפרוטוקול), אך בסופו של יום, אין בפניי גרסה מלאה ומפורטת מטעם התובעים לגבי השאלה מי היה זה שהחנה אחרון את הפרטית ובאיזו שעה החנה אותה, ומדובר בשאלה מהותית וחשובה, נוכח גרסת הנתבעים (שהייתה ידועה לעד התובעים בעת עדותו) לפיה נהג הפרטית הסיע אותה לאחור וכך נגרמה ההתנגשות בין הרכבים. נוכח דבריי האחרונים וגם מאחר שבעל הפרטית נמנע בטופס הודעתו וגם בעדותו בפניי מלהתייחס למגעים ולשיחות שנערכו לאחר התאונה עם נהג המשאית (התייחסות שגם היא מתבקשת בנסיבות), מסקנתי הינה כי אני מוצא את עדות נהג המשאית כמהימנה יותר מזו של בעל הפרטית. התובעים הציגו מס' גרסות לגבי אופן התרחשות התאונה התובעים מסרו, למעשה, שתי גרסות שונות לגבי נסיבות התאונה, כשבמידה מסוימת לפחות הן סותרות האחת את השנייה: בסעיף 3 לכתב התביעה בתיק שבנדון נכתבה גרסה ממנה משתמע שהתובעים טוענים כי התאונה נגרמה בשל כך שנהג המשאית נסע ונכנס בפרטית מאחור ("כשלפתע נכנס הפוגע מבלי לשמור מרחק ופגע..."), בזמן שהאחרונה הייתה בחנייה. גם בסעיף 5.א. לכתב התביעה יוחסו פעולות אקטיביות של נהיגה לנהג המשאית. בטופס ההודעה על התאונה (מוצג ת/1) אין, למעשה, כל גרסה שהיא לגבי נסיבות התאונה, ויש רק דיווח, לקוני מאוד, על כך שהפרטית נפגעה בחנייה. בכתב ההגנה שהוגש בתביעה הקשורה נכתב בסעיף 2 כי בעל הפרטית קיבל דיווח משטרתי על כך שהפרטית ניזוקה בתאונה וכשהגיע למקום התאונה הוא הבחין במשאית ליד הפרטית, ובסעיף 3 לכתב ההגנה הנ"ל נכתב כי נהג המשאית התרשל באחד מאלה: פגיעה בפרטית מאחור, אי-הפעלת בלם יד יעיל ואי-שימת לב לנעשה בדרך לפניו. לא ברור אפוא מכתב הגנה זה, האם התובעים טוענים שהמשאית הייתה מאוישת בזמן התאונה, אם לאו. בעדותו של בעל הפרטית בישיבה בפניי הוא העיד (על סמך השערתו, מאחר שלדבריו לא ראה את מהלך התאונה אלא היה בביתו בשעת התאונה) כי התאונה נגרמה בשל הידרדרות המשאית על הפרטית. בעל הפרטית לא טוען בכל עדותו, ודאי לא באופן מפורש, כי בזמן התאונה המשאית הייתה מאוישת והוסעה ע"י נהג לתוך הפרטית מאחור. נראה אפוא, כי, למרות האופן שבו תיארו התובעים את נסיבות קרות התאונה בסעיף 3 לכתב התביעה, גרסתם הדומיננטית, ולמצער האחרונה והסופית, של התובעים לגבי נסיבות התאונה היא, כי התאונה התרחשה בשל הידרדרות המשאית על הפרטית, מבלי שנטען להיות המשאית מאוישת בנהג בזמן התאונה ומבלי שנטען שנהג המשאית נהג אותה לתוך הפרטית. למעשה, ההסתפקות בשימוש במילה הסבילה "היתדרדרות" לתיאור תנועתה של המשאית לעבר הפרטית בנסיבות המקרה בהן הרכבים היו בחנייה, הינה יותר ממרמזת כי טענת התובעים היא שהמשאית לא הייתה מאוישת ולא הייתה בנסיעה בזמן התאונה. ואכן, איש מהצדדים לא הציג בפניי טענה מפורשת וגם לא כל ראייה, כי המשאית הייתה מאוישת בזמן התאונה וכי המשאית הייתה בנסיעה (ע"י נהג) בזמן התאונה. די בהקשר זה לציין, כי נהג המשאית העיד שהחנה את המשאית בסביבות השעה 22:00 ובא אליה שוב למחרת בבוקר ורק אז הבחין לראשונה בפגיעה במשאית, וגרסתו זו לא נסתרה. ומנגד, התובעים לא טרחו לציין באף מקום ובאף הזדמנות (באופן תמוה בנסיבות) מי הוא האחרון שהחנה את הפרטית עובר לתאונה ובאיזו שעה הוא החנה אותה (בכפוף לאמור מעלה לגבי תשובת בעל הפרטית לשאלה בחקירתו הנגדית), אך גם לגרסתם התאונה התרחשה בשעת לילה (ראו סעיף 2 לכתב ההגנה בתביעה הקשורה). יוצא, כי לפי גרסות וראיות הצדדים, נהג המשאית לא נהג במשאית בזמן התאונה. גרסת ההתדרדרות הסבילה של המשאית על הפרטית אינה סבירה כאמור, הגרסה הסופית של התובעים היא שהמשאית פגעה בפרטית מאחור כתוצאה מהידרדרות המשאית, כשהמשאית בלתי מאוישת. יש להודות על האמת, כי האינטואיציה הראשונית למראה פגיעת הרכבים (רכב גדול ורכב קטן עם פגיעה תואמת) ונוכח העובדה שהרכבים היו בירידה (המשאית מאחורי הפרטית), היא שהמשאית הייתה זו שגרמה לתאונה עת התנגשה בפרטית מאחור, מסיבה כזו או אחרת, לרבות הידרדרות. אך לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו, זנחתי את האינטואיציה הנ"ל והגעתי למסקנה שאני לא מקבל גרסה זו של התובעים. ראשית, העובדה ששני הרכבים נמצאו בבוקר שלאחר התאונה כשהם לא צמודים האחד לשני ואף במרחק רב יחסית האחד מהשני (הדבר נראה גם בתמונות שצולמו ע"י בעל הפרטית) לא תומכת בטענת ההידרדרות. לו המשאית הייתה מידרדרת סביר שהרכבים היו נמצאים צמודים ולמצער קרובים מאוד האחד לשני (שהרי נמצאו בקטע בירידה); שנית, נהג המשאית העיד באופן עקבי כי נקט בכל אמצעי הבלימה והחנייה במשאית בטרם החנה אותה ועזב אותה, ועדותו לא נסתרה; שלישית, אילו לא הופעלו אמצעי החנייה המתאימים במשאית, סביר שהמשאית הייתה מידרדרת מייד בעת החנייתה ואז נהג המשאית היה מבחין בכך ומשתלט על המשאית. פחות סביר שלפתע, באמצע הלילה, המשאית (שכל העת הייתה כאמור בירידה) תתחיל להתדרדר מאליה; רביעית, עדות בעל הפרטית בחקירתו הראשית, לפיה "למעשה המשאית למיטב ידיעתי והבנתי פגעה במזדה וחזרה אחורה" (שורות 10,11 בעמ' 5 לפרוטוקול) אינה סבירה: לא סביר שמשאית, כל רכב גדול, המצוי בירידה, יחזור אחורה לאחר הידרדרותו וייעצר בעודו בירידה; חמישית, בעל הפרטית טען בעדותו לקיומם של סימני גרירה במקום, אך בתמונות שהוצגו לא הבחנתי בסימנים כאלו. גרסת הנתבעים הנתבעים טענו, באופן עקבי ולכל אורך הדרך, כי המשאית הייתה בחניה, בעצירה מלאה ובלתי מאוישת בזמן התאונה, וכי הייתה זו הפרטית שנסעה לאחור ופגעה במשאית. הנתבעים מייחסים לנהג הפרטית את האשמה בתאונה על סמך שתי טענות מרכזיות: האחת - בזירת התאונה עמדו שני הרכבים אחד ליד השני עם פגיעות מתאימות (חזית המשאית עם אחורי הפרטית); והשנייה - על שמשת חלון המשאית נמצא פתק הקושר את הפרטית לתאונה. הפתק שהושאר על חלון המשאית אמנם מצער, כי נהג המשאית זרק את הפתק שלדבריו מצא על חלון המשאית בבוקר שלאחר התאונה. מדובר בראיה חשובה, שלא קיימת עוד ושלא הוצגה לפניי. אך, בסופו של יום, שוכנעתי לקבל את טענת הנתבעים שאכן הושאר פתק על חלון המשאית. יצוין כי הנתבעים מסרו לגבי תוכן הפתק מס' גרסות בכתב, סותרות בחלקן: בטופס ההודעה מיום 16.2.11 על התאונה (מוצג נ/1) נרשם כי "על השמשה הקידמית היה טלפון של הרכב שניזוק גם כן"; בכתב ההגנה שהוגש ביום 19.4.12 בתביעה שבנדון נרשם "על שמשת הרכב הונח פתק עם מספר הרישוי של התובעת בתור הרכב הפוגע"; בכתב התביעה הקשורה שהוגש ביום 25.4.12 נרשם "על שמשת הרכב, הונח פתק עם פרטי הפוגעת"; בכתב התביעה שכנגד מיום 15.5.12 נרשם "הפוגעת השאירה פתק התנצלות על שמשת הרכב ובו מספר טלפון שלה". בניגוד לחלק מהגרסות הנ"ל באשר לתוכן הפתק שהושאר, העיד נהג המשאית לפניי כי מדובר היה בפתק בצבע כחול, שהדבר היחיד שהיה רשום בו הוא מס' טלפון. הנהג העיד כי התקשר למספר זה ושוחח עם גבר הקשור לפרטית (יתכן שמדובר בבעל הפרטית שהעיד לפניי). מצאתי להאמין לעדות נהג המשאית בנושא זה. יצוין כי גם סביר מאוד שבעל הפרטית או מי מטעמו השאירו, בכל מקרה ויהיו נסיבות התאונה אשר יהיו, פתק כנטען ע"י נהג המשאית. זאת מאחר שבעל הפרטית הוזעק לדבריו לזירת התאונה בשעת לילה מאוחרת (או בוקר מוקדמת למען הדיוק) ע"י המשטרה ונכח בנזקי התאונה עוד לפני שבעל המשאית נכח בהם. במקרה כזה סביר שלבעל הפרטית יהיה עניין ביצירת קשר עם בעל המשאית, בכל מקרה. בעל הפרטית הכחיש אמנם בעדותו כי שם פתק בחלון המשאית, אך איני מקבל את עדותו בעניין זה, מה גם שהוא הכחיש שהוא זה שרשם את הפתק, כאשר אפשר שמי שרשם את הפתק היה אשתו, והרי לפי עדותו אשתו טיפלה בפרטית (כיסתה אותה בסדין) והיא "פדנטית" משמע מסודרת ומאורגנת, ולכן סביר שלא שכחה לבצע פרט כה מתבקש כמו השארת פתק על חלון הרכב השני המעורב בתאונה. בנסיבות ולמרות שהפתק עצמו לא הוצג, אני מקבל את גרסת הנתבעים לגבי קיומו של הפתק (אם כי לגבי תוכן הפתק אני קובע כפי עדות נהג המשאית בדיון בפניי, ולא כפי הגרסות השונות הנ"ל בכתב), דבר התומך במהימנות גרסתם הכוללת. משטרת ישראל מחדלם הראייתי הגדול ביותר של התובעים הוא העובדה שלא הציגו כל ראייה לגבי תיעוד רלוונטי שאמור להיות קיים במשטרת ישראל לגבי התאונה, ומחדל זה פועל לחובתם ומחליש את גרסתם ואת עדות העד מטעמם. כבר בטופס ההודעה על התאונה (מוצג ת/1) הוזכרה (במילים הספורות שנכתבו ב"תאור האירוע") המשטרה. גם בטופס ההודעה מטעם הנתבעים (מוצג נ/1) הוזכרה במפורש המשטרה ונאמר כי ניתנה הודעה במשטרת מעלה אדומים. בהמשך, התובעים הזכירו את מעורבות המשטרה גם בכתבי הטענות שהגישו. בהמשך, בעדותו של בעל הפרטית בדיון בפניי, הוא חזר על הטענה לפיה המשטרה היא זו שדיווחה לו ראשונה על התאונה. לדברי עד זה, השוטר שהגיע למקום לקח את פרטי שני הרכבים המעורבים והעד אף ביקש מהשוטר "שיפתחו תיק" (שורה 28 בעמ' 5 לפרוטוקול). משמע, סביר והגיוני שבמשטרת ישראל קיים תיק או לפחות דיווח על התאונה, וישנו שוטר שראה את התאונה ולפחות את הרכבים הניזוקים לאחר התאונה ואף שמע את גרסת ובקשת בעל הפרטית, ומן הסתם תיעד ברישומי המשטרה את הדברים. למרות כל אלה, התובעים לא זימנו את השוטר הרלוונטי לעדות ואף לא הציגו את רישומי/מסמכי תיק/דיווח המשטרה הקיימים. על כך פליאתי. מאחר שכל הנושא המשטרתי הינו חלק מגרסת התובעים הגרעינית, סבורני שעליהם היה מוטל הנטל להציג את הראיות הנ"ל בכל הנוגע למשטרה, ומשלא הרימו נטל זה, הדבר פועל נגדם. יצוין כי דווקא מעדות בעל הפרטית, לפיה ביקש במפורש מהמשטרה לפתוח תיק, עולה, שברורה לו היטב חשיבות התיק המשטרתי, ולכן תמוה שלא פעל להצגתו בפני ביהמ"ש. עדות אשת בעל הפרטית מן הראיות והעדויות שהוצגו עולה, כי אשת בעל הפרטית הייתה בזירת התאונה ואף כיסתה את הפרטית בסדין עוד בטרם הגיע נהג המשאית למקום. מעדות נהג המשאית, אותה אני מקבל, הוא נפגש עם אשת בעל הפרטית בצהריי יום התאונה (בעל המשאית עצמו לא נכח באותה פגישה!). מצופה היה אפוא בנסיבות אלו, כי גם אשת בעל הפרטית תעיד על הידוע לה. הימנעות התובעים להעידה פועלת אף היא לחובת התובעים. יצוין כי נהג המשאית, בסוף חקירתו הנגדית, התייחס לתוכן דבריה של אשת בעל הפרטית ואמר כי נזכר, באותו שלב בעדות, כי האישה אמרה לו שביתה באה בחצות הלילה וראתה את המשאית עומדת. מדברים קצרים אלו קשה להבין מה בדיוק נאמר לנהג המשאית והאם יש בדברים אלו כדי לסתור את עדות נהג בעל הפרטית כי הוא היה זה שהחנה אחרון את הפרטית, אך, המעט שניתן להוציא מדברים אלו, הוא, שחשוב היה לשמוע גם את עדות אשת בעל הפרטית על מה שראו עיניה במקום, על הפעולות המיוחדות שביצעה במקום (כיסוי הפרטית בסדין וכו') ואף על הפגישה שערכה עם נהג המשאית ועל הדברים שנאמרו בה. אז כיצד בסופו של דבר נגרמה התאונה? משהעדפתי את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעים, המסקנה המשפטית היא שהתאונה נגרמה בשל הסעת הפרטית לאחור בעוד המשאית בחניה ובלתי מאוישת. אכן, לא הוכח בפניי, פוזיטיבית, שהפרטית הוסעה לאחור, וגם לא הוצבע בפניי פוזיטיבית על הנהג שנהג את הפרטית בזמן התאונה. אך, כמפורט לעיל, די בנסיבות לקבוע איזו גרסה מסתברת ומשכנעת יותר, ומצאתי את גרסת הנתבעים ככזו, כאשר גם הנתבעים אינם יודעים לומר (משלא חזו בתאונה) מי בדיוק נסע בפרטית בזמן התאונה ומדוע התנגש במשאית. אך משאין חולק ששני הרכבים התנגשו בתאונה ומשקבעתי כי המשאית הייתה בלתי מאוישת ובחניה ובעצירה בזמן התאונה, ונוכח תנאי הדרך (ירידה), המסקנה המתחייבת היא שהפרטית נסעה לאחור ובנוסעה לאחור פגעה במשאית. סיכום התביעה העיקרית נדחית, והתביעה שכנגד מתקבלת. התובעת תשלם לנתבעת 2 (התובעת שכנגד) את הסכומים הבאים: סך של 4,923 ₪, שהינו סכום התביעה שכנגד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 15.5.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 15.5.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכבתאונת דרכיםמשאיתהתדרדרות רכבתאונה מאחורנזק לרכב