מדובר בלשון הרע, שהרי סירוב שיק מחמת היעדר כיסוי מספיק עלול לבזות אדם ולהשפילו בעיני הבריות משום שמציג אותו כמי שנקלע לקשיים כלכליים ואינו מקיים את חיוביו הכספיים. כללי 1. תאגיד בנקאי שניהל חשבון בעבור לקוחו סירב לפרוע שני שיקים משוכים על החשבון מסיבת "אין כיסוי מספיק". במועד הצגת השיק הראשון עמדה בחשבון יתרת זכות אשר אפשרה לכאורה לפרעו. בעקבות סירוב השיק הראשון, התאפשר לכאורה פירעון השיק השני. 2. הלקוח סבור כי בכך ביצע הבנק עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) ולפיכך זכאי לפיצוי - ללא צורך בהוכחת נזק - בגין הנזק שנגרם לו. 3. הבנק מצדו סבור כי בעת סירוב השיקים פעל כדין, שכן במועד הצגתם לפירעון התנהלו נגד הלקוח הליכים משפטיים. בעקבות זאת הודיע ללקוח כי אסור לו לבצע פעולות בחשבון ואף דרש ממנו להשיב לו את כרטיסי החיוב ואת פנקסי השיקים שהיו ברשותו. לפיכך לא זו בלבד שלא ביצע עוולה כלפיו, אלא שהלקוח הוא אשר נהג בניגוד לחובותיו כלפי הבנק. ההליך דנן 4. התובע נהג מונית במקצועו (להלן: זידאן). הנתבע תאגיד בנקאי, ולו סניף בקריית אתא (להלן: הבנק). זה למעלה מחמש עשרה שנים ניהל זידאן חשבון עובר ושב בבנק, שמספרו 585939 (להלן: החשבון). 5. לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 23.7.11 עמד החשבון ביתרת זכות בסך 1,825.91 ₪. באותו יום הוצג לפירעון שיק על סך 1,800 ₪ משוך על החשבון (להלן: השיק הראשון). הבנק סירב לפרעו מסיבת "אין כיסוי מספיק". ביום 21.8.11 עמד החשבון ביתרת זכות בסך 1,560.91 ₪. באותו יום הוצג לפירעון שיק על סך 700 ₪ משוך על החשבון (להלן: השיק השני). גם הפעם סירב הבנק לפרעו מסיבת "אין כיסוי מספיק". 6. זידאן סבור כי לא זו בלבד שהבנק נהג ברשלנות, רשם על השיקים רישום כוזב והפר את החוזה עמו, אלא שהתנהגותו עולה לכדי פרסום לשון הרע. בסיכומיו צמצם זידאן את טענותיו לעוולה לפי חוק איסור לשון הרע, ובהמשך תהא ההתייחסות רק לעוולה זו. לטענתו, התנהגות הבנק גרמה לו לפגיעה בשמו הטוב ולמבוכה בקרב מכריו, תדמיתו כמו גם אמינותו נפגעו קשות והודבקה לו תווית של מי ששיקים משוכים על חשבונו מחוללים, על כל ההשלכות שיש לדבר. לפיכך הגיש זידאן תובענה זו בה תבע את הפיצוי הסטטוטורי בסך 50,000 ₪, הקבוע בסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, בגין כל אחד מהפרסומים. בסך הכול תבע 100,000 ₪. עם זאת לצרכי אגרה העמיד את תביעתו על סך 80,000 ₪ בלבד. 7. טענת הבנק, בתמצית, כי מחודש מאי 2008 נמצא החשבון בטיפול משפטי עקב יתרת חוב בו. בשל כך בשנת 2009 הגיש נגד זידאן תובענה לתשלום חובו בסך 5,266 ₪. בשל הליכים משפטיים אלה לא התנהל החשבון כרגיל והבנק היה רשאי שלא לכבד חיובים בחשבון, ובתוך כך שיקים המשוכים עליו. זידאן ידע זאת והתעלם מכך. לא זו אף זו, בניגוד לטענת זידאן, במועד סירוב השיקים לא היתה בחשבון יתרה שאפשרה לפרעם - בשל ההליכים המשפטיים השונים הושתו על זידאן הוצאות, אשר נרשמו בתיק ההוצאה לפועל שהתנהל נגדו בלא שחויב החשבון. זידאן ידע על חיובים אלה, ולכן לא היה רשאי ממילא למשוך כספים מהחשבון, שהלכה למעשה לא היו כספים בו. 8. לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית הסכימו בעלי הדין כי יינתן פסק דין על סמך חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט וסיכומי טענותיהם בעל פה. ההליכים המשפטיים הנוספים 9. בשנת 2009 הגיש הבנק נגד זידאן ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה כתב תביעה על סכום קצוב בו תבע סך של 5,266 ₪ (תיק הוצל"פ 02-30964-09-3, להלן: תיק ההוצאה לפועל). זידאן לא הגיש התנגדות במועד, ולכן הגיש לאחר מכן בקשה להארכת המועד והתנגדות לבקשה לביצוע. לצד טענותיו בנוגע לסיבה לאי-הגשת התנגדות במועד טען זידאן לגוף העניין, כי החוב הנתבע נוצר עקב פירעון שיק בניגוד להוראת ביטול שנתן וכי הוראת "ביטול הביטול" שהציג הבנק לא נחתמה על ידו. בקשותיו אלה נדחו על ידי רשמת בית משפט זה, תוך חיובו של זידאן בהוצאות (תיק ת"ת 129-11-09). ערעור שהגיש על החלטת הרשמת נדחה, וזידאן חויב שוב בהוצאות לטובת הבנק (ע"ר 43699-01-12). 10. בעוד ההליך נושא ת"ת 129-11-09 תלוי ועומד, הגיש זידאן נגד הבנק תובענה לפיצויים במסגרת ת"א 32263-03-10 של בית משפט זה. עילת תובענה זו התבססה על אותן עובדות ששימשו הגנה מפני תביעת הבנק נגדו. תחילה עוכב הדיון בתביעתו של זידאן מחמת הליך תלוי ועומד, ובהמשך נדחתה תביעתו מחמת מעשה בי-דין. עם זאת לא ראה בית המשפט לחייב את זידאן בהוצאות בסברו כי הבנק נהג כלפיו כ"זאב". 11. ביני לביני, שילם זידאן סכומים בתיק ההוצאה לפועל. בשנת 2012 הגיש זידאן בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי", שנדחתה. זידאן הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובדיון שהתקיים ביום 18.11.12 בבית המשפט המחוזי בחיפה הגיעו בעלי הדין לידי הסכמה, ולפיה הבקשה נמחקה ללא צו להוצאות, וכי תיק ההוצאה לפועל ייסגר (אף כי לטענת הבנק נותר חוב בסך 1,300 ₪). 12. להשלמת התמונה ייאמר כי בהליך דנן הגיש הבנק בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת מעשה בי-דין. בקשתו נדחתה וכך גם הבקשה שהגיש למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט זה. עובדות רקע 13. החשבון נפתח כחמש עשרה שנים לפני שנתגלעה המחלוקת בין בעלי הדין, ועד לשנת 2008 התנהל על מי מנוחות. באותה שנה פנה זידאן לבנק בכתב וביקש לבטל שיק משוך על חשבונו. שיק זה נפרע, שכן לטענת הבנק לאחר הודעת הביטול פנה זידאן שוב וביקש "לבטל את הביטול". 14. זידאן כפר - וכופר - כי לאחר הודעת הביטול ביקש לפרוע את השיק, ועל רקע זה התנהלו ההליכים הקודמים. כאמור, בית המשפט ביכר את גרסת הבנק על פני זו של זידאן (בשלב של הבקשה להתנגדות לתביעה לסכום קצוב) וכך נוצר החוב בחשבון בגינו נקט הבנק הליכים משפטיים נגדו. 15. במועד הפירעון של שני השיקים העומדים ביסוד תובענה זו כבר שילם זידאן את החוב שבגינו נקט הבנק את ההליך המשפטי נגדו (התביעה על סכום קצוב) ברם נותר חוב בגין הוצאות המשפט שהושתו עליו. 16. מעיון בסכומי השיקים וביתרה המופיעה בדפי החשבון עולה, כי לו נפרע השיק הראשון לא היתה נותרת בחשבון יתרה מספקת לפירעון השיק השני. עם זאת, מאחר שמועד הפירעון של השיק השני (13.8.11) הוא לאחר סירוב השיק הראשון (ביום 25.7.11) הרי שבתאריך הפירעון ובתאריך הצגתו (22.8.11) היתה בחשבון יתרה מספקת שאפשרה את פירעונו. 17. ביום 21.2.08 שלח הבנק מכתב לזידאן, ולפיו קיים חוב סך 6,233.01 ₪ שלא סולק. לפיכך הודיע הבנק כי תוך עשרה ימים מתאריך המכתב תבוטל מסגרת האשראי ולא יכובדו חיובים על-פי הרשאה או הוראות קבע. כן הודיע כי "ביטלנו את זכותך למשוך סכומים באמצעות שיקים, כרטיסי חיוב ממוגנטים וכרטיסי אשראי". זידאן נדרש להשיב לבנק את פנקסי השיקים שברשותו. 18. ביום 12.3.08 שלחה המחלקה המשפטית של הבנק מכתב נוסף. במכתב זה הודיע הבנק לזידאן כי קיים חוב בסך 6,293 ₪, דרש את סילוקו תוך זמן נקוב, שאם לא כן ינקוט נגדו הליכים משפטיים. כן הודיע לו כי "בנוסף, יממש מרשי ו/או יקזז ו/או יעכב, בלא כל התראה נוספת, כל נכס שלכם...לרבות תכניות חסכון, ניירות ערך, מטבע חוץ, פיקדונות כספיים וכן כל נכס אחר...". 19. ביום 1.6.08, לאחר שהועבר החוב לטיפולו של עורך דין חיצוני, שלח בא כוח הבנק מכתב התראה לזידאן לפני הגשת תביעה נגדו. 20. אין חולק כי לאחר המכתבים הללו ולאחר שזידאן שילם את החוב בחלקו, לא שלח הבנק מכתב דרישה נוסף. בניגוד להודעת הקיזוז והעיכוב שבמכתב מיום 12.3.08, אפשר לזידאן למשוך כספים מהחשבון העולים על קצבאות הילדים (ראה משיכה מיום 30.11.10 בסך 3,000 ₪). 21. כמו-כן, מעיון בדפי החשבון עולה כי הפעילות בחשבון הצטמצמה להפקדות משני מקורות - האחד, קצבת הילדים ששילם המוסד לביטוח לאומי, והשני, החזרי מס הכנסה - ולמשיכות במזומן בסכומים שלכאורה עלו על קצבאות הילדים שהופקדו (לעניין חובת הבנק לאפשר משיכת קצבת הילדים ראה סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995). כן עולה מדפי החשבון, כי בניגוד לטענת הבנק לפניי, חייב הבנק את החשבון בהוצאות משפטיות, שפשרן לא הוברר. 22. עוד ראוי לציין כי אין טענה, וממילא אין ראיה, ולפיה בטרם סירב הבנק לפרוע את השיקים יצר מי מפקידיו קשר עם זידאן כדי להעמידו מפני כוונתו לסרבם. זכות הבנק לסרב את השיקים 23. כאמור, בעת הצגת כל אחד מהשיקים לפירעון עמד החשבון ביתרת זכות. יתרה זו מקורה בכספים שהפקידו המוסד לביטוח לאומי ושלטונות מס הכנסה לזכות זידאן. באותה עת חב זידאן לבנק אך ורק הוצאות שהושתו עליו בהליכים המשפטיים שנקט הבנק נגדו, ואשר נרשמו בתיק ההוצאה לפועל. חוב הוצאות זה אינו נובע מפעולות בחשבון, אלא מדובר בחוב עצמאי שהבנק רשאי לגבותו בהליכי הוצאה לפועל, כפי שאכן עשה, ואינו רשאי לחייב בגינו את החשבון. לפיכך בעת הצגת השיקים לפירעון עמד החשבון ביתרת זכות של ממש, ולא לכאורה, כטענת הבנק. 24. העובדה שהחשבון הועבר לטיפול משפטי לא שינה מצב זה. לו חפץ הבנק להיפרע בגין חוב ההוצאות, היה עליו להודיע לזידאן על כוונתו לממש את זכות הקיזוז או את זכותו לעכב תחת ידיו את הכספים שהיו בחשבון, ולא היה רשאי להסתמך על הודעה ששלח בשנת 2008, לא כל שכן כאשר התייחסה בה ליתרת חוב בחשבון כולל הריבית שתתווסף, ברם בלא שהוזכרו, ולו במילה, הוצאות משפט שתיפסקנה בעתיד. 25. לא זו אף זו, מאחר שהבנק לא הגיש כראיה (ואף לא צירף לכתב הגנתו) את החוזה בינו לבין זידאן, אין לדעת אם חוזה זה אפשר לו להודיע על נקיטת פעולות נגדו "..ללא כל התראה נוספת..", לא כל שכן כאשר מאז ההודעה ועד לסירוב השיקים חלפו כשלוש שנים כשבפרק זמן זה שולם החוב שבגינו נשלח מכתב ההתראה. 26. המסקנה היא אפוא כי הבנק לא היה רשאי לסרב לפרוע את השיק הראשון (ובעקבות סירובו, גם לא את השיק השני) כאשר החשבון נמצא ביתרת זכות, אך ורק בשל קיומו של חוב אחר בתיק ההוצאה לפועל. 27. ואף אם ייאמר כי הבנק היה רשאי לסרב לפרוע שיק עקב קיומו של חוב כלפיו, שאינו חוב בחשבון, הרי שחובת תום הלב חייבה אותו להודיע לזידאן כי בכוונתו לעשות-כן, וכך לתת לו הזדמנות נאותה לנקוט צעדים כדי להימנע מהסירוב. 28. מכל האמור לעיל עולה כי הבנק לא הצביע על זכות שבדין אשר אפשר לו לסרב לפרוע שיקים שהוצגו לפירעון כאשר היה החשבון ביתרת זכות. עוולה לפי חוק איסור לשון הרע 29. סעיף 1(1) לחוק איסור לשון הרע, הרלוונטי לענייננו, מגדיר "לשון הרע" בזו הלשון: "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול- (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע מגדיר "פרסום" כדלקמן: "(א) פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע. (2)..." 30. אמת המידה לבחינת השאלה אם פרסום מהווה לשון הרע היא אובייקטיבית "...היינו, מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט - התובע בעיני הבריות" (ראה ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281 [24.2.77] בעמ' 293 (להלן: פרשת הארץ) מפי השופט שמגר [כתוארו אז]). עוד נקבע כי כדי שמעשה לשון הרע יתגבש די בכך שהפרסום עלול היה להביא להשפלת הנפגע או לביזויו, גם אם בפועל הדבר לא קרה. ראה בסוגיה ע"א 466/83 שאהה נ' דרדיאן, פ"ד לט (4) 734 [9.1.86], פרשת הארץ וכן ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי [לא פורסם] [4.8.08]. 31. במקרה דנן מדובר בלשון הרע, שהרי סירוב שיק מחמת היעדר כיסוי מספיק עלול לבזות אדם ולהשפילו בעיני הבריות משום שמציג אותו כמי שנקלע לקשיים כלכליים ואינו מקיים את חיוביו הכספיים. אמנם נכון, התברר כי כבר בעבר סירב הבנק לפרוע שיקים של זידאן, ולכן נשאלת השאלה אם יש בפרסום סירוב שיקים נוספים כדי להשפילו בעיני הבריות. 32. מוכנה אני להניח כי "מסורב מועד", אפילו חשבונו לא הוגבל, יתקשה לשכנע כי פרסום סירוב שיק נוסף השפילו או עלול היה להשפילו בעיני הבריות. ואולם, במקרה דנן מדובר על אירוע משנת 2008 כשסיבת סירוב השיקים (לפי דפי החשבון, שלושה במספר) לא הובהרה. אין גם ראיה כי זידאן ניהל חשבון בבנק אחר ושם סורבו שיקים משוכים על חשבונו. לכן אין באירוע נקודתי וחולף כדי ללמד כי בשל עברו של זידאן אין הסירוב כדי להשפילו. 33. במקרה דנן מדובר בפרסום בכתב, שהרי הבנק ציין בשיקים את דבר סירובם מחמת היעדר כיסוי מספיק והשיקים המסורבים הגיעו לידי אדם אחר, זולת זידאן. דבר הסירוב הגיע לידיעת הנפרעים בשיקים ולידיעת בנק ישראל. 34. אין חולק כי הנפרעת בשיק הראשון היתה אחותו של זידאן. עובדה זו אינה משנה את התוצאה שהרי חוק איסור לשון הרע אינו מבחין בין בן משפחה או מכר של הנפגע לבין צד שלישי רחוק. למותר לציין כי זכותו של אדם לשמו הטוב יפה כלפי כולי עלמא, לרבות בקרב בני משפחתו. 35. משנקבע לעיל כי הסירוב לא היה כדין, אין אלא לקבוע כי הפרסום אינו מצוי בגדר סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, ועל כן אינו מותר. הבנק אף אינו נהנה מהגנה לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע - הפרסום לא היה אמת (כי היתה יתרה מספקת בחשבון) והבנק לא הוכיח כי לפני הפרסום נקט אמצעים סבירים כדי להיווכח אם אמת הוא, אם לאו. הבנק אינו נהנה אפוא מחזקת תום הלב שבסעיף 16 לחוק. 36. אני קובעת אפוא כי התקיימו יסודות העוולה לפי חוק איסור לשון הרע וכי הבנק לא הוכיח הגנה הראויה להישמע. הנזק 37. כאמור, זידאן תבע פיצוי בסך 80,000 ₪ (40,000 ₪ בגין כל פרסום) על יסוד הפיצוי הסטטוטורי המאפשר לבית המשפט לפסוק עד 50,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק. 38. לצורך פסיקת הפיצוי יובא בחשבון את התנהגות הבנק, אשר בטרם סירב את השיקים לא ראה להודיע על כך לזידאן. הדבר מקבל משנה חומרה שהרי בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים והבנק ידע לא רק מה טענתו של זידאן בקשר לגורם הסתבכותו עמו, אלא גם ידע כי לאחר שנדחו טענותיו בבית המשפט הוא משלם את חובו. 39. כן יש להביא בחשבון את התנהגות זידאן בנוגע לשיק השני. בעת מסירת שיק זה ידע זידאן כי הבנק סירב לפרוע את השיק הראשון, אף כי באותה עת היו כספים בחשבון שאפשרו לו לעשות-כן. לפיכך בטרם ימסור את השיק השני, או למצער בטרם הגיע מועד פירעונו (ובעניין זה ראוי לשים לב כי חלף זמן ממועד הפירעון הנקוב בשיק [13.8.11] לבין מועד הצגתו לבנק [22.8.11]) היה בכוחו של זידאן לפנות לבנק כדי שזה ייפרע את השיק או לבוא בדברים עם הנפרע וכך למנוע הצגתו של השיק לפירעון. 40. על יסוד האמור לעיל, אני מחייבת את הבנק לפצות את זידאן בסך 10,000 ₪. סוף דבר 41. אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע 10,000 ₪ פיצוי בגין פרסום לשון הרע. כן ישלם הנתבע הוצאות משפט (כולל שכר טרחת עורך דין) בסך כולל של 2,500 ₪. הסכומים הללו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום אשר איחרו בתשלומו הפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום וכלה ביום התשלום המלא בפועל. השפלהשיקיםלשון הרע / הוצאת דיבה