תאונת דרכים: האם רכב צד ג' סטה לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעים וגרם לסטיית רכב הנתבעים לעבר רכב התובעת, או שמא הנתבע 1 פגע ברכב צד ג' מאחור בנתיב הימני, עקפו וסטה לעבר רכב התובעת. כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעים ולדחות את ההודעות לצדדים השלישיים. ובמה דברים אמורים: תחילה, העיד בפני עת/1 כי נסע בנתיב השמאלי, מבין שלושה נתיבים, שבמסלול הימני מרכבו, דהיינו בנתיב האמצעי נסע רכב הנתבעים, אף ציין כי רכב הנתבעים היה במקביל לחלק האחורי של רכבו, כאשר בנתיב הימני ביותר נסע רכב צד ג'. ואמר (עמ' 1): "... אני ראיתי שהרכב הימני ביותר סוטה לאמצעי והרכב האמצעי מנסה לברוח ממנו, וחתך אותי ונכנס במעקה, וחסם אותי". בחקירתו הנגדית נשאל על חקירתו במשטרה, שם אמר: "בזמן הנסיעה אני במסלול השמאלי, תוך כדי נסיעה ... רכב סטה שמאלה לנתיב שלי וחסם אותי אחרי שנכנס במעקה בטיחות ונכנסתי בו...". כמו כן גם בטופס הודעתו ציין: "בזמן הנהיגה רכב מסלול האמצעי עקף רכב ונכנס ברכב שלפני החליק הרכב שלו ופגע בי...". יצויין השוואת עדותו בבית המשפט לעומת הדברים שמסר המתועדים בהודעתו במשטרה ובהודעתו לתובעת, מעלה תמיהות של ממש. עד עצם הדיון בבית המשפט עת/1 לא ציין דבר לגבי רכב צד ג', ולא טרח לספר כי רכב צד ג' הוא זה שהיה הגורם העיקרי לתאונה. לטעמי, המדובר בפרט מהותי ש"נשכח", ויש בו כדי להעלות ספק באשר לאמינות גרסתו של עת/1. לא זו אף זו, עת/1 חזר והדגיש כי רכב הנתבעים היה מימינו במסלול האמצעי, וכדבריו (עמ' 2): "כמעט מקביל עם החלק האחורי של הרכב שלי...", ואף הוסיף כי הוא היה מאחוריו, "פלוס מינוס". לעומת עדות זו, שנשאל הנתבע 1 בחקירתו הנגדית איפה היה ממוקם רכב התובעת ביחס לרכבו, השיב כי אינו זוכר, אולם לאחר מכן השיב כי רכב התובעת בא מאחור, אף חזר על כך לאורך כל עדותו, והוסיף שעת/1 אמר לו שהוא בא מאחוריו (עמ' 4). ב"כ הצדדים השלישיים שמה יהבה בסתירה זו, שעלתה בין הנתבע 1 לבין עדותו של עת/1, ובצדק. זאת ועוד, הנתבע 1, העיד (עמ' 3): "הייתי בנתיב האמצעי, פתאום קפץ וחתך אותי מצד ימין לנתיב האמצעי, הוא חתך אותי ובלם בצורה פתאומית וניסיתי לברוח... ניסיתי לברוח ופגעתי ברכב התובעת...". גם בהודעתו במשטרה אמר: "נסעתי בכביש 6 בשלושה נתיבים כשאני בנתיב האמצעי... בנתיב הימני רכב חתך לכיוון הנתיב האמצעי בו נסעתי כתוצאה מכך בלימת חירום של הרכב שלפני. ניסיתי לברוח שמאלה ופגעתי במעקה הבטיחות מצד שמאל וגם ברכב שלפני". בחקירתו הנגדית אישר הנתבע 1 כי פגע ברכב צד ג' מאחור, ודומני שהתמונות מדברות בעד עצמן. לאחר עדות זו נשמעה עדותו של מר לוי שאישר כי נסע בנתיב הימני ואמר (עמ' 5): "... לפתע הרגשתי שמשהו נכנס בי מאחור בעצמה, החלק הקידמי של הרכב התרומם באוויר, אחרי שהוא נפל לרצפה הרכב התיישר, ניסיתי להשתלט על הרכב לקחתי את ההגה חזרה הרגשתי שמשהו דוחף אותי, ראיתי את שלושת הנתיבים והרכב נעצר שהוא פגע בבטונדה". גרסתו הייתה קצרה ופשוטה, עלתה בקנה אחד עם הודעתו במשטרה, ובהודעתו לחברת הביטוח. לטעמי, המדובר בגרסה אותנטית ועקבית, ולפיכך נתתי אמון בעדות זו. אומנם מר לוי לא ידע לומר מה היה מאחוריו, וכיצד התרחשה התאונה, כל שידע לומר כי הוא היה בנתיב הימני, שעקב המכה פנה רכבו ימינה לכוון השוליים, ושאחרי כן "נדחף" שמאלה. גרסתו היתה סדורה, לא נמצא בה כל פגם, ואף ניתן היה למצוא חיזוק לגרסתו בתמונות הנזק של רכבו. לסכומם של דברים, ברי הוא שבתאונות מסוג דא נהג רכב התובעת הוא זה שאמור לשפוך אור על התרחשות התאונה, שהרי לכאורה אין לו כל אינטרס בתוצאות המשפט. אולם, משעת/1 לא מסר גרסה ראשונית לפיה רכב צד ג' סטה לעבר הנתיב האמצעי וגרם לתאונה, אלא אמר בטופס הודעתו שרכב הנתבעים "עקף". לדידי, יש בכך פגם של ממש. הגם, שבעדותו שהובאה לאחר מספר שנים לאחר קרות התאונה, משום מה ידע לספר כי ראה את התרחשות התאונה הראשונה, שהתרחשה מאחוריו. ואף הוסיף ואמר (עמ' 2): "... אני מסתכל סביבי במראות". לא זו אף זו, טענות ב"כ הנתבעים כי נזקי רכב צד ג' בתאונה בין רכב הנתבעים לבין רכב צד ג' מעידות על פגיעה ממוקדת בצד השמאלי, מוטב היה להן שלא להאמר, וזאת בהתחשב בתמונות הנזק שהובאו בפני, בהן ניתן להיווכח בפגיעה "אחורית קלאסית". מסקנה זו, כמו גם המסקנה שרכב הנתבעים פגע ברכב צד ג' מאחור מתחזקות גם בעדותיהם של הנהגים המעורבים בכל הקשור למהירות נסיעתם. שכן, הנתבע 1 העיד (עמ' 4) כי נסע במהירות שבין 60-80 קמ"ש, ואילו עת/1 ומר לוי העידו שהתאונה התרחשה לקראת פקק תנועה בכביש, כשמר לוי הוסיף שנסע במהירות גלישה (עת/1 עמ' 3, מר לוי, עמ' 5 ועמ' 6 לפרוטוקול). לאור המקובץ לעיל, בהתחשב בעדויות, ההודעות במשטרה, בטפסי ההודעה ובתמונות הנזק של כלי הרכב העדפתי לקבל את גרסתו של מר לוי. משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, וחוו"ד זו לא נסתרה. סוף - דבר לאור האמור והמפורט לעיל ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 8,441 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, ואגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪. התביעה נגד הצדדים השלישיים תדחה, הנתבעים ישלמו את הוצאות צד ג' 1 בסך של 300 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500. הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםשאלות משפטיותסטיה מנתיב