הנתבעים לא הגישו כל חוות דעת שמאית מטעמם, על מנת לסתור את חוות הדעת שמאי התובע, מר בנצקי. הנתבעים השליכו יהבם בעיקר על הטענה כי לכתב התביעה צורפו שני מסמכים הנחזים להיות חוות דעת של מר בנצקי, הנושאים אותו תאריך, 6.11.2011. ההבדל בין חוות הדעת הללו הינו שאחת מהן יוצאת מנקודת הנחה של אובדן להלכה, קרי אובדן חלקי, בסך כולל של 93,599 ₪, ואילו השנייה הינה אובדן גמור (טוטאל לוסט), ונוקבת בסכום גבוה יותר, בסך 166,776 ₪. מקור ההבדל הוסבר בפשטות על ידי השמאי בנצקי. השמאי הסביר כי לא מדובר בשתי חוות דעת אלא בחוות דעת אחת. לדבריו: "היה דוח ראשוני שלא יכול היה לכלול עוד את כל החלקים, זה היה המצב הראשוני של הרכב, מה אנחנו הולכים ולאיזה כיוון. הדוח הסופי הוא המסמך שמיום 6.11.2011 שבכותרתו "רכב אובדן כללי". התוכנה הזאת לא מספיק חכמה כי היא לא יודעת להבחין בין דוח טיוטה לבין דוח סופי, התוכנה נותנת את כל הדוחות בתור חוות דעת ולא דוח סופי. היה דוח ראשוני שהגענו למה שהגענו בבדיקת הרכב, כפי שניתן לראות בתמונות, עשינו חשבון ביניים איפה אנחנו עובדים (צ"ל עומדים -י.ש). אח"כ היו פירוקים, וראינו שצריך להשבית את האוטו, זה אוטו לא לתיקון" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 13-19). השמאי הוסיף כי חברת הביטוח כלל לא בדקה את הרכב, לאחר שראתה את הדוח (שם, שורה 23), ולאחר מכן נתן הסבר ברור, המקובל עלי, מדוע שני מסמכים נושאים אותו תאריך, וזאת בשל בעיית התוכנה (עמ' 17 לפרוטוקול, שורה 31). התרשמתי כי השמאי מעיד דברי אמת, ללא כחל ושרק, ודווקא צירוף הטיוטה מעיד על תום לב מוחלט, כך שעדותו מקובלת עליה על כל כרעיה וקרביה. ראיה ניצחת לכך שהשמאי מדייק בדבריו הינן התמונות שצורפו לחוות דעתו, שהינן מתאריכים שונים, 24.10.2011, 25.10.2011, ו-22.11.2011. צא ולמד, הפער של כחודש ימים בין סדרה ראשונה של תמונות בסוף חודש אוקטובר לסדרה של התמונות בסוף חודש נובמבר, מלמד על אמינות עדותו של מר בנצקי, ולפיה המסמך הראשוני היה טיוטה, ולאחר ביצוע פירוקים ובדיקה נוספת של הרכב, נערכה חוות הדעת הסופית, שקבעה כי הרכב במצב של אובדן גמור (ראה גם דבריו בעמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3-4), ולאחר מכן הוצאה תעודת אבדן גמור למשרד הרישוי, שצורפה לכתב התביעה. בעניין זה חשוב להוסיף את הימנעותם הבלתי מוסברת של הנתבעים מלהגיש חוות דעת שמאי מטעמם, על מנת לסתור את השמאות מטעם התובע, הימנעות המדברת בעד עצמה ופועלת לחובתם. מעל הדרוש אציין כי כל הסבריו של מר בנצקי בדבר רכיבים אחרים של חוות הדעת, עליהם נשאל, לגבי עלויות חלקים שונים, מקובלים עליי במלואם (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 30-32 ועמ' 19, שורות 1-29). בהינתן האמור, ונוכח הקביעה לעיל כי הנתבעים נושאים באחריות מלאה לנזקיו הישירים של התובע, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את סכום הנזק הישיר, בסך 166,776 ₪, בניכוי הסכום ששולם על החשבון, בסך 52,699 ₪, דהיינו 114,077 ₪, ליום הגשת התביעה. בנוסף אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את שכר טרחת השמאי בסך 5,800 ₪ (וזאת בכפוף להסכמה דיונית בקשר להצגת מסמך קריא, כאמור בפרוטוקול, ובניכוי מע"מ, לפי נסיבות העניין ותוכן החשבונית). כמו כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע את שני שליש מאגרת המשפט (נוכח דחית הטענה לגבי ההשבתה), וכן שכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪. לא ראיתי לפסוק סכום כלשהו בגין עלות הגרר, שכן לא הוצגה כל ראיה בענין זה. כל הסכומים כאמור יישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד התשלום בפועל: הנזק הישיר ושכ"ט השמאי, מיום עריכת חווה"ד. אגרת משפט חלקית, מיום תשלומה. שכ"ט, מהיום ואילך. שמאותחוות דעת