האם חייבות הנתבעות בפירעון ההמחאה אשר הוגשה לביצוע ואשר ניתנה לתובע כבטחון לפרעון הלוואה חוץ בנקאית אשר נתן לטענתו לאחר. רקע וטענות הצדדים 1. ביום 11.1.12 הגיש התובע לביצוע, במסגרת תיק הוצל"פ 22-00550-12-5, המחאה על סך 35,500 ₪ , מספר סידורי 5000242, לפרעון ליום 30.10.11. מדובר בהמחאה המשוכה מחשבון בנק הנתבעת 1 והחתומה על ידה לפקודת הנתבעת 2, בתה. הנתבעת 2 חתומה בגב ההמחאה מתחת לפרטיה האישיים. 2. בתצהירים שתמכו בהתנגדות פירטו הנתבעות שרשרת הלוואות שקיבלו מהתובע בתיווכו של אחר. בתמצית טענתן היא כי ההלוואות נפרעו במלואן לאותו אחר והתובע עותר לגביית ריבית בניגוד לחוק. בפי הנתבעת 2 טענה נפרדת בדבר היותה קטינה בעת החתימה על השיק ונפקות עובדה זו. הנתבעת 1 כי עלתה לארץ בשנת 2002. במהלך שנת 2005 פנתה לאדם בשם איסק, דובר רוסית, אשר עסק במתן הלוואות. לטענתה נטלה דרך איסק ביום 1.5.05 הלוואה בסך 5,000 ₪ ונתנה שיק בטחון חתום שמספרו 5000213 וכן תכשיטים לבטחון. ביום 22.8.05 טוענת הנתבעת 1 כי פנתה בשנית לאיסק לקבלת הלוואה בסך 4,000 ₪ והפעם הוביל אותה איסק לעסקו של התובע, מוסך בו נוהג לעסוק גם במתן הלוואות. לפגישה זו התלוותה בתה, הנתבעת 2, כשבועיים בטרם מלאו לה 18 שנים, כדי לסייע לאמה בשפה העברית. הנתבעת 1 מסרה לתובע שני שיקים שמספרם הסידורי עוקב, חתומים לבטחון, האחד השיק נשוא התביעה והשני שמספרו 5000241. לטענת הנתבעות, במעמד זה ביקש התובע מהנתבעת 2 לרשום פרטיה על השיק ולחתום בגב השיק וזאת למרות שנאמר לו כי היתה עדיין קטינה. מאחר וסרב להעניק את ההלוואה ללא חתימת הנתבעת 2 חתמה היא בגב השיק. לטענת הנתבעת 1 נטלה עוד הלוואה בסך 1,000 ₪ בסוף שנת 2005 ונתנה שיק בטחון נוסף ומספרו 5000263. לטענת הנתבעת 1 בגין הלוואות בסכום קרן של 10,000 ₪ שניתנו בשנת 2005 שילמה עד לאוגוסט 2007 סך של 25,100 עת אמר לה איסק כי החוב כלפי רחמים סולק, נוכח תשלומי הריבית, וכי התובע השיב לו את הביטחונות שהועברו אליו. לטענתה איסק ביקש אז סכום נוסף של 11,150 ₪ אשר מהווה את קרן החוב ושילמה היא סכום נוסף של 6,350 ₪ עד לאוגוסט 2008. לאחר מכן אושפז איסק ומאוחר יותר נפטר. בבקשת הביצוע לא פירט התובע דבר ביחס למעמדו כאוחז השטר. התובע הגיש תצהיר בו טען כי בינו לבין אליהו גלר (המכונה איסק) היו יחסי לווה מלווה ולתמיכה בטענתו צירף הסכם בכתב ידו אשר נחזה להיות מיום 20.3.2003. הסכם זה הינו מעין הסכם מסגרת בין התובע לבין איסק במסגרתו הוצהר כי איסק יקבל הלוואות עתידיות וכל סכום שיקבל יחושב ביום הפרעון בתוספת ריבית מקסימלית לפי חוק הלוואות חוץ בנקאיות. נקבע כי איסק יעביר את הבטחונות שיקבל מצד ג' לתובע ואם לא ישיב את חובו לתובע יהא רשאי התובע לפעול ולממש את אותם הבטחונות. עוד הוסכם ביניהם כי בגמר כל הלוואה שלוקח איסק עבור צד ג', ישלב הוא את סכום ההלוואה עבור צד ג' ובגמר התשלום יחזיר התובע לאיסק את הבטחונות המתייחסים לאותה הלוואה, לרבות שיקים, תכשיטים או שטרי חוב. מעבר למסמך זה, נסמך התובע על פתק בכתב ידו עליו רשום התאריך 25.8.05 ובו רשם: "כנגד 35,000 ₪ ג'ק פולמנוב אליהו רוסי ישלם החל מיום 25.10.05 לפי ריבית חוץ בנקאית בסך 645 ₪ כל חודש בחודשו". לטענת התובע השיק נשוא התביעה ניתן כבטחון בגין הלוואה בסך 35,000 ₪ אשר העביר לאיסק, ובתמורה קיבל את השיק חתום לפקודת הנתבעת 2 ומוסב על ידה ללא ציון סכום. לטענתו רשם בנוכחות איסק את הסכום בשיק בסך 35,500 ₪, הסכום שקיבל איסק בתוספת 500 ₪ עבור ריבית חודשית. (יוער כי גרסה זו אינה מתאימה לרשום בפתק ביחס לשיעור הריבית החודשית ואין הסבר מדוע יגביל עצמו התובע בשיק בטחון לריבית של חודש אחד בלבד?). לשיטתו של התובע, ההלוואה הנדונה לא שולמה על ידי איסק ונמנע מלתבוע אותו בגין מחלתו ונוכח מכלול הקשרים העסקיים עמו. התובע לא זכר את המעמד בו נכחו הנתבעות אולם אישר כי איסק נהג להביא אליו לווים שונים, אולם לטענתו העסקים היו מבוצעים בינו לבין איסק. דיון והכרעה 3. ממכלול הטענות וחקירת הצדדים עולה כי בפועל איסק שימש מעין קבלן משנה של התובע אשר תיווך במתן הלוואות בינו לבין לווים דוברי השפה הרוסית. התובע אישר כי היה בוחן את הלווים, מבקש ערבויות ובהתאם לסכום ההלוואה המבוקש היה מחליט אם להעביר את הכסף דרך איסק. ביחס לשיק נשוא התביעה, טען התובע כי ככל הנראה פקידה מטעמו רשמה את שם הנתבעת 2 בחזית ובגב השיק, ואילו הוא רשם על גבי השיק את מספר חשבונו וכן מספר חשבונית. יצוין כי חשבונית עלומה זו לא הוצגה מעולם, ואין כל אסמכתא ממשית, למעט פתק בכתב ידו של התובע, בכל הנוגע לסכום ששולם בפועל כנגד קבלת השיק. הפתק עצמו אינו מאזכר את השיק ואין לתובע ראיה הקושרת בין ההלוואה הנטענת לשיק הבטחון הנדון. בחקירתו טען, בניגוד לאמור בתצהירו שם טען כי קיבל שיק חתום ללא סכום ומילא פרטיו בנוכחות איסק, כי רשם את סכום השיק והנתבעות חתמו על השיק לאחר שהסכום הושלם בו (עמ' 7, שורה 28). אל מול התובע שלא זכר את המעמד בו נמסר השיק, עדות הנתבעות הייתה מהימנה וגובתה בפרטים רבים אשר פורטו בתצהיריהן ואשר לא נסתרו בחקירה הנגדית. מהעדויות עלה כי במעמד מסירת השיק דיברו באופן ישיר עם התובע אשר ביקש כי הנתבעת 2 תחתום על השיק. מעדיף אני את גרסת הנתבעות כי חתמו על השיק אשר לא מולא בו הסכום כנגד קבלת הלוואה בסך 4,000 ₪. 4. הנתבעת 1 שילמה תשלומים שונים לאיסק, וטענותיה בתצהיר, למרות שלא גובו באסמכתאות לתשלום, לא נסתרו. השאלה המהותית היא האם היה התובע רשאי למלא את סכום השיק כפי שעשה או שמא חרג מההרשאה שניתנה לו. מקבל אני את טענת הנתבעת 1 כי בפועל מדובר בהלוואות חוץ בנקאיות שקיבלה מהתובע דרך איסק. הנתבעות ידעו לפרט את המעמד בו קיבלו את ההלוואות השונות ותמכו טענתן בספחי שיקים אשר נתנו לבטחון לתובע בגין הלוואות שונות במשך השנים. לפיכך, יש לבחון את עילת התביעה על בסיס חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993. בפועל טוענות הנתבעות כי מאחר ולא נערך הסכם הלוואה לפי סעיף 2 לחוק ולא צורף הוא לבקשת הביצוע, בניגוד לסעיף 8 לחוק, יש לדחות את התביעה. בנוסף, העלו טענות כי הסכומים אשר פרעו בפועל עולים על המותר לפי החוק, ולפיכך לא זכאי התובע לתשלום נוסף. אכן, כפי שצוין לעיל, בקשת הביצוע לקתה בפגמים רבים, לרבות העדר ההסכם האמור. במקרים בהם לא הוכח כלל כי נערך הסכם הלוואה, יכול ותדחה התביעה מהטעם כי לא צורף לה ההסכם בניגוד לסעיף 8 לחוק. (ראה עמדתו של כב' השופט י' שנלר בע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה, 11.1.09, ערעור על פסק הדין האמור נדחה אולם לא נקבעה הלכה לפיה בהעדר הסכם הלוואה נשללת זכותו של המלווה להחזר הקרן, ראה רע"א 2132/09 אברהם אריה נ' בס ארנון, 8.7.09). במקרה הנדון, התנהלות התובע הינה ניסיון פסול לעקוף את הוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות בכך שעשה שימוש באיסק כמתווך למתן הלוואות, שעה שאותו איסק לא ערך הסכמים עם הלווה וקיבל ממנה בטחונות שונים כנגד ההלוואות. מעדות התובע עולה כי היה מודע לכך כי כל הלוואה שנתן לאיסק יועדה ללווה מסויים אשר העביר בטחונות לבחינתו של התובע. עצם קיומו של הסכם מסגרת עם איסק, אשר לא ברור טיבו והאם אכן נערך בזמן אמת, נוכח התהיות העולות מהאמור בו והעובדה שנערך בנוכחות מתורגמן אשר לא זומן להעיד, אינה שוללת את חובתו של התובע לערוך הסכם הלוואה בהתאם לחוק מול הלווה האמיתי. במקרה הנדון, עלה בידי הנתבעת 1 להוכיח לכאורה כי קיבלה הלוואות בסכומים שונים אשר פורטו בתצהירה וכי כנגד השיק הנדון קיבלה הלוואה בסך 4,000 ₪ בלבד. אמנם הנתבעת לא תמכה טענותיה בדבר פרעון ההלוואות באסמכתאות, אולם ספחי השיקים שצירפה מעידים, לפחות לכאורה, על שיעור ההלוואה שקיבלה. שעה שהוכיחה הנתבעת לכאורה את סכום ההלוואה, עבר הנטל לתובע להוכיח את סכום ההלוואה שנתן לנתבעת, לשיטתו נתן לאיסק, וכי מילא את סכום השיק בהתאם להרשאה שניתנה לו. התובע לא עמד בנטל זה. אין בידי לקבל כמהימנה את עדות התובע הנסמכת על פתק בכתב ידו בדבר סכום ההלוואה שהעניק לנתבעת. התובע לא הסביר כיצד על סמך ערבות של קטינה הסכים לתת הלוואה בסך של 35,000 ₪ ללא בטחונות מתאימים. לא זכר הוא את מעמד ההלוואה ונראה כי על בסיס התחשבנות כוללת שלו מול איסק, ולאחר שנפטר האחרון וככל הנראה נשאר חייב סכומים שונים לתובע, בחר התובע באופן שרירותי לעשות שימוש בשיקים שונים אשר נשארו בחזקתו ולמלא בהם בשרירותיות סכומים ללא אסמכתא לשיעור הכספים שמסר לחייבים. לתובע לא היה הסבר לשיק אחר של הנתבעת 1 בסך 21,350 ₪, מספר סידורי 241, אשר הפקיד בחשבון הבנק, דבר המחזק את גרסת הנתבעת. מעבר לאמור לעיל, עולה כי מחדלי התובע במקרה הנדון מהווים טעם מספיק לדחות את תביעתו נוכח אי עמידתו בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. 5. מעדות התובע עצמו עולה כי קיבל את השיק ללא שם הנפרע, פקידתו היא זו אשר מילאה את שמה של הנתבעת 2 על גבי השיק. יוער כי הנתבעת 2 טענה בתצהירה כי היא זו אשר רשמה את פרטיה בשיק. לפיכך, לא יכול התובע לזכות במעמד של אוחז כשורה מאחר ומילא בעצמו את שם הנפרע. עצם רישומה של הנתבעת 2 כנפרעת וכמי שחתומה בגב השיק כמסבה על החלק של השיק נועד ליצור, יש מאין, מעמד עצמאי לתובע. אין בידי להתיר לתובע לעשות שימוש לרעה בחזקות שבפקודת השטרות בדרך האמורה המהווה בפועל הטעיה של הנתבעות לסבור כי אין משמעות משפטית לחתימת הנתבעת 2 בגב השיק. בפועל, הודה התובע כי הנתבעת 2 הייתה עבורו בטחון נוסף להלוואה שנתן, ולכן מעמדה קרוב יותר לערב מאשר למסב. נוכח היותה בפועל ערבה לחיוב האם, יש בסיס לטענות בא כח הנתבעות כי מחמת היותה קטינה במועד חתימתה על השיק, אין תוקף לערבותה כלפי אמה מאחר והייתה חובה לקבל מראש את אישור בית-המשפט לפי סעיף 20 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962. ממכלול הראיות עולה תמונה עגומה של ניצול מצוקה של הנתבעת 1 אשר נאלצה לפנות לקבלת הלוואות חוץ בנקאיות בסכומים נמוכים ושילמה במשך תקופה ארוכה סכומים שונים לידיו של איסק אשר יתכן ולא העביר את כל התקבולים לתובע. הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות לכאורה כי פרעה לכל הפחות את קרן ההלוואות שקיבלה מהתובע דרך איסק. מקבל אני את גרסתה באשר לשיעור ההלוואות שקיבלה, אולם לא ניתן לקבוע פלוגתא מדויקת בדבר שיעור הכספים ששילמה לאיסק והיקף התכשיטים אשר לטענתה מסרה לתובע כבטחונות. יחד עם זאת, מהרישומים שצירפה ומעדותה, עלה בידה לכל הפחות להוכיח כי את קרן ההלוואות שקיבלה החזירה ולכן אין התובע זכאי לתמורה נוספת. סוף דבר 6. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 22-00550-12-5. התובע ישא בהוצאות הנתבעות בסך 6,500 ₪. הלוואה חוץ בנקאיתבנקשיקיםהלוואה