תאונת דרכים ברכב טאטוא כביש בעליה על במפר (פס האטה)

"ביום 6.5.08 בשעה 11:00 לערך, ארעה לתובע תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, שעה שבמהלך עבודתו, תוך כדי שנהג ברכב, נפגע התובע כאשר הרכב עלה על פס האטה, וכתוצאה מכך נחבל התובע בראשו ובאזור הגב התחתון והישבן" (להלן: "התאונה" - סעיף 3 לכתב התביעה). 3. הנתבעת, מבטחת הרכב בביטוח חובה, הכחישה בכתב הגנתה את הנטען על ידי התובע באשר לנסיבות פציעתו וטענה כי "ארוע התאונה הנטען אירע, אם בכלל, בנסיבות השונות מאלה הנטענות בכתב התביעה ו/או בנסיבות אשר אינן נופלות לגדר תאונת דרכים וללא קשר ל"שימוש" ברכב וככאלה אינן מכוסות במסגרת הפוליסה אשר הוצאה, ככל שהוצאה" (ראה הפתיח וסעיפים 5-3 לכתב ההגנה). 4. התאונה הוכרה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב כ"תאונת עבודה" ולתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור 27%. 5. נוכח הכחשת החבות פוצל הדיון באופן שראשון לכל ידון ויוכרע ענין זה, קרי; נסיבות החבלה הנטענת. 6. גרסת התובע 6.1 התובע, יליד 1968, החל עבודתו כנהג רכב טאטוא מטעם חברת מרדכי זיבאי בע"מ (להלן: "המעסיק") עבור עיריית תל אביב בסוף חודש אפריל 2008, ימים ספורים עובר לאירוע התאונה הנטענת. 6.2 בתצהיר שערך ביום 16.05.2013, אשר שימש כעדותו הראשית (ת/1), תאר התובע את נסיבות אירוע התאונה כפי שהובאו בכתב התביעה, תוך שהוסיף וציין כי התאונה ארעה שעה שהיה בדרכו חזרה אל חניון הקבלן- "ביום 6.5.08, במהלך עבודתי, תוך כדי שנהגתי ברכב בדרך חזרה לחניון של הקבלן, נפגעתי כאשר הרכב עלה על פס האטה, וכתוצאה מכך התרוממתי באוויר ובנחיתה הרגשתי כאבים חזקים בגב התחתון ותחושת מחנק" (סעיף 3 ל- ת/1) (ההדגשה שלי - ש.י.) 6.3 בחקירתו הנגדית נדרש התובע להסביר באם תיאורו "התרוממתי באוויר ובנחיתה" מכוון לשינוי מצב גופו שלו בלבד או אף לניתוק הרכב מהכביש- "לשאלת בית המשפט מה זה התרוממת באוויר. האדם התרומם באוויר או כל הרכב ניתק מן הכביש והתרומם באוויר ת. אני מסכים. אני יכול לענות. בזמן שבאמת אני עליתי על פס ההאטה דיברתי על מה שקרה לי. אומנם זה אוטו נמוך. התרוממתי באוויר ונחתתי על הגב לשאלת בית המשפט האם הרכב כולו התרומם ת. לתחושתי, אני לא הייתי למטה לראות אם הגלגלים היו באוויר, אבל תחושתי היתה שעפתי באוויר לשאלת בית המשפט אתה לא יודע אם הרכב ניתק או לא ניתק ת. אני לא יכול לדעת זה ממה היתה תחושה ... ש. אם אתה אומר שאחרי שהרגשת שאתה מתרומם באוויר, הרכב סטה לכיוון הנגדי ת. כן. הרכב סטה ויש לי הסבר לכך. ההסבר שבזמן שקפצתי באוויר, שעליתי על הבאמפר, איבדתי שליטה. שנחתתי הידיים שלי על ההגה ואני ממש עם כל הגודל שלי, עפתי באוויר, למרות שבאוטו הזה אין הרבה מרחב. אחרי שנחתתי באופן אינסטינקטיבי אחזתי בהגה ומתוך זה שנחתתי זז ... ממש כאילו איבדתי שליטה ותפסתי את ההגה וסטיתי מהמסלול שהייתי אמור להיות בו לצד הנגדי" (עמ' 6-7 לפרוטוקול ישיבת יום 19.2.2014) (ההדגשה שלי - ש.י.) 7. תיעוד רפואי ואחר מזמן אמת 7.1 גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה זוכה לתימוכין בתיעוד רפואי ואחר מזמן אמת. 7.2 התובע פנה, לראשונה, ביום 08.05.2008 בשעות הערב למוקד רפואי מכבי לקבלת טיפול בעקבות החבלה הנטענת. במכתב השחרור תחת סיבת ההפניה צוין " 06.05.2008 במהלך עבודתו נהג ברכב עבודה שעלה על פס האטה גבוה, כתוצאה מכן קפץ ונחבל בראשו ובעכוז..., זוכר פרטי ארוע, ללא בחילות ללא הקאות. כעת עיקר הכאבים - גב... צילום עמ"ש: שבר דחיסה L1" (צורף תחת מסמכים רפואיים כנספח ל-ת/1). 7.3 בצילום רנטגן שבוצע לתובע במוקד הרפואי הודגם "שבר דחיסה של גוף החוליה L1" והוא הופנה לחדר מיון. בדו"ח חדר המיון מבית החולים" תל השומר" תועדה אנמנזה שמסר - "כאבי גב וכאבי ראש מאז ת.ד. ביום ג'" (נספח ל- ת/1) 7.4 בפנייתו הנוספת כעבור יומיים (10.05.2008) לחדר המיון נבדק על ידי נוירולוג, לו מסר כי "לפני 4 ימים עבר תאונת עבודה כאשר נסע על רכב מהירות 20 קמ"ש ועלה על bumper, קפץ באויר נחבל בראש ובגב תחתון. מאז סובל מכאבים בגב אמצעי - עליון ומטה..." (ראה תעודת חדר מיון מיום 10.05.2008 צורפה כנספח לכתב התביעה) 7.5 ביום 11.05.2008 חתם מעסיקו של התובע על טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה (בל/250) ובו תחת תיאור התאונה נרשם: "נהג ברכב טאוט מכני בקפיצה על פס האטה (במפר) קבל מכה חזקה בגב" (נספח ל- ת/1) הודעה זו נחתמה על ידי מר שמוליק קולקר, מנהל תפעול, בשם המעסיק (מרדכי זיבאי בע"מ) ומוצאת אני להקדים ולציין כי, לדידי, משקלה הראייתי רב נוכח העובדה כי הגורם המקצועי במעסיק - מנהל התפעול - לא מצא להסתייג מתיאורו של התובע את שארע ולו מהטעם של "העדר היתכנות", כפי שביקשה הנתבעת לקבוע. 7.6 בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 15.05.2008 צוין כי "ב- 06/05/2008 תוך כדי עבודה - נוהג ברכב מטאטא כביש - נתקע בפס האטה ובשל תנועה חדה - קפיצה לעביר (צ"ל: "לאוויר" ש.י.) יחד עם הרכב - נחבל בגב תחתון..." (צורף תחת מסמכים רפואיים כנספח ל- ת/1). 7.7 תאור זהה מצוי אף בהודעה על תאונת דרכים - עם נפגעים / נזק בלבד שמסר התובע ביום 14.05.2008 במשטרת ישראל - "בתאריך 6-5-08 יום ג בסיום העבודה נסעתי ברחוב גבעתי בת"א לכיוון המחסן ששם אני מחנה את הרכב הנ"ל. ברחוב גבעתי יש סמוך לבית הספר פסיי האטה עפתי באויר ובנחיתה על הכביש נחתתי על ישבני והרגשתי כאבים עזים בישבני ובגב התחתון עצרתי בצד לא יכולתי לנשום כאב לי נורא ולאט נסעתי בכוחותיי האחרונים למחסן להחזיר את האוטו" (צורף כראיה מטעם הנתבעת) 7.8 בכל אלה מצא בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (כב' השופטת ס. דוידוב מוטולה), אשר נדרש לעניינו של התובע בעקבות דחיית תביעתו להכיר בחבלה הנטענת כ"תאונת עבודה", משום חיזוק ואישוש לגרסת התובע ואין לי אלא להצטרף לקביעותיו- "בקביעה העובדתית אם היתה תאונה אם לאו יש לייחס משקל רב "להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפן, בדרך כלל על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין" ... במסגרת זו יש לתת משקל מיוחד למסמכים הרפואיים, מתוך הנחה כי חולה ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון .... במקרה זה, כפי שעולה מהפירוט לעיל, המסמכים הרפואיים מתארים אירוע תאונתי בעבודה החל מהרישום הרפואי הראשון מיום 8.5.2008 ואילך - באופן שיש בו משום תמיכה משמעותית לגרסת התובע" (בל 001280/09 החלטה מיום 17.12.2009 - נספח ל- ת/1) 8. מועד הפנייה לקבלת טיפול רפואי 8.1 אין חולק כי התובע לא פנה בסמוך לאחר החבלה הנטענת לטיפול רפואי אלא לראשונה ביום 08.05.2008 בשעת ערב. התנהלות זו מעוררת לשיטת הנתבעת ספק רב בגרסתו . 8.2 התובע נדרש לענין זה הן בתצהיר עדותו הראשית (ת/1) והן בחקירתו הנגדית וציין כי סבר שהכאבים שהחלו לאחר החבלה יחלפו לאחר לילה של מנוחה - "חשבתי שהכאבים שהופיעו מיד לאחר התאונה יחלפו בסופו של דבר לאחר לילה של מנוחה" (סעיף 6 ל- ת/1) "לטיפשותי אני יודע היום שעשיתי טעות שבאותו רגע שקרתה לי התאונה לא הזמנתי טיפול רפואי בזמן שקרתה לי התאונה, שעליתי על הבאמפר. ובתמימותי הגעתי הביתה, חשבתי קיבלתי מכה, כואב יום יומיים, נקבל עיסוי בבית מהאישה ונחזור לשגרה אך לא כך היו הדברים לצערי" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 19.02.2014) ועל כן אף שוכנע על ידי בת זוגו ללכת בבוקר המחרת לעבודתו, אלא שנוכח הכאבים שהחמירו לא השלים את יום עבודתו- "ביום שלמחרת, ניסיתי ללכת לעבודה, אבל הבחנתי שהכאבים לא מפסיקים ואף מחמירים, כך שלא יכולתי להמשיך לעבוד. הודעתי לבוס שלי באמצע יום העבודה שאני הולך הביתה" (סעיף 6 ל- ת/1) "למחרת בבוקר לא רציתי ללכת לעבודה, אשתי שכנע אותי, "בני תלך לא נורא קיבלת מכה יעבור" ולכן אמרתי בטיפשותי ובתמימותי ולא פניתי לעזרה רפואית ועכן הגעתי לעבודה. ... אני זוכר שבמהלך הבוקר, בגלל שישבתי והיו לי כאבים איומים. יצרתי קשר עם המנהל האזורי שהיה אחראי והודעתי לו שאני מבקש להפסיק באותו רגע להחזיר את האוטו ולהפסיק לעבוד וסיפרתי לו מה שהיה יום לפני ..." (עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 19.02.2014) "ת. אני לא בן אדם משכיל. יש לי 3 ילדים. יש משכנתא בבית. אני הייתי צריך לקום בבוקר עם הכאבים ואני ממש בקושי הלכתי. זה אולי לא נשמע הגיוני אך זו האמת שלי. אני הייתי צריך להתפרנס. הלכתי לעבוד וזה לא הצליח. ... בבית טיפלתי בעצמי בזה ששתיתי אופטלגין נוזלי. עד היום אני נוהג לעשות את זה. זה מה שעשיתי. לא ידעתי שיש לי שברים בחוליות. אין לי שום סיבה אחרת. אני לא משקר אני אומר את האמת. זה נשמע לא הגיוני אבל זו האמת שלי" (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 19.02.2014) ביום שלאחר מכן (08.05.2008), בו חל יום העצמאות יצא התובע עם ילדיו "למפגן באשדוד", זאת משביקש שלא לאכזבם וכשחזר לביתו פנה, לראשונה, לטיפול במוקד רפואי מכבי - "ביום שלמחרת, יום חמישי 8.5.2008, היה יום העצמאות. הבטחתי לילדיי לקחת אותם למפגן באשדוד. נהגתי לשם עם ילדיי למרות הכאבים העזים. כאשר חזרנו הביתה אחר הצהריים, הבנתי שהכאבים לא יחלפו מעצמם ולכן פניתי למוקד רפואי של קופת החולים ..." (סעיף 7 ל- ת/1) 8.3 התנהלות זו, על פניה, יכולה אומנם לעורר תמיהה בכל הנוגע לעוצמת החבלה הנטענת ונסיבות התרחשותה אלא שדומה עלי כי תמיהה זו זוכה למענה ומתפוגגת נוכח חוות דעתו של המומחה הרפואי, אשר מונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה (דר' אסא לב- אל). המומחה מצא לקבוע קשר סיבתי רפואי בין אירוע החבלה שתואר על ידי התובע (ונקבע כממצא על ידי בית הדין) לבין הפגימה הנטענת - שבר דחוס של החוליה L1 ובמענה לשאלות הבהרה שהופנו אליו הנוגעות להתנהלותו של התובע לאחר החבלה השיב כי שבר דחוס בחוליה "אינו מהווה סיבה להימנעות מפעילות", כאשר "מידת הפעילות תלויה ברמת הכאב ולעיתים קרובות הכאב אינו חמור במיוחד"- "ש. ... האם סביר כי התובע המשיך בנסיעה גם לאחר שנגרם לו שבר כאמור ? ת. שבר דחוס של חוליה שאינו שבר פיצוץ והוא שייך לסוג השברים הנקראים שברים יציבים, אינו מהווה סיבה להימנעות מפעילות. מידת הפעילות תלויה ברמת הכאב ולעיתים קרובות הכאב אינו חמור במיוחד" "ש. האם סביר כי ביום למחרת יבצע התובע את עבודתו ? ת. ... בהחלט לא בלתי סביר" "ש. ... האם סביר שלאחר שבר דחיסה שאירע ביום 6.5.2008 ייסע התובע לאשדוד כאשר הוא עצמו נוהג ברכב מיהוד לאשדוד וחזרה? ת. ...בהחלט לא בלתי סביר" (ראה החלטת בית הדין מיום 19.01.2011 ומכתבו של המומחה מיום 15.04.2011 - נספחים ל- ת/1) 9. חוות דעת מומחה - בוחן תאונות דרכים 9.1 הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה מיום 16.01.2014, ערוכה על ידי מר דב גל, בוחן תאונות דרכים (להלן: "המומחה" - נ/2). 9.2 המומחה שלל את תיאורו של התובע את נסיבות קרות התאונה "זאת לאור נתוני הרכב ופס ההאטה". בחוות הדעת קבע כי מבדיקתו "את מצב הכביש ופס ההאטה עולה כי הוא נבנה על פי ההנחיות ואינו יכול לגרום למצב אותו תאר הנהג", מה גם שמבדיקה שערך ל"מפרט הרכב עולה כי בכל מצב הרכב ישאר צמוד לכביש על שני סרניו שעה שהרכב עובר על פס ההאטה... שיפועי הכניסה והנטישה של פסי ההאטה הינם מתונים ביותר ואינם יכולים לגרום למצב אותו תאר" התובע (ראה סעיפים 5.4-5.2 ל- נ/2). 9.3 המומחה נחקר על קביעותיו בחקירה נגדית ובעדותו הסביר כי נמנעה ממנו האפשרות לשחזר את האירוע ואף לבדוק את הרכב בו ארעה התאונה הנטענת משזה פורק ואינו שמיש עוד- "ש. אתה בדקת את המטאטא כביש הספציפי שבו התובע נהג. ת. המטאטא כביש הספציפי נמצא בפירוק חלקים. הייתי במוסך. ש. בדקת את הרכב עצמו. ת. זו גרוטאה. מה זה לבדוק את הרכב עצמו. ש. אתה אומר שהגעת למוסך. ראית את הרכב עצמו שעליו התובע נהג. ת. יש שם 3 מכוניות מפורקות במצב של פירוק. אמרו לי שזו המכונית שהייתה שם בזמן התאונה. אין עליה מספר רישוי או שום זיהוי והיא במצב מפורק. ש. אחת מהמכוניות היא הרכב עליו התובע נסע. ת. כן. ש. למרות שבחוות הדעת שלך בסעיף 3.7 אתה אומר ששלושה כלי רכב שהוצגו לך הם דומים לרכב שבו ארעה התאונה. ת. זה מה שיש לי. יש לי את התצלומים שלהם. ש. אני מפנה לסעיף 3.7 בחוות דעתך. מפנה לשורה ראשונה. אתה אומר ששלושת הרכבים דומים וזה לא הרכב הספציפי. ת. אני קורא. "רכב טאטוא דומה במצב תקין". ש. לשאלת בית המשפט אתה לא כותב שאחד הרכבים הנטענים הוא המפורק אלא אתה כותב "דומים". ת. הם תאומות. הם דומים אחד לשני. שלושה כלי רכב מאוטו סוג. מכונות טאטוא כאלה. (עמ' 15 לפרוטוקול ישיבת יום 19.02.2014) (ההדגשה שלי - ש.י.) 9.4 עדותו זו של המומחה נסתרה על ידי מר טל זיבאי, מי שעבד בזמנים הרלוונטיים כמנהל התפעול של המעסיק באזור הצפון ואשר נקרא לעדות מטעם הנתבעת. בחקירה הנגדית העיד כי הרכב בו נהג התובע בעת אירוע התאונה הנטענת נמצא במחסן שלם ולא מפורק, כשהוא נושא את מספר הרישוי, באופן שאין כל קושי לזהותו- "ש. בסעיף 2 לתצהירך אתה מציין שהרכב המעורב כבר לא בשימוש. ת. לא הוא לא בשימוש. הוא משובת יש לו בעיות מנוע ומחשבים. זה רכב שעובד על מחשב וכיום בארץ אין מי שיודע להתעסק עם המחשבים של הכלים האלה אז הם הושבתו. הרכב מצוי אצלנו במחסן במצב עמידה. הוא שלם, עומד אך לא נוסע. יש לנו שלושה. הוא שלם ועומד אך המנוע מפורק. המרכב שלם והמנוע מפורק ממנו. הכלי קיים. יש שני כלים שנמצאים אצלנו. אחד ללא מנוע. אחד יש לו בעיה מחשבים. והכלי השלישי הוא בחברת זיידמן בנסיון לשקם אותו. (עמ' 23 לפרוטוקול ישיבת יום 19.02.2014) (ההדגשה שלי - ש.י.) "ת. לכל כלי יש מספר רישוי. ש. לשאלת בית המשפט על הרכבים שי (צ"ל: "יש" - ש.י.) מספר רישוי ת. כן ש. לשאלת בית המשפט אם אני באה ורוצה לראות כלי 676 אני רואה את הכלי עם אותו מספר. ת. כן ... ש. לשאלת בית המשפט המנהל יודע איזה רכב היה מעורב בתאונה מבלי שהוא ישוחח איתך. ת. הוא יודע לפי מספר כלי. ש. לשאלת בית המשפט הבן אדם שנמצא עכשיו במוסך ידע לאיזה כלי לגשת. ת. כן כי יש על הכלי מספר זיהוי. ש. לשאלת בית המשפט לא צריך איש של מוסך ת. כן. ש. לשאלת בית המשפט ואם הוא היה מגיע הוא היה רואה את מספר הרישוי. ת. כן. ש. לשאלת בית המשפט הכלים עומדים שלמים. ת. כן" (עמ' 25-24 לפרוטוקול ישיבת יום 19.02.2014) 0ההדגשה שלי - ש.י.) 9.5 סתירה זו, אשר לא יושבה, גורעת, לדידי, מאמינותו של המומחה וקביעותיו. לא למותר לציין כי על פי עדותו של העד זיבאי לא היתה כל מניעה מלבדוק את הרכב (ללא התנעה ונסיעה בו שכן הוא חסר מנוע), לרבות את "תא הנהג" ו"הכסא" ולוודא כי באחרון אין כל ליקוי או פגם הנראה לעין, אשר יכול ובו מצוי הסבר לתאונה הנטענת. 9.6 זאת ועוד. המומחה בחוות דעתו ציין נתונים שונים בנוגע לפס ההאטה (ראה סעיף 3.5 ל- נ/2) תחת הפרק "ממצאים", אך נמנע מלציין כי נתונים אלה נמדדו על ידו. בחקירתו הנגדית ציין, לראשונה, כי את המדידות ערך בעצמו כשביקר בשטח לבדו- "ש. מספר רב של פעמים בחוות הדעת ובמסמכים ובשרטוטים יש הרבה מאוד נתונים של אורך, רוחב, גובה של פס האטה. אתה הלכת בעצמך למקום ומדדת את הנתונים הללו? ת. (מעיין) אני הלכתי למקום ומדדתי. ש. עם מה מדדת? יש פה מידות גדולות של 40 מטר ת. יש לי גלגלת למרחקים ארוכים ויש לי מטר רץ של שלושה מטרים. יש לי פלס אלקטרוני. עם זה אני הולך תמיד. ש. אם אני מבין נכון לנתונים של המדידות יש חשיבות מבחינת חוות הדעת ת. ברור ש. לשאלת בית המשפט ציינת בחוות הדעת פרק של המדידות שביצעת. ת. כן. זה מופיע בתרשים שיש. ש. לשאלת בית המשפט ממצאי הבדיקות שערכת תפנה אותי בחוות הדעת איפה אתה מציין את תוצאות המדידות שערכת במקום. ת. בתרשים. הכל בתרשים. ש. לשאלת בית המשפט כתוב שם שאתה מדדת. ת. אני מדדתי. ש. לשאלת בית המשפט איפה זה כתוב. האם ציינת בחוות הדעת שאתה ערכת מדידות? תפנה אותי בבקשה. ת. (מעיין) כל המידות שציינתי כולל בסעיף 3.5 הן מידות שנמדדו על ידי. לא קיבלתי אותן מאף מקום. ש. לשאלת בית המשפט עדיין לא ענית לשאלה אם בחוות הדעת ציינת בצורה ברורה את המועד ואת הרישומים שערכת בזמן אמת במקום. האם בחוות דעת אתה מציין שערכת מדידות? ת. בחוות הדעת לא כתבתי בלשון דווקנית שאני ערכתי את המדידות אבל המדידות נערכו על ידי. כל הנתונים שיש פה נערכו על ידי. (עמ' 19 לפרוטוקול ישיבת יום 19.02.2014) (ההדגשה שלי - ש.י.) המומחה הוסיף ואישר כי ברשותו "ניירות העבודה", אך מטעמיו בחר שלא להציגם כראיה. הימנעות זו מהצגתה של ראיה, אשר ללא כל ספק יכולה היתה לאושש טענתו כי המדידות אומנם נעשו על ידו, עומדת לו לרועץ ומפחיתה ממשקל קביעותיו (ראה: ע"א 548/78 שרון אוח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736). 9.7 לא זו אף זו. המומחה סמך קביעותיו על ההנחה לפיה גרסת התובע היא כי הרכב עצמו ניתק מהכביש (ראה סעיפים 2.2 ו- 5.1 ל- נ/2 ) אלא שנוכח עדותו של התובע לפני אין בידי לקבוע כי הנחה זו הוכחה. 10. עדות מר טל זיבאי 10.1 כאמור, הנתבעת קראה לעדות את מר טל זיבאי, ששימש כמנהל תפעול של המעסיק באזור הצפון. בעדותו הראשית, אשר נערכה בתצהיר (נ/3), ציין העד כי הוא "עובד עם מטאטי כבישים החל משנת 2002 ומאז" לא נתקל "בארוע דומה לארוע הנטען על ידי התובע" ואף אינו "מכיר פגיעה כלשהי של מי מעובדי החברה בנסיבות דומות". 10.2 אין חולק כי עד זה לא היה מנהלו הישיר של התובע וכפי שאישר שמע על התאונה ממאן דהוא "בחברה" (ראה עמ' 23 לפרוטוקול ישיבת יום 19.02.2014). מנהלו הישיר של התובע, אותו שמוליק (ראה עמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 19.02.2014), אשר אישר את נסיבות התאונה הנטענות על ידי התובע בטופס בל/250 לא נקרא לעדות על ידי הנתבעת וסבורתני כי הדבר דובר בעד עצמו. בהינתן עובדה זו מוצאת אני לבכר את הודאתו של המנהל הישיר בעצם קרות התאונה בנסיבות הנטענות על ידי התובע על פני עדותו של עד זה. 10.3 לא למותר לציין כי המומחה הרפואי, אשר מונה על ידי בית הדין האזורי לעבודה, נדרש להיתכנות הפגיעה (שבר דחוס בחוליה L1) בנסיבות שתוארו על ידי התובע וקבע כי "עליה על "במפר" במהלך נסיעה במהירות של 30 קמ"ש יכולה לגרום לשבר דחוס", כשמנגנון הפגיעה "הנו העמסה אקסיאלית (AXIAL LOADING) עם כיפוף קדמי" (ראה מענה לשאלות הבהרה מיום 15.04.2011 נספח ל- ת/1). 11. סוף דבר 11.1 לאור כל האמור לעיל ולאחר בחינת כלל הראיות שבאו לפני, סבורה אני כי התובע השכיל להוכיח הן את עצם אירוע התאונה והן את נסיבותיה ומשכך חבה הנתבעת בפיצוי מכוח הוראות החוק ופוליסת הביטוח שהוצאה לרכב. 11.2 עדותו של התובע, הגם שהינה עדות בעל דין, זכתה לתימוכין בתיעוד מזמן אמת, תיעוד עליו מצא אף בית הדין האזורי לעבודה לסמוך קביעותיו. עדותו של התובע הותירה בי רושם אמין ודומה עלי כי בגרסתו לא נבקעו בקיעים של ממש ואף לא נתגלו סתירות היורדות לשורשו של עניין. הראיות שהוצגו מטעם הנתבעת לוקות, לדידי, בחסר, כפי שהובהר לעיל ולא מצאתי כי יש בהן כדי לקעקע את גרסתו של התובע ולשמש יסוד לקביעה כי התאונה לא ארעה כלל או למצער בנסיבות הנטענות. 11.3 בהתייחס לטענת הנתבעת ולפיה התובע לא צרף אישור משרד התחבורה לעניין תוקף רישיון הנהיגה במועד התאונה (ראה סעיף כללי ג לסיכומי הנתבעת, אציין כי בהודעת התובע במשטרה מיום 14.05.2008, אשר צורף כראיה מטעם הנתבעת, צוין כי התובע מחזיק (הציג) רישיון נהיגה מס' 6998414 מסוג B עד 4000 ק"ג, משנת 1986 ואשר בתוקף עד ליום 19.211.2017. תאונת דרכיםרכבכביש