כתב אישום עבירת זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 (בחלופה האמצעית) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). ההודאה והסדר הטיעון 2. ביום 2.5.2013 הציגו לפניי הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בכתב-האישום וייקבע כי ביצע את המיוחס לו, הנאשם יישלח להכנת תסקיר שירות מבחן שיבחן גם את שאלת ההרשעה, ולאחר מכן הצדדים יטענו פתוח הן בסוגית ההרשעה והן בסוגית העונש. על-יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב-האישום, קבעתי כי הנאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב-האישום (זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר). באותו שלב, ובהסכמת הצדדים, נמנעתי מלהרשיע את הנאשם, וזאת בלא לחייב את בית-המשפט בתום ההליך. כמו כן, הוריתי על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו. תסקיר שירות המבחן 3. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם הינו בן 39, נשוי ואב לארבעה ילדים. התרשמות שירות המבחן היא כי לנאשם מערכת ערכים חיובית; הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל. הנאשם סיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה. במהלך תקופת לימודיו בתיכון הורשע הנאשם בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והצתת רכב מנועי במזיד, בגינן ריצה עונשי מאסר. הנאשם הסביר כי הרקע לביצוע העבירות דאז, היה פחד מאי שיתוף פעולה עם גורמים בסביבת מוצאו, אשר הסיתו לביצוע פעולות ביטחוניות נגד ישראל. שירות המבחן התרשם כי עבירות אלה בוצעו על רקע דימויו העצמי הפגוע של הנאשם, והצורך בריצוי הסובבים אותו ובהוכחת נאמנות לשיוכו הלאומי-ערבי. לאחר שהנאשם השתחרר מריצוי מאסרו השני, בהיותו כבן 20, עבד הנאשם בעבודות מזדמנות, ולאחר מכן השתלב בלימודים לתואר ראשון בחינוך באוניברסיטת בית-לחם. בהמשך, משהתקשה להשתלב בעבודה במקצועו, עבד במשך מספר שנים בטיפול בקשישים וכמדריך לילדים נכים ואוטיסטים במסגרת עמותת שק"ל. באחת-עשרה השנים האחרונות, שמר הנאשם על יציבות תעסוקתית והוא עובד כמזכיר וכמנהל משמרת בסניף קופת-חולים. אשר לביצוע עבירת הזיוף - שירות המבחן ציין כי הנאשם קיבל על עצמו אחריות חלקית בלבד לביצועה. ההתרשמות היא כי לצד טשטוש חומרת המעשים המיוחסים לו והכחשת הכוונה הפלילית שבביצועם, הנאשם חש חרטה ובושה גדולה עליהם ועל ההליך המשפטי המתנהל כנגדו. הנאשם אף הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן. אשר לשאלת הרשעתו בדין ועונשו של הנאשם - נוכח העדרן של הרשעות קודמות בשני העשורים האחרונים; נוכח התרשמות שירות המבחן כי העבירה אינה משקפת את ערכיו של הנאשם; וכן על-מנת לחזקו בהליך הטיפולי בו הוא עתיד להשתלב ועל-מנת לאפשר לו להשתלב בתחום החינוך בהמשך; המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעה. עוד המליץ שירות המבחן על העמדת הנאשם תחת צו מבחן למשך שנה וחצי, במסגרתו ישולב בקבוצה לעברייני מרמה ורכוש. בנוסף, המליץ שירות המבחן על צו של"צ בהיקף של 140 שעות כעונש מוחשי, אשר יאפשר לנאשם פניוּת לטיפול לצד המשך תעסוקה. טיעוני הצדדים בעניין ההרשעה ובעניין העונש 4. המאשימה עמדה על חומרת נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם בתיק שלפניי, ועל כך שהעבירה בוצעה במקום העבודה, תוך מעילה באמון הניתן בנאשם במסגרת תפקידו. בהתחשב בכך, ובשים לב לעברו הפלילי של הנאשם עליו אעמוד בהמשך הדברים, עתרה המאשימה להרשעתו בדין. לגישת המאשימה, מתחם העונש ההולם למעשים שביצע הנאשם נע בין מספר חודשי עבודות שירות ועד מספר חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. בנסיבות המקרה שלפניי, עתרה המאשימה להשתת עונש ברף האמצעי-תחתון של המתחם הנטען, וטענה כי ראוי להטיל על הנאשם מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על-תנאי וקנס כספי. מנגד, עמד הסנגור על השיקולים לקולא ועתר לאמץ במלואה את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם, הן לעניין הימנעות מהרשעתו והן לעניין העונש. הסנגור הוסיף וטען כי אם וככל שבית-המשפט יראה להרשיע את מרשו, הרי בניגוד לנטען על-ידי המאשימה, מתחם הענישה ההולמת נע מעונש מאסר על-תנאי ועד שעות שירות לתועלת הציבור. סוגית ההרשעה 5. בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם בדין. הימנעות מהרשעה מהווה אמצעי חריג שבית-המשפט יעשה בו שימוש רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. על-מנת להכריע בבקשה להימנעות מהרשעה, על בית-המשפט לבחון הצטברותם של שני גורמים מרכזיים: ראשית, האם סוג העבירה וטיבה, על רקע הנסיבות הקונקרטיות, מאפשרים לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. ושנית, האם הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו או בעתידו של הנאשם (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)). 6. במקרה דנן, אני בדעה כי הנאשם לא עמד בנטל לשכנע כי הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו או בעתידו. ראשית, אציין כי מטיעוני הסנגור לא עלה בידי להבין מהו מצבו של הנאשם כיום במקום עבודתו בסניף קופת חולים, בעוד הליך זה תלוי ועומד כנגד הנאשם. מצד אחד, נטען לפניי כי הנאשם אינו עובד ונשלח לקורסי העשרה מטעם קופת חולים (לא הוצג כל תיעוד בעניין). מצד שני, נטען כי המעביד לא יודע על ההליך שבכותרת (דבר המעורר תהייה, בשים לב לכך שהעבירה בוצעה במקום עבודתו של הנאשם ובמסגרת תפקידו). מכל מקום, על-אף שאלותיי בעניין זה, לא הועלתה לפניי טענה ממשית כי הרשעת הנאשם תוביל לפיטוריו, להשעייתו מהעבודה או לנזק קונקרטי אחר במקום העבודה הנוכחי. אף לא הוצגו לעיוני כל אסמכתא או תיעוד מתאים בעניין, על-אף שהייתי נכונה לדחות את הדיון לצורך כך (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.11.2013, עמ' 16, ש' 16). לשאלת בית-המשפט איזה נזק קונקרטי חמור עלול לפי הנטען להיגרם מהרשעת הנאשם, השיב הסנגור הנכבד כי מדובר בפגיעה באפשרות של הנאשם להתקדם למקומות עבודה אחרים, שכן הנאשם רוצה להתקדם "לימודית ומקצועית" (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.11.2013, עמ' 15, ש' 19-21). יוער כי גם שירות המבחן ציין בתסקירו כי המלצתו לאי הרשעה מתבססת, בין היתר, על שאיפת הנאשם "להשתלב בתחום החינוך בהמשך" (עמ' 3 לתסקיר). דא עקא, מדובר בטענות כלליות וערטילאיות באופיין. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם סיים את לימודי התואר הראשון בחינוך לפני למעלה מעשר שנים. לא הוצג לי אפיק קידום ספציפי שהנאשם החל בו, ושהרשעה בתיק הנוכחי עלולה לעמוד לו לרועץ ביחס אליו. ברי כי הרשעה בדין לא תועיל לנאשם, אולם בכך אין עניינו של הנאשם שונה מעניינם של נאשמים בגירים אחרים המורשעים בדין. 7. אוסיף ואומר כי לנאשם הרשעות קודמות בשני תיקים ישנים משנות התשעים של המאה שעברה: האחת, הרשעה משנת 1994 בעבירות של סיכון אדם בנתיב תחבורה בירי / בזריקה והצתת רכב מנועי במזיד. והשנייה, הרשעה משנת 1992 בעבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה בירי / בזריקה. מדובר בעבירות חמורות בגינן ריצה הנאשם עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. בהקשר זה, חובה להדגיש כי העבירות האמורות בוצעו לפני כעשרים שנה. ההרשעות בגין עבירות אלה התיישנו, אף כי טרם נמחקו. מכל מקום, ההרשעות הקודמות לא מנעו מהנאשם לעבוד במשך 11 השנים האחרונות כמזכיר וכמנהל משמרת בסניף קופת-חולים. כפי שצוין לעיל, לא נטען לפניי - וממילא לא הוכח - כי הרשעה בתיק הנוכחי תוביל להפסקת עבודתו של הנאשם או למניעת קידומו במקום העבודה הנוכחי. 8. על רקע כל אלה, אני סבורה כי הנאשם לא עמד בנטל לשכנע כי הנזק שייגרם לשיקומו או לעתידו, מצדיק חריגה מכלל ההרשעה. בהתחשב בכך, אין הכרח להכריע בשאלה האם טיב העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים להימנע מהרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי ביתר שיקולי הענישה. מעבר לנדרש, אומר כי בשאלה זו ניתן להצביע על פנים לכאן ולכאן: מחד גיסא, נראה כי למעשה-העבירה לא קדם תכנון מוקדם. הנאשם סבר כי המסמך המזויף יסייע במניעת פיטוריו של נאשם מס' 1 ממקום עבודתו. הנאשם לא ידע על ביצוע העבירות הפליליות על-ידי נאשם מס' 1 ועל כוונתו להשתמש באותו מסמך מזויף בניסיון להטעות את רשויות אכיפת החוק. זאת ועוד; נראה כי הנאשם לא קיבל תמורה כספית או טובת הנאה ממשית כלשהיא בגין ביצוע העבירה. מאידך גיסא, הנאשם מעל בתפקידו כנותן שירות לציבור, ניצל לרעה את תפקידו ואת גישתו למסמכים רפואיים על מנת לזייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, ופעל באופן המנוגד לאמות-מידה בסיסיות של אמון ויושרה. בהתחשב בכך, דומה כי לא בקלוּת ניתן יהיה לדחות את טענת המאשימה לפיה הימנעות מהרשעה תחטא מהותית לשיקולי ענישה של הלימה, גמול והרתעה. 9. ודוק, לא נעלמו מעיני מכלול הנסיבות לקולא עליהן עמד הסנגור, ואלה יקבלו משקל במסגרת מלאכת גזירת דינו של הנאשם. זאת ועוד; לא נעלמה מעיניי המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעה. בהקשר זה אזכיר כי אף שבית-המשפט מייחס משקל מהותי לעמדת שירות המבחן, המדובר בהמלצה בלבד. היא אינה כובלת את בית-המשפט המחויב לאמות-המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה; לעקרון השוויון של נאשמים בפני החוק; וכן למכלול שיקולי הענישה הצריכים לעניין. 10. אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים עליהם עמדתי לעיל, אני רואה להרשיע את הנאשם על-יסוד הודאתו, בעבירה של זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 (בחלופה האמצעית) לחוק העונשין. מתחם העונש ההולם 11. על-פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה. 12. על הערכים החברתיים שנפגעו בגין ביצוע העבירה, עמדתי בדבריי לעיל. בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה - מחד גיסא, נתתי דעתי לכך שמעשי העבירה בוצעו במסגרת תפקידו של הנאשם כנותן שירות לציבור, באופן הנוגד ערכים בסיסיים של יושר ואמון. מעשה הזיוף אף סייע לנאשם מס' 1 למסור ידיעות כוזבות לחוקרי המשטרה, תוך שימוש במסמך המזויף. הדבר ממחיש את הנזק הפוטנציאלי שהיה כרוך בביצוע העבירה הנדונה. מתסקיר שירות המבחן עולה כי ככל הנראה, הרקע לביצוע העבירה נעוץ בנטייתו של הנאשם לרצות את הסובבים אותו, וכן בכך שהנאשם חווה בלבול זהוּת על רקע הפער בין סביבת מוצאו לבין החברה היהודית אליה נחשף במסגרת עבודתו. מאידך גיסא, כפי שצוין בפיסקה 7 לעיל, יש ליתן את הדעת לכך שהנאשם לא יזם את ביצוע המעשים ואף לא קדם למעשיו תכנון מוקדם. זאת ועוד; מעובדות כתב-האישום בהן הודה הנאשם עולה כי הוא לא היה מודע לכוונתו של נאשם מס' 1 לחמוק מרשויות אכיפת החוק. הנאשם שלפניי סבר על-סמך דבריו של נאשם מס' 1, כי הוא מסייע לאותו נאשם במניעת פיטוריו ממקום עבודתו. הנאשם לא קיבל תמורה עבור מעשה הזיוף, ולא נטען כי פעל לשם בצע כסף או כי הפיק ממעשה העבירה תועלת אישית כלשהיא. אוסיף כי בסופו של יום, מעשה הזיוף נחשף, וכן הנאשם מס' 1 אותר והועמד לדין בגין העבירות הפליליות שביצע. מכאן שמעשי הנאשם שלפניי - על-אף חומרתם - לא גרמו לנזק אקטואלי חמור. 13. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת כי לא בקלות ניתן לאתר מקרים דומים לעניינו של הנאשם, בהם עבירת הזיוף עומדת לבדה, ללא עבירות נלוות נוספות, וללא מניע של רווח כספי. בהקשר זה, אעיר כי הפסיקה שהגישה לעיוני המאשימה ניתנת לאבחון מעניינו של הנאשם שלפניי, בהיבטים אלה. מכל מקום, בחינת הפסיקה מעלה כי בתי-המשפט נוהגים להטיל בגין העבירה הנדונה עונשים הנעים מענישה מוחשית ללא רכיב של מאסר בפועל; דרך מאסרים לריצוי בעבודות שירות; וכלה בעונשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. הכל בהתחשב בהיקף הזיוף ו/או המרמה שנלוותה לו, המניע שהוביל לעבירה, הרווח שהופק ממנה, מידת התחכום שהיתה כרוכה בה ועוד. (ראו והשוו: ת"פ (תל-אביב) 18694-05-11 מדינת ישראל נ' ארז (8.7.2013); ת"פ (ראשל"צ) 48354-02-12 מדינת ישראל נ' פרלמן (31.12013)). 14. בהתחשב בעקרון המנחה של ההלימה; בשים לב לפגיעה בערכים המוגנים; בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, לרבות העובדה שעבירת הזיוף עמדה לבדה ללא עבירות נוספות וללא הפקת רווח כספי או תועלה אישית; ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת; אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לעבירה של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר במקרה דנן, נע בין הטלת ענישה מוחשית אשר אינה כוללת רכיב של מאסר בפועל, לבין הטלת מספר בודד של חודשי מאסר בפועל. בנסיבות המקרה, אינני רואה לסטות ממתחם זה לקולא או לחומרה. העונש המתאים 15. אשר לגזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם: מחד גיסא, ראוי ליתן משקל לצורך בהרתעת היחיד והרבים מפני ביצוע העבירה הנדונה. עוד ראוי להתחשב בעברו הפלילי של הנאשם (ראו: פירוט בפיסקה 7 לעיל). לעניין זה יוער כי הרשעותיו הקודמות של הנאשם אמנם התיישנו, והן אינן ממין העניין. עם זאת, הרשעותיו של הנאשם בעבר וכן ריצוי עונשי מאסר בפועל בגינן, מלמדים כי ההליך הפלילי על השלכותיו אינו זר לנאשם, וחרף זאת הוא לא נרתע מביצוע העבירה בגינה הורשע. מאידך גיסא, אני רואה לזקוף לטובת הנאשם את הודאתו; את הבעת הצער והחרטה על מעשיו והנכונות להשתלב בטיפול; את חלוף הזמן מיום ביצוע העבירה (כשלוש שנים); את העובדה שהנאשם לא הורשע בתקופה זו בתיקים נוספים; את נסיבותיו האישיות של הנאשם, ובהן הצורך בפרנסת בני משפחתו; וכן את המלצת שירות המבחן בעניינו של הנאשם. 16. בסופה של שקילה, ובהתחשב בהרשעת הנאשם ובמכלול הטעמים לחומרה ולקולא, אני רואה להסתפק בעונש המצוי ברף התחתון של המתחם שנקבע, באופן העולה בקנה אחד עם עיקרי המלצות שירות המבחן במישור העונש, אף כי ראיתי להגדיל את היקף השעות שהומלץ. אציין כי מאחר שלא הוכח כי העבירה בוצעה ממניע כלכלי, אינני רואה לחייב את הנאשם בקנס כספי כמבוקש על-ידי המאשימה. אוסיף כי בניגוד לטענת הסנגור, מוסמך בית-המשפט בנסיבות המקרה להורות על הטלת צו מבחן (ראו: סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט-1969). עם זאת, מאחר שמהתסקיר עולה כי אין קבוצה טיפולית זמינה עבור הנאשם בתקופה הקרובה; נוכח הרשעתו של הנאשם בדין; ונוכח בקשתו להימנע מצו מבחן; אינני רואה לחייב את הנאשם בצו כאמור. סוף דבר 17. נוכח מכלול הנימוקים שפורטו, אני רואה לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: א. הנאשם יבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף של 170 שעות על-פי התוכנית המוצעת בתסקיר שירות המבחן. שירות המבחן יפקח על עבודת הנאשם ויהיה רשאי לשנות את מקום ההשמה במידת הצורך, ללא צו שיפוטי נוסף. מובהר לנאשם כי עליו לשתף פעולה עם שירות המבחן וכי עליו לבצע את השל"צ, שאם לא כן - אדון בעניינו מחדש. ב. מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך שלוש שנים מהיום. התנאי הוא שהנאשם לא יבצע עבירת זיוף או מרמה מסוג כלשהוא. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום. משפט פליליחוק העונשיןזיוף