תביעה לחייב את לשלם סך של 3,883 ₪, מכוח חובתו לפי חוק רשות השידור, תשכ"א - 1965. לפי הנטען, בזמנים הרלבנטיים לתביעה, משנת 2005 ועד לשנת 2010, החזיק הנתבע מקלט טלוויזיה, ומשכך, חייב הוא לשלם לתובעת בגין כך אגרת טלוויזיה, אך הוא לא עשה כן, חרף ההתראות שנשלחו לו מאת התובעת, כאשר חובו זה הינו בסך כולל של 3,883 ₪. הנתבע, בתצהירו שתמך בהתנגדותו לביצוע תביעה, טוען כי מאז נישואיו הוא מתגורר עם אמו באותו בית, כאשר אמו מחזיקה מקלט טלוויזיה ומשלמת בגין כך אגרה כחוק, וכי הוא נהג להשיב להתראות התובעת, באמצעות עורך דין. בתום שמיעת העדויות מטעם הצדדים, הוגשו סיכומי הצדדים בכתב. מר מיכאל פרץ, מנהל סניף אגף גבייה בטבריה והגליל, העיד מטעם התובעת וציין כי בהתאם למידע אשר נתקבל אצל התובעת ולפי הצהרות סורק מיום 25/12/97 ומיום 12/2/07, הנתבע מחזיק במקלט טלוויזיה, ועל כן נשלחו לו מספר הודעות תשלום אך הוא לא שילם את חובו. עוד טען מר פרץ כי טענת הנתבע, לפיה, הוא מתגורר עם אמו ביחידת דיור אחת וכי אמו משלמת אגרת טלוויזיה, הופרכה, נוכח הממצאים בביקור שערכו נציגי התובעת בבית הנתבע ביום 8/2/07, במהלכו פגשו אלה את אשתו של הנתבע בפתח הבית, וזו מסרה להם כי היא והנתבע מתגוררים בקומה ב' בעוד שאמו של הנתבע מתגוררת בקומה א', והנציגים הבחינו, באותו מפגש, במקלט טלוויזיה המונח על מזנון בצד שמאל של הכניסה לבית. עוד טען העד כי בביקור שערכו נציגי התובעת ביום 16/5/12 פגשו באמו אשר מסרה להם כי היא מתגוררת לבדה בקומה א' בעוד שהנתבע מתגורר בבית נפרד, עליו הצביעה בפניהם, ומשפנו אלה לעבר אותו בית, מצאו כי הוא סגור ואיש לא נמצא שם. מר פרץ הוסיף כי בביקור בביתו האחר של הנתבע, מיום 10/6/12, פגשו הנציגים באשתו של הנתבע אשר הכניסה אותם לקומה הראשונה, שם הבחינו במקלט טלוויזיה ישן, ובביקור מיום 3/2/13 הוברר כי אמו של הנתבע גרה בביתה בעוד שהנתבע גר בבית אחר נפרד, כך, שטענת הנתבע כי אמו מתגוררת עמו בביתו החדש, הופרכה. למקרא תצהירו של מר פרץ יש לקבוע כי הוא לא השתתף בביקורים הנ"ל שערכו נציגי התובעת בבית הנתבע, וכי דבריו לעיל, באשר לממצאים שנתקבלו בביקורים אלה, הינם בבחינת עדות שמיעה, שכן, המדובר במידע שהוא קיבל מאותם נציגים ושלא נמצא על ידו הוא. מכאן, מר פרץ לא היה עד ראיה לכך כי הנתבע התגורר ביחידת דיור נפרדת וכי החזיק בה מקלט טלוויזיה. אציין כי, מר פרץ העיד כי אצל התובעת היה אישור מאת המועצה המקומית, לפיו, הנתבע ואמו מתגוררים יחד ( עמוד 2 שורה 16 לפרוטוקול ). עדות זו והאישור המוזכר בה תומכים בגרסת הנתבע, לפיה, הוא ואמו התגוררו, בתקופה הרלבנטית לתביעה, יחד. כאמור, לפי כתב התביעה, החוב הינו בגין אגרה המגיעה מהנתבע בגין החזקת מקלט טלוויזיה משנת 2005 ועד לשנת 2010. מר פרץ, בעדותו בבית המשפט, ציין כי החוב הינו בשל אגרה המגיעה בגין החזקת מקלט טלוויזיה משנת 2005 עד שנת 2010 ( עמוד 2 שורה 15 לפרוטוקול ). גם ב"כ התובעת הצהיר כי החוב נשוא התביעה הינו בגין השנים 2005 - 2010 ( עמוד 5 שורה 2 לפרוטוקול וכן סעיף 1 לסיכומיו בכתב ). העד מטעם התובעת, מר מוחמד פטום, ציין בתצהירו כי ביום 16/5/12, יחד עם גב' אינה אבוביץ, ביצעו ביקור בביתו של הנתבע, ומצאו כי המדובר בבית בן שתי קומות, כאשר אמו של הנתבע מתגוררת בקומה הראשונה וכי זו מסרה להם כי הנתבע לא מתגורר עמה בבית זה אלא בבית אחר, עליו הצביעה בפני העד וגב' אינה הנ"ל, והשניים ניגשו לבית זה אך מצאו כי הוא סגור ואיש לא היה שם ( סעיף 3 לתצהיר ). העד תיאר את הממצאים הנ"ל בדו"ח הביקור ( נספח ה' לתצהיר ). כן ציין מר פטום כי בביקור נוסף מיום 10/6/12 ביקרו הוא ואינה אבוביץ בבית עליו הצביעה אמו של הנתבע בביקור הקודם ופגשו את אשתו של הנתבע שהכניסה אותם לקומה הראשונה של הבית, שם הוא הבחין כי נמצא מקלט טלוויזיה, ואשתו של הנתבע מסרה להם כי גם הקומה השנייה של הבית שייכת להם אך סירבה לאפשר להם לעלות לקומה זו ( סעיף 4 לתצהיר ). את הממצאים הנ"ל תיעד העד בדו"ח ביקור ( נספח ו' לתצהיר ). בביקור מיום 3/2/13 ביקורו העד וגב' אינה בבית אמו של הנתבע, שם פגשו אותה ומסרה להם כי הנתבע גר במבנה אחר הרחק משם, ומשם פנו השניים לבית הנתבע, שם פגשו באשתו של הנתבע שסירבה לאפשר להם להיכנס לקומה השנייה, שנראה כי היא יחידת מגורים נפרדת ובעלת כניסה נפרדת ( סעיף 5 לתצהיר ). עינינו הרואות כי מר מוחמד פטום ערך ביקורים בבית הנתבע ובבית אמו במועדים שלא בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה אלא לאחר תקופה זו, שכן, החוב נשוא התביעה הינו בגין אגרה שלפי הנטען מגיעה מהנתבע בגין החזקת מקלט טלוויזיה משנת 2005 ועד לשנת 2010, בעוד שכל הביקורים שערך מר פטום היו בשנים 2012 - 2013. מכאן, כל הממצאים שמר פטום מצא בדירת אמו של הנתבע או בדירת הנתבע עצמו אינם רלבנטיים לחוב נשוא התביעה כאן. והרי, מר פטום העיד בבית המשפט כי הוא החל לעבוד אצל התובעת משנת 2011 ולא עבד שם בשנת 2010. מכאן, כל פעולותיו הנ"ל של העד במסגרת תפקידו לא בוצעו בתקופה הרלבנטית לתביעה, ואין בממצאים שמצא, לפי תצהירו ולפי דו"חות הביקור, כדי להוות ראיות להכריע במחלקות שבין הצדדים, שעניינה בשנים 2005-2010. הנתבע העיד כי הוא נשוי ואב לשבעה ילדים וכי יש לו שני בתים, כאשר תחילה הוא התגורר עם אמו בבית הישן, ולאחר שעבר לגור בביתו החדש היא עברה לגור עמו בבית זה ( עמוד 3 שורות 30-31 לפרוטוקול ). עוד ציין הנתבע כי יש מקלט טלוויזיה אחד השייך לאמו ( עמוד 4 שורה 6 לפרוטוקול ), שהחזיקה בו גם בבית הישן, וכי היא ממשיכה לשלם אגרה בגינו גם לאחר שעברה לגור עם הנתבע בבית החדש. הנתבע נדרש לטענת העד מטעם התובעת, מר פטום, לפיה, אמו של הנתבע אמרה לו כי היא ממשיכה לגור בבית הישן בעוד שהנתבע עבר לגור בבית האחר, והנתבע השיב כי אמו עברה לגור עמו בבית החדש וכי היא לעיתים מבקרת בביתה הישן אך אינה גרה שם יותר. התרשמתי כי תשובתו זו של הנתבע אינה מהימנה ומשכנעת, זאת, נוכח העובדה כי בביקוריו השונים של מר פטום הוא מצא את אמו של הנתבע בבית הישן ואף הצביעה בפניו על ביתו האחר של הנתבע, בעוד שהוא כלל לא פגש בה מעולם בבית החדש. כמו כן, עדותו הנ"ל של הנתבע, לפיה, אמנו עברה לגור עמו בבית האחר, לא נתמכה בעדותה של אמו, והוא נמנע מלהעיד אותה על מנת לקבל את גרסתה למחלוקת זו בין הצדדים, ולא ניתן כל הסבר להימנעותו מלהעיד אותה כאמור. לאור זאת, אני מאמץ את טענת ב"כ התובעת ( סעיף 2 בעמוד 2 לסיכומיו בכתב ), לפיה, התובעת הוכיחה כי במועד הביקורים שערך מר פטום, נמצא כי הנתבע מתגורר בבית בנפרד מהבית בו מתגוררת אמו. יחד עם זאת, אין במסקנה זו כדי להביא לקבלת התביעה, שכן, וכפי שציינתי לעיל, מר פרץ לא ביצע ביקורים בבית הנתבע, אלא שהוא הסתמך בתצהירו ובעדותו על דו"חות הביקור של נציגים אחרים של התובעת, שהינם מר מוחמד פטום וגב' אינה אבוביץ, ומאחר ודו"חות אלה של מר פטום וגב' אבוביץ לא מתייחסים לתקופה הרלבנטית לכתב התביעה, שבגינה עותרת התובעת כיום לחייב את הנתבע באגרת טלוויזיה, הרי שהמסקנה היא כי התובעת לא הוכיחה כי בתקופה הרלבנטית התגורר הנתבע ביחידה נפרדת או בבית אחר מזה בו התגוררה אמו, וכי במועדים אלה הוא החזיק מקלט טלוויזיה אחר מזה שהחזיקה בו אמו. סוף דבר אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪. רשות השידור