לטענת הנתבעת מדובר בשיק בטחון, שאם יוטלו קנסות ו/או דוחות בתקופה בין מכירת הרכב מהתובעת לד"ר X ועד העברת הבעלות הרשומה ברכב לד"ר X יבטיח שיק בטחון זה את התובעת מאלו (ראה פרוטוקול עמ' 22 ש' 8-32), ומשלא נטען כי הוטלו קנסות ו/או דוחות ו/או היטלים יש להורות על ביטול השיק ודחיית התביעה נגדה. עוד חלוקים הצדדים, בין היתר, בשאלה האם הסכם המכירה שנחתם בין התובעת לבין ד"ר X היה הסכם אותו ערכה הנתבעת או שההסכם נערך בין התובעת לבין ד"ר X ללא התערבות הנתבעת למעט תיווך בין השניים. מטעם התובעת הוגש תצהיר שלה ושל בנה, מר סלבה לינקובסקי, ועדותם נשמעה. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר של מנהלה מר מורן יוסף, ועדותו נשמעה. עוד נשמעה עדותו של ד"ר X. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את חומר הראיות שבפני, ושמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה שדין התביעה להתקבל. שיק ביטחון הוא, לפי טיבו, שיק הנמסר על תנאי. הלכה היא, כי על מושך שיק רובץ הנטל להוכיח כי התנאי להצגת השיק לא התקיים, בעוד האוחז בשיק נהנה מהחזקה ההפוכה (ר' ד' תמיר וי' יערי, "דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט", מהדורה שניה, בעמ' 224-226, והפסיקה הרבה המצוטטת שם). הנתבע הוא המוציא מחברו, ועל כן עליו הראיה. ולענייננו: מאחר שאין חולק שהשיק ניתן על תנאי הרי יש לבחון האם לקבל את טענת הנתבעת לפיה שטר הביטחון ניתן אך ורק להבטחת תשלום קנסות ודוחות אם יהיו וכלל שיהיו בתקופת הביניים, שבין הקנייה של הרכב על יד ד"ר X ובין המועד של העברת הבעלות שהיו מרוחקים אחד מהשני כפי שהוסבר. מצאתי כי אין לקבל טענות הנתבעת מהנימוקים הבאים: א. גרסת הנתבעת נסתרה מכל וכל כמעט בכל נקודה ונקודה שנויה במחלוקת. סוגיית הסכם המכירה בין התובעת לד"ר X לטענת מר מורן יוסף הנתבעת רק "הפגישה" ותיווכה בין ד"ר X לתובעת וכלל לא ידעה על תוכנו של ההסכם בין ד"ר X ונוסחו (ראה בסעיפים 7-9 לתצהיר). ראה גם בעדותו של מר יוסף מורן: "ש. ד"ר X הסביר תמונה אחרת לחלוטין לפיה הוא הוציא את השיק בפועל, צירף לנו צילום של השיק המבוטל ולבקשתם נאלץ להוציא שיק לחברת מימון - מה יש לכם לומר על זה. ת. השיק של 125,000 ₪ לאירנה ולא לכח המניע. כל התנהלות המכירה מול אירנה וד"ר X נעשה על ידי דורון פלדמן ועל ידם בלבד, לי לא היתה שום נגיעה לגבי שום דרישה לגבי שום שיק ולגבי חלוקה של הסכומים. אם השיק היה כתוב לטובת הכח המניע יכולת לומר שהייתי קשור, אך בתהליך המכירה של אירנה והכח המניע לא היה כל ענין. ש. אין לכם שום אחריות של המכירה בין אדון X לבין אירנה. ת. אם לא חתמנו על הסכם, לכאורה אין לנו אחריות, האחריות היחידה שאירנה הלקוחה של החברה שלנו ומתפקידנו ללוות אותה. ש. אתה יכול להראות הסכם לצורך המכירה לד"ר X. ת. אין לי קשר למכירת הרכב של גב' אירנה לד"ר X, איזה הסכם אני יכול להראות, יש לי רק ליווי שהם קיבלו את הרכב". וראה גם בעדותו: "ש. השתתפת בהסכם הזה. ת. איזה הסכם. ש. הסכם מכירה בין אירנה ד"ר X. ת. השבתי קודם, אין לי קשר להסכם הזה. ש. השתתפת בהעברות כספים מד"ר X לאירנה. ת. ממש לא. ש. עשית הסכם לליווי מכירת הרכב בינך לבין הגב' אירנה לבין ד"ר X. ת. יש פה שתי שאלות, אם אני הסכם מולי בין אירנה לגבי הכוח המניע, נעשה ויש חוזה שבביהמ"ש. מה שקשור לבין אירנה אני אומר פעם שלישית, בין אירנה לד"ר X למכירת הרכב, בהכח המניע לא היה צד בעניין. אתה יכול לשאול אותי 40 פעם על הסכם זה ואשיב 40 פעם שאין קשר בין הסכם המכר בין אירנה לד"ר X, כי לא אני ניסחתי את ההסכם ולא החלטתי את התנאים ולא אני בצעתי את העברות של הכסף." ואולם, על אף האמור, הוצגו מסמכים, השיקים שהועברו לנתבעת מד"ר X (ד/1), המוכיחים היפוך עדות זו. גם תצהירו של מר יוסף מורן, שטוען מחד גיסא שלא היה מעורב בהסכם כפי עדותו, אך מאידך גיסא, טוען בתצהירו שהנתבעת "דאגה" לד"ר X למימון הרכישה באמצעות חברת מימון ואף שילמה לחברת המימון סך של 1,000 ש"ח מכיסה!!! מחזק גרסת התובעת. זאת ועוד, אל מול עדות תמוהה זו, קיימת עדותו של ד"ר X, עדות אמינה רהוטה ועקבית. אני מייחסת לעדות זו משקל רב גם לנוכח העדות המרשימה והמהימנה, ובין היתר, בשל העובדה כי מדובר בעד ניטרלי, שאין לו אינטרס בתביעה. עדות זו מלמדת שכלל לא ראה את התובעת וכלל לא שוחח עמה, אלא הובא לחתום על ההסכם בינו לבינה על ידי מי מטעמה של הנתבעת, כשהתובעת כלל לא היתה במקום, וחתמה על ההסכם עוד קודם לכן. "ש. ראית אי פעם את הגברת הזו לפני שחתמת. ת. לא. פעם ראשונה שראיתי את האם ואת הבן" ובהמשך: "ש. מול מי חתמת על הסכם. ת. אם איני טועה הביאו לי דף חתום על ידי גב' אירנה מקורי והחתמתי וצילמתי. ש. מי הביא לך. ת. אני חושב דורון, חתמתי במרפאה, הוא בא למרפאה. ש. לא חתמת במשרדי הנתבעת. ת. לא. אם איני טועה, לא, אבל לא מוכן להשבע על זה, הייתי שם מספר פעמים לפני שכעסי גבר וראיתי את ההתנהגות, לא אוכל לומר בוודאות.... שלב ששילמתי ובאתי לקחת את הרכב מהמרתף של המשרדים בו הם נמצאים אז פגשתי ויכול להיות שאז חתמתי על ההסכם, לא בטוח. בשלב זה לא היה רוגז, לא היה ריב ולא כלום, העברתי את הכספים כפי שרואים בשיקים". ראה גם עדותה של התובעת בעניין זה: "ש. על ההסכם בכלל לא חתמת במשרדי הנתבעת. חתמת על ההסכם במשרדי הנתבעת או במקום אחר. ת. אני חושבת שבמשרדים. ש. איפה. ת. אני חושבת במשרדים בהרצליה. ש. מול מי חתמת. ת. בדרך כלל עשיתי דברים מול אסנת או עובדת או אשתו של מורן. היא טיפלה בכל המסמכים. היה עוד מישהו יכול להיות עו"ד של החברה שלכם, היה עוד גבר שאני חושבת שהחתים אותי על הרבה מסמכים, אך זה היה ברכישה". ובהמשך: ש. כשחתמת על ההסכם, למה לא ביקשת להוסיף את סכום המכירה. ת. הבן שלי אמר שהכל סוכם, ביקש רק שדורון יבוא ויקח אותי רק לחתום מה שמבקשים אמר לי שהוא בענינים ושאני רק אחתום. ש. למה לא רשום הסכום. ת. לא דאגתי מהניירת הזו, כי הבן שלי אמר שסומך על אנשי החברה ושאחתום ועשיתי את זה. ש. מי נתן לך את ההסכם כדי לחתום. ת. לא זוכרת. ... ש. ד"ר X קנה ממך את הרכב. ת. לא. מעולם לא ראיתי את ד"ר X, היום ראיתי אותו לראשונה. גם בבנק לא ראיתי אם היה ד"ר X או מישהו אחר. אישית הייתי מול החברה ולא אמרו לי שד"ר X יביא לי כסף, מ בחינתי לא היה לי שום קשר עם ד"ר X. שאלת השעבוד על הרכב- העברת הכספים דרך גורם שלישי- לטענת מר מורן יוסף התשלום לתובעת נעשה דרך חברת ביג בן קאר בשל חששו של ד"ר X מהשעבוד שהיה על הרכב (סעיף 12 לתצהיר). מסתבר בחקירתו של ד"ר X, שעדותו היתה כאמור אמינה ואובייקטיבית, כי כלל לא ידע על השעבוד, רק בחקירתו בבית המשפט נודע לו על כך, ממילא לא "חשש" כנטען בתצהירו של מר מורן יוסף. "ש. האם נכון שהרכב היה משועבד שרכשת אותו ביקשת שהשעבוד יועבר לכן הוסכם על מימון ביניים. ת. לא יודע על זה בכלל". השיקים שנמסרו מד"ר X על פי עדותו של ד"ר X, התשלומים בשיקים שונים, כשאחד מהם, בתחילה, היה לפקודת התובעת, על סך 125,000 ₪ שונה לבקשת הנתבעת לפקודת "ביג בן קאר", וכן הוצגה חלוקת שאר התשלומים לגורמים השונים, כשכל החלוקה והמוטבים בשטרות נעשו, כך העיד ד"ר X, על פי הוראת הנתבעת ועל פי שיקול דעתה המלא. יתרה מכך, ד"ר X, גם הציג את עותקים מהשיקים אותם משך לרבות עותק מהשיק המבוטל כפי שנרשם בתחילה, אך שונה לבקשת הנתבעת (הוגש וסומן ד'1). "שילמתי עבור הרכב 160,000 ₪. עשיתי שיעורי בית והבאתי, התשלום שולם על ידי חברת ד"ר X יוסף בע"מ, לא היה קל למצוא כי זה הרבה שנים. מגיש את הצילומים. יש שיק על סך 15,000 ₪ ושיק נוסף, השיק הראשון שביקשו על אותו סכום 125,000 ₪ וביקשו ממני לבטל. יש שיק נוסף לפקודת הכח המניע בסך 20,000 ₪". ובהמשך: "ש. יש סיבה שביטלת את השיק כלפי גב' לינקובסקי והוצאת שיק לחברת בני קאר. ת. עשיתי מה שאמרו לי, בהתחלה אמרו לי לכתוב לגב' לינקובסקי, אחר כך אמרו לי תשנה אז שניתי מה שאמרו לי. לא אני כתבתי את השיק, המזכירה, אני חתמתי. ש. לא היתה לך בעיה של 125,000 ₪. ת. לא". אמור אם כן שעל פי עדותו של ד"ר X חלוקת התשלומים היתה על דעתה של הנתבעת בשיקול דעת מלא ומוחלט, וכי לא היתה מבחינת ד"ר X להעבירו את מלוא הסכום אותו העביר, בסך של 160,000 ₪ או חלקו לתובעת. האמור עומד בסתירה גמורה לתצהירו של מנהל הנתבעת לפיו: "ביום 2.12.10 נחתם הסכם בין אירנה לבין הקונה לפיו ירכוש הקונה את הרכב תמורת סך של 125,000 ₪ (להלן: הסכם המכירה")". ראשית, סכום המכירה היה 160,000 ₪ ולא 125,000 ₪. שנית, סכום המכירה חולק, כניכר בד'1, צילומי השיקים, לחברת מימון ושניים לנתבעת, כך שהנתבעת היתה מעורבת בכל פרטי העסקה ואף ערכה אותה. שלישית, לבקשת הנתבעת עצמה שונה מוטב השיק מהתובעת לחברת המימון. לו אכן היתה המכירה מהתובעת לד"ר X ללא הוראות של הנתבעת על מי מה ומתי למשוך השיקים, לא היתה כל מניעה, על פי עדות זו של ד"ר X, לביטחון שלו על סכום שיוסכם או מתוך הסכום ששולם להבטחת דוחות או קנסות מסוג זה או אחר לתקופת הביניים עד שיירשם הרכב על שמו. מעורבות דורון פלדמן בעניין זה יש לציין כי פעם אחר פעם ניסתה הנתבעת להפנות אצבע מאשימה כלפי מר דורון פלדמן וכי הוא זה אשר "סיבך" אותה מול לקוחותיה, לרבות התובעת וד"ר X. ואולם הן ד"ר X והן התובעת ציינו כי דורון פלדמן הציג עצמו כשלוח של הנתבעת וכי הוא בא מטעמה. "ש. אתה כועס על דורון, הוא רימה אותך. למה אתה מזכיר אותו בנשימה אחת עם מר מורן. ת. משום שדורון אמר אני בסך הכל מתווך ולא חברה, עובד אצל לקוח המניע, הוא זה שבאיזה שהוא מקום שידך לי את הכח המניע, אני לא ידעתי אף פעם לפני כן מי זה דורון. הוא אמר לי הכח המניע משלם לי. כשהלכתי לבדוק את הרכב בממסי, מי שבא לבדיקה זה דורון והאדון שבאולם ואישתו, זו היתה הפעם הראשונה שראיתי אותם והם הציגו את עצמם כמעסיקים של דורון. עד כמה שאני זוכר הם אמרו שהוא עובד אצלם. .. אחרי שזה התקדם, שאלתי את דורון מי הוא והוא אמר הכח המניע. הוא הציג עצמו ככח מניע, אם איני טועה, עברו שנתיים, הוא לקח אותי למשרדים בהרצליה פיתוח ... היה דורון והיה האדון הזה ואשתו, הוא המוח, אשתול מבצעת ודורון היה פיון קטן שנמלט בשלב מסויים הפסקתי לראותו. ... ש. אמרת שדורון הגורם המרכזי והראש. ת. דורון היה מתווך, דורון אין לו משרד, אין לדורון כלום, יש לו ידע, הוא בא מחו"ל, הרבה מאוד שנים בלוס אנג'לס ומסתבר שגם שם עשה הרבה נוכלות. בדקו ממשטרת לוס אנג'לס עליו, ד"ר סלבה גם בדק. דורון היה כלום, הוא היה מתווך, מיד הביא לסלבה את הכח המניע, הם המשרד והם יבאו את הרכב". ב. מעבר לסתירות הכלליות בגרסת הנתבעת, גם לגופה של מחלוקת נסתרו טענותיה. הסכם המכירה בין התובעת לד"ר X על פי סעיף 6 להסכם המכירה, ככל שהיו קנסות ו/או דוחות ו/או היטלים לאחר מועד חתימת ההסכם, הם יחולו על ד"ר X. כך שטענת הנתבעת לפיה ניתן לתובעת שטר בטחון להבטחת סוגיה זו תמוהה, לנוכח ההסכם בין ד"ר X לתובעת. מר מורן יוסף, מנהל הנתבעת נשאל לעניין זה והשיב: "ש. מפנה לס' 6 להסכם בין ד"ר X לאירנה. אתה יכול לומר לי לפי הסכם זה מי היה אמור לשלם את הקנסות. ת. ד"ר X. זה לפי ההסכם. אבל הסכם תנאי בינינו לד"ר X שאנו לוקחים את זה על עצמנו את כל האחריות, אם יש, זו הסיבה שנתנו שיק פיקדון." למותר לציין כי ד"ר X לא אישר טענות אלו, נהפוך הוא. התנהגות הצדדים להסכם לאחר הסכם המכירה - ד"ר X העיד כי בנה של התובעת התקשר אליו שדוחות מגיעים על שמה של התובעת והיא נאלצת לשלמם: "ת. לא יודע, אבל מאחר ואני כן יודע איך מתנהלת החבורה הזו, אין לי ספק שהם לא ישרים, אפילו נזהר ואומר, רמאים, נוכלים ולא עובדים בצורה ישרה. היה צריך לבצע העברת בעלות של הרכב, מי שעיכב זה אשתו. היא עיכבה את זה. היא קבעה איתי 3 פעמים ולא באה, אחר כך התקשרתי אמרה לי היתה לי בעיה בבית, לפחות 3-4 חודשים. הבחור הזה צלצל אלי ואמר לי שמקבל דוחות והרכב רשום על שמי, וכדי להעביר בעלות צריך תעודת זהות שלי, עד כדי כך לא סמכתי עליה...". לו אכן היה השיק להבטחת הקנסות, וכך היה מוסכם בין התובעת לנתבעת, לא היה בנה של התובעת צריך לפנות לד"ר X, אלא לנתבעת. תאריך השיק נשוא תיק זה נטען תחילה על ידי מר מורן יוסף כי מועד מסירת השיק היה באותו היום של חתימת החוזה (ס' 12 לתצהיר התומך בהתנגדות): "במועד חתימת ההסכם, הפקידה החברה בידי המשיבה, במקום הקונה, .. אשר נשאה תאריך עתידי..". גם בתצהיר עדות ראשית טען דברים דומים בסעיף 15 לתצהיר - "לאחר מכירת הרכב". והנה הסתבר, כי השיק נשוא תיק זה הודפס רק במרץ 2011!!! שלושה חודשים לאחר הסכם המכירה. מר מורן יוסף, כשאומת עם עובדה זו, לא ידע להשיב, וענה: "ש. אני אומר לך שהשיק הזה והפנקס שיקים ספציפי זה, על פי התאריך המופיע על פני השטר, יצא במרץ 2011 - איך אתה מסביר שמסרת את השיק במועד חתימת ההסכם, כשעד למועד חתימת ההסכם השיק הזה עוד לא נולד לעולם. ת. ההסבר היחיד שהטעות הייתה בזה שזה היה במעמד חתימת ההסכם, מלכתחילה השיק הזה היה מיועד לפיקדון ולא במעמד החוזה, יוצר רק ב03/11 יכול להיות שיש טעות בכתיב, או לא זכרנו תאריך נתינת השיק, אך השק לא היה קיים קודם ולא שום שיק שלפני. אין שום שיק אחר שניתן עבור סכום מסוים או רכישה או קנסות. זה השיק היחיד שקיבלה אירנה מהכוח המניע, התקבלה כנראה ב4.4. שהשיק יוצר ב03/11. אם הבעיה היא במעמד החוזה, כנראה לא במעמד חתימת החוזה. אין שיק מנגד שיכול להראות שאולי נעשה משהו אחר, לא יכול להיות שהשיק נעשה במעמד חתימת החוזה, אנו לא מכחישים את זה. " תאריך פרעון השיק ותאריך הנפקתו מתאימים דווקא לגרסת בנה של התובעת כי השיק ניתן לו כהבטחת התשלום שאמור להתקבל לתובעת, וכי משלא התקבל תשלום זה ניתן לפרוע שיק זה: "ש. אתה אמור לקבל כסף עבור הרכב, למה לקחת שיק ביטחון. ת. כי לא הסכים לתת שום דבר אחר. הגעתי למשרד של מורן, אחרי שניסיתי להשיג אותו ולא היתה לי כל הצלחה. פעם אחת הגעתי לשם ופגשתי את אשתו, אחרי שהוא קבע איתי הגעתי, הוא לא היה, אז הוא הגיע ואיך שהוא הצלחתי להוציא ממנו שיק של 15,000 ₪. ש. למה 15,000 ₪. ת. לא יודע, אמור היה להיות 20,000 ₪ - אלו היו ההפרשים. ש. מה ההפרשים. ת. חשבון פשוט, אמרת שסיכמתם 140,000 ₪. ת. 145,000 ₪. ש. כמה זה 140,000 כפי שציינת בתצהיר או 145,000 ₪ -שאלתי אם זה נכון אם זה הסכום שסוכם אמרת נכון. ת. נכון שזה הסכום, לא זוכר אם זה היה 140,000 ₪ או 145,000 ₪ אני יודע שהיה חסר 20,000 ₪ ואמר שיביא לי. ש. אז למה הסכמת לקחת 15,000 ₪. ת. זה השיק שנתן, עדיף לצאת עם 15,000 ₪ ולא עם כלום. בתהליך הזה היתה אמונה בינינו ולא חשבתי שזה יגיע למצב הזה. ש. ברגע שאמך קיבלה 125,000 ₪ והשעבוד הוסר והרכב הועבר לחזקתו של ד"ר X והרכב נותר על שם אמך, היו מ מגיעים דוחות וקנסות, זה היה מגיע לאמך. ת. נכון. ש. השיק ביטחון הזה ניתן כדי להבטיח מצב שבו חובות של ד"ר X הגיעו אליכם. ת. אף אחד לא דיבר על הנושא הזה, אף פעם, לא יודע על טענה כזו". טענות הנתבעת בטענת פרעתי- בטענת פרעתי שהוגשה על ידי מר מורן יוסף טענה זו שהשיק היה לבטחון לתשלום קנסות ו/או היטלים ו/או דוחות כלל לא נטענה. נטען: "שיק פיקדון זה נמסר לצורך הבטחת התשלום בגין רכישת הרכב אשר שולם במלואו בהתאם לחוזה הרכישה...". הנה אם כן, טענתה של התובעת ובנה קיבלה חיזוק מטענות מנהל הנתבעת בעצמו, בהליכים טרם הגיע התיק לבית המשפט. לנוכח כל האמור, הרי שנסתרו טענותיה של הנתבעת ויש לדחות טענותיה כי התנאי להצגת השיק לא התקיים. ג. טענת קיזוז טוענת הנתבעת, במהלך ההוכחות כי הסכום ששילמה התובעת לרכישת הרכב בייבוא אישי מחו"ל הינו 130 אלף ₪, בעוד שהסכום שסוכם הוא 140 אלף ₪. לפיכך נותרו 10 אלף, אותם על התובעת לשלם לנתבעת ויש לקזז סכום זה מסכום השיק ככל שבית המשפט יחליט כי יש לקבל את התביעה. אכן, התובעת העידה כי הסכום ששילמה עבור הרכב הוא 130 אלף ₪ בלבד, ואת שאר הסכום יתכן שבנה שילם (ראה פרוטוקול עמ' 7 26-30, עמ' 8 ש' 1-3). בנה של התובעת העיד, כי כל מה ששולם לתובעת, שולם על ידי התובעת והוא שילם סכום של 5 אל"ש בערך עבור הוצאות נוספות אשר לא קשורות למחיר הרכב, שמאות וכדומה. (ראה פרוטוקול עמ' 8 ש' 6-9). ואולם, על אף האמור, ועל אף שייתכן שיש ממש בטענת הקיזוז, הרי שטענת הקיזוז כעילת הגנה קבועה בתקנה 52 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984: "רשות הנתבע לקיזוז ולתביעה שכנגד נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, או להגיש אותן בתביעה שכנגד, בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו; כוחם של הקיזוז או התביעה שכנגד ככוח תובענה שכנגד, ובית המשפט יכול ליתן בהם פסק דין סופי הן על התביעה המקורית והן על התביעה שכנגד". תקנה זו קובעת, כי נתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע, בין שהן על נזק ממון ובין אם לאו, ואולם על הנתבע להעלות טענה זו. ההלכה קובעת, כי אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם, אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב תביעה (א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 320). ראה גם בע"א 2703/98 אברהם גינדי בע"מ (בפירוק) נ' שפיגלר, פ"ד נה(1) 369, בעמ' 383-384: "זכות הקיזוז היא אמצעי לפירעון חובות בדרך של 'סעד עצמי' (מ' מאוטנר, 'קיזוז', דיני חיובים - חלק כללי, בעריכת ד' פרידמן, 462, בעמ' 468). במישור הדיוני על הנתבע המעוניין להתגונן בטענת קיזוז, להצביע על מקור בדין המהותי המקנה לו זכות זו ולהעלותה בכתב טענותיו כטענת הגנה בפני התביעה." במקרה דנן, לא נטענה טענת הקיזוז בבקשת הרשות להגן. כך גם לא הוגשה בקשה כלשהי לתיקון טענות ההגנה. למעשה הטענה הועלתה רק במסגרת דיון ההוכחות. לנוכח האמור, לא ניתן לדון בטענה זו, ומדובר בהרחבת חזית לה התנגד ב"כ התובעת במועד. סוף דבר אני דוחה את גרסת הנתבעת ומקבלת את התביעה. אין באמור כדי לגרוע, כאמור, מזכות הנתבעת להגיש תביעה עצמאית נפרדת על הסכום שלא שולם לה, כטענתה. משסכום תיק ההוצאה לפועל הופקד בידיו הנאמנות של ב"כ התובעת, הרי שאני מורה על שחרור כספים אלו. הוצאות- לאחר ששקלתי את סכום התביעה, מחד גיסא, ואת תוצאת ההליך, מאידך גיסא, ואת העובדה כי שולמו כבר הוצאות של 3,000 ₪ במהלך הדיונים וכי בתיק ההוצאה לפועל נפסק כבר שכר טרחת עו"ד שהופקד בידיו של ב"כ התובעת, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 1,000₪, מעבר להוצאות הפסוקות בהוצאה לפועל (הסכום כולל שכר טרחת עו"ד). סכום ההוצאות ישולם תוך 30 יום. העברת בעלותבעלותקנסמכירת רכבשיקים