תאונת דרכים: רכב שניסה להשתחל בשוליים, בין המשאית לסלעים נפגע: הוגשה תביעה בסדר דין מהיר שעניינה נזקי רכוש לרכב בתאונת דרכים שארעה ביום 8/9/10, בין משאית בבעלות התובעת לבין רכב בבעלות הנתבע 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2. נהג הנתבעים העיד, כי נסע בכביש בתוך הקיבוץ וראה משאית עומדת בצד השמאלי של הכביש. החל לנסוע ואיך שהגיע למשאית ועבר כאשר הדלת שלו עמדה ליד הפגוש של המשאית, נהג המשאית החל לנסוע קדימה. לדבריו, גם הוא עצמו נהג משאית והוא יודע שלמשאית יש שטח מת ולכן האט, הכל קרה בהילוך איטי. העד טען, כי לא ראה מכוון במקום. העד אישר, כי צילם את התמונות לקראת הדיון, אולם טען, כי לא היה שינוי בכביש במקום שהמשאית יצאה ממנו. העד טען, כי המשאית עמדה ישר לגמרי בשוליים. כאשר עומת עם הטענה שאלו המשאית הייתה פוגעת בו, היה צריך לראות שפשוף לכל אורך צד הרכב, השיב, כי אכן התפלא שהרכב נפגע אך ורק איפוא שנפגע. העד הוסיף, כי ברח מן המשאית וצפצף אחרי הפגיעה. כאשר נשאל איך המשאית עמדה כאשר הגיע מנהל התובעת למקום, השיב, כי שהוא חושב שזה היה באותו מצב. נהג הנתבעים מסר בהודעה טלפונית לחברת הביטוח, כי נסע בכביש ישר ומצד שמאל בנתיב השמאלי, עמדה משאית לאחר שסיימה לחזור בנסיעה לאחור ולפתע החלה לנסוע קדימה לנתיב הימני בו הוא נסע, כאשר למשאית יש שטח מת והיא פגעה בו בדלת שמאל. בנוסף מסר נהג הנתבעים הודעה כתובה לחברת הביטוח, בה כתב, כי נהג בשביל פנימי בקיבוץ, ראה משאית עומדת, חשב שהיא מנקה משאבות בצד התעלה, המשיך בנסיעה ולפתע המשאית החלה לנסוע מבלי שיכלה לראות אותו, ופגעה לו בדלת. לתיאור זה צרף נהג הנתבעים שרטוט בו שרטט את המשאית, כאשר כתב כעל המשאית "משאית משאבת בטון". נהג הנתבעים, שרטט את נתיב נסיעת המשאית לאחור, הציב אותה באלכסון כשהיא חוסמת את נתיב הנסיעה ואת רכבו עובר מימין למשאית במקום שנותר. מתמונות הנזק של רכב הנתבעים, עולה, כי הרכב נפגע בעיקר פגיעת מעיכה בדלת הקדמית ואלו המשאית נפגעה בפינת הפגוש הקדמי. דיון והכרעה מאחר ומדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - הרי שדי בכך שגרסה אחת תהא מסתברת באחוז אחד בלבד יותר מרעותה, על מנת להעדיפה על הגרסה אחרת. הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו, על כן, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליו להוכיח את אופן התרחשות התאונה. השאלה באם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות, בחינת הגיונן של הגרסאות, העקביות שבן וקביעת משקלן הראייתי. במקרה דנן, לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו, את התמונות שהוגשו, ואת גרסאות הצדדים, אני מעדיפה את גרסת עד התובעת על גרסת עד הנתבעים. עדותו של עד התובעת הייתה קולחת ומהימנה. השרטוט ששרטט עד התובעת טרם כניסתו לאולם בית המשפט והאופן בו מיקם את המשאית, זהה כמעט לחלוטין לשרטוט ששרטט עד הנתבעת בזמן אמת בפנייתו לחברת הביטוח. משרטוט זה ניתן ללמוד, כי המשאית הייתה בנסיעה לאחור כשהיא חוסמת את נתיב הנסיעה, כך גם מסר נהג הנתבעת טלפונית לחברת הביטוח. נהג המגיע למצב כזה, בו משאית סיימה נסיעה לאחור, צריך לאפשר למשאית לסיים את התמרון ולא לנסות לעבור במרווח שנוצר. נסיונו של נהג הנתבעים לטעון, כי חלף על פני משאית עומדת בצד הדרך לא יכול להצליח. בהודעה הטלפונית לחברת הביטוח, מסר, כי המשאית נסעה לאחור, הווה אומר העד ראה את התמרון של המשאית, לא מדובר במשאית העומדת לתומה. בשרטוט ששרטט כתב משאית משאבת בטון, אולם בכתוב הדגיש, כי ראה משאית עומדת וסבר שהיא מנקה את המשאבות בצד התעלה, כך שניסה לציור את הרושם, כי מדובר היה במשאית חונה, דבר שלא מתיישב עם השרטוט, בו צייר את המשאית עומדת באלכסון וחוסמת את הנתיב ועם מה שמסר טלפונית, כי המשאית נסעה לאחור. נהג הנתבעים הציג בבית משפט תמונות שצילם בה נראית משאית עומדת צמוד לצד שמאל של הדרך, בנסותו להמחיש את התאונה, דא עקא שהתמונות לא מתיישבות עם השרטוט שלו מזמן אמת, ואין מתיישבות עם הנזקים שנגרמו לרכבו. אין זה הגיוני שמשאית גדולה תצא ימינה בחדות ותגרום לנזק נקודתי בדלת, מה גם שלו הפגיעה הייתה נגרמת בכוח נסיעת המשאית, צפוי שהייתה חמורה הרבה יותר. אין זאת, אלא שלנהג הנתבעים לא הייתה הסבלנות להמתין לסיום תמרון המשאית והוא נדחף בשטח שנוצר בין המשאית בשולי הדרך וכך נפגע. משכך, עיקר האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים. יחד עם זאת, לנהג התובעת אשם תורם. משאית המתרמנת תמרון מסוג זה חייבת מכוון ובמידת הצורך יותר ממכוון אחד. נהג התובעת טען שהיה מכוון אך זה לא בא להעיד. חובת המכוון הייתה לעצור את התנועה וככל שהיה צורך לעצור את התנועה משני כיוונים חייבים היו להיות שני מכוונים. נהג התובעת העיד, כי המכוון סימן לו לעצור וכך ארעה הפגיעה, משכך יש להניח שהמכוון ראה את הסכנה אולם לא היה במקום הנדרש על מנת לעצור את רכב הנתבעים. בנסיבות אלה, אני מטילה על נהג התובעת אשם תורם של 30%. שיעור הנזק התובעת הציגה חוות דעת שמאי שלא נסתרה על פיה נגרם למשאית נזק בסכום של 5,122 ₪, כמו כן נתבע שכר טרחת השמאי בסכום של 1,000 ₪. דא עקא שסכומים אלה נתבעו כשהם כוללים את סכום המע"מ, שעה שאין חולק שמדובר בחברה הזכאית להזדכות על המע"מ, לפיכך זכאית התובעת לסכום הנזק כפי שהעריך השמאי בסך 4,420 ₪, בצירוף שכ"ט שמאי ללא מע"מ בסך 862 ₪ - סה"כ 5,282 - על הנתבעים לשלם לתובעת 70% מסכום זה, דהיינו 3,697 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום בעבור התיקון ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן, נתבע אבדן יום עבודה בסכום של 300 ₪. בעדותו טען האחראי, כי המשאית עמדה מספר ימים וכי יומית של משאית זה 3,500 ₪, דא עקא שלא רק שאין זה הגיוני שהמשאית הושבתה מספר ימים בשל אותה פגיעה ולא רק שהדבר כלל לא הוכח, אלא שסכום זה כלל לא נתבע. בנסיבות העניין, ישלמו הנתבעים את סכום אובדן יום עבודה שנתבע בסך 300 ₪. כמו כן, ישלמו הנתבעים אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל. זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. שוליים (כביש)משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםמשאית