תביעה על חוב לתובעת בגין צריכת מים בנכס שהנתבעת שכרה מן הצד השלישי. הנתבעת הגישה הודעה נגד הצד השלישי, הוא המשכיר, שלשיטתה אחראי לחוב. פסק דין חלקי ניתן בהסכמת הצדדים, המחייב את הנתבעת בחובה לתובעת. נותר לבחון את חבות הצד השלישי לשפות את הנתבעת. 1. וזו התמונה העובדתית שאין עליה חולק: הצד השלישי (להלן: המשכירה) הוא בעל הזכויות ביחידת דיור בת ארבעה חדרים בקומת הקרקע, כמו גם חצר, גינה ומחסן, ברח' נוה יהושע 20 ברמת גן (להלן יחד, כהגדרתה בהסכם: הדירה). הנתבעת (להלן: השוכרת), היא חברת כוח אדם הפועלת בענף הבנייה ומעמידה עובדים זרים לקבלנים, והיא שכרה את הדירה למשך תקופה של קרוב לשנה, שמועד סיומה ביום 30.9.10, תמורת דמי שכירות של 2,500 ₪ לחודש. ההסכם שבין הצדדים, יצוין מיד, קובע בדרך שהיא מנוגדת למקובל (כך מסכימים הצדדים) כי השוכרת היא שתבצע את כל התיקונים בנכס ואת התחזוקה השוטפת, תוך ש"מובהר כי גובה דמי השכירות הנמוך נקבע בהתחשב בחבות השוכר לבצע את מלוא עבודות תחזוקת הדירה על חשבונו" (סעיף 7.11 להסכם). 2. חודשים אחדים לפני סיום השכירות נבקע צינור מים תת-קרקעי בנכס, והחלה נזילה מסיבית, שהשוכרת למדה על קיומה רק בחודש האחרון לשכירות, נוכח חשבונות מים בהיקף ניכר ששלחה לה התובעת, היא העירייה. ניסיונות לאתר נזילה לא צלחו. המשכירה, שהשכירה החל מאוקטובר 2010 את הנכס לאחר, איתרה את הנזילה, ותיקנה אותה, כעשרה ימים לאחר עזיבת השוכרת את הנכס. 3. העירייה דרשה תשלום של חוב המים שנותר עתיר, אף לאחר הפחתות ניכרות שביצעה בו משנתגלתה הנזילה, ואשר הועמד על 9,363 ₪ בגין התקופה שמחודש מאי ועד ספטמבר 2010. השוכרת והמשכירה גרסו כל אחת כי על האחרת לשאת בתשלומים, וסופם של דברים בתביעת העירייה נגד השוכרת, היא המחזיק הרשום בנכס, לחובות המים בגין התקופה שעד ליום 30.9.13. אין חולק כיום שהחוב שנדרש מתייחס אכן לתקופה עד ליומה האחרון של השכירות, ולא מעבר לכך. 4. השוכרת-הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי נגד המשכירה, וטענה לחובת שיפוי מצדה. לב טענתה, העומדת עדיין כיום: כי תיקון "פיצוץ" בצינור תת-קרקעי מוטל על המשכירה, ואין לשוכרת אחריות לכך, חרף הוראות ההסכם. המשכירה סבורה אחרת, מטבע הדברים. 5. פסק דין חלקי ניתן כאמור המחייב את הנתבעת לשאת במלוא סכום התביעה כלפי העירייה. נותרה המחלוקת שבין השוכרת למשכירה. בעניין זה חסכו הצדדים מזמנם ומזמנו של בית המשפט, ויתרו על חקירות נגדיות, ופנו לסיכומים קצרים על-פה, הנסבים בעיקרם על שאלת פרשנותו של ההסכם, ואיתור הנושא הנכון בנטל תיקון הצנרת. על עיקרי הטענות אעמוד בגוף הדיון. 6. דין ההודעה לצד השלישי להידחות. אנמק באופן תמציתי, כמצוות המחוקק בעניינה של תביעה בסדר דין מהיר. 7. ענייננו בפרשנות הסכם, ובפרט: חלוקת נטל הסיכונים שבין הצדדים. אין כמובן התייחסות קונקרטית ומפורשת לשאלה על מי הנטל לשאת בנזקים הנלווים לכך שצינור תת קרקעי יתפוצץ תחת הדירה. זאת עלינו ללמוד מהוראות ההסכם. במקרה דנן, מדובר בלשונו חד-משמעית, כמעט עד כמה שהדבר ניתן. 8. עסקינן, כפי שציינה השוכרת בצדק, בחוזה שהוא שונה מסדרי עולם רגילים, והוא מטיל על שוכר הנכס התחייבויות נרחבות בצורה יוצאת דופן. נציין את המרכזיות שבהן: - כרקע נציין כי ב"דירה" הנזכרת בהסכם, הכוונה היא ליחידת הדיור כולה, לרבות החצר, הגינה והמחסן, קרי: לא רק פנים הדירה, כפי שביקשה השוכרת לטעון על מנת להרחיק עצמה מנזקים בקרבת הדירה אך מחוץ לה. - סעיף 3.2 להסכם קובעת מה טיבה של אותה דירה: "מוצהר בזה ... כי הדירה נמצאת במצב ישן ומוזנח ודורשת תחזוקה שוטפת שתבוצע ע"י וע"ח השוכר בלבד". יוזכר כאן את שהבהירו שני הצדדים, כי נוכח עיסוקה של השוכרת בזיקה לעסקי הקבלנות, נכונה היתה היא ליטול על עצמה תחזוקה כאמור, בניגוד למצב הרגיל שבו הנטל על המשכיר. - סעיף 2.5 מוסיף על ידיעת השוכר, והיא כי "ידוע לו מצבה הפיזי של הדירה וכי הדירה הינה ישנה ובמצב רעוע וכי לא תהיה לו כל טענה ו/או תביעה ו/או דרישה כלפי המשכיר בשל מצבה של הדירה ו/או כל ליקוי ו/או קלקול הקיים בדירה, ובלבד שמערכות החשמל והמים והביוב מחוברות ופועלות". נטעים מיד: מערכת המים - פעלה, אפילו היתה לקויה. - סעיף 7.10.1 קובע על מי נטל התיקונים: "כל התיקונים ללא יוצא מן הכלל יבוצעו ע"י ועל חשבון השוכר לרבות כל נזק ו/או פגם ו/או בלאי טבעי וכיו"ב לרבות אינסטלציה, חשמל, איטום קירות וגגות, חלונות, סדקים ושקיעות וכיו"ב". קרי: אין ולו תיקון אחד שנותר, לפי לשון הסעיף, באחריות המשכירה. - סעיף 7.10.2 מוסיף וקובע עוד כי השוכר הוא שיבצע את כל התחזוקה השוטפת והתיקונים הדרושים בנכס. - אחרונה, בא סעיף 7.11 ומבאר את הרקע להטלת אחריות חריגה זו על השוכר: "מובהר כי גובה דמי השכירות הנמוך נקבע בהתחשב בחבות השוכר לבצע את מלוא עבודות תחזוקת הדירה על חשבונו. למען הסר ספק מובהר כי השוכר לא יוכל לבוא למשכיר בכל דרישה בקשר לתיקונים ו/או פגמים בדירה". 9. עסקינן בחוזה שלשונו ברורה כל צרכה, וכמצוות המחוקק דהעידנא - אין מקום לסטות הימנה. אעיר כי אפילו היינו נעתרים לעתירת השוכרת לפרש את החוזה בהתאם לתורת שני השלבים, ונזקקים לנסיבות חיצוניות להסכם, הרי שנסיבות כאלה, היכולות לסייע לשוכרת - אין. הנתון היחיד, של תיקון הנזק בידי המשכירה, נטול עוצמה שעה שבוצע הוא לאחר שהשוכרת עזבה את הנכס ומובן הצורך של המשכירה להקטין את נזקיה ולמהר להשכיר את הנכס לאחר, כפי שאף נעשה בפועל, אין חולק. 10. משעומת בא-כוח השוכרת עם הוראות ההסכם, ביקש הוא למצוא זוויות חדשות להאיר מהן את הסעיפים השונים, על מנת לחלץ מרשתו מן המיצר. כך נטען כי הסיפה לסעיף 2.5 מסייג את חבות השוכר כל עוד מערכות המים פועלות; ברם מערכות המים פעלו, רק לא באופן תקין (ואיני נדרש אפילו לטענת המשכירה, שיש בה טעם רב, כי מועד הפעולה הדרוש הוא במועד מסירת המושכר, לא בעיצומה של השכירות). עוד ביקשה השוכרת להפריד בין "הדירה", בה יבוצעו כל התיקונים, לבין חוץ הדירה; טענה שאינה מתיישבת עם הגדרתה המרחיבה של "הדירה" במבוא להסכם, שממנה, במשולב עם יתר הוראות ההסכם, עולה בבירור כי המשכירה מפקידה בידי השוכרת את הנכס הרעוע כולו, מן המסד ועד הטפחות, ומותירה בידי השוכרת את חבות התיקונים, יהיו אשר יהיו. כמו כן ביקשה השוכרת להפריד בין נזקים "רגילים" לדירה לבין נזקים למערכות מרכזיות, דוגמת צינור המים הראשי; נסיון שאף לו אין עיגון של ממש בהוראות ההסכם. נסיון נוסף, לטעון לחובת הפרשנות נגד המנסח (המשכירה), אף הוא בלתי צליח עת הוראות ההסכם אומרות את שצוין לעיל. לא אידרש כאן לכל מכלול הטענות, אך דינן זהה. 11. ענייננו אפוא בהסכם חריג, במידת מה דרקוני (אך בלא טענות לתניה מקפחת כלשהי בנסיבות), המבאר בחמישה הדבקים שונים כיצד על הפרשן להידרש לטענות של השוכרת על אודות אחריות המשכירה לקלקולים כלשהם בנכס. התשובה ברורה. השוכרת, שכישוריה עמה, שכרה נכס במחיר שמוסכם כי הוא נמוך. זאת בהתחשב בכך שעסקינן בנכס רעוע ומוזנח, ובחבות השוכר לבצע את "מלוא עבודות תחזוקת הדירה על חשבונו". לדידה של המשכירה, היה זה "שגר ושכח". כל נזק יתקנו השוכר, בלאי סביר או טבעי, פגם או ליקוי, קירות, חלונות או גגות, ועיקר - אינסטלציה (סעיף 7.10.1 להסכם). 12. משמעות כל האמור היא זו: כמחזיקת הנכס, נטל הנשיאה בעלויות המים הוא כמובן של השוכרת. היבקעותו של הצינור התת-קרקעי והנזק הנובע מכך, של חשבון מים משמעותי, אינם נזקים אשר ניתן לגלגל לפתחה של המשכירה מכוח ההסכם, שכן נטל התחזוקה והתיקון מוטל חוזית במלואו על השוכרת. כעולה מן ההסכם, היא זכתה בדירה המוזנחת בנזיד עדשים, אולם בצד זכייה זו נטלה על עצמה את הסיכון הכרוך בנזקים הנלווים לנכס מוזנח מעין זה, ובכלל זאת - אותו נזק שנשאה בו בתשלומה לתובעת כאן. 13. סוף דבר: דין ההודעה לצד השלישי להידחות. אשר להוצאות: מחד גיסא, גררה הנתבעת את הצד השלישי להתדיינות ללא צורך, כך נקבע עתה. הצד השלישי נדרש להגשת כתב הגנה ותצהיר מפורט ולשלוש ישיבות. בגין אלה ודאי שעל הנתבעת לשפות את הצד השלישי. מאידך גיסא פעלה הנתבעת לקיצור ההליכים במידת הניתן, הסכימה למתן פסק הדין החלקי, וייתרה את הליך ההוכחות. על כך יש להוסיף את התחושה הבלתי נוחה, גם אם לא ניתן לתרגמה לכלל התוצאה המשפטית לה איוותה הנתבעת, מכך שהיא מוצאת עצמה בתום השכירות נדרשת לשלם בגין נזילה במבנה ששכרה, נזילה שלא ידעה על קיומה. בשקלול כל הנתונים הרי שהנתבעת תשא בשכר טרחת עורכי דינו של הצד השלישי בסכום של 2,000 ₪. חובחוק המים / רשות המיםמים