תביעה כספית על סך 84,536 ₪ עסקת ניכיון צ'קים במסגרתה מסר הנתבע לתובעת 3 (להלן: "התובעת") ביום 4.8.11 שיק של צד שלישי - חברה בשם איילון תוצרת חקלאית (2000) בע"מ, על סך 83,150 ₪ (להלן: "השיק"). בתמורה לקבלת השיק וניכיונו מסרה התובעת תשלום במזומן השווה לסכום השיק בהפחתת דמי ניכיון - 80,573 ₪. במעמד זה, החתימה התובעת את הנתבע על מסמך שכותרתו "טופס הצהרת מבקש שירות" וכן על מסמך שכותרתו "שובר ניכיון / קבלה" (מסמכי המקור הוגשו כמוצגים נ/2(א)(ב), להלן בהתאמה: "טופס ההצהרה" ו-"שובר הניכיון"). השיק הופקד על ידי התובעת בחשבונה אך חולל מהטעם "חשבון מוגבל". בהמשך לחילולו של שיק זה (וכן שיקים נוספים שחוללו באותה תקופה), מימש הבנק בו התנהל חשבון התובעת את הביטחונות שהעניקו התובעים 1-2 לטובת פעילות התובעת. משפניות התובעים בנוגע לפירעון השיק לא נענו על ידי הנתבע, הוגש הליך זה לתשלום סכומו של השיק. טענות התובעים התובעת הגישה תביעתה כאמור מכח עסקת הניכיון והשיק הנדון. התובעים 1-2 טענו לעילת תביעה אישית בהליך זה נוכח העמדת הבסיס הכלכלי לפעילות התובעת כעסק של ניכיון שיקים, ונוכח הנזק שנגרם להם עקב מימוש הביטחונות האישיים בגין חילול השיק, לצד חילולם של שיקים נוספים. לטענת התובעים, למרות שהנתבע אינו צד לשטר עצמו, הוא מחויב מכח עסקת הניכיון וכמי שקיבל את תמורת השיק לידיו, כפי שאישר בחתימתו במסמך הניכיון ובטופס ההצהרה. כן טענו התובעים, להטעיה מצידו של הנתבע, אשר הטעה אותם לסבור, כי השיק ייפרע על ידי החברה המושכת, צד ג', למרות שבדיעבד הסתבר שמדובר בחברה שאינה פעילה מזה מספר שנים ואשר חשבונה בבנק מוגבל. בהקשר זה אף נטען, כי הנתבע עשה יד אחת עם שותפם לשעבר של התובעים 1-2 בתובעת, אדם בשם אבי שמש (להלן: "שמש"). במישור המשפטי טענו התובעים לקיומן של עילת תביעה מכח דיני החוזים ומכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. כן נטען להתקיימותה של עוולת המרמה בנסיבות המקרה. סכום התביעה משקף את סכום השיק, בצירוף ריבית שנתית בשיעור 4%, בהתאם לשיעור הריבית בה חויבה התובעת על ידי הבנק, בו מתנהל חשבונה, מיום חילולו של השיק. טענות הנתבע הנתבע, אשר בתחילת ההליך ייצג את עצמו ומשלב מסוים יוצג על ידי ב"כ מהסיוע המשפטי, אישר כי אכן התייצב בעסקה של התובעת במועד הנדון, מסר לידיה את השיק נשוא ההליך וחתם על שובר הניכיון, אך טען כי מעולם לא חתם על טופס ההצהרה וכי חתימתו על טופס זה זויפה. לטענת הנתבע, הוא היה מעורב בעסקת הניכיון עבור אדם בשם דוד ביטון (להלן: "ביטון"), אשר הוא שקיבל את כספי העסקה לידיו, בעוד שהנתבע עצמו קיבל לידיו בעסקה זו סכום זניח של 400 ₪. לדבריו, ביטון, אותו פגש לראשונה ביום העסקה, זמן קצר קודם לכן, ביקש להשתמש בזהותו לצורך ביצוע העסקה עם התובעת, וזאת כנגד תשלום הסכום הזניח הנ"ל. הנתבע טען, כי לא היה לו כל מידע מוקדם לגבי העסקה או לגבי השיק הנדון, וממילא אין לייחס לו התנהלות מרמה או אחריות אחרת כלשהי בהקשר לעסקה זו. לטענתו, הינו נכה בשל היותו כבד ראיה מאוד, ואף סובל מבעיות בריאות חמורות אחרות, והוא עצמו נפל קורבן בעסקת הניכיון הנדונה, למעשי מרמה וקנוניה מצד שמש וביטון, אשר עשו שימוש בשירותיו לצורך ביצוע עסקה זו מול התובעת והוצאת כספים ממנה במרמה. משכך, לטענתו, אין לתובעת, ובוודאי לא לתובעים 1-2 אשר אף אינם צד לעסקה הנדונה, עילת תביעה כלשהי כנגדו, וכתובתם של התובעים בעניין זה הינה החברה מושכת השיק, ביטון או השותף לשעבר שמש. עדויות התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם התובע 1 (להלן: "מנשה") ומטעם איתי אבני (להלן: "אבני"), שהינו אחיינו של מנשה ומי שעבד אצל התובעת במועד הרלוונטי וביצע את עסקת הניכיון נשוא ההליך מול הנתבע. הנתבע מסר עדות מטעמו וכן עדות מומחה מטעמה של הגרפולוגית גב' מלי קדוש (להלן: "קדוש"), שהגישה חוות דעת עיקרית וכן תוספת לחוות דעתה (התוספת הוגשה לאחר בדיקת ארבעה מסמכי מקור בחתימת הנתבע), לפיהן החתימה על טופס ההצהרה אינה חתימתו של הנתבע. ביום 31.12.13 נחקרו העדים הנ"ל בחקירות נגדיות על תצהיריהם והמומחית נחקרה אף היא בהתייחס לחוות הדעת מטעמה. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה בדיון זה. דיון והכרעה אין חולק כאמור, כי בבסיס התביעה עסקת ניכיון השיק נשוא ההליך מיום 4.8.11. אף אין חולק, כי הנתבע היה מעורב בעסקת ניכיון זו, בהיותו מי שמסר את השיק לידי התובעת, באמצעות אבני, ואף חתם על שובר הניכיון. מחלוקת הגרסאות בנוגע לשלב ביצוע העסקה, נסבה סביב שתי שאלות עיקריות - האחת, האם הנתבע חתם אף על טופס ההצהרה (כטענת אבני) או שמא חתימתו על גבי טופס זה זויפה (כטענת הנתבע). המחלוקת השניה נוגעת לשאלה האם הנתבע קיבל את כספי העסקה לידיו, כפי שעולה לכאורה משובר הניכיון (כטענת אבני) או שמא כספים אלה לא נמסרו לידיו אלא ישירות לידי ביטון (כטענת הנתבע). שובר הניכיון כולל בשוליו את חתימתו של הנתבע (ולגבי מסמך זה אין הכחשה מצד הנתבע כי אכן חתם על השובר) ומתחתיה אישור בנוסח זה: "הינני מאשר בחתימתי את נכונות הפרטים בעסקה ומאשר את קבלת התשלום כמו שמפורט". בחלקו העליון של מסמך זה מפורטים סכום השיק (83,150 ₪), מרכיב דמי הניכיון (2,577 ₪), הסכום ששולם במזומן לאחר הפחתת דמי הניכיון (80,573 ₪) וכן פרטים מזהים נוספים של התובעת ושל הנתבע. כן מופיעים פרטיו של אבני, אשר אף חתם בשולי השובר במקום המיועד ל"חתימת המפיק". מכאן, שטענת הנתבע כי לא קיבל לידיו את כספי העסקה בסך 80,573 ₪ או כל סכום אחר, הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, אשר דינה להידחות כבר בשל כך. יודגש שוב, כי בנוגע למסמך זה אין טענה בפי הנתבע, כי חתימתו זויפה, כך שמדובר במסמך שאין חולק כי הינו אותנטי. בנוסף לכך, אבני, אשר ביצע את העסקה מטעם התובעת, העיד בתצהירו לגבי נוהל ביצוע הניכיון אצל התובעת באופן כללי וכן העיד בנוגע לעסקה דנן ובנוגע לעסקה נשוא ההליך, כי זו בוצעה בנוהל הרגיל, ותוך החתמת הנתבע על המסמכים הכרוכים בעסקה מסוג זה - שובר הניכיון וטופס ההצהרה. בסעיפים 8,9 לתצהירו העיד אבני כי נכח בעת ביצוע העסקה והחתים באופן אישי את הנתבע על שני המסמכים הנ"ל. אבני הדגיש, כי הנתבע חתם בפניו על המסמכים. אבני חזר על גרסתו זו בצורה ברורה, חד משמעית ומעוררת אמון בעת חקירתו הנגדית. הוא הבהיר בעת הדיון, כי בניגוד לטענת הנתבע שטען כי אינו מזהה אותו, הרי שהוא מזהה גם מזהה את הנתבע וזוכר אותו בבירור כמי שעמו בוצעה עסקת הניכיון נשוא ההליך (עמ' 14 ש' 12-13, עמ' 16 ש' 4-6 לפרוטוקול). אבני אף הבהיר בחקירתו הנגדית, כי בעת העסקה הזדהה הנתבע באמצעות תעודת זהות. הוא הכחיש מכל וכל, כי הנתבע הציג לפניו תעודת עיוור או הזדהה באמצעותה והבהיר, כי הזיהוי נעשה אצל התובעת תמיד באמצעות תעודת זהות או רישיון נהיגה בלבד, כמתחייב מהחוק (עמ' 14 ש' 23 - עמ' 15 ש' 2 לפרוטוקול). אבני אף הבהיר, כי הנתבע לא אמר לו בעת ביצוע העסקה שהוא לקוי ראיה או עיוור ולא ביקש כי המסמך יוקרא לו. בהקשר זה ציין, כי בניגוד להתייצבותו של הנתבע לדיון עם מקל, הרי שלמשרד התובעת הוא לא הגיע עם מקל ביום העסקה. בהקשר זה יצוין, כי העובדה שצילום תעודת הזהות של הנתבע לא היה בידי אבני בעת חקירתו הנגדית, אין בה, לטעמי, כדי לפגום במהימנות גרסתו. מדובר בעסק שאינו פעיל עוד ובעד אשר לא היה אחד מבעלי העסק אלא עובד שכיר, ואין לצפות כי מסמך מסוג זה, אשר לא התבקש מראש על ידי הנתבע או בא כוחו, יימצא בידיו. זאת, מה גם, שהנתבע עצמו טען, שהסיבה המרכזית שנדרשו שירותיו בעסקה הנדונה על ידי אותו צד ג' ביטון, היו שימוש בזהותו של הנתבע, היות וביטון לא היה מעוניין או לא יכול היה להזדהות בתעודה מטעמו. אבני עמד באופן נחרץ על גרסתו, כי הנתבע חתם לפניו על שני המסמכים, היינו הן שובר הניכיון והן טופס ההצהרה, והכחיש מכל וכל את טענת הנתבע, כאילו חתימתו על גבי טופס ההצהרה זויפה או נחתמה שלא על ידי הנתבע עצמו. אבני הבהיר בהקשר זה, כי הנתבע עמד לפניו בחלון דלפק התובעת בעת חתם על המסמכים, וכי הוא ראה בבירור שהמסמכים נחתמו על ידו ולא על ידי כל אדם אחר (עמ' 16 ש' 7-9 לפרוטוקול). באשר למסירת הכספים על ידי התובעת כנגד קבלת השיק, אבני העיד, כי הנתבע, ולא אדם אחר כלשהו, היה מי שקיבל לידיו, במזומן, בשקלים, את כספי העסקה. בהקשר זה הבהיר, כי הכספים נמסרו לנתבע לאחר שסכום העסקה נספר במכונה לספירת מזומנים המצויה במשרד התובעת וגלויה לעיני הלקוחות הניצבים בדלפק (עמ' 17 ש' 7-16 לפרוטוקול). אבני הכחיש מכל וכל את טענת הנתבע, כי כספי העסקה לא נמסרו לידיו והבהיר, כי הכספים נמסרו על ידו באופן אישי לידיו של הנתבע, אשר ניצב מולו בדלפק העסק לבדו. התרשמתי, כי גרסתו הנ"ל של אבני, על כל מרכיביה, הינה גרסה מבוססת ומהימנה. אמנם, מדובר במי שהינו קרוב משפחה של התובע 1, ואולם, מזה זמן אינו עובד עבורו, לא במסגרת התובעת ולא במסגרת אחרת כלשהי, ואף לא באותו תחום עיסוק. מדובר באדם צעיר, סטודנט למשפטים דאז, אשר התרשמתי, כי העיד באופן אינטליגנטי וחופשי, ללא לחץ מיוחד וכי השיב לשאלות שהופנו אליו בחקירה נגדית, בצורה טבעית, ספונטנית ועצמאית. מחקירתו הנגדית של עד זה עלה, כי הוא הכיר לעומק את סוג העסקאות הנדונות, עסקאות הניכיון, והיה מודע, בין היתר, למסגרת החוקית החלה על עסקאות מסוג זה, כולל היבטים הנוגעים לרשות לאיסור הלבנת הון (לרבות טופס ההצהרה) והבהיר, כי הקפיד על שמירת הנהלים המחייבים והחתמת הלקוחות על המסמכים הנדרשים על פי החוק וכי לא היה עולה על דעתו, כסטודנט למשפטים, להסתכן בחריגות כלשהן מדרישות החוק המחייבות (עמ' 15 ש' 6-25 לפרוטוקול). אף לא התרשמתי, כי עד זה היה נתון תחת לחץ כלשהו, ולא התרשמתי מעדותו של התובע 1, בן משפחתו של אבני, אשר העיד בהמשך, כי הופעל מצידו, באופן ישיר או עקיף, לחץ על אבני בנוגע לעדותו. בהקשר לתוכן עדותו של אבני התרשמתי, כי הוא זוכר היטב הן את תקופת עבודתו אצל התובעת ואופן ביצוע העסקאות אצלה המוכר לו אישית, והן את העסקה הספציפית נשוא ההליך ואת הנתבע עצמו. לעומת זאת, גירסתו של הנתבע, הן במסגרת עדותו ובעיקר בחקירתו הנגדית, לא עוררה אצלי אמון. הנתבע העיד באופן סוער ומלודרמטי וגירסתו סבלה מחוסר עקביות בנקודות משמעותיות (כגון הסכום שטען שקיבל לידיו במסגרת העסקה הנדונה - ראה עמ' 41 ש' 4-6 לפרוטוקול). אף המשקל המשמעותי שייחס לאורך כל ההליך, הן בכתובים והן במסגרת הדיונים בבית המשפט, כולל דיון ההוכחות בו נחקר, ללקות הראיה שלו, היה להתרשמותי מוגזם ובלתי מוצדק. הנתבע אמנם הציג תעודת נכה, אך התרשמתי לאורך עדותו בחקירה נגדית, כי הוא היה מסוגל לקרוא מסמכים שהוצגו לו על ידי ב"כ התובע, וזאת בקצב סביר ולמרות שמדובר במסמכים מודפסים באופן סטנדרטי (עמ' 41 ש' 9 לפרוטוקול). בהקשר זה, אף איני מקבלת את גירסתו של הנתבע, כי לא היה מסוגל לקרוא את המסמכים שהוצגו לו בעת ביצוע העסקה נשוא ההליך וכי לפיכך ביקש מאבני כי יסמן עבורו "איקס" במקום המיועד לחתימה. הנתבע עצמו העיד כי בעת העסקה בשנת 2011 מצב ראייתו החמיר ולא הוטב, כמו גם מצב בריאותו הכללי, וכי במועד העסקה "המצב אז היה הרבה יותר טוב" (עמ' 41 ש' 23-26 לפרוטוקול). הואיל וגם בעת הדיון התרשמתי, כי הנתבע מסוגל לקרוא מסמכים כשהוא חמוש במשקפיים, וזאת לאחר הרעה משמעותית נטענת במצב ראייתו, הרי שמן הסתם הוא היה מסוגל לקרוא את מסמכי העסקה (טופס ההצהרה ושובר הניכיון). יצוין, כי אבני העיד בעניין זה כי נהג לסמן "איקס" לכל לקוח על מנת לסמן את המקום המיועד לחתימה (עמ' 13 ש' 15-17 לפרוטוקול). בהקשר זה יודגש, כי העובדה שבמסמכים מעסקה אחרת ניתן היה לראות כי המקום המיועד לחתימה מסומן בעיגול במקום באיקס, אין בה כדי לפגוע במהימנות של אבני לטעמי בנקודה זו. בין אם מדובר באיקס ובין אם מדובר בסימון בעיגול או בכל דרך אחרת, גרסה שאבני בדבר סימון עבור הלקוחות של המקום המיועד לחתימה, עומדת על כנה, וסביר בעיני, כי אדם המחתים לקוחות על טפסים יסמן את המקום המיועד לחתימה לעתים ב"איקס" ולעתים באמצעות "עיגול". יצוין עוד בעניין זה, כי בהתאם להיתר שקיבלו ביום 31.12.13, השלימו התובעים הגשת דוגמאות נוספות למסמכים של עסקאות אחרות אשר בוצעו על ידי התובעת, באמצעות אבני, ואשר בהם סומן המקום המיועד לחתימה ב"איקס" או ב"עיגול". אף נכונותו של הנתבע, עליה העיד הוא עצמו, להשאיל את זהותו ולשמש כ"קוף", כלשונו, עבור אנשים אחרים, במסגרת העסקה הנוכחית ועסקאות נוספות, ובכך להציג כלפי הצד השני לעסקה הנוכחית, ולעסקאות אחרות, זהות בדויה ומצב מטעה בהתייחס לגורם המתקשר, לא תרמה, לשון המעטה, למידת האמון שניתן לייחס לגרסתו במקרה דנן (עמ' 39-40 לפרוטוקול). יצוין, כי הנתבע עצמו העיד, כי היה ברור לו שהוא עושה מעשה בלתי כשר בעצם מעורבותו בעסקה דנן וכן בעסקאות דומות (עמ' 42 ש' 11-12 לפרוטוקול). יודגש, כי הנתבע לא הכחיש את ביצוע העסקה ואת מעורבותו בה, אלא טען כי כספי התמורה לא נמסרו לידיו אלא לידי ביטון עצמו, בעוד הוא עצמו המתין ברכב, וכאמור אף טען כי חתימתו על טופס ההצהרה זויפה. עדותו של ביטון עצמו, אשר לטענת הנתבע קיבל לידיו את כספי העסקה, לא הובאה לפני. הנתבע טען בהקשר זה כי למיטב ידיעתו ביטון נרצח, אך לא הוצגו לפני ראיות ממשיות בנושא וגם הנתבע לא טען לידיעה קונקרטית וודאית בהקשר זה (עמ' 42 ש' 2-8 לפרוטוקול). בנוסף לכך, אין זה סביר לטעמי, כי הנתבע היה חותם על שובר הניכיון, הכולל אישור בדבר קבלת סכום משמעותי של למעלה מ-80,000 ₪ לידיו, אלמלא כספים אלה אכן נמסרו לידיו בעת ביצוע העסקה. התרשמתי, כי הנתבע הינו אדם פיקח, אשר יודע לדאוג לאינטרסים שלו ולענייניו הכספיים. מטעמים אלו, אני מעדיפה את עדותו של אבני על פני זו של הנתבע, בהתייחס לשתי המחלוקות העיקריות הנ"ל, היינו השאלה האם הנתבע ,בניגוד לגרסתו, חתם אף על טופס ההצהרה והאם קיבל לידיו, אף זאת בניגוד לגרסתו, את מלוא תמורת כספי העסקה. בהקשר זה יצוין עוד, כי נוכח העובדה שהנתבע אינו מכחיש את חתימתו על שובר הניכיון, ואת מעורבותו בעסקה עצמה, הרי שאיני סבורה כי יש חשיבות רבה בהכרעה בשאלה האם חתימת הנתבע על טופס ההצהרה, להבדיל מחתימתו על שובר הניכיון אשר אינה מוכחשת, אכן זויפה. שהרי, בהעדר מחלוקת באשר לחתימת הנתבע על שובר הניכיון, הכולל את כל מרכיבי ופרטי עסקת הניכיון, לרבות אישור הנתבע בחתימתו בדבר קבלת הכספים לידיו, די בכך בכדי לבסס את עילת התביעה ואת פרטי העסקה הנטענים. אכן, הנתבע הציג חוות דעת מומחית בתחום הגרפולוגיה לתמיכה בטענתו בדבר זיוף החתימה על טופס ההצהרה, אך אין בכך כדי להקנות חשיבות רבה יותר לעניין זה, לצורך הכרעה במחלוקות נשוא התביעה. זאת, מה גם שכאמור, מקובלת עלי כמהימנה גרסתו של אבני, אשר העיד כי הוא זוכר היטב שראה במו עיניו את הנתבע חותם על שני המסמכים, שובר הניכיון וטופס ההצהרה. אבני אף העיד בעניין זה, כי הוא זוכר שחתימתו שלו על גבי טופס ההצהרה הוספה, כמו תמיד, רק לאחר חתימת הלקוח - הנתבע במקרה זה, על גבי הטופס וכי הוא נהג לחתום על הטפסים רק לאחר שהלקוח עצמו חתם במקום המיועד לכך לפניו (עמ' 15 ש' 14-16 לפרוטוקול). יש בכך משום חיזוק נוסף, לטעמי, לסבירותה ומהימנותה של גרסת אבני. אבני אף העיד בעניין זה, כי התוכנה המותקנת במחשבי החברה מוציאה באופן אוטומטי, בכל עסקת ניכיון 150,000 ₪, ובהתאם לדרישת החוק, את שני המסמכים - שובר הניכיון וטופס ההצהרה, כאחד, לשם החתמת הלקוחות, וכי אין היגיון בכך שבמקרה דנן הוא פעל באופן שונה (עמ' 15 ש' 6-11 לפרוטוקול). עובדה נטענת זו לא נמסרה ואף בכך יש משום חיזוק נוסף לסבירותה של גרסת אבני. יובהר, כי אין בכך כדי להסתייג ממידת מומחיותה ומקצועיותה של המומחית גב' קדוש, ואולם, בבחינת עדות ישירה מכלי ראשון של אבני בשאלת החתימה, מול חוות דעת מסוג זה, מקצועית ככל שתהיה, אני מעדיפה את גרסת העד, אשר כאמור יצר אצלי רושם מהימן. מכל מקום, כאמור, גם בהנחה שהחתימה על טופס ההצהרה אינה חתימתו של הנתבע, ובהעדר מחלוקת ממשית לעניין ביצוע העסקה ופרטיה, אין בכך כדי להביא לדחיית התביעה או כדי לערער אותה באופן ממשי. זאת, במיוחד בשים לב לכך, שהנתבע אינו טוען לידיעה כלשהי בדבר זהות הגורם אשר לטענתו זייף את חתימתו, וממילא אין בפיו טענה כי היו אלה התובעים או מי מהם, שזייפו את החתימה על גבי המסמך. יובהר, כי אין בכל האמור לעיל כדי לשלול את האפשרות, כי הנתבע אכן העביר לביטון את חלקו הארי של הסכום הכספי שקיבל מהתובעת בעסקה הנדונה. ואולם, הואיל והעסקה מול התובעת בוצעה על ידו, והואיל וביטון אינו בעל דין בהליך שלפני, אין במערכת היחסים בין הנתבע לביטון או בזכות חזרה כלשהי של הנתבע מול ביטון, ככל שקיימת, כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת מול הנתבעת. בשובר הניכיון צוין "קבלת זו אינה מהווה אישור תשלום טרם יפרעו כל השיקים המפורטים בה...". למעשה, אין חולק על כך שהשיק נשוא העסקה לא נפרע, ומכח שובר הניכיון, בהעדר פירעון, רשאית התובעת לחזור אל הנתבע, אשר מסר את השיק לידיה ואישר בחתימתו כי קיבל הכספים לידיו, וזאת הן מכח דיני החוזים והן במישור השטרי. למעשה, הואיל ובנסיבות המקרה דנן, מדובר בשיק אשר הנתבע עצמו העיד, כי שימש "צינור" בלבד, או "קוף" כלשונו, לצורך ביצוע עסקת הניכיון באמצעותו, הרי שמדובר בעסקת מכר של השיק, בתנאים אשר סוכמו בהסכם בין הצדדים - הוא שובר הניכיון, לרבות אחריות אישית של הנתבע, שקיבל את הכספים לידיו בתמורה לשיק, במקרה שהשיק לא יפרע על ידי המושכת. בשולי הדיון בעניין זה יובהר, כי אבי שמש, השותף השלישי בתובעת, אינו בעל דין בהליך שלפני, וממילא איני נדרשת לשאלת חלקו ומידת מעורבותו בפרשה נשוא ההליך, למרות ששני הצדדים הפנו חיציהם במסגרת בירור ההליך לאדם זה. כפי שנמסר בישיבת ההוכחות, בין התובעים לשמש קיים הליך משפטי תלוי ועומד והטענות בעניין זה יתבררו ויוכרעו במסגרתו. עוד יצוין בשולי הדיון, כי בניגוד לטענת הנתבע, לא מצאתי משמעות ממשית לעובדה שעל גבי צילום שובר הניכיון נראה, בשולי המסמך, כיתוב מכוסה במחיקה / "קשקוש". במסמך המקור של שובר הניכיון שהוצג לפני (מוצג נ/2א) לא מופיעה מחיקה זו, ולא הוכח בפני באופן כלשהו מהו הכיתוב אשר מופיע מתחת למחיקה. ממילא לא הוכחה באופן כלשהו טענת הנתבע לפיה הרישום המחוק הינו של הגורם אשר קיבל לידיו את הכספים בפועל, טענה אשר נותרה כטענה בעלמא. בהקשר זה מובהר, כי ב"כ הנתבע אישר בהגינותו בסיכומיו, כי מדובר בהשערה בלבד של מרשו (עמ' 46 ש' 6 לפרוטוקול) וכאמור, קיבלתי את גרסת אבני, כי הכספים נמסרו על ידו לידי הנתבע. מהטעמים אשר פורטו לעיל, על משקלם המצטבר, אני קובעת, כי עסקת הניכיון התבצעה וקוימה בהתאם לפרטיה בשובר הניכיון, וכי היה זה הנתבע אשר קיבל לידיו, מהתובעת, באמצעות אבני, את תמורת העסקה, בהתאם לסכומה הנקוב בשובר הניכיון. בהעדר מחלוקת לעניין אי פירעון השיק נשוא עסקת הניכיון, ונוכח הקביעה הנ"ל, זכאית התובעת לקבלת תביעתה כנגד הנתבע, במלוא סכומה. עם זאת, אין בידי לקבל את טענת התובעים 1 ו-2 בדבר עילת תביעה אישית העומדת להם בפרשה דנן מול הנתבע. אין חולק, כי העסקה בוצעה מול החברה היא התובעת 3. התובעים 1 ו-2, אשר רק אחד מהם - התובע 1, מסר עדות בהליך זה, אף לא נכחו כנראה בבית העסק בעת ביצוע העסקה, ומכל מקום אין טענה בפי התובעים, כי היו מעורבים באופן אקטיבי בעסקה הנדונה, והם תובעים מכח היותם חלק מהבעלים של החברה התובעת 3. טענת התובעים 1-2 בדבר העמדת בטחונות לתובעת אשר אפשרו את פעילותה בזמנו, גם אם הינה נכונה, אין בה כדי לבסס יריבות בעילת תביעה אישית שלהם, או של מי מהם, כנגד הנתבע. התובעת הינה, כמובן, תאגיד שהינו אישיות משפטית נפרדת, והיא, ולא בעלי מניותיה, התקשרה עם הנתבע בעסקת הניכיון נשוא ההליך, וממילא עילת התביעה בהליך זה הינה שלה, ושלה בלבד. העובדה כי התובעים 1 ו-2 נאלצו, לטענתם, לממש את אותם בטחונות אישיים שהעמידו לתובעת, גם אם הינה נכונה לגופה, לא די בה בכדי לבסס את עילת התביעה אשר התבררה בהליך זה, כעילת תביעה אישית. יודגש בהקשר זה, כי אך אין בפי התובעים טענה להמחאת זכויות כלשהי מן התובעת אליהם, אשר מכוחה הם רשאים לתבוע על יסוד עסקת הניכיון נשוא ההליך. ודוק: העובדה כי הנתבע לא טען להעדר יריבות מול התובעים 1-2 בכתב ההגנה (כנטען בסיכומי התשובה, עמ' 47 ש' 23 לפרוטוקול), אין בה כשלעצמה כדי לבסס יריבות או עילת תביעה לתובעים אלו כנגד הנתבע. עם זאת מובהר בהקשר זה, כי אין באמור לעיל לעניין העדר יריבות בין התובעים 1-2 לבין הנתבע כדי לחוות דעה באשר לקיומה האפשרי של עילת תביעה של התובעים 1-2, או מי מהם, כנגד התובעת עצמה. התובעים לא הציגו טענות, וממילא לא ראיות, בעניין זה. מכאן קביעתי, כי לתובעים 1-2, אין יריבות ולא עומדת עילת תביעה בגדר ההליך דנן, כנגד הנתבע. לעניין מרכיב הריבית הנכלל בתביעה, התובעים עתרו בתביעתם לפסיקת ריבית בשיעור התואם את הריבית היחסית בה חויבו בגין חילול השיק נשוא העסקה מיום החזרתו ועד להגשת התביעה (4% - 1,386 ₪). נתון זה לא נסתר, ולפיכך יש לקבלו. סיכום מהטעמים האמורים לעיל, תביעת התובעת 3 כנגד הנתבע מתקבלת במלוא סכומה. בהתאם לכך, ישלם הנתבע לתובעת 3 סך של 84,536 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות התובעת 3 בגין ניהול ההליך ובשכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 15,000 ₪. תביעתם של התובעים 1 ו-2 - נדחית. מובהר, כי השיק המקורי נשוא ההליך הוגש לאחר הדיון ביום 31.12.13 והוא נמצא בלשכתי. ב"כ התובעים ידאג לקבל שיק זה בחזרה לידיו, בתוך 10 ימים מקבלת פסק הדין. שיקיםניכיון שיקים