לטענת התובעים, התאונה אירעה עת רכב התובעים נסע ישר בנתיבו, השמאלי ביותר, ובלם בשל עצירה פתאומית של הרכב שלפניו, ואז הגיע רכב הנתבעים, במהירות ותוך שאינו שומר מרחק כדין, ופגע ברכב התובעים מאחור. לטענת התובעים, טרם הפגיעה רכב הנתבעים סטה מעט לשמאל, לשול הדרך, על מנת לנסות ולמנוע הפגיעה וכתוצאה מכך פגע עם פינתו הימנית הקדמית בפינתו השמאלית האחורית של רכב התובעים. גרסת הנתבעים באשר לנסיבות התרחשות התאונה לטענת הנתבעים, התאונה אירעה עת נסע רכב הנתבעים ישר בנתיבו, השמאלי ביותר, כאשר רכב התובעים, אשר נסע בנתיב האמצעי, במלואו, סטה מנתיב נסיעתו וחדר לתוך נתיב נסיעת רכב הנתבעים ופגע בו בחלקו הימני הקדמי. הראיות שהציגו הצדדים הצדדים הציגו את הראיות הבאות: כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שמסרו הנהגים. תמונות נזקי הרכבים. מטעם התובעים, נשמעו לפני עדויותיהם של נהגת רכב התובעים, הגברת מיכל בדהב, ועד נוסף, מר אברהם עזר, אשר נסע ברכב שלפני רכב התובעים בעת התאונה. מטעם הנתבעים, נשעמו לפני עדויותיהם של הנתבע 1, ושל מר דן שפירא, נהג ברכב שנסע בסמוך בעת התאונה. הנתבעים אף הגישו דיווח בכתב מאת העד שפירא. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים וטענותיהם, אני מוצא לקבל את התביעה במלואה. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. להלן אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה. עדותה של נהגת רכב התובעים הייתה מהימנה, ברורה, עקבית, הגיונית ומשכנעת. בנוסף, לנהגת רכב התובעים אין עניין אישי של ממש בתוצאות התביעה. לפיכך, ואף על סמך אותות האמת שעלו מהעדות, מצאתי להעניק לה משקל ראייתי של ממש. עדותה של נהגת רכב התובעים נתמכה בעדותו של העד הנוסף מטעם התובעים. העד הנוסף מטעם התובעים הנו עד נייטראלי ואובייקטיבי. עדותו של העד מטעם התובעים הייתה אף היא מהימנה, ברורה, עקבית, הגיונית ומשכנעת. לפיכך, ואף על סמך אותות האמת שעלו מהעדות, מצאתי להעניק לה משקל ראייתי של ממש. העד אישר את גרסת הנהגת ברכב התובעים, לפיה היא נסעה ישר בנתיבה, הנתיב השמאלי, במשך מספר דקות ועל פני מרחק ניכר, ללא כל סטייה. בכך, סתר העד את גרסת הנתבעים. כמו כן, אישר העד את גרסת הנהגת ברכב התובעים, לפיה נאלצה לבלום בלימת פתע בשל עצירתו הפתאומית. מנגד, עדות הנתבע 1 לא נתפסה כמהימנה בעיני, וזאת הן בשל חוסר היגיונה והן בשל הסתירות שנתגלו בין עדות הנתבע 1 לבין עדות העד מטעם הנתבעים. כך, הנתבע 1 לא ידע לספק הסבר סביר ומניח את הדעת לכך שהנהגת ברכב התובעים עברה לנתיב האמצעי באופן מלא, ואז החליטה לפתע לשוב לנתיב השמאלי, כאשר בהמשך הנתיב השמאלי התרחשה תאונה, התנועה עצרה ולא היה די מקום להשתלבות בנתיב זה, ומנגד יכולה הייתה להמשיך ולסוע בנתיב האמצעי. כמו כן, מתיאור הנתבע 1 את אופן התרחשות התאונה, סביר יותר היה שנקודת המגע ברכב התובעים תהיה בחלק הקדמי של הרכב, ואולם בפועל נקודת המגע הייתה בפינה הימנית האחורית של רכב התובעים. בנוסף, העד מטעם הנתבעים העיד, כי נהגת רכב התובעים "זיגזגה" ימינה ושמאלה מתוך מגמה להימנע מפגיעה ברכב שלפניה, אך לא העיד שרכב התובעים עבר במלואו לנתיב האמצעי והשתלב בו, וזאת בניגוד לגרסת הנתבעים ולעדות הנתבע 1, אשר מסר כי רכב התובעים השתלב השתלבות מלאה בנתיב האמצעי. זאת ועוד, הנתבע 1 העיד כי ברגע הפגיעה רכב התובעים היה מצוי במגמת נסיעה שמאלה, כאשר חזיתו חודרת לנתיב השמאלי והוא פוגע ברכב הנתבעים, ואילו העד מטעם הנתבעים מסר בהודעותיו הכתובות ובשרטוט שערך (נ/1) כי ברגע הפגיעה רכב התובעים היה מצוי בכלל במגמת נסיעה ימינה, כאשר חזיתו מצויה בנתיב האמצעי, ורכב הנתבעים הוא שפגע בו. לאור כל האמור לעיל, ואף על סמך אותות האמת שעלו מעדות הנתבע 1, לא מצאתי להעניק לה משקל ראייתי של ממש. אינני סבור כי יש בעדות העד מטעם הנתבעים כדי לתמוך בגרסת הנתבעים. ראשית, כאמור לעיל, קיימות סתירות שלל ממש בין עדות הנתבע 1 לבין עדות העד מטעם הנתבעים. שנית, אף אם אקבל את עדות העד כנכונה, הרי שעדיין מלוא האחריות לקרות התאונה דנן מוטלת על כתפי הנתבעים. בעדותו בבית המשפט, העד מטעם הנתבעים אישר שרכב התובעים נסע בנתיב השמאלי במשך זמן מה ולאורך מרחק. עוד אישר העד כי התרחשה תאונה בנתיב השמאלי לפני רכב התובעים, שגרמה לעצירה בתנועה ואילצה את רכב התובעים ל"זגזג" במטרה לחמוק מפגיעה. בעדותו בבית המשפט ובהמחשה שהמחיש בעזרת רכבי הצעצוע בדיון, העד לא העיד שרכב התובעים עזב את הנתיב השמאלי ועבר לנתיב האמצעי, אלא העיד שהוא החל "לזגזג" לימין ולשמאל, ובמהלך ה"זגזוג" חדר עם חזיתו לנתיב האמצעי. כך גם עולה מהשרטוט שערך העד (נ/1). בנסיבות אלו, כאשר רכב התובעים לא עזב את הנתיב השמאלי במלואו, חובתו של הנתבע 1 לשמור מרחק כדין מרכב התובעים בעינה עומדת, ואין שונה הדבר ממצב בו עצר רכב התובעים עצירה פתאומית בשל רכב שעצר לפניו. על הנתבע 1 היה לשמור מרחק כדין מרכב התובעים, באופן שיאפשר לו לעצור בבטחה, גם במצב בו רכב התובעים עוצר עצירה פתאומית בשל רכב שעצר לפניו וגם במצב בו רכב התובעים מתחיל לפתע "לזגזג" על מנת למנוע פגיעה ברכב שלפניו. במקביל, אין להטיל כל אשם תורם על נהגת רכב התובעים אף אם "זגזגה" כאמור, שכן בדומה לבלימת חירום, המדובר בפעולה אינסטינקטיבית שמטרתה להימנע מפגיעה ברכב שמלפנים. זאת ועוד, כעולה משרטוטו של העד מטעם הנתבעים, רכב הנתבעים הוא שפגע ברכב התובעים ולא להיפך. גם תמונות הנזקים לרכבים מתיישבות עם גרסת התובעים, בהינתן שמדובר בכביש עם שוליים, ושעל מנת לנסות ולהימנע מפגיעה, הנתבע 1 סטה לשול משמאל טרם הפגיעה. סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה. לפיכך, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 12,871 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 8.4.12, ועד ליום התשלום המלא בפועל. החזר אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 8.4.12, ועד ליום התשלום המלא בפועל. סך של 600 ₪, בגין שכר העדים בו חויבו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד ליום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪, בגין שכר טרחת עורך דין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד ליום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכים