הנתבעת טוענת כי נפלה קורבן למעשה נוכלות ומרמה מצידה של הנפרעת, קרי - טענת כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד. 4. בטרם דיון בטענת כשלון התמורה בעסקת היסוד, יש להכריע בשאלות הבאות: א. האם השיק נשוא התביעה הינו סחיר? ב. במידה והתשובה לשאלה הראשונה חיובית - האם התובעת אוחזת כשורה בשיק ומכוח מעמד זה גוברת על טענת כישלון תמורה בעסקת היסוד. שהרי מענה חיובי לשאלות אלה, מייתר את המשך הדיון בטענת כשלון התמורה. סיחור השיק 5. השיק נשוא התביעה מכיל את ההוראה "שלמו ל", להבדיל מההוראה "שלמו לפקודת". השיק משורטט, אולם לא מופיע בו איסור מפורש על סיחורו כדוגמת "למוטב בלבד" או "לא סחיר" ואף לא מופיעה בו המילה "בלבד" לאחר שם הנפרעת. 6. בנסיבות אלה, כך טוענת הנתבעת, נלמדת כוונת עושה השטר להגביל את סחרותו ולפי הוראת סעיף 7(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] - השיק אינו סחיר. 7. הנתבעת הפנתה בסיכומיה לפסק דינה המלומד של כב' השופטת ג'ני טנוס בת.א. (עכו) 3042/03 הרצל גבריאל נ' אשעד סמבא טקסטיל בע"מ ואח', שם קבעה כי שיק אשר נמחקו ממנו המילים "לפקודת" ומופיעות בו המילים "שלמו ל", אף ללא כל תוספת המגבילה את סחירותו - אינו סחיר. את מסקנתה סמכה בעיקר על המגמה שבאה לידי ביטוי בפרשת ציטיאט, לפיה עקרון הסחרות אינו עוד במעמד של עיקרון על בדיני שטרות ויש לבחון את כוונת הצדדים כפי שהיא משתמעת מנסיבות המקרה. 8. אף אני מסכים לדרך ניתוח הדברים כפי שבאו לידי ביטוי בפסק הדין בת.א. 3042/03 הנ"ל וסבור כי יש לבחון את כוונת הצדדים כפי שהיא מצטיירת על פי השטר - אולם אני סבור כי התוצאה במקרה זה שונה. 9. מעדותו של מנהל הנתבעת, מר ולרי גוטמן עולה, כי העובדה שעל השיק נשוא התביעה לא מופיעות המילים "למוטב בלבד" או "לא סחיר" הן החריג לדרך הרגילה בה מודפסים שיקים של הנתבעת. לדבריו, המדובר בשיקים ישנים ואילו בפנקסי שיקים מאוחרים יותר תוקן הדבר. כלומר, בעוד שדרך הכלל היא עשיית שימוש בשיקים בהם מופיעות המילים "למוטב בלבד" הרי שדווקא בשיק נשוא התביעה מילים אלה לא מופיעות. עובדה זו יכולה ללמד דווקא על כוונה שלא להגביל את סחרותו של השיק. 10. למסקנה זו אני מגיע גם מהשוואה בין השיקים של הנתבעת בבנק לאומי בהם מופיעות המילים "למוטב בלבד" לבין השיק נשוא התביעה בו לא מופיעות מילים אלו. מילים אחרות - כאשר רוצה הנתבעת להגביל סחירות השיק, רשמה בהם את האיסור המפורש. 11. דומני, כי אף דרך העסקים המקובלת כיום להגביל את סחרותם של שיקים היא ברישום המילים המפורשות "למוטב בלבד" והיעדרן מלמד דווקא על כוונה הפוכה. 12. מכל האמור לעיל, מסקנתי היא על פי מראה השטר ונסיבות המקרה -השיק נשוא התביעה הינו שיק סחיר. אחיזה כשרה 13. הנתבעת טוענת להיעדר תמורה מצידה של התובעת ואף לחוסר תום לב מצידה בעת שקיבלה את השטר. הנתבעת הפנתה לקטעי פרסום שונים באינטרנט בהם מוצג מנהל הנפרעת, כמי שהואשם במעשי מרמה שונים וטוענת כי היה על התובעת, כמי שעוסקת בניכיון שיקים, לבדוק את זהותם של לקוחותיה והרקע שלהם. 14. הנתבעת אף הפנתה לעובדה כי החשבונית שהוצגה בגין עסקת סיחור השיק לתובעת חסרה את חתימתה של החברה הנפרעת ומכך יש ללמוד כי לא יתנה תמורה בת ערך בגין השיק. 15. אינני מקבל את עמדת התבעת ואני סבור כי לא עלה בידה להראות פגמים בעסקת סיחור השיק אשר יש בהם כדי להצביע על היעדר תמורה או היעדר תום לב מצידה של התובעת. 16. התובעת, כמי שעוסקת בניכיון שיקים, אינה צריכה לבלוש ולחקור אחר לקוחותיה והיא רשאית להניח כי שיק שנמסר לה לצורך ניכיון ולא נראה על פניו כל פגם המעורר חשד - הינו שיק כשר. התובעת אף הצליחה להוכיח כי נתנה תמורה בגין השטר וזאת על ידי הצגת העתק החשבונית לפיה שילמה בגין השיק נשוא התביעה 11,352 ₪. לא מצאתי כל סיבה לפקפק באמיתות החשבונית. 17. הנתבעת, אשר ידעה להציג פרסומים בדבר אופייה הנטען של הנפרעת בשיק, לא נתנה כל הסבר, מדוע היא, כמי שנקשרה עמה בעסקה, לא נזהרה והפקידה בידיה שיקים סחירים. 18. לפיכך, מסקנתי היא כי התובעת אוחזת כשורה בשיק נשוא התביעה וככזו - גוברת על טענות הנתבעת בכל הוגע לעסקת היסוד בינה לבין הנפרעת על פי השטר. 19. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 11,600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן, התבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪. התשלום בתוך 30 ימים מהיום. מרמהכשלון תמורהתרגיל עוקץעסקת יסוד