אכן עולה כי התובע חבט או סטר על פניו של אשר שלא בנוכחות אחיו הנתבע, במהלך הפגישה הראשונה שנערכה במשרדו של אשר בעת שעמדו מחוץ לחדר אנשי אבטחה שהובאו במיוחד על ידי הנתבע. אין חולק כי התקיימו ישיבות רבות בין הצדדים לאחר מכן, ורק במהלך הפגישה הרביעית שהתקיימה לפי עדותו למעלה מחודש לאחר הקריסה (עמ' 18 ש' 23-22) הגיעו להסדר, כשעד לאותו מועד לא היה כל מגע פיזי בין הצדדים. אשר העיד כי הוצבו מצלמות במשרדי החברה שנרכשו במיוחד עבור המפגשים עם התובע וחבריו (עמ' 7, ש' 19-18), וכן אישר כי היה מכשיר הקלטה לאחד מהטלפונים הסלולריים (שם, שם 20-21). אף אם הפגישה הראשונה בין הצדדים לא צולמה, היו אמורים להיות צילומים בין היתר מהפגישה השנייה במשרדו של אשר שתוארה כמפחידה ומאיימת ומהפגישה הרביעית שבמהלכה נחתם כתב ההתחייבות ונמסרו השיקים על סך 13,500 ₪, אך צילומים אלה לא הוצגו בפני בית המשפט. כן עלה מעדותו של הנתבע כי ככל הנראה משלב מסוים הוקלטו השיחות הטלפוניות עם התובע, אך הנתבע לא מצא לנכון להגיש את ההקלטות לתיק, וזאת לדבריו כיוון שהן התקיימו לאחר שכבר החל לפרוע את השיקים (עמ' 17, ש' 9-8). בחקירתו הנגדית העיד אשר לראשונה כי החבטה שספג במהלך הפגישה הראשונה הנ"ל השאירה אותו מעורפל לכמה שניות (עמ' 8, ש' 16). כשנשאל מדוע לא ציין בתצהירו את העובדה המהותית הזו העיד אשר: "אני לא זוכר את התצהיר. כתבתי התקף חרדה ופאניקה" (שם, ש' 18). לפי תצהירו של אשר, "במהלך מתוכנן מראש", התובע סגר את החלון, נעל אותו והחל לחבוט באשר באגרופיו (סעיפים 11-10 לתצהיר). ואולם, כשנשאל אשר בחקירתו הנגדית מדוע מצא לנכון לציין בתצהירו שהתובע סגר את החלון, השיב: "אין לי מושג" (שם, ש' 25), ובהמשך כשנשאל האם יכול להיות שהתובע הכה אותו כיוון שהיה בסערת רגשות השיב: "לא יודע" (עמ' 10 ש' 8-7). רק בחקירתו החוזרת העיד אשר כי "זה היה נראה שהוא תכנן את זה דקה קודם שהוא הולך לחבוט בי... לפני כן הוא ישב, קם, סגר את החלון, התקרב וחבט בי" (עמ' 12 ש' 6-4). בחקירה הנגדית החוזרת העיד אשר כי לא הרגיש שהתובע מתכוון לפגוע בו, והבהיר כי "הוא עשה מהלך שהתפלאתי. לא חשבתי דקה קודם שהוא מתכנן... הובן לי בדיעבד שהוא תכנן את זה דקה קודם" (שם, ש' 29-27). הנתבע שלא היה נוכח בפגישה הראשונה הנ"ל, העיד בחקירתו הנגדית כי דיווחו לו שהתובע לא שלט בעצמו וחבט באשר (עמ' 17 ש' 6-1). מכאן שהן לפי עדותו של אשר עצמו והן לפי הדיווח שקיבל הנתבע, לא מדובר במהלך שתוכנן מראש. התובע הצהיר כי סתר לאשר בפניו לאחר שספג ממנו חבטה, ובדיעבד התברר כי אשר רק "דיבר עם הידיים". התובע הכחיש בחקירתו הנגדית כי הסתירה הייתה מתוכננת, ואף הכחיש כי בסמוך לפני כן סגר ונעל את החלון בחדר (עמ' 26 ש' 29-18). כך או כך, התנהלו ישיבות נוספות מאז, ולפי גרסתם של שני הצדדים לא אירעו מקרים נוספים שבהם ננקטה אלימות פיזית של התובע או של מי מטעמו. בתצהירים שהוגשו מטעם הנתבע ישנן הצהרות כלליות בדבר איומים, ללא פירוט ספציפי של כל איום, וללא ציון תאריכים שבהם התובע או מי מטעמו איימו על הנתבע ועל אשר. בסע' 9 לתצהירו של אשר מתואר כיצד מספר ימים לאחר "הנפילה" החלו להגיע לקוחות למשרדי החברה, אך התובע בלט "בנוכחותו הצעקנית, ובאלימות המילולית הגסה ביותר שלו". כמו כן התייחסות אשר והנתבע בתצהיריהם למספר פגישות ואירועים שבהם חשו מאוימים, אך לא ציינו את התאריכים שבהם התרחשו, למעט תאריך הפגישה שבמהלכה חתם הנתבע על כתב ההתחייבות ומסר את השיקים הראשונים, ביום 31.8.09 (סעיף 36 לתצהיר). לפי סע' 21 לתצהירו של אשר, "שלמה נהג לדבר בשקט תוך שהוא משווה לקולו נימה מאיימת וסמכותית, ותוך שהוא מתאר תיאורים מפורשים מה יקרה לי ולאחיי ולבני משפחותינו", אך לא פירט מהם אותם "תיאורים מפורשים" ומתי נאמרו. בסע' 34 הצהיר הנתבע כי במשך חודשיים קודם לכן, איומי התובע "הלכו והתגברו" וזאת "עד כדי איום בפגיעה פיזית מפורשת בי ובבני משפחתי", אולם גם כאן אין התייחסות למועדי האיומים. צביקה תיאר בתצהירו כיצד התרשם מהחבורה של התובע שכתוצאה מהתנהגותה נתקף לדבריו בפחד אימים, וכן התייחס ספציפית לאמירות כגון "לא כדאי לך לעצבן אותי", "אין לכם מושג על איזה משפחה נפלתם" ו- "יש לי את הדרכים שלי ... ולא הכי נעימות להוציא ממכם את הכסף" מבלי לציין מי אמר אותן ומתי נאמרו. רק בסעיף 19 לתצהירו של אשר ובסעיף 20 לתצהירו של הנתבע ישנה התייחסות לאיום ספציפי שנאמר לכאורה במהלך הפגישה השנייה שהתקיימה במשרדו של אשר. לפי סעיף 20 לתצהירו של הנתבע, התלווה לחבורה אדם נוסף "שלא הזדהה בשמו, אבל צעק שתפקידו לשבור ידיים ורגליים לכל מי שמתחכם ואיננו נישמע להוראות". אשר העיד בעניין זה בחקירתו הנגדית כי "אם אני לא טועה... שלמה כהן אמר שההוא שבא, מומחיותו לשבור ברכיים" (עמ' 9 ש' 14). לאחר מכן, הנתבע אישר כי האיום נאמר מפיו של אדם שהתלווה לשלמה, אך העיד כי היה זה לאחר הפגישה במשרד עורכי הדין, ברחוב שומם, בשעת לילה מאוחרת (עמ' 20 ש' 22-21), וזאת בניגוד לגרסתו בתצהיר כי הדברים נאמרו במהלך הפגישה השנייה, במשרדו של אשר. כמו כן הוסיף הנתבע והעיד בחקירתו הנגדית לראשונה כי "הם עשו דאווינים עם האופנוע, מעין איום דריסה" (שם, ש' 25-21) - גרסה שלא מופיעה בתצהירו או בתצהיר של אשר. טענה נוספת שהעלה הנתבע בחקירתו הנגדית היא כי באחת הפגישות בבת ים, מישל איים עליו ואמר "מילים ברורות שלא משתמעות לשתי פנים" (עמ' 20 ש' 2-1). גם בעדותו זו לא ציין הנתבע מה היה תוכן האיום ומה המילים שנאמרו. כאשר מישל נשאל על כך בחקירתו הנגדית, השיב: "תסתכלי עליי ותסתכלי עליהם, מי יותר מאיים? אני יכול לאיים עליהם? אני ספר ולא ירקן, אני בחור עדין ולא מתעסק עם הדברים האלה" (עמ' 24 ש' 27-26). כאן המקום להעיר כי התובע ואחיו הם אכן בעלי ממדי גוף קטנים יותר מאלה של הנתבע ואחיו, ובית המשפט לא התרשם שחזותם מאיימת. כך גם לא הוצגו ראיות המעידות כי התובע, מישל או שלמה קשורים בדרך כשלהי לפעילות עבריינית של העולם התחתון. התובע הכחיש כל טענה בדבר איומים או אלימות (למעט הסתירה בפניו של אשר בפגישה הראשונה) ותיאר הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית כיצד הוא, מישל ושלמה היו "נודניקים" שלא הסכימו לוותר על פירעון החוב, ואף הגיעו לצורך כך למשרדו ולביתו של אשר, אך לא איימו עליו או על הנתבע. בחקירתו הנגדית נשאל התובע בין היתר האם שמע את הנהג של שלמה אומר שהוא בא לעשות סדר ומי שלא משלם, הוא שובר ידיים ורגליים והשיב: "מעולם לא" (עמ' 29, ש' 3-1). פרט לתצהירים של הנתבע ואחיו, לא הוצגו ראיות כלשהן לביסוס הטענות בעניין האיומים וההפחדה, אף שהנתבע הוא הנושא בנטל להוכיח זאת. אשר נשאל במהלך חקירתו הנגדית האם שיתף מישהו במה שעבר עליו בתקופה הזאת שבה לטענתו איימו עליו ועל בני משפחתו, והעיד כי שיתף בין היתר את עורך דינו (עמ' 10 ש' 17-16). כשנשאל אשר מדוע עורך הדין לא בא להעיד, השיב: "לא יודע" (שם, ש' 19-18). כך גם לא הוזמנו לעדות אשתו ובתו של אשר שנטען כי התובע, מישל ושלמה איימו עליהן. לגבי שלמה, מישל העיד בחקירתו הנגדית שלמיטב ידיעתו שלמה פתח מפעל בארה"ב והוא מתגורר שם, ולכן לא הוזמן להעיד (עמ' 21 ש' 30 ועמ' 22 ש' 21-18). לעומת זאת, לטענת ב"כ הנתבע שלמה נמצא בכלא (עמ' 22 ש' 16), אך לא הוצגו ראיות כלשהן המבססות זאת, ולא הוגשה בקשה מטעם הנתבע להזמין את שלמה להעיד, אף שלטענת הנתבע בחקירתו הנגדית שלמה היה הגורם הדומיננטי בכל המו"מ (עמ' 19 ש' 31). נוסף על כך, לא נסתר כי הנתבע ואחיו חששו מהליכים חוקיים ולגיטימיים שהתובע היה עשוי לנקוט בהם, כגון הגשת תלונה למשטרה ופנייה לבית המשפט בטענה להונאה ומרמה מצדו של אשר, ולאחר מכן בגין חילול שיקים שמסר הנתבע. התובע העיד בהקשר זה כי הם היו המשקיעים האחרונים אצל אשר בסמוך לפני הנפילה, בתקופה שבה אשר הודה "שהוא מדדה בחברה" שלו (עמ' 28 ש' 30-23). מעדותו של אשר עלה כי ניהל את חברת ההשקעות חומש ופעל בחשבון הנוסטרו של החברה ובאופציות מעו"ף, אף שאין לו רישיון לשיווק, ייעוץ או ניהול השקעות (עמ' 4 ש' 21 עד עמ' 5 ש' 8). כמו כן אין חולק כי חברת חומש התחייבה בכתב ובחתימתו של אשר כי 80% מתיק ההשקעות מובטח ו"אינו יכול להפסיד מעבר ל- 20% במהלך השנה" (עמ' 5, ש' 30-22). גרסתו של אשר הייתה שהכספים אבדו כתוצאה מהשקעה לא נכונה של חברת חומש, ובחקירתו הנגדית העיד כי הכספים הושקעו בשוק המט"ח (עמ' 6, ש' 6), אך לא הוצגו ראיות כלשהן לגבי מה שאירע לכספי התובע. הנתבע אף לא מצא לנכון להזמין לעדות את מר שלמה ביטון, שלפי עדותו של התובע היה "יד ימינו של אשר וכל הכסף עבר דרכו וגם הובא דרכו" (עמ' 26 ש' 4) ושהיה נוכח גם בפגישה הראשונה בין הצדדים. מחקירתו של אשר עלה כי אכן סבר שבטווח הארוך החברה תתאושש ותשתקם, ולכן ניסה להגיע להסדרים עם הנושים הרבים. הנתבע העיד כי יחד עם אחיו צביקה ניסה לסייע לאשר לשקם את החברה, ולצורך כך השתתף בישיבות עם הנושים, ואף דאג להביא עובדי ביטחון למשרדי החברה במימון העסק הפרטי שלו. כאמור לעיל, רק בפגישה הרביעית בין הצדדים נחתם כתב ההתחייבות ונמסרו השיקים הראשונים על סך 13,500 ש"ח, ומכאן שהנתבע לא אולץ למסור שיקים מידית. לפי גרסתו של התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית, הנתבע הסכים מרצונו החופשי ולאחר שביקש שהות לחשוב על כך למסור שיקים אישיים שלו, והנתבע הוא שדרש את הסדר התשלומים הנ"ל, ולאחר מכן את ההסדר לפריסה נוספת לשיקים בסך של 10,000 ₪ (סעיפים 27-26 לתצהיר ועמ' 28 לפרוטוקול ש' 22-16). גם מישל העיד בחקירתו הנגדית כי "לא אנחנו הכתבנו את התנאים. הם הכתיבו. כשהם רצו לחתום על 30 צ'קים הסכמנו, אחר כך הם רצו על 40 צ'קים מוטי אמר שהוא יהיה אחראי על הצ'קים, בתנאי שייתן לנו 40 צ'קים. אחר כך הוא אמר שהוא ייתן 10,000 כי הוא לא עמד בזה" (עמ' 23, ש' 7-5). הנתבע העיד כי הוא זה שיזם את החתימה על כתב ההתחייבות, והיה חשוב לו מאוד לקבל את המסמך, שבא להגן עליו ועל חברת חומש מפני תביעה נוספת (עמ' 16, ש' 16-15 וש' 20). ב"כ הנתבע טענה בסיכומיה כי תוכן ההסדר עם התובע כל כך גרוע לנתבע ולאשר, שדי בכך כדי ללמד שהוא נחתם כתוצאה מכפייה ועושק. ואולם, הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו כדי להוכיח כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. אין לקבל את טענת ב"כ הנתבע כי לנוכח התחייבותו של אשר, התובע היה זכאי לקבל לכל היותר 80% מההשקעה מניכוי רווחים שקיבל בסך של 9,000 ₪. לפי עדותו של התובע, המסלולים שהציעו עורכי הדין של אשר עמדו על 112% (עמ' 28 ש' 12). התובע דרש שיקים אישיים של הנתבע להבטחת התשלום, ולא נסתר כי הנתבע הסכים לכך משום שידע שבהעדר הסדר, הוא ואחיו היו עשויים להיות חשופים להליכים פלילים ולתביעה אזרחית בסכומים העולים על סכום ההשקעה. התובע העיד בעניין זה כי הוא ושותפיו היו האחרונים שהשקיעו בחברה של אשר לפני הנפילה והפסידו את כספם תוך פרק זמן קצר מאוד, ולדבריו, אשר והחברה "ידעו שהם קורסים והם לקחו את הכסף שלנו" (עמ' 23 ש' 10). הנתבע העיד לראשונה בחקירתו הנגדית כי "כל הלקוחות חתמו על הסדר שמאחר והם קיבלו 3-2 תשלומים של חצי אחוז כל תשלום. קיבלו כולם" (עמ' 12 ש' 16-15). ואולם, טענה חדשה וכבושה זו לא נתמכה בראיות כלשהן, ובתצהירים של הנתבע ואחיו אין כל פירוט לגבי ההסדרים שהושגו עם הנושים האחרים והסכומים ששולמו להם, ולא צוין האם חלק מהנושים הגישו תביעות נגד אשר. כך גם לא הוכח כי נסיבות ההשקעה של הנושים האחרים היו דומות לאלה של התובע כמתואר לעיל. מכל מקום, גם אם ההסדר עם התובע היה טוב יותר מזה שסוכם עם הנושים האחרים או עם חלק מהם, אין די בכך כדי להוכיח כי ההסדר הושג בכפייה ובאיומים. נוסף על כך, מהעדויות שבפני בית המשפט עולה כי היה ברור לנתבע שאשר יישא ולו בחלק מהתשלומים לתובע. אשר העיד כי סייע לאחיו הנתבע בתשלומים, אם כי מדובר בסכומים נמוכים מאוד שנעו בין 200 ₪ ל- 500 ₪ כל פעם, וכן הבהיר כי "אני מאמין שהוא [הנתבע] הבין שאני אעשה את כל המאמצים לעזור" (עמ' 9 ש' 29). הנתבע נשאל אף הוא באיזה סכומים עזר לו אשר מתוך כלל השיקים והשיב - "קשה מאוד לזכור משום שהמהלך הוא לא אחד מול אחד. מתי שהוא יכל הוא נתן לי" (עמ' 15 ש' 17). לאחר מכן העיד הנתבע כי בוודאי שידע שאשר יעזור, כיוון שהוא משלם במקומו. התובע הצהיר בהקשר זה כי הנתבע ביקש להשתחרר מהתחייבותו בטענה שאשר הפסיק לסייע לו במימון התשלומים. על כל פנים, מלא הוכח מה מקור המימון של הכספים הרבים ששולמו באמצעות השיקים של הנתבע, אין לשלול כי מדובר בכספים שהגיעו מאשר. הנתבע מודה כי קיים את ההסדר ופרע את התשלומים במועדם וכסדרם במשך שנה וארבעה חודשים, ולאחר מכן לבקשתו נפרע תשלום אחד נוסף באיחור של חודש. כמו כן הצהיר הנתבע כי בהמשך נקבעה פגישה עם התובע, מישל ושלמה והנתבע ביקש להביא את אשר לפגישה זו כדי לנסות להעביר את האחריות אליו (סעיף 42 לתצהיר ועמ' 17 לפרוטוקול ש' 9-7). אין חולק כי לאחר הפגישה פרע הנתבע חמישה מתוך השיקים הנוספים על סך 10,000 ₪. הנתבע הצהיר כי נאלץ לקבוע את הפגישה בבת ים כיוון שמיד עם חילול השיק הראשון, "החל מבול של שיחות טלפון מאיימות ומפחידות" (סעיף 41 לתצהיר), ללא פירוט של מועדי השיחות, זהות המתקשר ותוכן האיומים. כן עלה מעדותו של הנתבע כי ככל הנראה הקליט ולו חלק מהשיחות, אך הוא לא מצא לנכון להציג הקלטות אלה בפני בית המשפט (עמ' 17, ש' 9-8). בסעיף 45 הצהיר הנתבע כי בפגישה שהתקיימה בבת ים אמר לו שלמה כי אם התשלומים בסך של 10,000 ₪ לא ייפרעו, "קיים טיפול מסוג שונה שיגרום לי לשלם את השיקים בזמנם ובמלואם" אך כאמור הנתבע בחר שלא לבקש להזמין לעדות את שלמה שלטענתו נמצא בכלא בישראל כדי להוכיח את טענתו הנ"ל. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי הרגיש פחד במהלך כל התקופה, אך לא מצא לנכון לקחת חברת שמירה (עמ' 17 ש' 22-21) , אף שעשה זאת בעבר בעת נפילת העסק של אשר. כשנשאל הנתבע האם פנה למשטרה השיב תחילה "על מה?" ובהמשך העיד כי "כשהצ'קים חזרו, פחדתי, כן, לא פניתי למשטרה" (שם ש' 26-23). הטענה כי נרמז לנתבע ולאחיו שלא כדאי להם לפנות למשטרה לא הוכחה, והתובע אף העיד כי אמר לנתבע ולאחיו כי ישקול הגשת תלונה במשטרה נגד אשר והנתבע בגין הונאה, תרמית ומסירת שיקים ללא כיסוי. זאת ועוד, לפי סעיף 38 לתצהירו של התובע, מספר ימים לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ התקשר אליו הנתבע ואמר לו: "הלכת להוצאה לפועל, תיקח בחשבון שעכשיו לא תראה ממני שקל, אתה עוד תצטרך לשלם לי". הנתבע לא ביקש להגיש תצהיר משלים או לנהל חקירה ראשית משלימה כדי להתייחס לטענה זו. התובע חזר והעיד גם בחקירתו הנגדית כי "אחרי שאני הגשתי תביעה בהוצל"פ מרדכי התקשר אליי ואמר שאם נכנסתי להוצל"פ הוא אחראי שלא אקבל פרוטה" (עמ' 26 ש' 6-5), וב"כ הנתבע לא מצאה לנכון להוסיף ולחקור אותו בעניין זה. לא סביר כי אדם הנתון לאיומים וחושש לחייו ולחיי בני משפחתו יתקשר למי שמאיים עליו ויתבטא באופן שתיאר התובע. כך גם לא נסתרה גרסתו של התובע לגבי הפגישה עם אשר כשנה לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ ולגבי השיחה הטלפונית של התובע עם אשר שבה הציע לשלם 2,500 לחודש לפירעון החוב. התובע צירף לתצהירו תמליל של השיחה לתמיכה בטענתו, גם בעניין זה לא הוגשה כל בקשה להשלמת עדותו של אשר, התובע כלל לא נחקר על עניין זה בחקירתו הנגדית ואין כל טענה כי השיחה לא התקיימה. מתמליל השיחה עולה לכאורה כי אשר דיבר בחופשיות עם התובע, ולא ניכר מדבריו שהוא מרגיש מאוים. במהלך השיחה אמר אשר לתובע כי כדאי לו להסתפק בהסדר תשלומים מופחת בסך של 2,500-2000 ₪ לחודש כי ממילא אין ממה לגבות, ובשלב מסוים אף רמז לתובע שאולי לא יקיים גם את ההסדר החדש במלואו. ראו למשל דבריו של אשר בעמ' 4 לתמליל ש' 6-5: "יעבוד חצי שנה, יעבוד שנה, יעבוד שנתיים, הקטנת בעוד 60,000 ₪" ובהמשך: "אבל אם מסכמים משהו אני אשדל לעמוד בזה בעזרת השם" (שם ש' 20-19). גם דברים אלה אינם מתיישבים עם הטענה שאשר ואחיו היו נתונים לאיומים ולהפחדה. לסיכום האמור לעיל, הוכח כי הנתבע פעל כדי לנסות לסייע לאחיו ולשקם את החברה. אין חולק כי נחתם מסמך התחייבות בכתב, נמסרו שיקים רבים בחתימתו של הנתבע וכ- 20 מהם כובדו, ואין לשלול שאשר הוא שמימן את התשלומים, או לכל הפחות את חלקם. כך גם לא הוכח כי תנאי ההסדר היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. בפני בית המשפט גרסתם של הנתבע ואחיו בדבר איומים, אל מול גרסתם של התובע ומישל שהכחישו זאת. הנתבע לא הציג ראיות שדי בהן לביסוס גרסתו בעניין האיומים, ואף נמנע מהבאת ראיות ועדויות שהיה באפשרותו להציג, ומנגד הוצגו ראיות מטעם התובע שיש בהן כדי להטיל ספק בטענה כי הנתבע ואשר חשו מאוימים. לאור כל האמור לעיל, הנתבע לא הרים את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח את טענות ההגנה שלו, ולכן התביעה מתקבלת במלואה. הנני מורה על המשך ההליכים נגד הנתבע בתיק הוצל"פ מס' 01-12906-12-2, ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 12,250 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אילוץשיקים