תאונת נפילה בדיור מוגן של מכבי (תביעת פיצויים) 1. לפניי תביעה לתשלום פיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובע על פי הנטען, בעקבות אירוע נפילה כפי שיתואר להלן. 2. התובע יליד 18.8.1925, עבר לגור בחודש 3/2011, במוסד לדיור מוגן שבבעלותה של נתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת"). 3. לטענתו, ביום 30.6.11 בשעות הערב, בזמן שהלך מעמדת הישיבה לכיוון המסדרון שבו ממוקם חדרו, החליק בסמוך לחדר המכבסה ונפל לאחור על גבו. אחד הדיירים שהגיע למקום לשמע צעקותיו (ואשר בינתיים הלך לעולמו) קרא לעזרה. אחות ורופאה הגיעו למקום, ובעזרת עובדי המקום, הם הרימו אותו והכניסו אותו לחדרו (הנסיבות הנ"ל תיקראנה להלן "האירוע"). האחות הודיעה טלפונית לבניו של התובע על האירוע, ואמבולנס שהגיע למקום הוביל אותו לבית חולים רמב"ם, שם נבדק ואובחן כסובל משבר במפרק הירך. 4. שני בניו של התובע אשר הגיעו באופן מידי לבית החולים, ניסו לברר ממנו אודות נסיבות הנפילה. התובע הודיע להם כי הוא החליק ונפל לאחור על הגב, אם כי לא ידע להסביר מהי סיבת הנפילה. 5. למחרת, נסעו שני הבנים ל"בית אילדן" על מנת להביא לאביהם חפצים אישיים מהחדר שלו. לדבריהם, כשיצאו מהחדר והלכו במסדרון לכיוון המכבסה, הבחינו במים שנזלו מפתחי המזגן שבתקרה לעבר הרצפה, ליד חדר המכבסה, במקום שבו נפל אביהם. הבנים קראו לאיש האחזקה שהיה במקום, וזה האחרון הודיע להם כי הבעיה ידועה למוסד, ואף הפנה אותם למקומות אחרים שבהם נזלו מים ממערכת המיזוג אל עבר הרצפה. הבן אליעזר צילם באמצעות מכשיר טלפון שהיה ברשותו, את הפתחים של המזגן שמהם נזלו מים וכן את הרצפה הרטובה, לרבות באזור שבו נפל אביהם. כעבור מספר חודשים, בוצע שיפוץ כללי בבית אילדן, והוחלפה מערכת המיזוג בכל המקומות. 6. התובע טוען כי הנפילה אירעה כתוצאה מהרטיבות שהיתה על הרצפה, ומשכך אחראיות הנתבעות כלפיו, בגין נזק הגוף שנגרם לו כתוצאה מהאירוע הנ"ל. הנתבעות כפרו בגרסת התובע ובנסיבות התרחשות האירוע כפי שנטענו על ידו, וטענו כי התובע נפל בשטח המסדרון שבו לא קיימת כלל מערכת מיזוג, וכי בנסיבות אלה, לא קמה כלפיהן כל אחריות נזיקית בגין האירוע הנטען והמוכחש על ידן כאמור. 7. העדויות מטעם התובע העידו התובע ושני בניו, ה"ה אהרון ואליעזר כהן. מטעם הנתבעים העידו גב' אסתר אנגר שעבדה כאחות בזמן קרות האירוע, וגב' צלילה רצין-נוריאל המשמשת כסגנית מנהל ומנהלת "בית אילדן". 8. דיון אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את גרסתו לגבי נסיבות קרות האירוע, לרבות את אחריותה של הנתבעת לאירוע הנ"ל. להלן נימוקיי: 9. למרות גילו המבוגר, התובע העיד בפניי עדות צלולה, עניינית ונחושה. כשנשאל שוב ושוב הכיצד הוא נפל, הוא חזר והדגיש כי הוא לא נפל אלא החליק כדבריו (ראה עדותו בעמ' 10 ש' 33-32, עמ' 11 ש' 4-3), והוסיף ואמר כי אינו יודע מדוע הוא החליק. למותר לציין כי תשובתו הנ"ל חיזקה בי את הרושם בדבר אמיתות עדותו, שכן מה היה פשוט יותר מאשר לייחס בדיעבד, את הנפילה לכתם מים שהיה על הרצפה. חיזוק למנגנון הנפילה כפי שתואר על ידי התובע ניתן היה למצוא גם בעדותו של הבן אליעזר עת נשאל אם הוא שאל את אביו מדוע הוא נפל, והשיב כדלקמן: "שאלתי אותו מה קרה. לפי התיאור שהוא סיפר לי, הוא הלך בדרך מעמדת הישיבה ועד המכבסה, פתאום הוא הרגיש שהוא עף באוויר. זה נשמע לי מוזר, באותו רגע לא חשבתי, איך שהוא תיאר לי שהוא עף באוויר, אז באותו רגע לא הייתה לי מחשבה. למחרת היום, כשהגעתי לחדר להביא לו דברים... (עמ' 15 ש' 4-1). התובע גם דבק בגרסתו לגבי מיקום הנפילה וחזר ואמר כי הנפילה אירעה ליד חדר המכבסה, ולא בתוך המסדרון קרוב לחדר שלו כטענת הנתבעת (שטח שאין בו מערכת מיזוג כמצוין לעיל), ועדותו בהקשר זה אף היא היתה אמינה בעיני (ראה עדותו בעמ' 11 ש' 29-27). 10. גם עדויותיהם של הבנים ה"ה אהרן ואליעזר לגבי הביקור שלהם בבית אילדן למחרת האירוע, והאבחנה במים שנזלו מפתחי המזגן ליד חדר המכבסה, שהוא המקום שבו נפל נתמכו בתמונות שצולמו על ידי מר אליעזר למחרת יום האירוע וצורפו לתצהירו. חיזוק נוסף לגרסתם באשר לאי תקינות מערכת המיזוג, ניתן היה למצוא בעדותה של מנהלת "בית אילדן", שבה מסרה כי המזגנים "לא עבדו כמו שצריך. הם לא חיממו" (עמ' 21 ש' 32), וכי הם הוחלפו בשנת 2012. 11. הנתבעות הכחישו כאמור את גרסתו של התובע לגבי נסיבות האירוע, מקום הנפילה וקיומו של מפגע כלשהו, אולם לא יכולתי לסמוך על העדויות שהובאו על ידן בעניין זה, מהנימוקים שלהלן: עדותה של גב' רצין נוריאל מנהלת "בית אילדן" לגבי נסיבות קרות האירוע, אינה אלא עדות מפי השמועה, שכן היא נשענת על הגרסה שנמסרה לה על ידי אנשי הצוות שנכחו במקום, ומשכך, לא ניתן היה לייחס לה כל משקל. בנוסף לא יכולתי לסמוך על עדותה של גב' אנגר, שעבדה כאחות "בבית אילדן" בתקופה הרלוונטית לתביעה, לגבי המקום שבו נפל התובע. גב' אנגר מסרה בעדותה כי התובע נפל במרחק של כ-2 מטר לפני החדר שלו, אולם היא לא זכרה כמה חדרים יש במסדרון ומה מספר החדר של התובע, ואף לא יכולה היתה להצביע על מיקום החדר שלו, ועדותה בהקשר זה לא היתה קוהרנטית ומדויקת. בנוסף, כשנשאלה אם יכולה היתה לשמוע, מהמרפאה שבה שהתה, את צעקותיו של התובע ליד החדר שלו, השיבה באופן מידי בחיוב (עמ' 17 ש' 32-29), אולם בהמשך, עת נשאלה אם המרפאה נמצאת בכניסה לבניין, היא השתהתה בתשובתה הנ"ל (ראה עמ' 18 ש' 32-33 לפרוטוקול), דבר שהעלה תמיהה לעניין תשובתה הקודמת. נוסף על כך, בדו"ח האירוע שנרשם על ידה לאחר האירוע, צוין "נפל בפרוזדור" ללא כל אזכור נוסף לחדר של התובע ו/או למרחק בינו לבין מקום הנפילה, דבר אשר העלה תמיהה נוספת לגבי גרסתה בבית משפט. 12. לאור מכלול הדברים שצוינו לעיל, ובין היתר, עדויותיהם המהימנות של הבנים באשר לכתמי המים שהיו על הרצפה במקום שבו נפל התובע כמתואר לעיל, יחד עם עדותו האמינה של התובע לגבי מנגנון הנפילה שהתבטא בהחלקה ונפילה לאחור על הגב, בצירוף העובדה שלא הוכח כי התובע סבל עובר לאירוע, ממחלות הגורמות לחוסר שיווי משקל או לנפילות, שוכנעתי במידה הדרושה בהליך זה, כי התובע החליק ונפגע כתוצאה מרטיבות שהיתה על הרצפה ושמקורה בתפקוד לקוי של מערכת המיזוג שהיתה מותקנת במקום. אמנם הנתבעות תלו את יהבן על העובדה שהתובע לא הצביע על קיומו של מפגע כלשהו שגרם לנפילה, אולם, די בראיות הנסיבתיות שתוארו לעיל, יחד עם עדותו האמינה של התובע לגבי אופן הנפילה, בכדי להרים את נטל הוכחת תביעה זו, וכך הנני קובעת. 13. אין צורך להכביר מילים אודות אחריותה של הנתבעת להחזיק את השטחים שבבעלותה, במצב תקין וללא כל מפגע, קל וחומר כשמדובר במוסד ששוהים בו אנשים קשישים ו/או מוגבלים, ומשהפרה הנתבעת חובה זו, נושאת היא באחריות נזיקית כלפי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב כך. 14. הנכות הרפואית ד"ר אליהו סלטי, המומחה האורטופדי מטעם התובע קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור של 20% כתוצאה מהאירוע, בגין הפגיעה במפרק רגל ימין לפי סעיף 48(1) ו' לתקנות המל"ל. הנתבעות לא חלקו על קביעה זו, ולא הגישו חוות דעת נגדית מטעמן. אי לכך הנני קובעת כי האירוע הותיר אצל התובע נכות רפואית בשיעור של 20%. 15. הנזק כאב וסבל בעקבות האירוע, אושפז התובע למשך 8 ימים שבמהלכם עבר ניתוח להחלפת ירך, ולאחר מכן הועבר לשיקום בבית חולים "אלישע". במהלך השיקום הוא החל לסבול מקשיי נשימה והוחזר לבית חולים רמב"ם. לאחר קבלת טיפול, הוא הוחזר שוב לבית חולים "אלישע", שם עבר טיפולי פיזיותרפיה והדרכה בשימוש בהליכון, ולאחר אשפוז של כחודש ימים, הוא חזר ביום 9.8.2011 לבית אילדן כשהוא נעזר בהליכון, ומאז חייו השתנו והפך מאדם עצמאי לאדם התלוי בעזרת הזולת כפי שיפורט בהמשך. בהתחשב באמור לעיל ובמהות הנכות ובשיעורה, וכן בהשלכת הנכות הנ"ל על התובע בהתחשב בגילו המבוגר, הנני מעמידה את הפיצוי בגין כאב וסבל על סך של 50,000 ₪, המהווה בקירוב שילוש הפיצוי שהיה נפסק על פי חוק הפלת"ד בהתאם לנתוניו של התובע. 16. עזרת הזולת הוכח כי התובע היה איש עצמאי לחלוטין לפני האירוע. הוא הלך ללא עזרת מקל, התאמן בחדר כושר, הלך למפגשי חברים מחוץ לבית אילדן, עשה קניות, טייל למרחקים, בישל לעצמו ולא היה זקוק לעזרת אדם. לאחר התאונה הפך התובע לאדם מוגבל המתהלך בעזרת הליכון והתלוי בעזרת הזולת בביצוע פעולות בסיסיות, כגון רחצה, הלבשה, רכישת מצרכים ותרופות, ונזקק לחיתולים בגלל מוגבלות ההליכה שלו. בנוסף נמנע ממנו לצאת לבד ללא ליווי. 17. אמנם מהראיות הוכח כי התובע מקבל סיוע סיעודי מהמוסד לביטוח לאומי על ידי מטפלת, בהיקף של 9 שעות שבועיות למשך 5 ימים בשבוע, ברם ובנוסף, הוא נזקק ויזקק בעתיד לעזרת הזולת לצורך הכנת אוכל, רכישת מצרכים ותרופות, ליווי מחוץ למוסד ועוד. בגין עזרה זו לתקופת העבר והעתיד הנני פוסקת לו פיצוי בסך של 20,000 ₪. 18. הנתבעות טענו כי היזקקותו של התובע לעזרה, אינה נובעת מהאירוע אלא מקשיי נשימה שמהן הוא סובל ואשר הצריכו אשפוז מדי פעם, וכן עקב גילו המבוגר. אין בידי לקבל טענות אלה, שכן הוכח כי התובע היה אדם עצמאי לחלוטין לפני האירוע כמתואר לעיל, וכי קשיי הנשימה שמהן סבל החלו רק לאחר האירוע הנדון. אמנם לא הוגשה חוות דעת רפואית המבססת קשר סיבתי בין קשיי הנשימה הנ"ל לבין האירוע, אולם אמינה בעיניי עדותו של התובע כי לאחר שחרורו מבית החולים, הוא אינו נזקק לחמצן בתדירות גבוהה, וכי המגבלה שלו נובעת יותר מהפגיעה מהמפרק מאשר מקשיי הנשימה. בנוסף, המדובר בעזרה הדרושה עקב קשיי ניידות (רכישת מצרכים, הכנת אוכל וכו'), ולא שוכנעתי כי קשיי הנשימה שמהן סבל התובע, השליכו באופן משמעותי על ניידותו, להבדיל מהפגיעה במפרק הירך. 19. הוצאות רפואיות ואחרות התובע נשא בשכר טרחתו של ד"ר סלטי בסך של 3,500 ₪ בנוסף טען התובע להוצאות בגין רכישת חיתולים ונסיעות, אולם לא הוצגו על ידו ראיות בנדון. 20. לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי כולל בסך של 73,500 ₪, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםדיור מוגןנפילה