לטענת התובע, הנתבעת לא הרימה הנטל להוכיח כי השיקים נגנבו ומשכך, דין טענת הגנתה זו להדחות. זאת ועוד, לטענתו, הנתבעת לא הוכיחה טענתה בדבר כישלון תמורה בגין השיקים וזאת, במיוחד בשים לב לכך שאין חולק כי השיק השני יועד לתקופת השכירות שמיום 15/11/03 ועד ליום 15/2/03 - אשר בחלקה שהו הנתבעת ובעלה בדירה מחד ומאידך, לא הוכיחו כי שילמו בגינה דבר. זאת ועוד, לטענת התובע, ממילא - הוא אוחז כשורה בשיקים אשר סוחרו אליו ביום 13/7/03 . לטענתו, את השיקים קיבל מה"ה שפירא במסגרת עסקת ניכיון שיקים ולא היתה לו סיבה לחשוד כי השיקים הוחזקו בידי ה"ה שפירא שלא כדין, לאור ניסיון עבר שלו בעסקאות ניכיון מולם- אשר כובדו במלואם. זאת ועוד, לטענתו, נתן תמורה בגין השיקים וזאת, הן בשיק על סך 25,000 ₪ אשר נמשך באותו מעמד והן, על ידי מחיקת חוב של ה"ה שפירא על סך 10,000 ₪. לאור האמור, לטענת התובע, דין הגנתה של הנתבעת להדחות באופן מלא ודין תביעתו בגין השיקים להתקבל. דיון והכרעה : בדיון אשר התקיים בפני העידו, הנתבעת ובעלה מר אדוני אורי וכן, התובע. אקדים אחרית לראשית - לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בתיק, הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי והכל כמפורט להלן. טרם אפרוט טענות הצדדים, הנני מוצאת להקדים מילים בנוגע להתנהלות התובע בתיק בפני ובכלל זה, השיהוי הרב אשר בו נקט. כך, אין חולק כי השיקים נשוא התביעה, הופקדו על ידי התובע לבנק וחוללו כולם והכל בסמוך למועד פירעונם. בהקשר זה יודגש - השיקים הינם במרווחים של שלושה חודשים זה מזה, כל שיק הופקד בסמוך למועד פרעונו וכל שיק חולל בסמוך למועד זה. דהיינו, במשך כשנה, הפקיד התובע , מידי שלושה חודשים, שיק אחד מבין השיקים האמורים וזה חולל. עוד ראוי להדגיש כי החילול אינו מפאת העדר כיסוי מספיק, אלא שסיבת החילול, אשר הופיעה על כל שיק ושיק, הינה כי ניתנה הוראת ביטול. על אף האמור, הרי שבמשך אותה שנה, לא מצא התובע לפנות ולו פעם אחת אל הנתבעת ולברר מולה מדוע ניתנה הוראת ביטול לשיקים, אלא, תחת זאת, מצא לפנות רק לה"ה שפירא - אשר דחו אותו, לטענתו, ב"לך ושוב" ובהבטחות לכסות את החוב - וכן, להמשיך ולהפקיד את השיקים אשר ניתנו כולם ברצף. זאת ועוד, התובע המתין ופתח את תיק ההוצאה לפועל לגביית השיקים, רק בסמוך לתום תקופת שבע שנים והכל - כאשר במהלך כל אותה תקופה אינו מוצא לפנות את הנתבעת ולו פעם אחת. זאת אף זאת, גם את האזהרה נשוא תיק ההוצאה לפועל המציא התובע לנתבעת בחלוף למעלה משנתיים ממועד פתיחת התיק וזאת, על אף שהנתבעת שינתה את כתובתה רק בחלוף שנתיים ממועד פתיחת התיק - דהיינו- לא היתה כל מניעה להמציא לה את האזהרה בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל. בנסיבות אלו, טוענת הנתבעת כי נגרם לה נזק ראייתי רב כפועל יוצא מהתנהלות התובע והנני מוצאת לקבל הטענה האמורה - והכל כפי שאפרט להלן עת אדון בטענותיהם ההדדיות של הצדדים. טענת ההגנה הנסבה על גניבת השיקים - הנני סבורה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי השיקים אמנם נגנבו לה וזאת, מטעמים חלופיים ומצטברים להלן: ראשית, הנתבעת טענה כי איבדה את השיקים נשוא התביעה וכן, את פנקס השיקים ממנו נמשכו ובו שיקים נוספים ואולם, לא ביטלה את כלל השיקים אלא לאחר שנואשה מלמצוא את פנקס השיקים. טענתה זו של הנתבעת אינה מתיישבת עם כך שהנתבעת עברה לבית החדש כבר באוגוסט ואולם, ביטלה את הפנקס וכן השיקים נשוא התביעה (למעט השיק הראשון - לטענתה), רק בחודש נובמבר 2003, דהיינו, בחלוף שלושה חודשים ממועד המעבר. זאת ועוד, לטענת הנתבעת בעלה והיא עזבו את הבית המושכר בדצמבר 2003 ומסרו הודעה מוקדמת בדבר העזיבה חודש לפני כן- דהיינו, בנובמבר 2003. בהקשר זה , לא ניתן להתעלם מכך שביטול השיקים הינו במועד בו נמסרה לכאורה, הודעת הביטול של הסכם השכירות והנני סבורה כי החפיפה במועדים אינה מקרית אלא, שביטול השיקים קשור להפסקת החוזה ולא לטענה בדבר גניבת השיקים כביכול- טענה אשר לכאורה נולדה עוד שלושה חודשים קודם לכן. זאת אף זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבעת הביטול של השיקים נקבה הנתבעת במספר המדויק של השיק ממנו ואילך יש לבצע את הביטול - מספר אשר לו אמנם הפנקס אבד לא היה מצוי לכאורה בידיעתה. בהקשר זה יש להוסיף כי , עת נשאלה הנתבעת כיצד לא ראתה שהשיקים אשר נמשכו על ידה הופקדו וחוללו על ידי הבנק מפאת הודעת ביטול בזמן אמת- היא השיבה כי אינה מסתכלת בדפי החשבון שלה. תשובתה זו של הנתבעת שוללת גם טענה אפשרית ולפיה ידעה מאיזה מספר שיק ואילך עליה לבטל את השיקים וזאת, מתוך עיון בדפי החשבון. ומעל לכל האמור- טענת הנתבעת המייחסת לה"ה שפירא מעשה פלילי של גניבת השיקים - עומדת בסתירה לכך, שאף לטענתה לא ניכו ה"ה שפירא שיק נוסף אשר לכאורה הוכן לאותו מועד ואשר לכאורה גם אותו גנבו ה"ה שפירא. במה הדברים אמורים? - אין חולק כי - לטענת הנתבעת עצמה- בעת הכנת השיקים נשוא התביעה , הוכן גם שיק נוסף על סך של 13,020 ₪ , אשר - ביחד עם השיק הראשון נשוא התביעה- היווה לטענתה את התשלום הראשון בגין דמי השכירות (טענה אשר אף תזכה להתייחסות בהמשך). יחד עם זאת, אין חולק כי אותו שיק נוסף , לא נוכה על ידי ה"ה שפירא ולא נמסר לתובע. האמור יש בו בכדי להטיל בספק רב את נכונות הטענה בדבר גניבת השיקים על ידי ה"ה שפירא, באשר לו אמנם גנבו השיקים, ברי כי היו מסחרים גם את השיק הנוסף. זאת אף זאת, טענת הגניבה , נטענת אמנם במישור האזרחי ואולם, לאור מהותה ולאור הדופי אשר יש בה בכדי להטיל באחר - ראשית, היה על הנתבעת להציג ראיות במשקל גבוה בכדי להוכיחה ושנית- היה עליה, לכל הפחות, להזמין את ה"ה שפירא לעדות ולאפשר להם להתמודד עם הטענה האמורה. לאור כל האמור, הנני דוחה הטענה ולפיה השיקים נגנבו מאת הנתבעת. טענת ההגנה הנסבה על כשלון תמורה - באשר לשיק הראשון: לטענת הנתבעת תשלום השכירות הראשון חולק לשני שיקים - האחד על סך 13,020 ₪ ליום 15/8/03 והשני על סך 1,215 ₪ לאותו מועד . הנתבעת מוסיפה וטוענת כי את תמורת שני השיקים היא שילמה באמצעות העברה בנקאית אשר בוצעה על ידה ביום 14/7/03. הנני סבורה כי הנתבעת לא הוכיחה טענה זו. כך, אמנם הוצג אישור בדבר העברת בנקאית על סך 14,235 ₪ ואולם, לא הוצגה כל ראייה ולפיה אמנם היה שיק נוסף על סך 13,020 ₪, באופן ששני השיקים יחדיו משלימים את התשלום הראשון ויתרה מכך, לא הוצג, ולו הסבר, לתהייה מדוע תשלום דמי השכירות הראשון פוצל לשני שיקים אשר שניהם לאותו מועד בדיוק. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי הנתבעת לא הרימה הנטל להוכחת כשלון תמורה באשר לשיק הראשון. באשר ליתרת השיקים - אין חולק כי הנתבעת ובעלה נותרו בבית ה"ה שפירא וזאת, עד ליום 18/12/03. משכך, אין חולק כי, אף לדידה של הנתבעת, היה עליה לשאת בתשלום דמי השכירות עד לאותו מועד. על אף האמור הרי שלא הוצגה על ידי הנתבעת אסמכתא כלשהי לביצוע תשלום כאמור. מכאן, שהנתבעת לא הוכיחה כשלון תמורה מלא אלא לכל היותר כשלון תמורה חלקי . זאת ועוד, הנתבעת טענה כי הפסקת הסכם השכירות היתה בהסכמת ה"ה שפירא ובהתאם לזכות אשר הוקנתה לה בהסכם השכירות, להפסיק את הסכם השכירות בהודעה מוקדמת בת חודש. בהקשר זה, לא הוצגה בפני כל ראייה התומכת בטענה האמורה וזאת, הואיל והנתבעת טענה כי אינה מוצאת את הסכם השכירות עם ה"ה שפירא. בנסיבות כפי שפורטו על ידי בסעיף 7 לעיל, בהן כאמור, לאור התנהלות התובע נגרם נזק ראייתי לנתבעת, הנני מוצאת לקבוע כי טענת הנתבעת ולפיה לא מצאה את הסכם השכירות נובעת אמנם מהשיהוי בו נקט התובע. יחד עם זאת, בשים לב לכך שטענת הנתבעת ולפיה, היתה לה הזכות להפסיק את ההסכם עם ה"ה שפירא בהודעה מוקדמת של חודש , נתמכה רק בעדותה ובעדות בעלה , אינני מוצאת לקבל הטענה כלשונה, אלא - מתוך גזירה שווה מהסכם השכירות אשר הוצג על ידי הנתבעת (הסכם השכירות המאוחר הנוגע לבית החלופי אשר שכרו הנתבעת ובעלה) - הנני קובעת כי לנתבעת ולבעלה היתה הזכות להפסיק את הסכם השכירות בהודעה מוקדמת בת שלושה חודשים. לאור האמור, הנני קובעת כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כשלון תמורה באשר לשיק השני מחד ואולם, לאור קביעתי האמורה - הנני קובעת כי הנתבעת הרימה הנטל להוכחת כשלון תמורה באשר לשיקים השלישי והרביעי - אשר הם בגין תקופת השכירות לאחר מתן ההודעה המוקדמת בת שלושה החודשים. אחיזה כשורה - משקבעתי כי הנתבעת הוכיחה טענת כשלון התמורה באשר לשיקים השלישי והרביעי- עובר אל התובע, בהתאם לסעיף 29 לפקודת השטרות - הנטל להוכיח כי הינו אוחז כשורה בשיקים ומשכך, מתגבר על טענת ההגנה של הנתבעת. הנני סבורה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת אחיזה כשורה בשיקים האמורים וזאת, הואיל ולא הוכיח מתן תמורה בגינם. כך, באשר לתמורה בגין השיקים - התובע טען לתמורה בשני אופנים- האחד- ויתור על חוב בסך של 10,000 ₪ והשני - שיק על סך 25,000 ₪ אשר נמשך לפקודת ה"ה שפירא. באשר לאופן הראשון הרי שאמנם ויתור על חוב מהווה תמורה ואולם, הואיל וסכום שני השיקים הראשונים, בהם נדחתה טענת ההגנה של הנתבעת עולים על סכום זה, הרי שאין בו בכדי להוות תמורה בנוגע לשיקים האחרים. באשר לאופן השני- הרי שאין חולק כי עיון בחשבונית אשר הוצאה - לטענת התובע במעמד הניכיון - מעלה כי נקוב בה מספר שיק אחר ואילו בדפי הבנק- בהם מוצג השיק כנפרע מופיע מספר שיק אחר. בהקשר זה טען התובע כי מדובר בטעות קולמוס ברם, טענתו זו לא נתמכה בראייה כלשהי ובכלל זה לא הוצג תשלום השיק או אישור ולפיו אמנם מדובר בשיק שנמשך לפקודת ה"ה שפירא. אציין כי התובע טוען כי לאור חלוף הזמנים אין בידו להמציא הראיות האמורות ואולם, אין בידי לקבל טענתו זו בהינתן שחלוף הזמנים הינו בעטיו של התובע ומשכך, אין לו להלין אלא על עצמו. כהשלמה לאמור הנני סבורה כי התובע אף לא הוכיח כי היה תם לב בעת קבלת השיקים. כך, אמנם - תום הלב נבחן במועד הסיחור ואולם, על תום הלב האמור ניתן גם להסיק לאור התנהלות המאוחרת לסיחור. במקרה בפני- התובע לא פנה אל הנתבעת , במשך שנים רבות ועל אף שכאמור השיקים הושבו מפאת הוראת ביטול ובנסיבות אלו, הנני סבורה כי מלכתחילה, עלה בליבו חשד באשר לזכות תביעתו כלפי הנתבעת בנוגע לשיקים האמורים. לאור האמור הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי אמנם נתן תמורה בגין השיקים השלישי והרביעי וכי הינו תם לב בנסיבות סיחורם אליו. משכך, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הינו אוחז כשורה בשיקים אלו. סוף דבר - לאור האמור והמפורט לעיל- הנני דוחה התנגדותה של הנתבעת לביצוע שני השיקים הראשונים ובהקשר לשיקים אלו ישופעלו הליכי ההוצאה לפועל בסייג אחד- בנסיבות המפורטות בסעיף 7 לפסק הדין- לסכום השיקים יצורפו הפרשי הצמדה בלבד ולא ריבית כדין. ההתנגדות באשר לשיקים השלישי והרביעי - מתקבלת. בנסיבות אינני מוצאת לעשות צו להוצאות. שיקים