נקבע כי לא לקה במצב פסיכוטי (סכיזופרניה) כתוצאה משירותו הצבאי רקע כללי המערער מבקש מהוועדה להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משולב] התשי"ט-1959 [להלן- חוק הנכים] וזאת בשל מחלת סכיזופרניה ממנה סובל המערער. לטענתו של המערער, מחלה זו נגרמה לו בשל שירותו הצבאי שכלל טירונות ותקופת מעצר. מדובר בערעור על החלטת קצין התגמולים בה קבע קצין התגמולים, בין היתר, שהמערער אינו חולה בסכיזופרניה ולא לקה במצב פסיכוטי כתוצאה משירותו הצבאי. להלן כמה עובדות העולות ממסמכים המצויים בפנינו: א. המערער יליד 1990 ב. המערער התגייס לצה"ל ג. המערער החל את הטירונות ביום 30.3.09. המערער שובץ לטירונות בבסיס מכמש של מג"ב. ד. ביום 5.4.09 הוחזר המערער לבקו"ם ובתאריך 7.4.09 הוא הוצב לטירונות בבסיס ניצנים. ה. בתאריך 13.5.09 נעצר המערער ע"י מצ"ח בחשד לביצוע עבירת מין בחיילת. מפרוטוקול הדיון בבית הדין הצבאי באשר להארכת מעצרו עולה שלמערער יוחסו חשדות לעבירות של ניסיון אונס, מעשה מגונה בכוח, הטרדות מיניות ושיבוש הליכי חקירה. המערער הכחיש את המיוחס לו וטען שהיחסים שקיים עם החיילת היו בהסכמה. יצויין כי התיק הפלילי נסגר בהיעדר ראיות מספיקות ובהיעדר שיתוף פעולה מצד המתלוננת. ו. בתאריך 22.5.09 קיבל המערער פטור משירותו הצבאי. השירות נמשך, אם כן, פחות מחודשיים, מיום 29.3.09 ועד 22.5.09. 3. מונחות לפנינו חוות דעת רפואיות של מומחים מטעם שני הצדדים כדלהלן: חוות דעת של פרופ' עמיחי לוי מיום 22.8.09 בה קבע, בין היתר, בפרק "דיון" [ראו סעיפים 13 ו-6-7 לפרק] כדלהלן: "מדובר במקרה מובהק של 'רגישות'/'גולגולת דקה' שכן אצל....התגלו באזרחות קשיים/בעיות (קוגניטיביות;התנהגותיות; לימודיות; אפקטיביות). ככל הנראה....לקה ב'הפרעת הסתגלות' טרם לשירותו. ברם בכל אלו לא היה מדובר במחלה....להערכתי המקצועית היה על שלטונות הצבא או שלא לגייסו בכלל; או לדחות את גיוסו בשנתיים, ולברר שהנ"ל אכן התחזק/'הבשיל', אך המערכת בחרה בפתרון של 'התאמת פרופיל'.....". בסעיפים- 21 20 לחוות דעתו כתב פרופ' עמיחי לוי כדלהלן: "ההתדרדרות הפסיכיאטרית (ככל הנראה, וכאמור, התפתחות של מחלת הסיכזופרניה) שהתרחשה בשירות הצבאי אירעה, אכן, בשל תנאי השירות הקשים (על גבי 'רגישותו'/'גולגולתו הדקה') ....מדובר, במילים אחרות, בקשר סיבתי מסוג 'גרימה'". מטעם המשיב הוגשה חוות דעת של ד"ר דניאל בקר מיום 10.8.11 והשלמה לחוות הדעת מיום 9.1.12. בחוות הדעת מיום 10.8.11 כתב ד"ר בקר ,בין היתר, [בסעיפים 5-6 לפרק "דיון וסיכום"]כדלהלן: "במבחנים הפסיכודיאגנוסטיים שנערכו ביוזמתי אין שום עדות להפרעה פסיכוטית, בטח לא להפרעת סכיזופרניה. אף אני בבדיקתי לא התרשמתי מקיום תסמינים פסיכוטיים ובטח לא סכיזופרניה". בהמשך חוות דעתו כתב ד"ר בקר כדלהלן: "...מדובר בגבר אשר בטרם גיוסו אובחן גם במבחנים פסיכו דיאגנוסטיים (שנערכו פעמיים) כסובל ממאפיינים אישיותיים שבשל מגבלות קוגניטיביות ורגשיות המביאים להפרעת התנהגות שמתבטאים בקושי הסתגלותי למסגרת. כיום על פי התיעוד הקיים והמבחנים שנערכו לו לפי בקשתי אין סיבה לשנות את האבחנה". בהמשך חוות דעתו, ציין ד"ר בקר ש"יוצא שהצבא לכאורה חשף את גודל הבעיה ולא גרם לה". בחוות דעתו ביקש ד"ר בקר חומר נוסף "כדי לקבוע כל זאת בוודאות". לאחר שעיין בחומר הנוסף כתב ד"ר בקר ביום 9.1.12 , בין היתר, כדלהלן: "...לאחר שעברתי על התיק בדקדקנות, לא מצאתי מסמכים נוספים שישנו את חוות דעתי שמדובר בגבר הלוקה בהפרעה אישיותית לא בסכיזופרניה ושלא היה בשירותו הצבאי בכדי לשנות את אישיותו ואין עדות להתהוות הפרעה פסיכיאטרית חדשה". דיון 4. ניתן לחלק את הדיון במצבו הנפשי של המערער מהמצב שהיה בטרם הגיוס ועד לשחרורו של המערער מצה"ל ל-4 תקופות. התקופות הן: התקופה שקדמה לגיוס, הטירונות במשמר הגבול, הטירונות בבסיס ניצנים עד למעצרו, תקופת מעצרו של המערער עד לשחרורו. להלן כמה ממצאים רפואיים הנוגעים לכל אחת מהתקופות הנ"ל. באשר לתקופה שקדמה לשירות הצבאי, ניתן למצוא חומר רפואי על מצבו הנפשי של המערער כדלהלן: בחודש ינואר 2004, בהיות המערער כבן 14 אובחנה אצלו הפרעת קשב וניתן לו טיפול בריטלין. בהיותו כבן 17 הקב"נית התרשמה שהמערער אינו בשל ומעט דל באישיותו, אך הוא מחזיק בכוחות סבירים לשם התמודדות עם השירות, ללא קושי בשליטה על דחפים. היא המליצה להעמיד את ציון קשיי ההסתגלות של המערער על 41. ג. ב-11/2007 החל המערער בטיפול פסיכיאטרי אצל ד"ר אורלי יציב וצויין שהמערער מטופל ברסיטל 30 מ"ג והומלץ על תוספת טיפול בריספרדל 0.5 מ"ג. ד. ב-17.9.08 כתבה ד"ר יציב ללשכת הגיוס שהמערער הופנה למרפאתה במצב משברי, ככל הנראה על רקע לימודים, קשיים חברתיים ולחצים מהכיוון הדתי של המשפחה. הוא הפסיק ללכת לבית הספר ופיתח מחשבות אובדנית, וסימפטומים דכאוניים ואובססיביים אך מצבו השתפר. צוין כי המערער חשב בתחילה להתגייס ליחידה לוחמת אולם כעת מבקש את עזרתה בשחרורו ואינו מגלה מוטיבציה לשרת. היא לא המליצה על שחרורו. ה. ב-11/08 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית וועדה רפואית של המל"ל הכירה בנכות נפשית בשיעור משוקלל של 20-46% בגין הפרעת קשב, 20% בגין הפרעת הסתגלות ו-10% בגין רגליים שטוחות בטופס התביעה צויין שהוא אינו עובד בשל "לימודים ובעיות רפואיות" [ראו עמ' 157 בתיק הרפואי]. ו. ב-16.2.09 נבדק המערער אצל פסיכיאטרית של לשכת הגיוס בירושלים. בבדיקה לא נמצאו סימנים של פסיכופתולוגיה מג'ורית וצויין שיש סיכויים טובים שהמערער ישלים שירות צבאי. שופר גם הציון שלו בעניין קשיי ההסתגלות מ-40 ל-20 [ראו עמ' 172/3 לתיק הרפואי]. באשר לתקופת הטירונות במג"ב ישנם הממצאים הבאים: א. המערער שהה בבסיס הטירונים 4 וחצי ימים. כבר ביום הרביעי הוחלט להפסיק את השתתפות המערער בטירונות מג"ב והוא הוחזר לבקו"ם. ב. המערער טען שעבר התעמרות ויחס נוקשה בטירונות, אלא שטענות על התעמרות לא הוזכרו בבדיקה של הפסיכיאטר שבדק המערער בבקו"ם [ראו עמ' 234 בתיק הרפואי]. מעבר לכך ייאמר שבראיון עם הפסיכיאטר לקראת שחרורו, בתאריך 20.5.09 ביקש שוב להיות לוחם מג"ב. אם אכן היתה התעללות יש להניח שהוא לא היה רוצה לחזור לשם. מכל מקום, המערער לא תיאר אירועי התעללות קונקרטיים. ג. מן הראוי לציין כי בבדיקה פסיכודיאגנוסטית שעבר המערער ב-7/11 צויין חשד להטייה בשני מבחני אישיות שעבר המערער (MMPI ו-SIMS). וצויין שמבחנים אלה מצביעים על שכיחות גבוהה של סימפטומים שאינם אופייניים לחולים שיש להם בעיות אמיתיות בתחום הנוירולוגי , האפקטיבי ובתחומים הקשורים לפסיכוזה ו"ונתונים אלה מעלים את החשד כי המערער מתחזה וכי ניכרת אצלו גישה תועלתנית ויתכן גם רצון להשגת רווח משני"[ ראו עמ' 260-269 בתיק הרפואי]. באשר לתקופת הטירונות בבסיס ניצנים - עד למעצרו ישנו החומר הרפואי הבא: א. בתאריך 7.4.09 שובץ המערער לטירונות כלל צה"לית בבסיס ניצנים. גם ביחס לטירונות זו טען ליחס משפיל אך טענות אלה לא נתמכות בתיעוד רפואי או בתיאורים שמסר לפסיכיאטרים בזמן אמת. ב. במהלך הטירונות בניצנים ביקר המערער 5 פעמים במרפאת הבסיס והוא לא דיווח על התעללות כלשהי [ראו עמ' 234-238 לתיק הרפואי]. היתה תלונה על התחשמלות, על חבלה מקת רובה ועוד. גם בבדיקה הפסיכודיאגנוסטית שעבר המערער ב-7/11 אין התייחסות לתלונות על התעללות בתקופת הטירונות בניצנים. ג. מעבר לכך ייאמר שהמערער טופל בתקופת שירותו אצל ד"ר אורלי יציב ואין תלונות של המערער על התעללות או התעמרות בתקופת הטירונות בניצנים [ראו עמ' 272 בתיק הרפואי]. באשר לתקופת מעצרו של המערער עד לשחרורו ישנם הממצאים הבאים: א. ב-13.5.09 בהיות המערער בבסיס ניצנים הוא נעצר בחשד לביצוע עבירת מין בחיילת. המערער עבר בדיקת כשירות למעצר [ראו עמ' 239-240 לתיק הרפואי] וברשומת הרופא הוזכר הרקע הנפשי של המערער ושבכוונתו לפגוע בעצמו אם ייכנס לכלא. הרופא התרשם ממתח נפשי, קשיים בהסתגלות למערכת, ללא רושם של פסיכוזה או בפגיעה בשיפוט המציאות וללא רושם של דיכאון מג'ורי, לכן נקבע שהמערער כשיר למעצר עם השגחה בנוהל אובדנות, עד לראיית קב"ן בכלא. ב. ב-14.5.09 התקיים דיון בעניין הארכת מעצרו של המערער בפני בית הדין הצבאי [ראו עמ' 35-40 לתיק הרפואי]. בית הדין בהחלטתו קבע שאין מחלוקת שהמערער נוטל תרופות על רקע מצבו הנפשי והוא מטופל "מזה כשנה ומחצה" בעקבות משבר נפשי. לפיכך נקבע שיש להפנות את המערער לבדיקה דחופה אצל קב"ן. אכן ביום 15.5.09 נבדק המערער ע"י הרופא, ד"ר אביב שופר, בכלא 4 [ראו עמ' 240 לתיק הרפואי]. הרופא התייעץ עם קב"ן ועם פסיכיאטרית של הכלא (ד"ר אבנשטיין) והוחלט על טיפול ברסיטל למשך שבוע, והמשך הטיפול בתרופה יהיה עפ"י המלצת הפסיכיאטרית. כמו כן נקבע שהמערער יופנה לבדיקת קב"ן בהקדם ובתאריך 19.5.09 נבדק המערער ע"י רופא צבאי וביקש פטור מנעליים צבאיות בשל פלטפוס [ראו מסמך 241 בתיק הרפואי]. ג. במקביל ד"ר יציב, הרופאה שטיפלה במערער, המליצה להביא את המערער להערכה פסיכיאטרית בהקדם כדי לשחררו [ראו עמ' 30 לתיק הרפואי]. ביום 20.5.09 נבדק המערער ע"י ד"ר אבנשטיין שציינה שהמערער מגלה קשיי הסתגלות למסגרת והוא במצוקה נפשית כתוצאה מכך. היא התרשמה שלמערער חוסר מיומנות חברתית, קשיים בינאישיים, התנהגות אימפולסיבית והפרעות התנהגות ומשמעת. עוד צויין שלמערער כוחות אגו דלים ואישיות בלתי בשלה. ד"ר אבנשטיין ציינה שלא התרשמה מהפרעה פסיכיאטרית בציר 1; וכן ציינה שהמערער אינו בדיכאון מג'ורי, אינו פסיכוטי וכעת שולל אובדנות (אם כי הזכיר כוונה אובדנית במידה ויוסר צו איסור הפרסום על שמו). היא המליצה לשחרר את המערער בפרופיל 21 בשל ליקוי נפשי. ד. בתאריך 21.5.09 החליטה וועדה רפואית על שחרור המערער משירותו הצבאי [ראו עמ' 26 ו-42 לתיק הרפואי]. בדיקת השתלשלות העניינים הנ"ל מגלה טיפול אינטנסיבי מצויין במערער. המערער קיבל טיפול תרופתי. אין בחומר הראיות, פרט לטיעון בעת הדיון, עובדות המצביעות על כך שהמערער נקשר באזיקים ושנאסר עליו להתפנות. פסיקת ביהמ"ש העליון התייחסה במקרה אחד לטענה דומה לזו שהעלה המערער באשר לכליאתו של חייל בכלא צבאי (בשונה מהמקרה שלפנינו שבו היה מדובר בכליאה במחנה צבאי ל-8 ימים בלבד ובשונה מהמקרה דנן בהן נטען ע"י החייל לא רק עניין הכליאה בכלא צבאי אלא גם טענות בדבר תנאי שירות שגרמו לו למחלתו) ואלה דברי ביהמ"ש מפי השופט ברק: " המערער טען לתנאי שירות קשים במיוחד, ובהם הצפיפות בתנאי עבודתו, כליאתו בכלא צבאי ואי היעתרות לרצונו לצאת למבדקי קצונה. כן נטען באשר לסירוב לאפשר לו להשתתף בלווית דודו. אין חולק כי יתכן שרצף אירועים זה - בצירוף הרקע המשפחתי של המערער - גרמו לו למצוקה ומתח. אולם לא זו השאלה שבפנינו, אלא השאלה אם יש בתנאים אלו אובייקטיבית כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכזבה אישית ותנאי שירות לא נוחים אין בהם די בכדי לבסס את היסוד האובייקטיבי העולה מפרשת אביאן". נציין עוד, שביחס לאף אחת מן התקופות הנ"ל אין תמיכה בעדות חיצונית או במסמכים. האם לקה המערער בסכיזופרניה כפי שטען המומחה מטעמו? 5. השאלה שתידון להלן היא האם הוכיח המערער שהוא לוקה כיום במחלת הסכיזופרניה. פרופ' לוי, המומחה מטעם המערער, קבע לא באופן חד משמעי אלא כהשערה שהמערער לקה במחלת הסכיזופרניה. בחוות דעתו קבע , כפי שנאמר לעיל, כך: "ההתדרדרות הפסיכיאטרית (ככל הנראה, וכאמור, התפתחות של מחלת הסיכזופרניה) שהתרחשה בשירות הצבאי אירעה, אכן, בשל תנאי השירות הקשים (על גבי 'רגישותו'/'גולגולתו הדקה') ....מדובר, במילים אחרות, בקשר סיבתי מסוג 'גרימה'". בחקירתו הנגדית הבהיר פרופ' לוי שהשערתו לגבי מחלת המערער מבוססת על 3 נימוקים מצטברים: שימוש בתרופת הריספרדל, ירידה בתפקוד ומחשבות פסיכוטיות. להלן נבחן כל אחד מהנימוקים הנ"ל: א. השימוש בתרופת הריספרדל הינו אפשרי לא רק למי שחולה בסכיזופרניה אלא לצורך הרגעה. פרופ' לוי לא בירר עם הרופאים שטיפלו במערער מדוע ניתנה לו התרופה הנ"ל. בנוסף מסתבר שפרופ' לוי לא ידע ממתי המערער מקבל את התרופה (וידוע שהוא נטל אותה עוד מלפני גיוסו לצבא), אך אישר שניתן לתת את התרופה לצורך הרגעה [ראו פרוט' עמ' 10 ש' 3-13]. בהקשר זה ייאמר שעובדה היא שאף אחד מהפסיכיאטרים שטיפלו במערער לא ציין שהמערער סובל ממחלת הסכיזופרניה שבגללה ניתנה לו התרופה הנ"ל. ב. באשר לתפקוד של המערער, ציין פרופ' לוי בחקירתו הנגדית שהמערער "קם בצהריים או אחה"צ, איננו עובד, אבא שלו לוחץ עליו לעבוד...אבא שלו מסר שהוא ניסה לעבוד עשרות פעמים, אבל הוא מפסיק אחרי כמה שעות ולפעמים ימים אבל אין לו יכולת, אין לו יכולת לחישוב כספי"; אלא שמסתבר שפרופ' לוי לא עיין בבדיקה הפסיכודיאגנוסטית שעבר המערער וברשומות הרפואיות האחרות. בשל אי העיון הנ"ל, מסתבר שפרופ' לוי לא היה מודע לכך שגם בתקופת לימודיו של המערער בביה"ס התיכון היו לו קשיי תפקוד. כך למשל באבחון של מכון רום מיום 3.7.11 [ראו עמ' מס' 267 בתיק הרפואי] צויין כדלהלן: "כמו כן, נטה לייפות את תפקודו בעבר- תיאר עצמו כתלמיד מצויין וללא קשיים משמעותיים בתפקודו במהלך התיכון, וזאת בשונה מדיווח של קצינת ביקור סדיר שהיתה מצויה עימו בקשר בזמן שהיה בתיכון ומדווחת על קשיים רגשיים וחוסר יכולת להתמיד במסגרות גם טרם הגיעו לי"ב ". עולה אם כן האפשרות, שקשיי התפקוד של המערער מקורם איננו במחלת הסכיזופרניה אלא המשך למצב שהיה קיים גם לפני הגיוס ומצב זה נובע מקשיי ההסתגלות של המערער עם מסגרות. ג. באשר לסברתו של פרופ' לוי שיש למערער מחשבות פסיכוטיות- אפשרות זו נשללה ע"י פסיכיאטרים אחרים. הבדיקה הדיאגנוסטית לא מצאה זאת. זאת ועוד, סברתו של פרופ' לוי על קיומה של מחשבה פסיכוטית מבוססת כולה על אמירה של המערער שהוא מפחד מחיילים. המערער לא חזר על תיאור זה בפני אף מטפל אחר, ואמירה בודדת של חשש מחיילים אינה יכולה להתפרש כמחשבת שווא המאפיינת הפרעה פסיכוטית. ד. פרופ' לוי הפנה לשני מאמרים אך אף אחד מהם אינו רלוונטי לעניינו. המאמר שכותרתו ASSOCIATION BETWEEN NONPSYCHOTIC PSYCHIATRIC DIAGNOSES IN ADOLESCENT MALES AND SUBSEQUENT ONSET OF SCIZOPHRENIA אינו יכול לתרום לענייננו מפני שהמאמר מציין שיש צורך במחקר מקיף המשלב גורמי סיכון שונים, או בלשון המאמר: “ADDITIONAL STUDIES COMBINING INFOEMATION ABOUT GENETIC, OBSTETRIC AND INTELLECTUAL RISK FACTORS, TOGETHER WITH BEHAVIORAL DITURBANCES IN ADOLESCENCE, MAY ENABLE MORE ACCURATE IDENTIFICATION OF PERSONS WHO WILL LATER HAVW SCHIZOPHRENIA”. מאמר נוסף שאליו הפנה פרופ' לוי הוא מאמר שפרופ' לוי הוא אחד ממחבריו וכותרתו "השירות הצבאי ומחלת הסכיזופרניה" ; מאמר שפורסם בעיתון "רפואה ומשפט". במאמר זה שפורסם בעיתון שאינו עיתון רפואי- מדעי נאמר במפורש לעניין הקשר בין השירות הצבאי ופריצת הפסיכוזה ש"כל המודלים הקיימים, כולל המודלים האורגניים הנוירובילוגיים והביוכימיים, גם הם ברמה של 'מודלים תיאורתיים'. אין ולו גם מודל אחד אשר מסוגל להציג כיום הוכחה 'אובייקטיבית' ו'מדעית' להנחותיו". בנוסף, המערער, בניגוד למה שצויין במאמר, לא שייך לקבוצת נבדקים שלא סבלו מבעיות נפשיות בטרם הגיוס. עוד יצויין שהמאמר ממליץ "לבדוק מספר רב של מלש"בים באמצעות ראיון קליני המתרכז בתפקוד הסוציאלי, נטילת הטרו אנמנזה מסודרת ממשפחת המלש"ב אודות תפקודו החברתי, וכן בדיקות קוגניטיביות" כל אלו לא נעשו אצל המערער. העולה מהאמור הוא שאין הוכחה לכך שהמערער סובל מסכיזופרניה, וכפי שראינו לעיל גם פרופ' לוי (בניגוד לד"ר בקר, המומחה מטעם המשיב) לא היה חד משמעי בקביעה שהמערער סובל מסכיזופרניה. 6. במקרה שלפנינו לא הביא המומחה מטעם המערער אסמכתאות רפואיות המצביעות על אסכולה כלשהי התומכת בחוות דעתו שהמערער סובל מסכיזופרניה. ברע"א 2027/94 עמד כב' השופט זמיר על מהות הנושא של "אסכולה רפואית" וכך קבע: "...אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסוימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה, צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד. בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו על-ידי מחקרים. ...אמור מעתה, כדי שאסכולה רפואית תוכל לזכות שוטר או חייל, או את בני משפחותיהם, בתגמולים לפי החוק, בגין מחלה שנגרמה או שהוחמרה בתקופת השירות, צריך שהאסכולה תקיים שני תנאים: הראשון - בנוגע למהות הקשר הסיבתי בין המחלה לבין השירות; השני - בנוגע לעוצמת הקשר. פסק הדין הנ"ל ממשיך ומנחה כדלהלן: "בנוגע למהות הקשר הסיבתי, צריך שהאסכולה תגדיר בפירוט סביר את מהות האירוע או המצב הגורמים למחלה או מחמירים אותה. נניח, לדוגמה, שאסכולה תקבע כי יש קשר סיבתי בין מתח נפשי לבין מחלת לב כלילית, זאת ולא יותר. האם די יהיה בכך כדי לשמש הוכחה כי כל מי שלקה במחלה זאת בתקופת שירותו ושיש בידו להוכיח כי במהלך תקופה זאת היה נתון במתח נפשי, לקה במחלה עקב השירות, יהיו רמת המתח, סוג המתח ומשך המתח אשר יהיו? אכן, אסכולה כזאת תספיק אולי כדי לשמש הוכחה במקרה קיצוני של מתח רב ומתמשך הנובע מתנאי שירות מיוחדים. אך לגבי מקרים אחרים, כגון מקרה של מתח נפשי במשך תקופה קצרה או מתח נפשי שאינו נובע מתנאי שירות מיוחדים, יהיה מקום לומר כי האסכולה כללית ומעורפלת מכדי לבסס קשר סיבתי מספיק בין תנאי השירות לבין המחלה. התנאי השני נוגע לעוצמת הקשר, כלומר, לדרגת ההסתברות שהשירות גרם למחלה או החמיר אותה. שהרי ייתכן כי אסכולה רצינית תצביע על קשר סיבתי בין אירוע מסוים או מצב מסוים לבין מחלה מסוימת, אך הקשר יהיה בדרגה נמוכה של הסתברות. למשל, ייתכן כי אסכולה תקבע שקיימת אפשרות שמצב מסוים מחמיר מחלה מסוימת, אך זוהי אפשרות רחוקה, במובן זה שהיא מתרחשת רק לגבי חלק קטן מן המצויים במצב זה. האם די בקשר סיבתי בדרגה כזאת כדי לזכות בתגמולים כל מי שמצוי במצב כזה? שאלה דומה מתעוררת לגבי דרגת ההסתברות שאירוע מסוים או שרשרת של אירועים מסוימים גרמו למחלה מסוימת או החמירו אותה. השאלה התעוררה גם בפרשת רוט שם אימץ הנשיא שמגר, בעמ' 215, דברים שאמר השופט בך בר"ע 187/83 רדושיצקי נ' קצין התגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) וכך אמר השופט בך: '... מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של 'קרוב לוודאי', ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה' ". 7. מהאמור לעיל ניתן לקבוע שכדי שאסכולה רפואית תספיק לקביעת קשר סיבתי, אין די בכך שהיא תאמר כי קיימת אפשרות שנסיבות מסוימות יגרמו למחלה מסוימת או יחמירו אותה. לקביעת קשר סיבתי, כפי שנדרש על-ידי החוק, צריך שהאסכולה תקבע כי "מתקבל מאד על הדעת" שנסיבות כאלה יגרמו למחלה או יחמירו אותה. במקרה דנן המערער לא עמד בנטל ההוכחה הזה. הפסיקה מלמדת ש"...העובדה כי מחלתו של חייל נגרמה או הוחמרה במהלך שירותו הצבאי, אין בה די, כשלעצמה, כדי להקים זכות לתגמולים" [ראו ע"א 8317/99 שלמה שוקרון נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(5) 321, 329 ב'-ד'). עוד מלמדת הפסיקה שהכלל הוא שלא די בכך שהמערער יראה אפשרות תיאורטית לקיום קשר סיבתי בין נכותו לבין השירות, אלא יש צורך ברמת ראיות של "מתקבל מאד על הדעת" לקיום הקשר הסיבתי (ראו רע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' דפנה בן עד, פ"ד מז(2) 471, 475-6). במקרה שלנו אכן מדובר בסברה תיאורטית בלבד לגבי מחלתו של המערער, ולא הובאו מטעם המערער ראיות מדעיות ברמה של "מתקבל מאד על הדעת". 8. בסעיף 41 לסיכומיו בכתב טען ב"כ המערער טענה כדלהלן: "....מה שנמצא על הפרק (והוכח ברמת ודאות עליונה) כי המערער נכנס לצבא כאדם א' ויצא משם כאדם ב'- בין אם יצא עם סכיזופרניה ובין אם יצא עם PTSD ובין עם תסמונת אחרת-ברור לכל כי מצבו הנפשי של המערער הורע והוחרף באופן ברור ובולט- וזאת כתוצאה 'משירותו הצבאי ' -את זה איש לא יכול לקחת ממנו" [במקור כמה מילים מהציטוט הנ"ל נכתבו בגופן גדול וחלק מהמילים היו מודגשות]. בקשר לטענה זו נעיר כבר עתה שוועדה זו המשמשת כוועדת ערעורים על החלטות קצין התגמולים, מוסמכת לדון בקשר הסיבתי בין מחלה או חבלה פלונית שטען לה המערער בפני קצין התגמולים לבין השירות. נראה כי ב"כ המערער עצמו חש שלא היה בידיו להוכיח שהמערער סובל מסכיזופרניה או מ-PTSD ובצר לו ניסה לטעון שהמערער סובל מ"תסמונת אחרת". ב"כ המערער לא יכול היה לקבוע מה טיבה של אותה תסמונת ומשלא עשה כן יש בדבריו הוא משום הודאה בכך שלא עמד בנטל ההוכחה הנדרש במשפטי נכים. למעשה על מצב כזה רלוונטיים הדברים שאמר ביהמ"ש בכמה פסקי דין ש"...העובדה כי מחלתו של חייל נגרמה או הוחמרה במהלך שירותו הצבאי, אי בה די, כשלעצמה, כדי להקים זכות לתגמולים" [ראו ע"א 8317/99 שלמה שוקרון נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(5) 321, 329 ב'-ד']. היה זה דווקא המומחה מטעם המשיב, ד"ר בקר, שאיבחן את בעייתו הרפואית של המערער: "...מדובר בגבר אשר בטרם גיוסו אובחן גם במבחנים פסיכו דיאגנוסטיים (שנערכו פעמיים) שסובל ממאפיינים אישיותיים שבשל מגבלות קוגניטיביות ורגשיות המביאים להפרעת התנהגות שמתבטאים בקושי ההסתגלותי למסגרת. כיום על פי התיעוד הקיים והמבחנים שנערכו לו לפי בקשתי אין סיבה לשנות את האבחנה". למעשה חוות דעת זו תואמת את ההערכה הנוירופסיכולוגית והאישיותית של מכון רום [ראו עמ' 260-269 לתיק הרפואי] שקבעה בין היתר כדלהלן: " בעל קונסטלציה אישיותית חלשה ואגון אישיות גבולי, שגררו קשיי הסתגלות וקשיים רגשיים החל מגיל ההתבגרות שהוחרפו במפגש עם המערכת הצבאית, בהיעדר משאבים מספקים וכלים יעילים להתמודדות. סביר כי לשירותו הצבאי השפעה על רווחתו הרגשית,אך קשה להעריך השפעה זו וכן להעריך מצבו הרגשי/נפשי לאשורו, על רקע נטייה בולטת להגזמה והחרפה של מצבו ושל קשייו". 9. הננו מקבלים את חוות דעתו הנ"ל של ד"ר בקר המבוססת על ראיות ולא על השערות גרידא. האבחונים הפסיכולוגים שהמערער עבר עד לגיוסו מצביעים על כך שלמערער היו קשיים משמעותיים בתחום הקוגניטיבי והרגשי, הוא היה אימפולסיבי , עצבני חסר שקט ובעל יכולת מוגבלת לשאת תסכול וחרדה. גם ד"ר אבנשטיין שבדקה את המערער ב-20.5.09 ציינה שלא התרשמה שלמערער יש הפרעה פסיכיאטרית מציר 1, והזכירה חוסר מיומנות חברתית, קשיים בינאישיים, התנהגות אימפולסיבית, הפרעות התנהגות ומשמעת, כוחות אגו דלים ואישיות בלתי בשלה. גם ד"ר יציב במכתבה למל"ל מיום 28.10.09 מזכירה מגבלה קוגניטיבית בשילוב עם נטייה לאימפולסיביות שמקשה על תפקוד המערער וכן מזכירה את הממצאים שהתגלו בדו"ח הפסיכודיאגנוסטי מיום 3.7.11 שם תואר המערער כבעל קונסטלציה אישיותית חלשה וארגון אישיות גבולי שגררו קשיי הסתגלות וקשיים רגשיים החל מגיל ההתבגרות. ניתן לסכם ולומר שאין אבחנה (פרט לזו של פרופ' לוי- המומחה מטעם המערער) שלמערער יש הפרעה נפשית "על ציר 1". כאן ייאמר במאמר מוסגר שגם פרופ' לוי עצמו לא שלל את האפשרות שלמערער הפרעה אישיותית "על ציר 2" על רקע של חבלת ראש בגיל צעיר וטען שהנושא לא נחקר עד תומו [ראו פרוט' עמ' 17 ש' 1-2]. 10. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו הוא. חברי הועדה חתמו על עותקים נפרדים של ההחלטה. התחום הנפשיצבאסכיזופרניהפסיכוזה