התובע לא טען לנכות כתוצאה מתאונה זו ולמעשה גם לא טען או מכל מקום לא הוכיח הפסדי שכר או הוצאות שונות (שהינו נזק מיוחד המחייב ראיות) ומשכך, המדובר בתיק שעניינו "כאב וסבל" בלבד. אציין, כי התובע הגיש את התביעה בהתחלה כתביעה קטנה והתיק הועבר לפסים אזרחיים, שכן המדובר בתיק נזקי גוף המכיל בעיית אחריות והמצריך זמן שיפוטי לבדיקה יסודית יותר. על פי גירסתו של התובע בכתב התביעה (סעיפים 6-8) התרחשה התאונה בנסיבות כדלקמן: "ביום 2.4.09 בשעה 15:30 או בסמוך לכך, הגיע התובע לסניף הנתבעת 2 (ויצ"ו נהריה) לצורך מסירת בגדים לתרומה. במועד האמור מכולת האיסוף בגדי התרומה היתה בנויה כך שהיתה מוקפת סורגים למעט פתח קטן ובו דלת פלדה המותקנת על צידה החיצוני של הגדר המקיפה את המכולה וסניף הנתבעת מס' 2 שעל התורמים להדוף לפנים המכולה בעזרת כוח גופם בכדי להכניס את הבגדים למכולה. בעוד התובע משליך את הבגדים לתרומה לתוך המכולה מבעד לדלת נטרקה לפתע הדלת מלוא משקלה על אצבעות ידו השמאלית". כאן המקום לומר, כי התובע תמך את תביעתו בשני מסמכים רפואיים בלבד. המסמך הראשון הינו מסמך מקופ"ח מקצועית חתום על ידי האורתופד ד"ר אהרון מיכאל והמתייחס לכך כי התובע עבר שבר ללא תזוזה באיזור DP של אצבע רביעית. מדובר במסמך מיום המקרה. אין בו התייחסות לאי כושר עבודה והתובע מופנה במהלכו לקביעת תור למיעוד בתאריך 8.4.09 וכן יש התייחסות לטיפול תרופתי לו הוא נצרך. זה למעשה המסמך הרפואי המשמעותי היחידי התומך בטענותיו של התובע, שכן המסמך הבא אליו התנגדו הנתבעים גם בכתב ההגנה שלהם, הוא כבר מסמך מתאריך 23.1.13, כלומר מס' שנים אחרי האירוע, והינו מסמך רפואי שמן הסתם ניתן לתובע במסגרת פרטית ע"י האורתופד ד"ר שטרקר המתייחס למצבו הרפואי של התובע נכון לזמן ביצוע הבדיקה. בתצהירו שהוגש לביהמ"ש כתב התובע לגבי נסיבות אירוע התאונה כדלקמן (סעיף 4): "מצאתי את מכולת איסוף הבגדים על פי השילוט החיצוני שהיה מותקן עליו. כאשר הכנסתי את שק הבגדים לתוך פתח המכולה דרך פתח ובו דלת פלדה אותו דחפתי בעזרת משקל גופי עד שאשלים את הכנסת מלוא אורכו של שק הבגדים לתוך המכולה על מנת שחלקו העליון של השק לא יקרע מחוץ למכולה ותכולתו לא תתפזר על המדרכה, לפתע נטרקה דלת המכולה בעוצמה רבה על אצבעותיי". על מנת להשלים את התמונה, גירסתו של התובע כפי שנמסרה במסגרת הדיון הסופי בקדם המשפט המורחב מיום 30.12.13 היתה: "הלכתי לתרום בגדים לעשות מצווה. זהו מתקן של ויצו. הבאתי שקיות פח אשפה של בגדים בצורה מרוכזת. הגעתי למתקן ודחפתי את אחת השקיות פנימה. כשדחפתי אותה היא נפלה לתוך המתקן. מדובר במתקן גבוה בגובה שלי. יש פלטת ברזל גדולה שמתנדנדת ללא מנגנון עצר או ריפוד כלשהו. המשקל של החלון הזה זה ברזל יצוק. דחפתי את השקית פנימה למתקן והברזל הזה חזר אלי בחזרה". התובע הגיש את תביעתו כנגד שני גופים: כנגד ויצו נהריה - היא הנתבעת 2. כנגד עיריית נהריה - היא הנתבעת מס' 1 ואשר לטענתו היא היתה הגורם שהתקין את המתקן המסוכן בעבור הנתבעת מס' 2. הנתבעת מס' 2 - ויצו, אשר חב' כלל מייצגת אותה (היא הנתבעת 3) הגישה הודעת צד ג' כנגד עיריית נהריה. לטענת ב"כ הנתבעות, כשל התובע בהוכחת גירסתו העובדתית בביהמ"ש משעה שיש סתירות בין הגירסאות שנמסרו בכתב התביעה בתצהיר ובעדותו בביהמ"ש. כך למשל לא היה צריך התובע לדחוף את השקית בעזרת משקל גופו, דבר שהיה בו כדי לגרום לקרות אירוע התאונה או אף לייתר אותה. כמו כן, לא היתה סיבה שהתובע ידחוף קודם את השקית אלא יכול היה בעזרת ידו להרים את הדלת ובכך להכניס את השקיות שבהן הבגדים ללא קושי. האזנתי לגירסתו של התובע ולעדותו בביהמ"ש וכן לחקירות הקצרות והממוקדות ואני נותן אמון בעדותו של התובע, כי התאונה נגרמה בנסיבות שבהן ביקש להכניס את השקית לתוך המתקן ובמהלך פעולה זו, תוך שהוא משתמש בין השאר במשקל גופו כדי לתת כוח לשקית להיכנס, חזרה הדלת ופגעה בגופו. אני נכון לקבל את עמדת התובע, כי יש רשלנות בנסיבות העניין וכי היה צריך לדאוג שבמתקן האמור תהיה דלת עצר או מנגנון הגנה המונע אפשרות לפגיעה מעין זו ובעניין זה אני נכון לקבל את עמדתו של התובע, כפי שעולה בסעיף 9 לכתב התביעה המתייחס לקיום מנגנון עצירה או מיגון בדפנות הדלת. אני לא שולל גם את הטענה, כי היה צריך לשים גם שלט המזהיר מפני תאונה מן הסוג שארעה לתובע. אשר על כן, דין התביעה עקרונית להתקבל. עם זאת, לאור העובדה שהתובע השתמש במשקל גופו על מנת לבצע את פעולה דחיפת השקית בצורה שהיה בה כדי לסייע לכך שהדלת תיטרק על ידו, יש בה כדי להשית עליו רשלנות תורמת, אותה אני מעריך לצורך העניין ב- 15% בלבד לאור הערותיי דלעיל. כפי שציינתי, התובע צירף למעשה מסמך רפואי מיום המקרה המעיד על שבר באצבעו והעיד, כי סבל מכאבים והגבלות אשר השפיעו עליו לפחות במהלך חודש. לא הוצג כל מסמך רפואי המצביע על אי כושר עבודה או כי התובע לא יכול היה לעבוד ולא הוצגו מסמכים רפואיים נוספים, למרות שהיה מקום לעשות כן. המסמך הרפואי השני של ד"ר שטרקר הינו שנים לאחר האירוע ולא ייחסתי לו משקל רב. אני מעריך את נזקו של התובע, לאור המסמך הרפואי היחיד אותו הציג, בסכום של 5,000 ₪ בלבד ואציין, כי אני עושה זאת משום שנגרם לו שבר בגופו (באצבע רביעית). 15% רשלנות תורמת, משמעותה שאני מקזז מתוך הסכום האמור סך של 525 ₪ ומעגל למטה ל- 750 ₪, כך שהפיצוי המגיע לתובע הינו 4,250 ₪ בצירוף הוצאות משפט הכוללות אגרת בימ"ש ששילם התובע בסך 700 ₪ לערך ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ מתוך הסכום שנפסק. השאלה היא איזה גוף צריך לשאת בנזקו של התובע. יש לזכור, כי מדובר בשטח הנמצא בבעלותה ובחזקתה של הנתבעת 2 - ויצ"ו. עוד צריך לזכור, כי על פי תשובות לשאלון, בוצע שינוי במתקן על מנת למנוע גניבות ואולם שינוי זה בוצע ללא קשר למתקן הנוכחי אשר על פי עדותו הקצרה של נציג הנתבעת 1, עיריית נהריה, נבנה ע"י עיריית נהריה עבור ויצו על פי תכנונה ועל פי בקשתה. עוד יש לזכור את מכתבה של נציגת ויצ"ו הגב' ג'ני וייס - יו"ר ויצו נהריה, מיום 3.1.13 אשר למעשה ניתן להבין ממנו, כי אינה מייחסת כל אחריות לעיריית נהריה. כך היא כותבת בסעיף 4 למכתבה: "עיריית נהריה תרמה לנו בעבר מתקן לאיסוף בגדים כתרומה על פי תכנון של ויצו ישראל, המתקן נבנה על פי תקן שהיה מקובל בסניפי ויצו בארץ ועל כן העירייה אינה נושאת באחריות כלשהי". נציגת הנתבעת 2 טענה, כי בוודאי שאין לראות במסמך זה של הגב' ג'ני וייס כמסמך המבטא העדר אחריות מצידה של עיריית נהריה, שכן מדובר בשאלה משפטית שבה למעשה מכריע ביהמ"ש ולא כל גורם אחר. עם זאת, הגב' ג'ני וייס לא התייצבה לישיבת ביהמ"ש מיום 30.12.13 ולא ניתנה אפשרות לחקירתה הקצרה בביהמ"ש שבמהלכה היתה מסבירה את נסיבות כתיבת המתכתב מיום 3.1.13 וכן היתה מסבירה את תשובותיה בשאלון לגבי שינוי המתקן, מתי נעשה ועל ידי מי ומה היו הדרישות המקוריות בעת התקנת המתקן המקורי, אשר ביחס לבניתו ועלויותיו לא הוצגו לי כל מסמכים. בסופו של יום, אני סבור שעיקר האחריות צריכה להיות בתיק זה על ויצ"ו נהריה אשר תכננה את המתקן, אשר המתקן היה בשטחה והיא זו שהיתה אחראית עליו. עם זאת, אינני יכול לשלול לחלוטין את אחריות העירייה, אשר עובדיה על פי עדותו של המצהיר מטעמה, היתה אחראית לבנייה המתקן ולכן יש לה אחריות, עם זאת מופחתת, לאור העובדה שהמתקן נבנה על פי דרישות ויצ"ו ויצא לחלוטין משליטתה של העירייה, לאחר שנים רבות. אני אחלק את האחריות 80% על ויצ"ו ו- 20% על העירייה. אני דוחה את ההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות. משכך, אני קובע כי בחיובים נפרדים תשלם ויצו לתובע באמצעות בא כוחו סך של 3,400 ₪ בתוספת 560 ₪, חלק יחסי באגרת בימ"ש ו- 15% שכ"ט עו"ד + מע"מ מתוך הסכום שנפסק. עירית נהריה תשלם סך של 850 ₪ וכן את החלק היחסי באגרת בימ"ש בסך של 140 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% + מע"מ מתוך הסכום שנפסק. פיצוי זה הינו נגזרת של החומר הרפואי הדל מאוד שהעמיד התובע לביהמ"ש. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה, הן ביחס לתביעה העיקרית והן ביחס להודעה לצד ג'. כאב וסבל