צו מניעה קבוע לפיו על הנתבעים להימנע להשתמש במגרש כדורגל אשר הוקם בחלקה שבבעלותם וכן צו עשה לפיו יהרסו כל העבודות שבוצעו במקום לצורך הקמתו. התביעה מבוססת על שתי עילות: הפר חובה חקוקה ומטרד ליחיד. 2. התובע הוא אחד הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 77 בגוש 11506 בדלית אל כרמל (להלן: "חלקת התובע"). נתבע מס' 2 הוא אביו של נתבע מס' 1 והוא אחד הבעלים של המקרקעין הידועים כחלקה 69 בגוש 11506 בדלית אל כרמל (להלן: "חלקת הנתבעים"). 3. חלקת התובע וחלקת הנתבעים סמוכות זו לזו והייעוד שלהן הוא קרקע חקלאית. על אף זאת, התובע, כמו גם נתבע מס' 1, בנו דירות מגוריהם במקום, כל זאת ללא קבלת היתר בנייה כדין. 4. נתבע מס' 1 הקים על חלק מחלקת הנתבעים מגרש כדורגל ולצורך כך הוא בנה גדר בטון מסביב למגרש, הקים גדר מעץ מעל גדר הבטון, יצק רצפת בטון והניח מעליה משטחי דשא סינטטי וכן תלה פרוז'קטורים מסביב לגדר. נתבע מס' 1 לא ביקש ולא קיבל היתר בנייה להקמת מגרש הכדורגל. 5. התובע פנה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה - רכס הכרמל, ואשר בתחומה מצויות חלקת התובע וחלקת הנתבעים, בתלונות כנגד הקמת מגרש הכדורגל, אך ללא הועיל. או אז, הגיש התובע בקשה לבית משפט זה למתן צו זמני אשר ימנע מהנתבעים להמשיך בהקמת מגרש הכדורגל ופתיחתו לשימוש הקהל הרחב. ביום 30.4.12, בהעדר התייצבות הנתבעים לדיון, ניתן צו מניעה זמני כמבוקש (להלן: "צו המניעה הזמני"). נתבע מס' 1 הגיש בקשה לביטול צו המניעה הזמני, אולם בקשתו נדחתה. 6. לאחר מתן צו המניעה הזמני ניתן ביום 6.5.12 לבקשת הוועדה המקומית צו הפסקה שיפוטי נגד נתבע מס' 1 לפיו עליו להימנע מביצוע עבודות בנייה ללא היתר לצורך הקמת מגרש הכדורגל (להלן: "צו ההפסקה השיפוטי"). טענות הצדדים בתמצית: 7. התובע טוען כי מגרש הכדורגל הוקם ופועל בלב שכונת מגורים והדבר גורם לו נזק וטרדה בשל הפעלת פרוז'קטורים רבי עוצמה המאירים את ביתו, רעש בלתי נסבל וצעקות של המשתתפים במשחקים הנערכים במקום והחניית רכבים מול חדרי המגורים של התובע, על כל המשתמע מכך מבחינת רעש המנועים והצופרים של אותם רכבים. התובע מוסיף ומדגיש כי על אף מתן צו המניעה הזמני וצו ההפסקה השיפוטי, נתבע מס' 1 המשיך בביצוע העבודות להקמת מגרש כדורגל והוא מקיים בו משחקים של קבוצות כדורגל. 8. הנתבעים מעלים טענת סף, לפיה, משבנה התובע את דירת מגוריו ללא היתר בנייה, הרי התביעה מוגשת בהעדר ניקיון כפיים. הסעדים המבוקשים בתביעה הינם סעדים מן היושר ובהתאם לדין התובע אינו יכול לזכות בהם משלא פעל בניקיון כפיים. לגוף העניין טענו הנתבעים כי מגרש הכדורגל לא הוקם לצרכים מסחריים וציבוריים אלא אך ורק לשימוש ילדיו של נתבע מס' 1 וילדי קרובי משפחתו המתגוררים בקרבת מקום, וכי רק עם קבלת ההיתרים והאישורים המתחייבים, יעשה במגרש הכדורגל שימוש מסחרי וציבורי. נתבע מס' 1 מכחיש טענת התובע כי הוא הפר את צו המניעה הזמני וצו ההפסקה השיפוטי, ולטענתו משנודע לו על מתן צווים אלה, הוא קיים אותם. כן טענו הנתבעים כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו מהקמת מגרש הכדורגל, ובנדון הוא מפנה לכך כי התובע נמנע מהזמנת מי מהשכנים למתן עדות במשפט. ד י ו ן: 9. טענת הסף אשר העלו הנתבעים, לפיה התובע הגיש תביעתו בהעדר ניקיון כפיים ומטעם זה הוא אינו זכאי לסעדים המבוקשים בתביעה, אינה טענה היא. כזכור, הן התובע והן נתבע מס' 1, בנו את דירות מגוריהם על קרקע חקלאית ללא קבלת היתר בנייה. כמו כן, בסיכומיו הודו הנתבעים כי נתבע מס' 2 נתן את ברכתו והסכמתו להקמת דירת המגורים של בנו, נתבע מס' 1, על חלקת הנתבעים. יתירה מכך, נתבע מס' 1 הגדיל לעשות משהקים מגרש כדורגל בחלקת הנתבעים, שוב מבלי שטרח לבקש ולקבל היתר בנייה. ב-ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה ואח', פ"ד מו(5) 727, נפסק כי טענה להעדר תום לב, טענה הדומה במהותה לטענת העדר ניקיון כפיים, מעצם טיבה נועדה להישמע אך ורק מפיהם של אלה העומדים בעצמם במבחני תום הלב וניקיון הכפיים (שם, עמ' 739 ג'). אמנם נכון, בפסק הדין אליו הפנו הנתבעים בסיכומיהם, ה"פ (מחוזי-ת"א), 1863/91 רודוף ואח' נ' הדר ואח' נקבע כי סעדים של צו עשה וצו מניעה הינם סעדים מן היושר, המחייבים את המבקש לבוא לבית המשפט בניקיון כפיים, אולם בהמשך דבריו קבע בית המשפט כי "העלאת טענה כלפי המשיב כי שלח יד בנכסי החברה בשעה שהמבקש נהג באופן דומה, עובר למעשיו הנטענים של המשיב, לוקה בחוסר ניקיון כפיים ובית המשפט לא ישעה לה". יוצא אפוא כי הנתבעים מייחסים לתובע העדר ניקיון כפיים בגין התנהלות דומה מצידם ועל אף כי נתבע מס' 1 הוסיף והקים מגרש כדורגל על חלקת הנתבעים, כל זאת בהסכמתו ובברכתו של אביו, נתבע מס' 2. לאור זאת הנתבעים לא יישמעו בטענה להעדר ניקיון כפיים של התובע. 10. סעיף 63 לפקודת הנזיקין, שעניינו הפרת חובה חקוקה, קובע כדלקמן: "א. מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על-פי כל חיקוק - למעט פקודה זו - והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק ... ב. לעניין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פירושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעימם נמנה אותו פלוני". בפסק הדין המנחה אשר ניתן ב-ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113 נפסק כי חמישה הם יסודותיה של עוולת הפר חובה חקוקה: א. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק ה. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון המחוקק. על אותה הלכה חזר בית המשפט ב-ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי ואח', פ"ד נח(1) 1. אבחן אפוא להלן קיום המבחנים לעיל בנסיבותיו של מקרה דנן. 11. בסעיף 156 (א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, נקבע כי "לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה". בסעיף 7 לתוספת הראשונה נקבע כי מוסד תכנון לא ייתן היתר בנייה לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בתנאים שנקבעו בסעיף. משמע, לאור הייעוד של חלקת הנתבעים, היה עליהם להשתמש בה אם ורק למטרה חקלאית, וספק בכלל באם היה עולה בידם לקבל היתר בנייה להקמת מגרש כדורגל במקום. כמו כן, בסעיף 145 (א) (3) לחוק התכנון והבנייה נקבע כדלקמן: "145. א. לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הוועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי העניין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר: .... 3. כל עבודה אחרת בקרקע ובבניין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תוכנית". בתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, נקבע כי "שימוש חורג" בקרקע טעון היתר כדין. המונח שימוש חורג מוגדר בסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה ולפיו: "'שימוש חורג', בקרקע או בבניין - השימוש בהם למטרה שלא הותרה להשתמש בהם, הן במיוחד והן מהיותם באזור או בשטח מיוחד, לפי כל תוכנית או תקנה אחרת שלפי חוק זה החלות על הקרקע או הבניין או לפי היתר על-פי כל חוק הדן בתכנון ובנייה". מהוראות הדין לעיל עולה כי על הנתבעים מוטלת החובה מכוח חיקוק לקבל היתר בנייה להקמתו של מגרש הכדורגל. 12. בהלכה הפסוקה נקבע לא אחת כי התניית ביצוע עבודות בנייה בקבלת היתר בנייה בהתאם לסעיף 145 (א) לחוק התכנון והבנייה הוא חיקוק שנועד לא רק לטובת הציבור, אלא גם לטובתם ולהגנתם של בעלי המבנים הסמוכים ולפיכך בעל מבנה סמוך זכאי לבסס עליו עילה של הפר חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין (בנדון ר' ע"א 7727/01 קרנש ואח' נ' נחומי ואח' ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נתניה ואח', פ"ד מו(5) 727, 744 וכן ע"א 416/58 ג'דעון נ' סאלם, פ"ד יג 916). הנה אם כן, מתקיים התנאי השני בעוולת הפר חובה חקוקה שכן החיקוק הרלוונטי המוטל על הנתבעים, נועד, בין היתר, לטובתו של הניזוק - התובע. 13. בהעדר מחלוקת כי הנתבעים הקימו את מגרש הכדורגל על קרקע חקלאית ללא קבלת היתר בנייה, מתקיים התנאי השלישי בעוולת הפר חובה חקוקה, לפיו הנתבעים הפרו את החובה המוטלת עליהם. 14. סעיף 2 לפקודת הנזיקין מגדיר את המונח "נזק" כ- "אובדן חיים, אובדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם, וכל אובדן או חיסור היוצאים באלה". ביחס ליסוד הנזק הנדרש בעוולה של הפר חובה חקוקה נקבע ב-ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן ואח', פ"ד לח(1) 281, כי: "מי שנפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר או על-פי היתר שאינו חוקי זכאי לסעד, ובכלל זה סעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה מגיעה כדי מטרד. די לו שיראה, שנגרמה לו 'אי נוחות'. אך אם המבנה הוקם מכוח היתר חוקי, יהיה הנפגע זכאי לסעד, רק אם יראה שהפגיעה עולה כדי מטרד. אם הגיעו הדברים כדי מטרד, כי אז זכאי הוא לסעד, בין אם הבנייה היתה חוקית ובין אם לאו" (שם, עמ' 283 ד-ה). על אותה הלכה חזר בית המשפט ב-פס"ד קרנש נ' נחומי לעיל, שם בסעיף 9 לפסה"ד. מן הכלל אל הפרט. 15. בסעיפים 21-22 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/1, תיאר התובע את נזקיו כתוצאה מהפעלת מגרש הכדורגל, באומרו: "21. בעת שמתקיימת הפעילות במגרש, מופעלים פרוז'קטורים רבי עוצמה, המאירים את ביתי בעוצמה, ונגרם לי רעש בלתי נסבל, הכולל צעקות מצד המשתתפים, ודיבורים רמים הנשמעים היטב בחדרי המגורים שלי. 22. הפרת הצו ע"י הנתבעים מלווה בהגעתם של שחקנים ואורחים למגרש הכדורגל, ואלה נוהגים להחנות את רכבם מול חדרי המגורים שלנו, ורעש רכביהם, הכולל לעיתים הפעלת צופרים והפעלת מנועים רבי עוצמה, מהווים אף הם מטרד ממשי ומקשים על חיי וחיי בני משפחתי". על אף כי התובע טרח ופירט בתצהירו את מגוון הדברים המטרידים את מנוחתו בעת קיום פעילות במגרש הכדורגל, הרי הנתבעים, ומטעמים השמורים עימם, בחרו לחקור את התובע בחקירה נגדית אך ורק לעניין חניית הרכבים והלכלוך שבמקום, והתעלמו מכל יתר הטענות בנדון. כמו כן, הנתבעים לא הביאו כל עדות או ראיה הסותרת את טענות התובע, ולפיכך טענותיו לא הופרכו. ודוק, אין זה אלא עניין של היגיון ואף נסיון החיים מלמדים כי משחק כדורגל בהשתתפות עשרות שחקנים, לצד קהל צופים המגיע לעיתים למאות, אם לא יותר, ונערך בשכונת מגורים, בהחלט יכול להוות מקור לאי נוחות רבה כתוצאה מתנועת רכבים ערה שאינה תואמת לתשתית במקום, מצוקת חניה, רעשים ותאורה חזקים, והרי די בכל אחד מאלה, בוודאי ובוודאי כולם ביחד, כדי לקיים אחר דרישת הנזק, ויש לומר המינימאלית, למקרה והבנייה בוצעה ללא היתר בנייה, כבמקרה דנן. לאור האמור לעיל, גם התנאי ביחס לנזק מתקיים במקרה דנן. 16. העולה מן המקובץ, התובע הוכיח עילת הפר חובה חקוקה ובהתאם לכך הוא זכאי לסעדים המבוקשים, צו מניעה קבוע וצו הריסה של מגרש הכדורגל. מסקנה זו מייתרת את הדיון בעילה הנוספת בגינה מוגשת התביעה - מטרד ליחיד. 17. בין הצדדים מחלוקת באם נתבע מס' 1 קיים את צו המניעה הזמני וצו ההפסקה השיפוטי, אם לאו. למחלוקת זו אין נפקות לעצם זכותו של התובע לקבלת הסעדים המבוקשים. יחד עם זאת, אדון להלן במחלוקת הנ"ל. מהתמונות אשר הוגשו כחלק מראיות התובע עולה כי על אף צו המניעה הזמני נתבע מס' 1 הפעיל את מגרש הכדורגל וערך בו משחקים. נתבע מס' 1 טען כאילו באחד המקרים נעשה שימוש במגרש הכדורגל ללא ידיעתו או הסכמתו, אולם אינני מאמין לטענה זו, שכן מדובר ברכוש של הנתבעים, ובנקל יכלו לחסום כניסת זרים למגרש הכדורגל. אינני מאמין לטענת נתבע מס' 1 כאילו הוא הפסיק את העבודות להקמת מגרש הכדורגל מיד כשנודע לו על מתן צו המניעה הזמני. בחקירתו בבית המשפט בבקשה לביטול הצו הנ"ל, כמו גם בחקירתו הנגדית במשפט גופו, אישר נתבע מס' 1 כי הוא הניח את משטחי הדשא והפרוז'קטורים במגרש הכדורגל ביום 1.5.12, וזאת לאחר מתן צו המניעה הזמני (שם, עמ' 6 שורה 15 ועמ' שורה 28 שורה 30 לפרוטוקול הדיון). נתבע מס' 1 תירץ התנהלות זו בטענה, שאין לומר עליה אלא מגוחכת ביותר, לפיה, אכן צו המניעה נמסר לאשתו ביום 30.4.12, אולם אשתו לא סיפרה לו על קבלת הצו והוא לא שאל אותה בנדון, וכך, כביכול, הוא לא ידע על מתן הצו (שם, עמ' 5-6 החל משורה 26 ועמ' 29 שורות 1-9 לפרוטוקול הדיון). טיעון זה מופרך, שכן, לא יעלה על הדעת כי אשתו של נתבע מס' 1, ואשר ממילא לא העידה בפניי, קיבלה צו של בית משפט ולא טרחה לספר לבעלה על קבלתו, והוא מצידו לא שאל אותה דבר וחצי דבר לעניין זה. מהאמור לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי אכן נתבע מס' 1 הפר את צו המניעה הזמני וצו ההפסקה השיפוטי, הן משהשלים את העבודות להקמת מגרש הכדורגל, והן משערך במקום משחקי כדורגל של קבוצות אלה ואחרות. 18. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן: א. ניתן בזאת צו קבוע לפיו על הנתבעים או מי מהם להימנע להשתמש במגרש הכדורגל כמגרש ספורט. ב. על הנתבעים לסלק את כל הגדרות (הן גדרות הבטון והן גדרות העץ שמעליהן), משטח הבטון, משטחי הדשא והתאורה אשר הניחו לצורך הקמתו של מגרש הכדורגל. הנתבעים יפעלו כאמור לעיל תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, התובע רשאי לעשות זאת במקומם וכל ההוצאות בגין כך תחולנה על הנתבעים. ג. הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כדורגלדיני ספורטקרקעותצוויםצו מניעה