1. לפניי תביעה בסדר דין מהיר לתשלום נזקי רכוש שאירעו לרכב (להלן: "רכב התובעות") בגין תאונת דרכים מיום 28/10/11. 2. על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה בשעה 10:00 נהג ברכב התובעות מר יוסף פרידמן בכביש דו-סטרי ממרכז העיר טבריה לכיוון קבר רבי מאיר בעל הנס ובהגיעו לפניה ימינה לתוך הרחוב הסתכל במראות, אותת ימינה והחל את פנייתו. לפתע הרגיש מכה חזקה בחלק האחורי של רכבו, עצר את רכבו וכשיצא ראה כי אופנוע פגע בו מאחור עקב אי שמירת מרחק וחוסר תשומת לב. 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה ארעה באותו יום ועוד אין מחלוקת כי הנתבע נהג באופנוע (להלן: "האופנוע"). אין עוד חולק כי בזמן אירוע התאונה ביטחה הנתבעת את האופנוע בביטוח צד ג'. 4. בכתב ההגנה נטען כי ביום התאונה נסע האופנוע בטבריה בנתיב נסיעתו בנסיעה רגילה, לפתע ופתאום הגיח רכב התובעות, סטה לנתיב נסיעת האופנוע בחדות וגרם להתנגשות כלי הרכב. 5. אציין בתחילה כי הגרסה שצוינה בכתב ההגנה הינה גרסה מעורפלת, לא ברורה ואינה מתיישבת לחלוטין עם הגרסה שציין בפניי נהג האופנוע כפי שאפרט להלן. לפני העיד הנתבע מס' 1 (בתחילת עדותו) כי רכב התובעות נסע לפניו בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים כאשר לפתע בלם ופנה ימינה ללא כל איתות. בעקבות כך בלם האופנוע והחליק על צידו עד שפגע ברכב התובעות. 6. בפניי העידו נהג רכב התובעות וכן רעייתו שישבה במושב האחורי ברכב התובעות. בנוסף העיד הנתבע מטעם הנתבעים. 7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני סבור כי דין התביעה להתקבל במלואה כפי שיפורט להלן. 8. על פי עדות נהג רכב התובעות ורעייתו הם נסעו בכביש היוצא את העיר טבריה לכיוון דרום כאשר פניהם מועדות לקבר רבי מאיר בעל הנס. על פי עדות נהג רכב התובעות לפני מתחם הקבר הכביש בכיוון נסיעתו מצטמצם משני נתיבי נסיעה לנתיב נסיעה אחד, כאשר במקום המיועד לפניה ימינה וכניסה למתחם הקבר קיים נתיב נסיעה אחד. בעודם פונים ימינה שמעו שני עדי התביעה חריקת בלמים וחשו בחבטה. על פי עדותם האופנוע פגע בפינה ימנית אחורית של רכב התובעות. 9. עדות עדי התביעה התיישבה אחת עם השנייה ולא נפלו בה סתירות של ממש. עדותם הייתה עדות קוהרנטית, סדורה והתיישבה עם ההיגיון. 10. אוסיף עוד כי הנטל להוכיח כי האופנוע לא שמר מרחק מספיק מוטל על שכמי הנתבעים בשים לב לכך שהאופנוע פגע ברכב התובעות מאחור (ראה: ע"א (חיפה) 1482/03 זועבי נ. איילון חברה לביטוח בע"מ). במקרה זה הנתבעים לא הרימו את הנטל והנתבע אף לא ציין בעדותו באיזה מרחק הוא היה מרכב התובעות עת שנסע אחריו. 11. עדותו של הנתבע עשתה עליי רושם בלתי אמין. אציין בתחילה כי אינני מקבל את עדותו לפיה נסע במהירות 30-40 קמ"ש. עדות זו אינה מתיישבת עם עדותו לפיה בעקבות כך שרכב התובעות עצר בפתאומיות ופנה ימינה מבלי לאותת ובעקבות כך גרם לאופנוע לבלום בפתאומיות תוך שהוא נשכב על צדו (גליץ') ואז פוגע ברכב התובעות. אם כך ארעה התאונה, הסביר הוא שמהירות האופנוע הייתה מהירות מאוד גבוהה. במהריות בה טען הנתבע כי נסע אין כל היגיון שלא יספיק לבלום ולמנוע את התאונה אלא אם כן הוא לא שמר מרחק מספיק מרכב התובעות. 12. יתרה מכך, הנתבע סתר את עצמו בעדותו לפניי, כאשר בתחילה טען כי במקום התאונה היו שני נתיבים וכך העיד: "שניים שמתכנסים אחר כך בכיכר לנתיב אחד" (עמ' 6 ש' 16 וכן עמ' 7 ש' 19-20 לפרוטוקול). עוד הוסיף הנתבע כי שני הנתיבים מתכנסים לאחד בכיכר ולא לפני הכיכר. בהמשך ובחקירתו הנגדית העיד עדות סותרת לאחר שהוצגה לו התמונה ת/1 לפיה שני הנתיבים הופכים לנתיב אחד מרחק משמעותי לפני הכיכר וכך העיד בעמ' 8 ש' 14-18 לפרוטוקול: "ש. תאשר שבמקום התאונה אין לך את הקו הזה? ת. נכון. ש. זאת אומרת שאין סימון של שני נתיבים? ת. נכון, למרות זה לא אומר שום דבר. סימונים על הכביש זה דבר שנמחק ויש מצבים שעושים תיקונים ויש מצבים שלא עושים תיקונים". 13. ב"כ הנתבעים ניסה באותות ומופתים לשכנע את ביהמ"ש שמאחר ורוחב הכביש במקום התאונה היה ברוחב של נתיב וחצי מבחינה פיזיקלית אז יש לראות במקום כאילו ישנם שני נתיבים ולא היא. לצורך כך אף הפנה בא כח הנתבעים לפרסומי מע"צ אודות רוחב נתיב תקני. אולם עם כל הכבוד אין המדובר בדבר חקיקה. נתיב מוגדר מבחינה משפטית "חלק מרחבו של הכביש, בין שסומן ובין שלא סומן המספיק לתנועת טור אחד של כלי רכב למעט רכב הנע על שני גלגלים" (ראה תקנה 1 לתקנות התעבורה). הכביש במקום התאונה ולפניו היה כביש מסומן ועל כן הנתיבים או הנתיב שהיו בו היו נתיבים ברורים ומסומנים ולא ניתן לגרוס כי מדובר בשני נתיבים. לפני מקום התאונה כאמור היו שני נתיבים המופרדים בקו הפרדה ברור כאשר בשלב מסוים שני נתיבים אלו התכנסו לנתיב אחד בהתאם לסימון המופיע על גבי הכביש (חץ המסומן על הכביש). על כן, ברי כי במקום התאונה היה נתיב אחד ולא שני נתיבים, זאת בהתאם לסימונים שהופיעו בו. על פי הודעת התעבורה (קביעת תמרורים) תשע"א-2010, קו מקווקוו באמצע הכביש פירושו קו נתיב או קו ציר כביש. קו זה מהווה תמרור לכל דבר ועניין ועל כן כאשר הוא מופיע על גבי הכביש הוא מסמן ותוחם את הנתיבים שנמצאים בו. 14. למרות זאת ולמרות ששני הנתיבים הסתיימו לפני מקום התאונה והצטמצמו לנתיב אחד, בחר הנתבע מהסיבות השמורות עמו לראות במקום התאונה כאילו יש בו שני נתיבים וטען שלמעשה נהג התובעות סטה מנתיב לנתיב, חסם את דרכו ובכך גרם לתאונה. הנכון הוא שרכב התובעות פנה ימינה, האופנוע נהג במהירות, לא שם לב למתרחש לפניו, כנראה אף לא שמר מרחק מספיק והתנגש ברכב התובעות. אין גם מקום לסברתו המופרכת של הנתבע כי למרות שהסימון המחלק לשני נתיבים הסתיים שני הנתיבים ממשיכים מעבר לכך עוד מספר מטרים. ברור כי הנתבע בנה לעצמו מערכת חוקים וכללים שאין כל קשר בינם לבין המצב החוקי. 15. בנוסף הנתבע לא טרח לציין בהודעה שמסר לחברת הביטוח כי רכב התובעות סטה משמאל לנתיב הנסיעה לצד ימין וכי במקום קיימים שני נתיבי נסיעה, כאשר מדובר בפרט מהותי אשר מן הראוי כי יצוין בהודעה. ההודעה הוגשה על ידי הנתבעים ללא כל סייג ורק במהלך חקירתו הנגדית טרח ונזכר הנתבע לציין שהוא אמר את הפרט שהוזכר על ידי לעיל לפקידה שמילאה את הטופס, אך משום מה הוא לא רשמה פרט זה בהודעה. 16. מכל הסיבות שפורטו לעיל אני מעדיף את גרסת עדי התביעה על פני עדות הנתבע. 17. אינני מסכים עוד עם טענת ב"כ הנתבעים לפיה מבחינה פיזיקלית לאור מיקומי הנזק בשני הרכבים יש להעדיף את גרסת הנתבע. מיקום הנזקים מתיישב עם גרסת עדי התביעה. על פי תמונות הנזק של רכב התובעות קיימת מכת מעיכה בדיוק בפינה הימנית אחורית והדבר מתיישב עם הגרסה כפי שהעלו עדי התביעה. 18. בשים לב לכך, אני מקבל את התבעה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעות סך של 5,357 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 2.4.2012 ועד התשלום המלא בפועל. כן יישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות התובעות בסך של 3500 ₪. משפט תעבורהרכבאופנועתאונת דרכיםשמירת מרחקתאונה מאחורנזק לרכב