נזקי רכוש בתאונת דרכים: האם לא שהה להוראות תמרור "עצור" שמימינו טרם צאתו מתחנת הדלק, או שמא התאונה התרחשה לאחר שהלה כבר השתלב בנתיב הנסיעה מימין תוך שנהג התובעת סוטה לכיוון נסיעתו מהנתיב לשמאלו. לאחר בחינת הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הצליחה להרים את נטל השכנוע והראיות המוטלים על כתפיה לעניין גרסתה התאונתית, בעוד שהתובעת שכנגד לא עמדה בנטל זה שכן גרסת הנהג מטעמה נסתרה. עדות ראשונה למסקנתי זו ניתן למצוא בטופס ההודעה על התאונה מטעמו של הנתבע 1 על פיו זה שוטח גרסה עובדתית וקושר אותה לנתיב הימני אליו ביקש להשתלב. בהתאם לכך מציין הלה את הדברים הבאים: "השתלבתי ימינה מתחנת דלק אלון, טעיתי בתוך הנתיב..." במסגרת חקירתו הנגדית אודות סוגיה זו נשאל העד האם הוא מקשר את היציאה מתחנת הדלק לקרות האירוע התאונתי וזה משיב בחיוב לשאלה זו (עמ' 5 ש' 9-10 לפרוטוקול הדיון היום). ככל שגרסת הנתבע 1 באשר לדרך שבה התרחשה התאונה היתה נכונה, כך שנהג התובעת התנגש בו בעת נסיעה רציפה בנתיבו, לא היה מקום לאזכר את נושא ההשתלבות המוקדמת בצומת כחלק מגרסתו לאירוע התאונתי. כריכתה של סוגיית ההשתלבות כחלק מגרסת הנתבע 1 באשר לדרך שבה התרחשה התאונה, מחזקת את עמדת התובעת באשר לדרך שבה קרתה התאונה ובאותה מידה מחלישה את גרסת הנתבעים באשר לדרך שבה היא התרחשה לעמדתם. זאת ועוד, במסגרת עדותו היום בפניי, זו הראשית וזו הנגדית, טוען הנתבע 1 כי טרם שפנה ימינה ראה מכוניות הנוסעות בנתיבים השמאליים, בעוד שהנתיב הימני אליו ביקש להשתלב היה פנוי. ענין לנו בתאונה שהתרחשה בשעות הבוקר המוקדמות (בשעה 7 בבוקר בהתאם לטופס ההודעה מטעם הנתבע 1) ועל כן לא נהיר והגיוני כי דווקא נתיב הנסיעה הימני שהינו נתיב תחבורה עמוס בשעות הבוקר ומרכזי ביותר בשל מיקומו, יהיה פנוי ולא ייסעו בו רכבים בעוד שבנתיבים המקבילים לו- אלו השמאליים וייסעו רכבים. בהקשר לכך אציין כי במסגרת חקירתו הראשית מציין הנתבע 1 כי התאונה ארעה כ-10-15 מ' לאחר שהשתלב בנתיב הימני ופתאום לגרסתו החל המיניבוס של התובעת להשתפשף ברכבו (עמ' 4 ש' 17 לפרוטוקול הדיון). הנתבע 1 יודע לומר כי הבחין לראשונה ברכב התובעת רק כשהוא התנגש בו (עמ' 5 ש' 1 ו-2 לפרוטוקול הדיון). גרסתו זו של הנתבע 1 על פיה הוא עמד בתמרור עצור והבחין ברכבים משמאלו שנסעו בנתיבים השמאליים בלבד, אך לשיטתו לא הבחין במיניבוס אשר לכאורה אמור היה לנסוע יחד עימם שכן לשיטתו התאונה התרחשה מטרים ספורים לאחר הפניה ימינה, אינה מתיישבת עם עדותו כי הבחין במיניבוס רק כאשר זה התנגש בו. אילו גרסתו של הנתבע 1 באשר לסטיית המיניבוס משמאל לימין היתה נכונה, אזי צפוי כי זה היה מבחין בו מצד שמאל כחלק מהרכבים שנסעו לאיטם אותה עתה בנתיבים השמאליים, זאת היות ועסקינן ברכב גבוה הבולט על פני השטח והיות והתאונה התרחשה לשיטתו מטרים בודדים לאחר הפנייה ימינה, כאשר אך סביר כי במקרה זה רכב התובעת ימנה על אלו שנסעו לשיטתו בנתיבים אלו. לעומתו, גרסת נהג התובעת לא נסתרה במהלך עדותו באשר לדרך שבה קרתה התאונה והיא מתיישבת כפי שאראה עם הנזקים שהתגלו ברכבים המעורבים. נהג זה העיד כי הבחין ברכב הנתבע 1 במתחם תחנת הדלק כשהוא מתקרב לאיזור היציאה, הוא חלף על פניו עם חלקו הקדמי של רכבו ואז אירעה ההתנגשות. נהג זה גם העיד כי בכוונתו היתה לפנות בשלב מאוחר יותר ימינה. פנייתו ימינה, הגם שאלמנט זה לא צויין בסיכומי ב"כ הנתבעים אמור היה להתרחש באמצע הגשר לערך אליו הוביל נתיב הנסיעה שבו ביקש הנתבע 1 להשתלב, כך שלא ניתן ממילא להסיק כי פנייתו לימין בוצעה בתחילתו של הגשר, כעמדת הנתבע 1, אלא עתידה היתה להתרחש מאוחר יותר בהרבה, לנוכח מיקומה של הפנייה כאמור בגשר. באשר לנזקים המתוארים בידי הצדדים וגרסתם ביחס לארוע הנדון. אני סבור שדווקא נזקים אלו עליהם הצביע הנתבע 1 בהקשר לעובדה (נהג התובעת העיד כי שמע את מכת ההתנגשות כאשר חלף על פני רכב הנתבע 1) שהוא עצר בתמרור עצור לפני התאונה ועל כן לא צבר מהירות, ודבר השפשופים שבטמבון שמאל קדמי שלו לצד השפשופים שבדופן ימין של המיניבוס, להבדיל ממכות מעיכה שלא התגלו ברכבים לאחר התאונה, מלמדים על כך שמיניבוס התובעת כבר חלף עם חלקו הקדמי על פני רכב הנתבע 1 וזה סטה לעברו ממהירות כמעט אפסית תוך כדי הפנייה ימינה ולמעשה התחכך בו עם רכבו, דבר אשר הותיר נזקי חיכוך ולא מעיכה כנזקים אשר צפויים היינו לגלות בחלק השמאלי קדמי של רכב התובעת אילו זה היה סוטה לכיוונו של הנתבע 1 תוך כדי נסיעתו במסלול שלשמאלו. מכאן וסוף דבר לעניין זה, אני מקבל את גרסתה של התובעת לקרות האירוע התאונתי בד בבד לשלילתי את גרסתה של התובעת שכנגד לעניין זה. באשר לסוגית בדיקת רכב התובעת כחודשיים ימים לאחר קרות האירוע התאונתי - מדובר בסוגיה המחייבת זימונו של השמאי התובעת לחקירה על השמאות מטעמו על מנת לבחון האם גרסתה של הנתבעת 2 באשר לנזקים קודמים נכונה היא, נתונים שניתן לדלות באופן עקרוני מהשמאי אשר בדק את הרכב, אלא שנתבעת זו לא טרחה לזמנו ו/או לבקש מאת בית-המשפט לזמנו בהתאם לתקנה 130 א' לתקסד"א ומכאן שאין היא יכולה להבנות מטיעונים כללים שבנזק מבלי שעשתה את המוטל עליה לעניין זה. בהקשר לכך נוסיף ונזכור כי התובעת היא חברה ציבורית העוסקת בהסעת נוסעים למחייתה. בשים לב לאופי הנזקים שהתגלו ברכבה לאחר התאונה אשר אינם מחייבים תיקון מיידי, איחור של כחודשיים ימים בבדיקת הרכב ותיקונו הינו איחור סביר אשר אין בו להשליך קונקרטית ובהעדר ראיות סותרות, על ניתוק הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנזק וזאת אף ובשים לב, וכאן העיקר, שהנתבע 1 לא הכחיש את הנזקים שהתגלו ברכב התובעת כאותם נזקים ולא אחרים אותם תבעה התובעת במסגרת תביעתה זו. סוף דבר- על יסוד האמור, אני מורה כי הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובעת את סך הנזק בניכוי ימי עמידה (ראה הסכמת ב"כ התובעת לעניין זה בסיפא סיכומיו) בסך 11,617 ₪ צמוד מיום 1.2.12 (מועד חוות-דעת), בצירוף שכ"ט עורך דין בשיעור 17.7%, אגרה כפי ששולמה עם פתיחת התיק ע"ס 365 ₪ ושכר העד כפי שנפסק בדיון. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרישי ריבית והצמדה כחוק. אין צו להוצאות בגין דחיית התביעה שכנגד. משפט תעבורהתחנת דלקתאונת דרכיםתמרוריםדלק