סעיף 59 לחוק החוזים (חלק כללי), קובע, כי במקום בו קיימים שני נושים (כגון שני שוכרים בהסכם שכירות, הנהנים מהזכות החוזית להחזיק בנכס) - רשאי החייב (המשכיר, לצורך העניין) לקיים את החיוב כלפי אחד מהם לפי בחירתו כל עוד לא נפסק אחרת; בהתאמה רשאי המשכיר לאפשר חזקה בנכס לאחד השוכרים ויראו אותו כמי שמילא את חיוביו על פי ההסכם. הנה כי כן, במקרה דנן, השאלה מי היו הצדדים להסכם השכירות ומיהם השוכרים על פי ההסכם, הרשאים לעשות שימוש במושכר, היא שאלה מהותית אשר יש בה כדי להשליך על השאלה האם הפר התובע במקרה דנן את הסכם השכירות, אם לאו. משנמצא כי לשיטת כל הצדדים היו "השוכרים" בנכס הן הנתבע והן צד ג', הרי שיש לקבוע כי התובע לא הפר את חיוביו על פי הסכם השכירות, ובלבד שאפשר לאחד מהם לעשות שימוש במושכר, ואין כל חשיבות לשאלה אם התיר החלפת מנעול הדירה אם לאו. בשולי הדברים אציין, כי הנתבע חזר וטען כי ההסכם נערך הן על ידו והן על ידי צד ג', כשוכרים, ונדמה כי עשה כן על מנת להביא את ביהמ"ש לקביעה שיש מקום לדחות את התביעה לתשלום שכ"ד נגדו-אישית, בהעדר יריבות, ואולם, גם בכך לא תצמח לנתבע תועלת בטענותיו, וזאת בשים לב לכך שחובות השוכרים על פי הסכם השכירות, ובאין קביעה אחרת, הן חובות החלות ביחד ולחוד על כל אחד מהם, ראה ס' 54 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. בהתאמה, החובה לשאת בדמי השכירות ובחיובים על פי הסכם השכירות חלה על "השוכרים" ביחד ולחוד. אין הנושה חייב לתבוע את קיום חיוביו מכל אחד מהם בנפרד, ורשאי הוא לתבוע את החיוב כולו מאחד מהשוכרים, ובענייננו, הנתבע. ב. האם פונה הנכס בראשית חודש אפריל? - כאמור, הוגשה התובענה השטרית לביצוע 3 המחאות, ואלו נועדו, על כך אין הצדדים חלוקים - לכיסוי שיעור שכה"ד לחודשים פברואר - אפריל 2013. משנראה כי אין ממש בטענת הנתבע לעניין הפרת ההסכם על ידי התובע, ומשנראה כי התובע קיים חיוביו על פי הסכם השכירות ורשאי הוא לדרוש זכויותיו הנובעות מהסכם השכירות מכל אחד מהשוכרים, ביחד ולחוד, הרי שנדרשים אנו לשאלה השניה שבטענות ההגנה של הנתבע (במסגרת העילה השטרית) - והיא - האם יש ממש בטענה שצד ג' לא החזיקה בנכס במהלך חודש אפריל, באופן שיכול הוא לטעון לכשלון תמורה ביחס להמחאה השלישית. התובע טען בהקשר זה כי הדירה פונתה בסוף אפריל 2011, כך במסגרת כתב התביעה והתצהיר התומך. לתמיכה בגירסתו בנוגע למועד הפינוי צירף התובע פרוטוקול של דיון אשר נערך בביהמ"ש לענייני משפחה ביום 23/5/11, קרי, סמוך לאחר פינוי הנכס, שם טען ב"כ צד ג' כי צד ג' התגוררה בדירת התובע עד סוף אפריל. הנתבע טען בעניין זה כי אין ממש בטענות, וכי הדירה פונתה על ידי צד ג' כבר בראשית חודש אפריל. לתמיכה בגירסתו זו צירף הנתבע חוזה שכירות אשר נערך בין צד ג' לבין מר חיים גלס, ממנה עולה, כי זו שכרה דירה אחרת בין התאריכים 12/4/11 עד 12/4/12. הנתבע ביקש ללמוד מהסכם זה כי צד ג' פינתה את הנכס בסמוך לפני יום 12/4/11, וכי בהתאמה אין מקום לחייבו בגין חודש אפריל 2011, כבקשת התובע. בנוסף צירף הנתבע חשבון המעיד על צריכת גז בנכס המצוי ברחוב ז'בוטינסקי 2/23 בחדרה והמעיד על קריאת צריכת הגז ביום 13/4/11, והוא מבקש להסיק מכך שבמועד זה כבר לא התגוררה צד ג' בנכס התובע. ראוי לציין, כי על פניו מתייחס חשבון הגז, הממוען לאדם נוסף שאיננו מי מן הצדדים כאן או המשכיר החדש, לדירה אותה שכרה צד ג' מיום 12/4/11. הנתבע צירף תמלילים המעידים על שיחות שנערכו בינו לבין התובע, וביניהם תמלילים של שיחות שנערכו ביום 4/4/11 ו - 11/4/11, ומאלו משתמע כי במועדים אלו עדיין התגוררה צד ג' בנכס המושכר. צד ג' נחקרה אף היא באותה סוגיה, ובמסגרת עדותה מסרה כי היא איננה יודעת לומר בודאות מתי עזבה את הנכס, וכי אין חולק כי הסכם השכירות שהוצג על ידי הנתבע ביחס לנכס המצוי ברח' ז'בוטינסקי 2/23 הוא אמנם הסכם השכירות המתייחס לנכס אליו עברה לאחר שפינתה את הדירה נשוא תובענה זו, ואולם, אין היא יודעת לומר בודאות באיזה מועד עברה. צד ג' הוסיפה והבהיר, כי אמנם היתה רשאית לגור בנכס החדש החל מיום 12/4/11, אולם אין היא יודעת לומר בודאות מתי עברה, וידוע לה שהיתה צריכה לנקות ולסדר את הנכס החדש לפני שתעבור לגור בו ומדבריה השתמע כי ייתכן ועשתה כן עוד לפני מועד תחילת השכירות (ויתכן אף אחרת - ההבהרה שלי - ק.מ.פ). יצויין כי מעדותה של צד ג' התרשמתי כי זו מבקשת להימנע מלמסור מועד מדוייק בו תפסה חזקה בנכס האחר, ומלהעיד לעניין מועד פינוי דירתו של התובע. חשבון הגז שצורף, מעיד לכאורה על כך שאדם אחר נשא בעלויות צריכת הגז עד ליום 13/4/11, ביחס למושכר החדש, ועובדה זו יש בה כדי ללמד כי אחר ולא צד ג' עשה שימוש באותו מושכר לכל הפחות עד אותו מועד. מכל האמור, אני קובעת, כי הנתבע לא הצליח להרים את הנטל להוכיח שצד ג' עזבה את הנכס בתחילת חודש אפריל, ולמעשה אין לפניי גירסה ברורה וחד משמעית בנוגע למועד שבו פונה הנכס כאמור, ככל שפונה לפני סוף חודש אפריל. יש לציין, כי הנתבע צירף כאמור תמלילי שיחות שנערכו לשיטתו בינו לבין התובע, ומתמלילים אלו עולה באופן חד משמעי כי ביום 4/4/11 עדיין התגוררה צד ג' בנכס ולמעשה משתמע מן התמלילים כי אף ביום 11/4/11 עדיין הוחזק הנכס על ידי צד ג', ואף אלו פועלים לחובתו. הנה כי כן, גם בעניין זה לא הרים הנתבע את הנטל המוטל עליו, ואני קובעת כי בכל הנוגע לעילה השטרית, הדין עם התובע, וזה רשאי לחדש ההליכים לגביית החוב בתיק ההוצאה לפועל ביחס לאותם רכיבים. ג. האם נותרו נזקים במושכר, ומהם? - בהקשר זה, וכאמור מעלה, הנטל להוכיח את הטענות מוטל על התובע, באשר עניין לנו בתובענה חוזית-כספית, במסגרתה אין התובע נהנה מחזקות על פי הדין ובהתאמה עליו הראיה. במסגרת כתב תביעתו תיאר התובע את הנזקים וציין שהדירה הושארה במצב מוזנח ומלוכלך, הקירות היו מקושקשים, שרוטים וצבועים בצבעים מזעזעים, המזגנים פורקו באכזריות והשאירו בקירות בורות עמוקים וכל חוטי החשמל נשארו מחוץ לקירות תלושים ובלויים. בחקירתו הבהיר, כי בין היתר מצא בדירה שקעים שיצאו ממקומם והיה צורך לתקנם, ומכאן תיקוני החשמל להם הוא טוען. בנוסף חזר על גרסתו ביחס ליתר הליקויים שמצא במושכר לאחר יציאתה של צד ג' מהנכס. לתמיכה בגירסתו צירף התובע חשבונית המעידה על תשלום סך של 5,000 ₪ ביום 4/5/11, לידי מר שדה שחר עבור "צביעת דירה ארבעה חדרים, תיקוני טיח ושפכטל, תיקוני חשמל". צד ג' נחקרה אף היא באותו עניין ובעדותה מסרה שאמנם לא צבעה את הדירה לאחר שהחליפה את מנעול הדירה וטרם שיצאה מן הבית, ואולם, הבית היה במצב תקין ונקי, בשונה ממצבו כאשר נכנסו לגור בו מלכתחילה, ואף הצבע על הקירות היה תקין. צד ג' הבהירה כי את המזגנים פירקו אחיה אשר מבינים בתחום, ולכן דאגו גם לסתום את החורים. לטענת צד ג' לשכת הרווחה ערכה ביקור בביתה במסגרת הליכי הגירושין, והבית נמצא נקי ותקין באותו ביקור. אשר לשקעים טענה צד ג', שלא זכור לה כי היה שקע בחוץ ואת המנורות הישנות החזירה למקומן כאשר עזבה את הנכס. צביעת הנכס - ראוי לציין כי בנוגע לצביעת הדירה מתייחסת הקבלה לצביעת דירה בת 4 חדרים, אף שהסכם השכירות כמו גם כתב התביעה מבהירים מפורשות כי מדובר בדירת 3.5 חדרים. אין בכך כדי ללמד כי מדובר חלילה בחשבונית פיקטיבית, ואולם, לכאורה, יכול וצריך היה התובע לפעול להקטנת נזקיו כאשר היה עומד על חיוב לפי דירת 3.5 חדרים בלבד ולא לפי 4 חדרים. בשים לב לעדותה של צד ג', התרשמתי כי הנכס אמנם לא נצבע בסמוך לפני יציאת השוכרת מהנכס, ואולם הסכם השכירות קובע כי יש להחזיר את הנכס במצבו כפי שהיה במועד תחילת השכירות, ולא שוכנעתי כי לא כך היה בכל הנוגע למצב צבע הקירות. בהקשר הזה לא טרח התובע לצרף תמונות אשר יעידו על מצב הנכס לפני תקופת השכירות, ואף לא תמונות של מצבו בתום התקופה. לא מצאתי סיבה שלא להאמין לדבריה של צד ג' בעניין זה, ובאין ראיות מטעם התובע להוכיח את ההבדל במצב הנכס בין מועד תחילת השכירות למועד סיומה, אף שלכאורה יכול היה בנקל לספק ראיות כאמור לעיונו של ביהמ"ש - אני קובעת כי התובע לא הוכיח כי אמנם זכאי הוא לפיצוי בגין ראש הנזק של צביעת הנכס ונקיונו. "בורות בקירות" - אשר לטענות התובע בנוגע לנזקים שנגרמו למושכר כתוצאה מהוצאת מזגנים מהנכס - גם בעניין זה לא צירף התובע תמונות להוכחת טענותיו, צד ג' העידה כי אמנם הוצאו מזגנים מן המקום, אך לשיטתה הוצאת המזגנים בוצעה על ידי אחיה אשר "מבינים" בעניין, וכי החורים שנוצרו כתוצאה מהוצאת המזגנים נסתמו על ידי אחיה, ואני מקבלת את עדותה של צד ג' בעניין זה בשלמותה. התובע תיאר את הנזק כתוצאה מהוצאת המזגנים כ"בורות" שנותרו בקירות, ונדמה כי יכול היה בקלות רבה להביא תיעוד לאותם בורות בדמות צילומים. על אף דברים אלו, נמנע התובע מהצגת ראיותיו בעניין, ואף לא ביקש לזמן לעדות את בעל המקצוע מטעמו אשר יכול היה לשפוך אור על מצב הנכס בעקבות הוצאת המזגנים. תיקוני החשמל - התובע טען כאמור בכתב התביעה כי כל חוטי החשמל נשארו מחוץ לקירות תלושים ובלויים, ואולם במסגרת חקירתו הסביר כי תיקוני החשמל שנדרשו היו לסידור השקעים, שכן "כל השקעים היו בחוץ". נראה אם כן כי אין מדובר בנזק כה חמור כפי שביקש התובע לתאר בכתב התביעה, כי אם בנזק קל יותר שהסדרתו איננה דורשת הוצאות מיוחדות. צד ג' לא הכחישה באופן מפורש את הטענות בנוגע לקיומם של שקעים שיצאו ממקומם וטענה כי לא זכור לה דבר כזה. כך או אחרת, החשבונית שצירף התובע היא חשבונית כללית, אשר הוצאה בגין כלל עבודות השיפוץ שנעשו כמתואר שם, ואין לצד כל רכיב הכלול בחשבונית סכום מדוייק המבטא את עלות אותו רכיב, ולאחר ששקלתי את הדברים, אני רואה לנכון לקבל את הטענה באופן חלקי ולקבוע כי בגין רכיב זה זכאי התובע לפיצוי בסך של 300 ₪ על דרך האומדנה. ד. האם עמד הנכס ריק משוכרים החל מסוף חודש אפריל ועד יום 10/5/11? - גם בהקשר זה כמפורט מעלה מוטל הנטל להוכיח את הטענה על התובע. התובע לא צירף כל ראיה אשר תעיד על מועד כניסת השוכרים החדשים לנכס. התובע לא הכחיש כי במסגרת שיחה, אשר תמלולה לא הוכחש, שנערכה לכאורה ביום 6/2/11 גרס כי בכוונתו לפנות את צד ג' מנכס כבר למחרת, אם לא תשלם, שכן - כדבריו - "יש לי דיירים אחרים, מה", ואולם, איני סבורה כי יש בכך כדי ללמד כי גם במועד פינוי הנכס בפועל - בסוף חודש אפריל, עדיין יכול היה התובע "להמציא" דיירים תחת צד ג' אשר יכולים היו להכנס אל הנכס באופן מיידי. יחד עם זאת, הנטל להוכיח כי אמנם נכנסו אל הנכס דיירים במועד מאוחר יותר מוטל על התובע, ולכאורה יכול היה להרים נטל זה בקלות לו רק הציג לפני ביהמ"ש הסכם שכירות שנערך עם השוכרים הבאים, ואשר ללא ספק מצוי ברשותו. משבחר שלא להציגו, פועלת נגדו החזקה לפיה לו הציג את ההסכם היה זה פועל לחובתו, ומלמד על מועד מסירת חזקה מוקדם מזה לו הוא טוען. מכל האמור אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הנכס הושכר רק בחלוף כ - 10 ימים ממועד פינויו, וכי הוא זכאי לפיצוי מוסכם על פי ההסכם. לסיכום ניתן לומר, כי בכל הנוגע לעילה החוזית, הרי שאין חולק על כך שהתובע נאלץ להוציא את דמי ועד הבית בגין התקופה בה החזיקה צד ג' במושכר ולא שילמה דמי ועד, בסך של 300 ₪; כמו כן, הוכיח התובע כי נגרמו לו הוצאות בקשר עם תיקון שקעי החשמל בסך של 300 ₪; ואולם התובע לא הוכיח את יתר נזקיו ואת זכותו לקבלת פיצוי מוסכם. סיכום ומסקנות: אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, ובנוסף אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן, 19/12/12, ועד יום התשלום המלא בפועל, ואני מורה להגדיל את החוב בתיק ההוצאה לפועל בגין סכום זה. הליכי ההוצאה לפועל בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת ישופעלו בהתאמה. בנוסף אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובע בגין ההליך כאן בסך של 2,000 ₪ אשר יתווספו אף הם לתיק ההוצאה לפועל. הודעת צד ג': לעניין זה טענה צד ג' כי לבימ"ש כאן אין סמכות לדון בתובענה בשל העובדה שהסכסוך מסור לסמכותו הייחודית של ביהמ"ש לענייני משפחה ו/או במקרה דנן לסמכותו של בית הדין הרבני אשר דן בחלוקת הרכוש שבין הצדדים, לרבות בכל הנוגע לשכר הדירה. סעיף 3 לחוק בית המשפט לעניני משפחה קובע, כי בתובענה בענייני משפחה תהא סמכות ייחודית לבית המשפט לעניני משפחה. סעיף 1 לחוק מגדיר מה ייחשב כענייני משפחה לצורך הוראות סעיף 3, ונקבע בו, בין היתר, כי "תובענה אזרחית בין אדם לבין בן משפחתו כהגדרתו שם שעילתה סכסוך בתוך המשפחה תיחשב כתובענה בעניני משפחה. בן משפחה מוגדר אף כבן זוג, בן זוג לשעבר ובן זוג שנישואיו עימו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג". אין חולק כי עד לחודש ינואר 2011 נפרעו ההמחאות בסידרת ההמחאות עליהן חתם הנתבע לצורך הבטחת תשלום שכר הדירה, כסידרן. אין גם חולק, כך נראה, כי בשלב כלשהו הפך החשבון ממנו נמשכו ההמחאות לחשבון שבו פועל הנתבע לבדו, ואיננו משמש עוד כחשבון משותף. בית הדין הרבני, אשר דן בסוגיית חלוקת הרכוש בין הנתבע לצד ג', התייחס לתקופה שמחודש אוגוסט 2010, אז עזב הנתבע את הנכס המושכר, ועד לחודש ינואר 2011, וקבע כי יש לקחת בחשבון את התשלומים ששולמו על ידי הנתבע על חשבון שכר הדירה לצורך איזון המשאבים בין הצדדים. לכאורה עלה מטענות הצדדים, כי אף בית המשפט לענייני משפחה נתן דעתו לסוגיית שכר הדירה במסגרת פסיקת המזונות לטובת בתם הקטינה של הנתבע וצד ג'. הנה כי כן, נדמה כי סוגיית שכר הדירה ביחס לתקופה שבה החזיקה צד ג' ביחד עם בתם הקטינה של הנתבע וצד ג' בנכס המושכר של התובע, ושאלת אופן חלוקת תשלום שכר הדירה והחיובים על פי הסכם השכירות בין הנתבע לבין צד ג', הינן סוגיות אשר מהוות חלק בלתי נפרד מהסכסוך המשפחתי שבין הנתבע לבין צד ג', ועל כן מסורה הסמכות לדון בסוגיות אלו ולקבוע האם יש להשית את השבת החיובים על פי פסק דין זה לנתבע מאת צד ג', אם לאו - לבית המשפט המוסמך לכך, הוא בית המשפט לענייני משפחה ו/או בית הדין הרבני, ואין לביהמ"ש כאן סמכות לדון בסכסוך זה. אשר על כן אני קובעת, כי דין ההודעה לצד ג' להידחות על הסף בשל העדר סמכות, ואני מחייבת את הנתבע בהוצאות צד ג' בסך של 750 ₪, בשים לב לכך שזו לא הגישה כתב הגנה וטענה טענותיה בעל פה בלבד במועד ההוכחות בתיק, ובכך נחסכו מזו הוצאות נוספות כאן. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל. חוזהחוק החוזים