נטען בכתב התביעה, כי רכב פגע בעוצמה ברכב התובעת מאחור, הדף אותו למעקה הבטיחות וגרם לו לאובדן גמור. בכתב ההגנה, מאידך, נטען כי התאונה אירעה באשמת נהגת התובעת, אשר סטתה בנסיעתה אל נתיב נסיעת הנתבע. הנתבע - כך נטען - "הסיט את רכבו שמאלה אולם מיד חזר לנתיב האמצעי מאחר שהנתיב השמאלי לא היה פנוי, ובשל כך אירעה התאונה ונגרם נזק לרכב הנפגע". בדיון בפני העידה נהגת רכב התובעת, הגברת שמרית (להלן: הנהגת). הנהגת תיארה כי נסעה בכביש 6 לכיוון צפון עם בן זוגהּ דאז, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, כשלפתע "הרגשנו חבטה מאד רצינית מאחורה, בדיעבד הבנתי שזה היה בפינה שמאלית" (עמוד 2, שורות 18-19 לפרוטוקול הדיון). הנהגת העידה כי כתוצאה מן החבטה רכבהּ "עף" ימינה לכיוון התעלה, היא ניסתה להשתלט על הרכב, הסיטה אותו שמאלה על מנת לחזור לכביש, הרכב הסתחרר מספר פעמים על הכביש והתנגש במעקה הבטיחות השמאלי. משנתבקשה הנהגת להתייחס לגרסת הנתבע לפי היא זו שסטתה מנתיב נסיעתה, השיבה כי "אין סיכוי, אני נסעתי ישר, לכיוון צפון... לא סטיתי מהנתיב ..." (שם, עמוד 2, שורה 24). עוד העידה הנהגת כי הספיקה "לראות במראה לשבריר שניה את האוטו שלו" (שם, עמוד 2, שורה 25) וכי הנתבע, שעצר את רכבו ב-100-200 מטרים לאחר מקום התאונה לכיוון צפון, הגיע והתנצל בפניה על קרות התאונה (שם, עמוד 3, שורה 6). בחקירתה הנגדית השיבה הנהגת כי אינה זוכרת אם נסעה - מבין שלושת הנתיבים בכביש - בנתיב הימני ביותר או בנתיב האמצעי (שם, עמוד 3, שורה 15). הנהגת נשאלה אם נסעו לפניה רכבים נוספים והשיבה כי לא היו רכבים בטווח ראייתה: "הכביש היה די שקט די רגוע" (שם, עמוד 3, שורה 18). היא נדרשה להתייחס פעמים מספר לכך שמדובר בתיק של סטייה וכי היא זו שסטתה לעבר הנתבע, ועל כך השיבה: "אני יודעת שהרגשתי חבטה מטורפת ברכב... אני יודעת שלא סטיתי ימינה. גם שמאלה לא סטיתי. נסעתי ישר" (שם, עמוד 4, שורה 30; עמוד 5, שורות 18-19). נוסף על הנהגת העיד בפני מר אסף יוסף, בן זוגה לשעבר של הנהגת (להלן: הנוסע). הנוסע אישר בעדותו את גרסת הנהגת לפיה היו השניים בנסיעה לכיוון צפון בשעה שש בבוקר בערך, וכי "לא היו רכבים על הכביש סך הכל, יום ששי שש בבוקר" (שם, עמוד 6, שורות 6-7). השניים היו בנתיב ימני ו"באיזה שלב קיבלנו מכה מאחורה, הרכב סטה ימינה לכיוון התעלה, אז שמרית ניסתה לחזור לכביש לחתוך עם ההגה שמאלה, כדי שלא נתדרדר לתעלה, הסתחררנו קצת עם הרכב ונכנסנו במעקה הבטיחות" (שם, עמוד 6, שורות 7-9). הנוסע נשאל אם יתכן שרכב התובעת סטה לכיוון נתיב נסיעת הנתבע והשיב: "לא, זה לא המקרה. אנחנו נסענו בנתיב שלנו נסיעה רגועה" (שם, עמוד 6, שורה 6). עוד השיב הוא כי לא היתה להם סיבה לעבור נתיב. הנתבע מצדו העיד בדיון כי הוא "נסע בנתיב שלי, בנתיב אמצעי, במקום 3 נתיבים, היא בנתיב הימני, פתאום ראיתי שהיא פונה לנתיב שלי, ניסיתי לקחת שמאלה, ראיתי שרכב מגיע מצד שמאל, חזרתי ונתקלתי בה" (שם, עמוד 7, שורות 28-29). הנהג ציין כי לאחר התאונה הנהגת יצאה מהרכב "היסטרית לגמרי, היא צעקה לי אתה תשלם על זה יקחו לך את הרישיון, אמרתי אם אני אשם אין בעיה לא רציתי להתווכח איתה..." (שם, עמוד 8, שורות 3-4). כן ציין הוא כי "מישהו מהקהל אמר לה מה את רוצה ממנו את סטית מהנתיב שלך אליו" (שם, עמוד 8, שורות 4-5). הנתבע ציין כי אינו חושב שהנהגת שקרנית, "פשוט מי שבא מקדימה ומי שבא מאחור, זה מילימטרים בשניות, רואה תמונה יותר ברורה" (שם, עמוד 8, שורות 5-7). בחקירתו הנגדית השיב הנתבע כי לא לקח את פרטיו של אותו אדם שאמר לנהגת כי היא זו שסטתה מנתיב נסיעתה (שם, עמוד 8, שורה 13); כי בוחן התנועה שהיה במקום לא חקר את אותו אדם (שם, שורה 17); וכי הוא עצמו אף לא לקח אף את פרטי הנהגת (שם, עמוד 8, שורה 13). הנתבע נשאל על סתירות העולות לכאורה בין גרסתו לבין דו"ח הפעולה שערך חוקר המשטרה והשיב כי "זה לא אני אמרתי לו [לחוקר] את זה. מי כתב את זה?" (שם, עמוד 8, שורה 27). כן הכחיש הוא כי התנצל בפני הנהגת (שם, עמוד 9, שורה 15). לאחר ששקלתי את עדויות הנהגים ואת טענות הצדדים, לרבות החומר שהוגש והדגמת התאונה בפני על-ידי הנהגים, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע במלואה. תמונות הנזק שהוצגו (ת/1, נ/1, נ/2) מצביעות כי התאונה התרחשה כתוצאה מסטייה. מבין הגרסאות שהובאו בפני באשר לאופן התרחשות התאונה, אני מעדיפה באופן מוחלט את גרסת נהגת התובעת, לפיה היא נסעה ישר בנתיבה, עד שחשה ב"חבטה מאד רצינית מאחורה... בפינה שמאלית" (עמוד 2, שורות 18-19 לפרוטוקול הדיון), ומכאן שהנתבע הוא שסטה לנתיבהּ. קביעתי זו מבוססת על צירוף הטעמים שלהלן. עדותה של נהגת התובעת היתה אמינה ביותר, והיא עמדה על גרסתה גם כחקירתה הנגדית: "אני נסעתי ישר, לכיוון צפון... לא סטיתי מהנתיב ..." (שם, עמוד 2, שורה 24. הדגשות הוספו); "אני יודעת שהרגשתי חבטה מטורפת ברכב... אני יודעת שלא סטיתי ימינה. גם שמאלה לא סטיתי. נסעתי ישר" (שם, עמוד 4, שורה 30; עמוד 5, שורות 18-19. הדגשות הוספו). זו גם הגרסה שנרשמה מפי הנהגת על-ידי השוטר שהגיע למקום התאונה ב"דו"ח פעולה בתאונת דרכים" שהוגש לבית המשפט: "היא נסעה בנתיב אמצעי ואז הרכב השני שהיה בנתיב שמאלי נסע במהירות גבוהה ונכנס בה" (ת/3, דברי נהג 1). באופן דומה תיארה הנהגת את קרות התאונה במשטרה ב"טופס ההודעה על תאונת דרכים" (ת/1). גרסת נהגת התובעת זכתה לתימוכין מלאים בגרסת הנוסע, חברהּ לשעבר, אשר העיד באופן דומה כי השניים נסעו ישר בנתיבם, לא סטו לנתיב שלשמאלם, וכי התאונה ארעה כתוצאה מהתנגשות הנתבע בהם (עמוד 6, שורות 6-9 לפרוטוקול הדיון). אל מול גרסה אחידה זו, הציג הנתבע גרסאות שונות באשר לדרך בה התרחשה התאונה. גרסת הנתבע בכתב ההגנה, עליה חזר בדיון בפני, היתה כי הוא נסע בנתיב האמצעי, ראה שהנהגת סוטה אל נתיב נסיעתו: "ניסיתי לקחת שמאלה, ראיתי שרכב מגיע מצד שמאל, חזרתי ונתקלתי בה" (שם, עמוד 7, שורות 28-29; סעיף 10 לכתב ההגנה). זו גם הגרסה שמסר הנתבע למבטחת הרכב שלושה ימים לאחר התאונה: "נסעתי בנתיב האמצעי כשבנתיב הימני הרכב סטה לנתיב האמצעי אני ברחתי לנתיב השמאלי אבל גם שם היה רכב אז חזרתי לנתיב האמצעי ופגעתי בה בצד השמאלי אחורי שלה" ("טופס ההודעה על תאונת דרכים" מיום 19.9.11, אשר צורף לכתב ההגנה). ואולם, בגרסה הראשונה, שמסר הנתבע לשוטר שהגיע למקום התאונה מיד לאחר קרות התאונה, נרשם מפי הנתבע: "נסעתי בנתיב שמאלי מתוך 3 לפתע רכב הראשון סטה מנתיב אמצעי שמאלה והוא ניכנס בו" (ת/3, דברי נהג 2). בדיון אישר הנתבע כי מסר גרסה לשוטר שהגיע למקום התאונה (עמוד 8, שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון), אך כשנדרש בחקירתו להסביר את הסתירה בין הגרסאות השיב: "זה לא אני אמרתי לו [לשוטר] את זה. מי כתב את זה?" (שם, עמוד 8, שורה 27). כשנתבקש הנתבע להדגים בפני בית המשפט כיצד ארעה התאונה, הציג הוא את שתי הגרסאות השונות: תחילה הדגים הוא כי התאונה התרחשה באופן העולה בקנה אחד עם הגרסה הראשונית, שמסר לשוטר מיד לאחר קרות התאונה, לאמור: כי הנהגת סטתה שמאלה ואז הוא התנגש בה (שם, עמוד 9, שורה 19); אך בהמשך דבריו הדגים את הגרסה לפיה "הנהגת סוטה... הנהגת נוסעת נכנסת לנתיב שלי, אני מנסה לברוח לא מצליח כי היה רכב, חוזר ופוגע בה" (שם, עמוד 9, שורות 19-21). לאור האמור אין בידי לקבל את גרסת הנתבע. משכך, ומן הטעמים הנוספים שפורטו, דין התביעה להתקבל במלואה. אשר על כן, אני מורה כי הנתבע, באמצעות מבטחת הרכב, ישלם לתובעת סך של 74,999 ₪ בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪, אגרת משפט בסך 365 ₪ ושכר בטלת העדים בסך 700 ₪ כפי שנפסק בדיון. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. פגיעת רכברכבתאונת דרכיםמעקה בטיחות (תאונות)תאונה מאחוראובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב