פרצה שריפה במספר מוקדים שונים של חורש טבעי במרכז הכרמל אשר גרמה בין היתר לשריפה בבניין ובו הדירה ולנזקים לדירת התובעת ולתכולתה (להלן: "מקרה הביטוח"). עם קרות מקרה הביטוח הודיעה התובעת לנתבעת על קרות מקרה הביטוח והנתבעת המליצה לתובעת לשכור את שירותיה של חברת בלפור אקספרס בע"מ (להלן: "בלפור") על מנת שזו האחרונה תבצע עבודות תיקונים בדירה. 4. מכתב התביעה עולה כי לאחר שכירת שירותיה של חברת בלפור והתחלת העבודות בדירה התברר כי הנזק לבניין לו שייכת הדירה (להלן: "הבניין") וכן לדירה עצמה הוא חמור ועל כן נאלצה התובעת לפנות את הדירה ועברה לדיור חלופי. בזמן השיפוץ החיצוני של הבניין, אשר ארך למעלה משלושה שבועות, לא ניתן היה לבצע עבודות תיקון בתוך הדירה ובוודאי שלא לגור בה. עבודות השיפוץ של הבניין יחד עם עבודות השיפוץ של הדירה האריכו את משך הזמן בו שהה התובעת בדיור חלופי. 5. הנתבעת שילמה לתובעת סכום של 106,568 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לדירה ולתכולה, אולם סכום נוסף בסך של 58,954 ₪ סירבה הנתבעת לשלם. הנתבעת סירבה להכיר במלוא תקופת השכירות של דיור חלופי כתקופה שבה זכאית התובעת לפיצוי מלא וכן סירבה הנתבעת להכיר בחלק מן הנזקים הנטענים שנגרמו לתובעת . טענות התובעת 6. השתלשלות העניינים לפי גירסת התובעת היתה כדלהלן: לטענתה, היא הודיעה מיד לאחר קרות מקרה הביטוח, השריפה, לנתבעת, באמצעות סוכן הביטוח, שבעקבותיה נגרמו נזקים לדירתה ולתכולתה. הנתבעת שלחה שמאי מטעמה שבחן את הנזק, וצילם את הדירה ותכולתה לאחר השריפה. זו הסיבה לפיה התובעת עצמה לא תיעדה כל פרט שניזוק בדירה שכן סמכה על כך שהשמאי מטעם הנתבעת עשה כן, דבר שהתברר בדיעבד כלא נכון. השמאי, שהעיד מטעם הנתבעת, לא צירף לתצהירו תמונות או ראיות אחרות לתמיכת טענותיו וזאת ללא כל הסבר. הנתבעת אף בחרה שלא לחשוף את התמונות שיש בידה ואשר המראות את הנזקים שנגרמו לדירה וזאת חרף העובדה שקיבלה מהשמאי את התמונות שצילם בבית לאחר השריפה. חקירת השמאי בביהמ"ש הוכיחה כי אין כל ממש בטענותיה של הנתבעת וכי רובן ככולן אף נגועות למצער בחוסר תום לב. נטען כי לפי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, ברור לכל שהדירה לא הייתה ראויה למגורים ועל כן נאלצה התובעת לשכור דירה חלופית במשך חמישה חודשים. גם לפי גרסת השמאי השיפוץ ארך זמן רב והוא נאלץ להגיע לדירת התובעת במשך מספר פעמים וכי הטיפול בתביעה ארך מספר חודשים. אף המהנדס מטעם הנתבעת קבע כי יש לחלק את עבודות השיפוץ למספר שלבים. תחילה יש לתקן את הגליף של החלון בקיר המזרחי. לאחר מכן, יש לתקן את הנזקים החיצוניים בקיר הבית המשותף ורק אז, ניתן יהיה להמשיך את עבודות השיפוץ בדירה. לאור קביעת המהנדס, חב' בלפור המשיכה עבודתה רק לאחר סיום העבודות החיצוניות. הציוד שנלקח למחסני בלפור לניקוי ושיקום, הוחזר לתובעת רק ביום 7/2/2010. לאחר מועד זה, המשיכה בלפור בעבודות התיקון והניקוי בדירה וסיימה את עבודתה רק בחודש 15/4/2010. לכן מבוקש לחייב את הנתבעת במלוא תקופת השכירות בניכוי חודש שכירות אחד בלבד בו פוצתה התובעת ע"י הנתבעת. לטענתה, עבודת הריצוף שהוסיפה התובעת, מעבר לעבודות השיפוץ שנדרשו עקב השריפה, לא עכבה את עבודות השיקום שכן הריצוף בוצע במשך כשלושה ימים בשעות אחה"צ בלבד ובחודש הראשון. במשך חמשת חודשי השכירות שילמה התובעת סכום של 18,750 ₪ עבור דמי השכירות. לעומת סכום זה, הנתבעת פיצתה את התובעת בסכום של 3,750 ₪ עבור חודש שכירות אחד. משכך על הנתבעת לשלם לתובעת את ההפרש בסך 15,000 ₪ נוספים בגין נזק זה. 7. עוד לטענתה, הנתבעת גם לא הסכימה לשלם את הסכום המלא אותו דרשה חברת בלפור מהתובעת עבור ביצוע עבודות התיקון והשיפוץ. בלפור דרשה סכום של 57,133 ₪ אולם חרף זאת, הנתבעת שילמה לתובעת סכום חלקי בסך 48,066 ₪ בלבד, וזאת ללא נימוק או הצדקה לכך. הסכום החלקי ששילמה הנתבעת לתובעת, מחושב לפי האמור בחוות דעת השמאי מטעמה (להלן: "חוות הדעת"), בניכוי הרכיבים שבלפור לא ביצעה. בלפור ביצעה את מרבית העבודות וחלקים מסוימים בוצעו ע"י קבלנים אחרים. זאת ועוד, בניגוד לטענת השמאי קיימים גם פערים בין הסכומים שדרשה בלפור עבור עבודות מסוימות שביצעה לבין הסכום שאישר השמאי בגין אותן עבודות. התובעת מדגישה ומציינת כי השמאי הוא שניהל את המו"מ עם בלפור, אולם כשנשאל מדוע קיים פער בין חשבון בלפור לסכום שאושר בחוות דעתו לא ידע להסביר את הפער בין החשבונות. 8. בנוסף טענה התובעת כי על הנתבעת לשלם בגין נזקים נוספים כגון החלפת תריס גלילה מאלומיניום שניזוק כתוצאה מהשריפה ולא ניתן היה להחזירו למצבו הקודם. בהקשר זה, התובעת הכחישה את טענת הנתבעת כי הדרישה הגיעה לאחר הוצאת חוות דעתו של השמאי. בנוסף, לטענתה היא החזיקה בדירתה מוצרי מזון שנאמדו בסכום של 5,000 ₪ שאוחסנו במקרר ובארונות המטבח (שחלקם פתוחים), כמו גם מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה (לרבות תרופות) שהיו בדירה - מוצרים שנפגמו ולא ניתן היה לעשות בהם שימוש לאחר השריפה שגרמה לפיח הרעיל והפסקת החשמל בדירה. ודרישתה לפיצוי בגין רכיבים אלה נדחו ע"י הנתבעת ללא הצדקה. מדובר בסך של 5,000 ₪ נוספים כפיצוי בגין נזק למוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה. כמו גם סכום נוסף של 2,300 ₪ בגין נזק שנגרם למנורות שהיו בדירה ניזוקו כתוצאה מהשריפה. הנתבעת פיצתה את התובעת בסכום של 200 ₪ בלבד עבור נזק זה. 1,250 ₪ נוספים עבור פגיעה בציוד כגון: מוטות לוילון, מוט אמבטיה, מתלה ברז, מתלה מגבות, מתלה בגדים, שטיח אמבטיה, שטיח כניסה, וילון אמבטיה ועוד. לטענתה, נגרמו נזקים נוספים רבים; כמו סכום של 1,200 ₪ בגין אדניות שנשרפו, סכום של 600 ₪ בשל שקי מזון לכלבים וחתולים וכן סך של 800 ₪ בגין מוצרים ותכשירים לבעלי חיים אשר ניזוקו כתוצאה מהשריפה. סכום 3,500 ₪ בגין תכשיטים ומוצרי נוי, סכום של 1,000 ₪ בשל שתי תמונות שהיו תלויות בדירה, סכום של 4,155 ₪ בגין מוצרי טכסטיל, נעליים, תיקים ובגדים שהיו בדירה בעת השריפה וניזוקו. לפיכך נטען כי הפיצוי בסך 2,000 ₪ הציעה הנתבעת אינו מכסה נזקים המתוארים. 9. התובעת ממשיכה וטוענת כי חלק גדול מסיכומיה של מגדל ראוי למחיקה בגלל היותו שינוי או הרחבת חזית פסולים. נטען כי נציגי מגדל התחייבו בפניה כי היא תשופה בסכום שהוציאה עבור הוצאות שכירות. בנוסף, מחיר השיפוץ לא סוכם בין התובעת לנתבעת, אלא סוכם בין הנתבעת לבין חב' השיקום באמצעות השמאי אשר ניהל את המשא ומתן. המקרים הבודדים שהיו לתובעת וחב' השיקום מחלוקות באשר לאופן ביצוע העבודה, שגם הם לא עכבו את עבודות השיקום, חלו כאשר עבודות השיקום לא הביאו להשבת המצב לקדמותו. במהלך ביצוע עבודות השיקום בדקה התובעת אפשרות ביצוע עבודות נוספות עם חברת השיקום, אך לא ביצעה אותן בפועל בשל הדרישה הכספית הגבוהה. התובעת הודיעה מיידית לחברת השיקום כי היא אינה מעוניינת בביצוע עבודות נוספות על כן לא נגרם כל עיכוב בביצוע עבודות השיקום. . טענות הנתבעת 10. הנתבעת כפרה הן בעובדות ובטענות התובעת וטענה כי השריפה שפרצה ביום 19.06.09 בחורשה סמוכה לבניין בו מצויה דירת התובעת ליחכה בלבד את קיר הדירה החיצוני הפונה לחורשה. לתובעת הייתה במועד הרלוונטי פוליסה בתוקף לביטוח דירתה, לרבות התכולה. לפיכך, בהתאם לחבותה עפ"י הפוליסה, שלחה הנתבעת במיידית, עם קבלת ההודעה על קרות מקרה הביטוח, מומחים מטעמה למתן סיוע לתובעת. הנתבעת העמידה לבחירתה של התובעת 3 חברות שיקום ואף התירה לה להביא קבלן מטעמה שביצע את עבודות השיקום בפיקוחה של הנתבעת. התובעת בחרה תחילה בחברת השיקום "אופק" אולם לאחר מכן שינתה את דעתה ובחרה בחברת "בלפור". הנתבעת נענתה לבקשתה של התובעת ואף אישרה את בקשתה של התובעת לדיור חלופי למשך 30 יום הואיל ושיקום נזקי הדירה הצריך את פינויה. חילוקי הדעות בנוגע להיקף הנזק הלו רק לאחר תחילת העבודות. לטענתה, התובעת החליטה לנצל את עבודתה של חברת בלפור לצורך שיפוץ ושדרוג דירתה, וכללה גם דברים שלא ניזוקו בשריפה, כדוגמת החלפת ריצוף. לטענת הנתבעת משעה שנציגים מטעמה וכן מטעם בלפור סירבו לבצע עבודות אשר מהוות שיפוץ ושדרוג הדירה ולא שיפוץ הנזקים בלבד, התובעת ביצעה אותן בעצמה ובכך הפריעה ומנעה את סיום העבודות בזמן שנקצב. נטען כי יש לדחות את ראש הנזק העיקרי בתובענה זו שהינו העיכוב בעבודות, אשר בגינו, לטענת התובעת יש לפצותה בסכומים נוספים בגין דיור חילופי שלא הוכח. העיכובים בהשלמת עבודות השיקום והשיפוץ עקב השריפה, נגרמו באשמתה של התובעת. הוראות מהנדס חברת הביטוח - המהנדס שרף ז"ל, בהן נאחזת התובעת, לא היו אלא התייחסות של המהנדס לביצוע עבודות חיצוניות, דבר אשר תואם ע"י וועד הבית ואינו קשור כלל לדירה של התובעת. הסיבה האמיתית להתמשכות העבודות היא שהעבודות הופסקו ופוצלו עקב דרישות של מעצב וקונסטרוקטור פרטי אשר הובאו בידי התובעת עצמה ואשר מטרתן הייתה שדרוג הדירה ו- "שתילת" פריטים אדריכליים חדשים. מנטען כי כאשר ניסתה חברת בלפור לשוב ולסיים את עבודתה - לא אפשרה זאת התובעת ולא שיתפה עימה פעולה. לבסוף, שלא כנטען ע"י התובעת, לאחר שחברת בלפור הוצאה מהדירה ע"י אנשי מקצוע מטעם התובעת, היא הצליחה לשוב לדירה וסיימה עבודותיה ביום 08.02.11. נטל ההוכחה לאור כמות העבודות הפרטיות אותן ביצעה התובעת בעירוב עם עבודות השיקום, לגבי מהו הזמן העולה על חודש ימים אשר היה נדרש לשיקום דירתה, אלמלא הייתה מערבת בה עבודות פרטיות, חל עליה והתובעת לא עמדה בנטל. 11. באשר ליתר הדרישות להפרשים ולשאר נזקים נטען כי אלה לא הוכחו. לא הוגשה חוות דעת מומחה מטעם התובעת ומשעה שטענותיה הינן בעניינים שבמומחיות, הרי שהיא לא עמדה בנטל הנדרש ממנה לפי החוק. בפוליסה נשוא התובענה צוינו (סעיף 59, בפרק י"א - תנאים כלליים לכל פרקי הפוליסה), דרכי הפיצוי למבוטחים, נקבע כי תגמולי הביטוח ישולמו בערך של שיפוי לפי שווי האובדן ו/או הנזק, עם קבלת חשבונית תיקון ו/או רכישה ישולם הנזק בערכי כינון. על מנת שהשמאי יוכל לאשר את הסכומים הנטענים בתביעה, על התובעת היה להמציא בהתאם לתנאי הפוליסה כמפורט לעיל, קבלה ו/או חשבונית תיקון ו/או רכישה כדי שהנתבעת תשלם בערכי כינון, שכן אחרת, יחושב ההפסד בערכי שיפוי בלבד. השמאי העיד בפני ביהמ"ש כי כל טענה ודרישה שהעלתה התובעת נבדקה עד תום והדבר היה נעשה גם לאחר הוצאת חוות הדעת, לו נמצאה דרישה נכונה. במקרה כזה היה מוציא השמאי תוספת לחוות הדעת, והתשלום בגין הדרישה הייתה מועברת לתובעת, דבר שלא קרה במקרה זה. 12. באשר לטענות בדבר הנזקים הנוספים טענה הנתבעת כי הפער שבין דרישת התשלום של חברת בלפור (ע"ס 57,133 ₪) לבין מה ששולם לתובעת עבור עבודות השיקום (ע"ס 48,066 ₪). נובע מהפרשי המע"מ שכן לא שילמו לתובעת את המע"מ מאחר והיא לא המציאה חשבונית. גם בנוגע לסורג אותו רכשה התובעת לדירתה, מאחר ולא הומצאה כל חשבונית מס המעידה על ההוצאה, אין כל מקום לפצות את התובעת מעבר לסך של 2,200 ₪ אשר שולם לה בגין הסורג בערכי שיפוי. גם בתביעה בגין מוטות הוילון, התובעת המציאה דרישה ללא כל קבלה או אסמכתא. למרות האמור, השומה נקבעה על בסיס כינון ביתר, גם ללא המצאת חשבוניות והתובעת שופתה בגין נזק זה. בהתייחס לטענות התובעת בדבר הפיצוי בגין תריס הגלילה, טענות אלה אינן נכונות כלל ועיקר. השמאי העריך את עבודת הפירוק, אספקה והתקנת חלון אלומיניום הכולל תריס גלילה חשמלי, וכן זכוכית בידודית ומנוע חשמלי בסך של 7,500 ₪. סכום זה נכלל בסך התשלום בפרק המבנה והתובעת פוצתה בגינו. בתביעה בגין שולחן גיהוץ, השמאי העיד שהגיע לבקר את דירתה של התובעת ולא מצא כל נזק לא לשולחן הגיהוץ ולא לריפוד הכיסוי לשולחן, ולכן לא הוכרה התביעה. התובעת אף לא הוכיחה כל נזק או אסמכתא על הוצאה שהוציאה בגין נזק נטען זה. מעבר לכך, זה לא הגיוני ששולחן גיהוץ אשר מייעודו אמור לספוג חום ניזוק מחום חיצוני לדירה. נטען עוד כי התביעה בגין התמונות, הינה תביעה שאינה נוגעת לשריפה. התמונות לא היו סמוכות למוקד השריפה, ולא נגרם להן כל עיוות או פגם. 13. באשר למוצרי המזון אשר היו במקרר ובארונות המטבח. מדובר במזון שלא נחשף לפיח ולאבק, לא נהרס, ולא הוכח שנגרם לו כל נזק, מעבר לסכום הנקוב, שאינו אלא בגדר דרישה בלתי מבוססת. הוא הדין לעניין הנזקים הנטענים למוצרי הקוסמטיקה והטואלטיקה, לרבות תרופות, מדובר במוצרים שהיו בצדה המרוחק של הדירה ממוקד האש והחום, לא נגרם להם כל פגם והם נשארו שמישים כפי שהיו עובר לשריפה. אריזות המוצרים נוקו וטופלו ע"י חברת השיקום, ולא נדרש כל טיפול מעבר לכך. באשר למנורות שניזוקו התובעת לא המציאה כל קבלה או אסמכתא המעידה על הוצאות שהוצאו, ולכן, השומה שנקבעה התייחסה לאהילים שניזוקו והוצגו בפני השמאי, ועל בסיס השבת המצב לקדמותו. לא נמצאה גם כל זיקה בין השריפה לבין השבר של מנורת הפסיפס, והואיל ובביקורו של השמאי בדירת התובעת, נטען בפניו כי השבר נגרם כתוצאה מעבודת בלפור ואילו עתה השתנתה גרסת התובעת. בנושא הפיצוי בגין האדניות, ציין השמאי, כי לא הוצגו בפניו כל קבלות או אסמכתאות לעניין ההוצאות שהוצאו בשל תביעה זו. התמונות שהוצגו ע"י ב"כ התובעת לא נראו בהן אדניות שרופות אלא, נראו תושבות לאדניות. על האדנית לא נראו סימני התכה, דבר המצביע כי במקום בו היו מוצבות האדניות, לא היה בקרבת מקור האש. בדרישה בגין המזון לכלבים, לחתולים ותכשירים שונים, התובעת לא הציגה קבלות או אסמכתאות לעניין גובה ההוצאות שהוצאו ומכל מקום המוצרים הללו לא היו באזור או קרובים למוקד השריפה. עוד נטען כי גם בתביעה בגין התכשיטים, לא הוכח כל נזק לתכשיטים ולא הוצגו קבלות או אסמכתאות לעניין גובה ההוצאות שהוצאו. השמאי אף העיד כי הוא אינו מקבל את טענת התובעת וכי לא ייתכן שהתכשיטים ניזוקו באופן כפי שהוצגו בתמונות, כתוצאה מהאש. דיון 14. הכלל הבסיסי לעניין נטלי הוכחה בתביעות ביטוח מורה כי נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח, בעוד שעל המבטח הטוען לפטור מאחריות, הנטל להוכיח סייג של החבות. חובת ההוכחה המוטלת על המבוטח היא כפולה, עליו להוכיח הן את התרחשותו של מיקרה הביטוח והן את שיעור הנזק (ראה: י. אליאס, דיני ביטוח [מהדורה שנייה, תשס"ט - 2009] עמ' 1313 - 1314, כמו כן ראה: ע"א (חיפה) 18563-03-11 - יונס סויטאת ואח' נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ . תק-מח 2012(1), 5705, וכן ראה: ברע"א 3577/93 הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח (4) 70). 15. במקרה דנן אין מחלוקת שמקרה הביטוח קרה על כן המחלוקת היחידה המונחת בפני בית המשפט בתיק זה הוא שיעור הנזק. האם התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה? הכלל הוא כי על התובעת להוכיח את עילת תביעתה על כל מרכביה העובדתיים. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובעת להוכיח את תביעתה בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתה (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב - 2002] עמ' 49). חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2), 864). לאחר שעיינתי בתיק ובחנתי את המסמכים השונים, הגעתי למסקנה כי התובעת עמדה בנטל באופן חלקי בלבד ועל כן ודין תביעתה הוא להתקבל באופן חלקי. להלן נפרוט את מרכיבי הנזק הנטען אחד לאחד: דיור חלופי: 16. כאמור התובעת טענה כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים ועל כן נאלצה לשכור דירה חלופית במשך חמישה חודשים. לטענתה עם התחלת עבודות השיקום בדירה התברר כי לדירתה נגרם נזק חמור ועל כן נדרש זמן ארוך לביצוע עבודות השיפוץ והתיקון, כאשר יש לחלק את עבודות השיפוץ למספר שלבים. הנתבעת מצידה התנגדה לטענות התובעת וטענה כי הפיצוי עבור דיור חלופי הוא למשך 30 יום בלבד וכן כי השיפוץ התארך מעבר לזמן זה בשל העובדה כי התובעת החליטה לנצל את עבודתה של חברת בלפור לצורך שיפוץ ושדרוג דירתה. בחנתי את דו"ח השמאי, עדותו בבית המשפט וכן את עדותה של התובעת. כמו כן בחנתי במיוחד את התמונות של חלק מהנזק שצולמו לאחר השריפה (ראה: ת/1 נספח ב' וכן ת/3). עם כל הכבוד לשמאי המלומד, ספק אם תיקון הדירה והבאתה למצב בו ניתן להתגורר בה יכולים להתבצע תוך 30 יום בלבד. אכן התובעת תרמה בהתנהלותה לא מעט להתמשכות העבודות. ניצול עבודתה של חברת בלפור לצורך שיפוץ ושדרוג הדירה גם בדברים שלא ניזוקו בשריפה, כדוגמת החלפת ריצוף, גזלו ללא ספק זמן נוסף. עם זאת, אני סבור כי לא ניתן לתקן ולשפץ דירה שניזוקה בצורה כה משמעותית וחמורה (הנזק הלא שנוי במחלוקת הגיע לסך של 106,568 ₪) תוך פרק זמן כל כך קצר. פרק הזמן הסביר במקרה זה לדיור חלופי הוא 90 יום. הפיצוי עבור חודש שכירות נקבע ע"י שמאי הנתבעת לסך של 3,750 ₪, על כן אפסוק לתובעת עבור ראש נזק זה פיצויי עבור שני חודשי שכירות נוספים - קרי, 7,500 ₪. הפרש בין הסכום שגבתה חברת בלפור עבור שירותיה לעומת הסכום ששולם 17. לטענת התובעת בלפור דרשה סכום של 57,133 ₪ אולם חרף זאת, הנתבעת שילמה לתובעת סכום חלקי בסך 48,066 ₪ בלבד, וזאת ללא נימוק או הצדקה לכך. הנתבעת דחתה את טענות התובעת וטענה כי הפער נובע מהפרשי המע"מ שכן לא שילמו לתובעת את המע"מ מאחר והיא לא המציאה חשבונית. השמאי בעדותו (בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.13) נשאל בעניין: "ש. החשבון שהם הגישו הוא גבוה יותר ממה שהקצית בחוות דעתך משהו כמו 9 אלף שקל, אתה ניהלת מו"מ אבל יש פער של 9,000 ₪ ואתה לא יכול להסביר את הפער. ת. אני לא רואה את זה כפער אתם רואים את זה כפער. כנראה יש אי הבנה, בנוסף לעבודות שיקום המבנה בוצע כפי שרשום בסעיפים 1-4 הם ביצעו ניקוי ריהוט ואני מצטט... ספרים מסמכים, ניקוי ריפודים, כביסה כל הדברים האלה באים ונכללים בחשבון של אקספרס אני לא יודע איפה הפער. מה שסיכמתי איתם. ש. אני מציג לך את החשבון של בלפור (נספח יא' לתצהיר התובעת) ת. בדוח שלי רשום 63 אלף שקל כולל מע"מ הוא גם זיכה אותה. ש. זאת אומרת שהסכומים המפורטים בחשבון של בלפור נספח יא הם מתייחסים כולם לסעיף של המבנה בחוות דעתך זה מה שאתה אומר ת. החשבון של בלפור כולו אושר הוא יצא נמוך מהערכה שלי כי חלק מהעבודות היא החליטה לא לבצע על ידי בלפור אבל היא קיבלה תשלום, החשבון של בלפור דומה לחשבון שלי אחר כך יש זיכויים על מה שהיא לא עשתה..." לאור האמור אני מורה לנתבעת לשלם את הפער הנטען (9,067 ₪) בכפוף לכך שהתובעת תמציא לנתבעת את החשבונית של חברת בלפור. לא תמציא התובעת חשבונית כאמור, לא ישולם ההפרש ע"י הנתבעת. החלפת תריס הגלילה 18. התובעת טענה כי על הנתבעת לשלם בגין החלפת תריס גלילה מאלומיניום שניזוק כתוצאה מהשריפה ולא ניתן היה להחזירו למצבו הקודם. הנתבעת טענה כי השמאי העריך את עבודת הפירוק, אספקה והתקנת חלון אלומיניום הכולל תריס גלילה חשמלי, וכן זכוכית בידודית ומנוע חשמלי בסך של 7,500 ₪. סכום זה נכלל בסך התשלום בפרק המבנה והתובעת פוצתה בגינו. מאחר ונטל ההוכחה חל על התובעת ומאחר והיא לא סיפקה ראיות המפריכות את טענות הנתבעת בנדון, וכן את דוח השמאי (ראה: נספח א' לנ/1 - סעיף 4 לפרק תביעה והערכה). תביעתה בראש נזק זה, נדחית. מוצרי מזון, מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה לרבות תרופות 19. כאמור התובעת טענה כי היא החזיקה בדירתה מוצרי מזון בסכום של 5,000 ₪ שאוחסנו במקרר ובארונות המטבח (שחלקם פתוחים) אשר התקלקלו בעקבות השריפה, הפיח הרעיל והפסקת החשמל בדירה. כמו כן טענה התובעת כי השריפה גרמה נזק למוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה (לרבות תרופות) שהיו בדירה. הנתבעת דחתה תביעה זו, בהתבססה על חוו"ד השמאי מטעמה וטענה כי לא נגרם לתובעת נזק. אינני מקבל טענות אלה. דומה שאין חולק כי בעקבות השריפה הדירה הייתה אפופת עשן ופיח וכי החום ששרר בדירה היה גבוה מאוד. כמו כן היו בדירה ובבניין הפסקות חשמל יזומות או שנגרמו מהשריפה ומשכך, אין ספק כי כל מזון שהיה בדירה כמו גם מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה, בעיקר תרופות שהיו בדירה בזמן השריפה לא ניתנו היו לשימוש עוד. השמאי נשאל בעניין זה בעדותו בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.13: "...ש. אין דברים מקובלים שבית משריפה שהסוג הזה ויש פיח אין דברים מקובלים בנושא של מזון כמה מזון יכול להיות בתוך בית. למה לא להאמין לבן אדם. מה ציפית שהיא תיקח מקרר לבית המלון . ת. אם היתה שריפה בתוך הבית לא היתה מחלוקת. ש. נניח שלא התקלקל כלום לאן תיקח את דברי האוכל. ת. לאיפה שהיא הולכת לגור..." אין לקבל עמדה זו של השמאי שלטעמי אינה מתחשבת בנסיבות המקרה ובהגיון. הרי השמאי בעצמו הודה בעדותו כי התובעת התאכסנה במלון שולמית לאחר קרות אירוע הביטוח (ראה: עמ' 16 לפרוטוקול הישיבה מיום 11.4.13). האם השמאי ציפה כי התובעת תאסוף את כל מוצרי המזון בביתה (שללא רובם כחלקם דבק בהם ריח של עשן ופיח בעקבות השריפה) ותגיע איתם לבית המלון בו התאכסנה? הרי דבר שכזה לא יעלה על הדעת. גם תשובות השמאי ועמדת הנתבעת בעקבות זאת, בנוגע למוצרי הקוסמטיקה והטואלטיקה אינן מספקות. האם התובעת הייתה אמורה להסתכן וליטול תרופות שהיו בדירה בזמן השריפה בטמפרטורה שהייתה מן הסתם גבוהה? ניקוי של מוצרי קוסמטיקה מעשן ופיח אינו מהווה פיתרון. לא זו אף זו; לטענת השמאי המוצרים היו רחוקים ממוקד השריפה וכלל לא נפגעו. אם כן, מדוע היה צורך בויקוי האריזות ע"י חברת השיקום?. הרי אם לא נגרם מאומה למוצרים ותכשירים אלה, לא היה צורך בניקוי האריזות. לפיכך הנני סבור כי יש לקבל את דרישת התובעת לפיצוי כולל עבור מוצרים אלו אלא שדומה כי הסכום בגובה של 10,000 ₪ הוא מוגזם ולא הוכח. בניבות הנני פוסק לתובעת באומדן גלובאלי סכום כולל של 4,500 ₪ בגין מוצרי מזון וקוסמטיקה. נזק למנורות, מוטות לוילון, מוט אמבטיה, תמונות וכו' 20. כאמור התובעת טענה לנזק שנגרם למנורות שהיו בדירה וכן לציוד כגון מוטות לוילון, מוט אמבטיה, מתלה ברז, מתלה מגבות, מתלה בגדים, שטיח אמבטיה, שטיח כניסה, וילון אמבטיה,מזון לכלבים וחתולים, מוצרים ותכשירים לבעלי חיים, מוצרי טכסטיל, נעליים, תיקים, בגדים, תמונות, תכשיטים ואדניות. כאמור התובעת לא סיפקה כל אסמכתאות או חשבוניות לתמוך בטענותיה לגבי היקף הנזק הכולל שנגרם לה. יש לציין כי התובעת צירפה תמונות של התכשיטים שנפגעו (ראה: ת/4). כמו כן השמאי נשאל על מספר פרטים בעדותו בעמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 11.4.13. ונראה כי הסכומים בהם נקב השמאי נמוכים בעיניי מהמקובל. מאחר וברור כי השריפה אכן התרחשה, ומאחר ועיון גם בחוות הדעת אכן מעלה כי הפיצוי שניתן הוא נמוך באופן משמעותי, הנני סבור כי יש לפצות את התובעת באופן גלובלי על נזקים אלה. הסכום הכולל אותו אפסוק בראש נזק זה הינו 10,000 ₪. תוצאה 21. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 22,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבת והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה עד לתשלומו בפועל. הנתבעת תשלם לתובעת סכום נוסף של 9,067 ₪, בכפוף לכך שהתובעת תמציא לנתבעת חשבונית מס כדין, על פי סעיף 17 דלעיל וזאת תוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה. סכום זה יישא הפרשי ריבת והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה עד לתשלומו בפועל. בנוסף הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 20% ₪ בצירוף מע"מ על הסכומים שנפסקו. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שריפהבניין