תאונת דרכים בתוך צומת לא מרומזר, כאשר שני הרכבים המעורבים הגיעו מכבישים שונים לצומת, באופן שבו שני הרכבים נסעו לתוך הצומת בזווית של 90 מעלות האחד ביחס לשני (הטנדר הגיע מימין לפרטית). המחלוקת היא בשאלה, למי הייתה זכות קדימה בכניסה לצומת ומי משני הנהגים המעורבים נהג בחוסר זהירות בכניסה לצומת. יצוין כי קיימת גם מחלוקת משנה בשאלה, איזה חלק/מוקד של הטנדר היה מעורב בתאונה, כאשר נהג הפרטית טוען שאזור הפינה הקדמית-שמאלית של הטנדר פגע באזור הפינה הקדמית-ימנית של הפרטית, ואילו נהג הטנדר טוען שרק וו הגרירה האחורי בטנדר מעורב בתאונה. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תרשים (סקיצה) של זירת התאונה ומיקום הרכבים בה, שנערך בזירה ע"י נהג הפרטית. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. דף דוגמות חתימה של נהג הטנדר, שניטלו במהלך עדותו. עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה. מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, וזאת לאחר ששוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבעים [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)].מצאתי כי גרסת התובעת, שהתקבלה כאמור כמסתברת יותר, מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים בגין התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהג הפרטית מהימנה, משכנעת וסבירה יותר (הרבה יותר) מאשר עדות נהג הטנדר. באשר לשאלת מיהות בעל זכות הקדימה: מצאתי להעדיף את עדות נהג הפרטית (שגובתה גם בתמונת הצומת בה נראים בבירור תמרורי עצור בכיוון נסיעת הטנדר), לפיה בכיוון נסיעת הטנדר היו תמרורי עצור, על פני עדות נהג הטנדר, לפיה לא היה תמרור עצור במקום. למעשה, גם נהג הטנדר העיד כי ידע שהיה עליו לתת זכות קדימה (אישר שהאט לפני הכניסה לצומת ואישר כי אם הפרטית הייתה קרובה יותר לצומת, היה נותן לה לחלוף על פניו בטרם היכנסו לצומת). באשר למיקום הפגיעה בטנדר: שוכנעתי ממכלול הראיות כי החלק המעורב (הפוגע) בטנדר הוא לא הוו האחורי (כגרסת נהג הטנדר) כי אם אזור הפינה הקדמית-שמאלית (כגרסת נהג הפרטית). הדבר צויר בבירור בתרשים שנערך בזירת התאונה והדבר גם הגיוני מאוד לאור כיווני הנסיעה של הרכבים וצורת הצומת. יתכן, ואני אומר זאת לטובת נהג הטנדר, כי הוא התבלבל בין תאונה זו לבין תאונה אחרת. לא מיותר גם לציין שהנתבעים לא הציגו את תמונות הנזק בטנדר כדי להוכיח טענתם, והדבר נזקף כמובן לחובתם. עדותו של נהג הטנדר לפיה, עובר לתאונה ובטרם החל בכניסה לצומת, ראה את הפרטית משמאלו במרחק של 70, 80 מטר בכביש שמשמאלו, אינה סבירה ואיני מקבלה. עדות זו לא יכולה להתיישב עם העובדה שהתאונה התרחשה מטרים ספורים לאחר כניסת הטנדר לצומת, כאשר לא סביר שבזמן שבו הטנדר נוסע מטרים ספורים תעבור הפרטית מרחק של 80 מטר, והפרטית לא נסעה לפי הראיות ומצב הכביש במהירות כה גבוהה עובר לתאונה. נהג הטנדר הסתבך קצת בעדותו, וסתר עצמו, בכך שאמר, באותה נשימה, כי אבא שלו הגיע למקום כדי לדבר בשמו (מאחר שנהג הטנדר לא שולט היטב בשפה העברית), אך אינו זוכר ואינו יודע אם אבא שלו דיבר בפועל עם נהג הפרטית, כאשר מנגד ישנה עדות נהג הפרטית אודות שיחה בין כולם ואף החתמת נהג הטנדר או אביו על הסקיצה הנ"ל (דבר אותו הכחיש נהג הטנדר). סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 16,380 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.4.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 4.4.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהתאונת דרכיםצומת