כישלון תמורה קצוב בעבר ניתן היה לנסות ולהדוף תביעה שטרית בטענת כישלון תמורה קצוב. טענה של כישלון תמורה בלתי קצוב, הייתה עלולה להידחות. בשנת 1999 חלה תפנית בהלכה הנוגעת בדבר, ברע''א 6250/98 NORDLAND PAPIER AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע''מ, פ''ד נג (2) 274. בפסק דין ידוע זה, הוחל סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל''ג - 1973, המאפשר קיזוז חיובים כספיים מתוך עסקה אחת, גם במקרה שאינם קצובים, על דיני השטרות. ראה גם דנ''א 258/98 ויקטור צמח נ' שלשבסקי, פ''ד נה (4) 193. הנזקים אשר הנתבע טוען להם, אינם קצובים, אך בהתאם להלכות שצוינו לעיל, מבחינת הדין המהותי, ניתן לטעון לקיזוזם. יש לבחון אפוא האם הוכחו טענות הקיזוז שהועלו על ידי הנתבע. הנתבע לא צירף לראיותיו כל מסמך המלמד מהו שיעור הנזקים שנגרמו לשיטתו למיטלטלין שהובלו על ידי התובע. השתכנעתי מתצהיר אשת הנתבע, מחקירתה הנגדית ומהתמונות שצורפו לתצהיר (נספח ב'), כי אכן נגרמו נזקים לא מבוטלים לחלק מהמיטלטלין שהובלו, כתוצאה מההובלה ומהרכבות לקויות. בתמונות ניתן לראות כי הארונות הורכבו בצורה לקויה, כי יש שריטות על הדלתות ועוד כיוב' פגמים. אשת הנתבע הוסיפה כי "הקומודה" נמצאה "מרוסקת, למראה יש שני קרשים שמחזיקים אותה. קרש אחד היה שבור..." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 18-19. ראה גם עדותה בעמ' 6 שורות 7-21 שהתייחסה לנזקים נוספים). דבריה של אשת הנתבע בסעיפים 13-14 לתצהיר לא נסתרו, היא נשאלה רק על חלק קטן מהליקויים שהוזכרו בתצהיר, ואני מקבל את עדותה במלואה, כולל דבריה לגבי התיקונים הקלוקלים שניסה נציג התובע לבצע לאחר ההובלה. מנגד, הוברר מחקירת התובע כי הוא אישית כלל לא היה השתתף בהובלה עצמה, וכי היה צוות מובילים שטיפל בה (ראה דבריו בעמ' 7 לפרוטוקול שורות 7-9). כאשר נשאל מדוע לא הובאו לעדות מי מהמובילים או לפחות ראש הצוות, שידע לנקוב בשמו, לא הייתה בפיו כל תשובה. מדובר בהימנעות מהעדת עד רלוונטי, שלא ניתן לה כל הסבר ולכן יש להניח לחובת התובע שאילו היה מובא העד לעדות, הייתה עדותו פועלת לחובת התובע. זאת ועוד, התובע הודה, לפחות לגבי ליקוי אחד, כי נוכח בביקורו בדירה קומודה" וכן ראה ארון שהורכב לא נכון (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 26-29). לא נעלמה מעיניי טענת התובע כי בהתאם להזמנת העבודה, חברת ההובלות לא אחראית על אריזה שלא נארזה על ידה, ואין אחריות על כלי זכוכית. הנזקים שצוינו על ידי הנתבע רבים, כך שאפילו אם אניח כי יש להתעלם מהשברים בכלי הזכוכית, די בהם. בהקשר זה ראוי להוסיף כי בנוסף לסכום של 1,500 ₪ עבור ההובלה עצמה, היא כללה תשלום של 750 ₪ בעבור פירוקים והרכבות. ובעניין זה של הרכבות, כאמור, כשל התובע. ההלכה הפסוקה קובעת כי במקרים מתאימים יכול בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו, ולקבוע סכומי נזק בגדר "אומדנא דדיינא", (ע"א 355/89 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לח(2) 800). הנזקים הנתבעים מתבטאים בשברים, בהרכבות לקויות, השריטות והמכות שספגו הרהיטים ויתר המיטלטלין, ולא לגבי כולם ניתן להביא הערכה ברורה לגבי שיעור הנזק. בנסיבות הענין, ולמרות שלא הובאו ראיות להיקפם, נראה כי ראוי וצודק להעריכם באומדנא גלובלית. לפיכך, ראיתי להעמיד את נזקי הנתבע בסך 1,200 ₪. כפועל יוצא מכך, על הנתבע לשלם לתובע את ההפרש בין סכום ההמחאה לסכום זה, קרי 1,410 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין ונוכח התוצאה שאליה הגעתי לעיל, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. כשלון תמורה